פנו אלינו לחשיבה, ייעוץ וסיוע בכל נושא פדגוגי שעל הפרק

חיפוש
בלחיצה מביא לדף הבית של האתר
חיפוש
חיפוש

תושב״ע

מאה ושלושים שנה לפטירת רבן של ישראל – הנצי"ב זצ"ל

על ספרים וסופרים
חידושים וחדשות מספריית ישיבת הר עציון

היום כ"ח מנחם אב, ימלאו מאה ושלושים שנה לפטירתו של הרב נפתלי צבי יהודה ברלין זצ"ל – הנצי"ב (1816-1893) ראש ישיבת וולוז'ין. בגיל 11 החל ללמוד בישיבת וולוז'ין, ובגיל 13 וחצי לקחו ר' יצחק מוולוז'ין, ראש ישיבת וולוז'ין, כחתן לבתו ריינה-בתיה. עם נישואיו התמסר הנצי"ב להתעמקות בתורה במשך כעשרים וחמש שנים, בשקידה עצומה. ב1847 החל למסור שיעור בישיבה וב1853 התמנה לראש הישיבה, מתפקיד אותה מילא עד לסגירת הישיבה ב1892. במשך שנים אלו חינך וגידל אלפי תלמידים מהם גדולי ישראל שהמפורסם שבהן הוא הראי"ה קוק זצ"ל שלמרות שלמד בולוז'ין רק כשנה וחצי הושפע מאוד מהנצי"ב וראה בו את רבו, וגם הנצי"ב העריכו מאוד.

שיטת לימודו של הנצי"ב הייתה מבוססת על התעמקות בשורשי הסוגיות במדרשי התנאים ובספרי הגאונים, ובעקבות כך חיבר חבורים מקוריים: 'עמק הנצי"ב' על הספרי, 'ברכת הנצי"ב' על המכילתא, והספר החשוב שלו ביותר 'העמק שאלה' על השאלתות. בכל בוקר לאחר תפילת שחרית היה מוסר בהיכל הישיבה שיעור בחומש, ומשיעורים אלו חובר הספר 'העמק דבר' על החומש, שבנו ר"מ בר אילן הגדירו ”ספר הקובע ברכה בשיטה שלימה ומסודרת, בתכנית מהוקצעת ומעובדת על חיי עם ישראל מראשיתו ועד אחרית ימים” ועל שיטתו והשקפתו בספר פרסמה ד"ר חנה קהת את הספר החשוב 'משנת הנצי"ב'. חידושיו על מסכתות הש"ס פורסמו בסדרת ספרי 'מרומי שדה' ע"ש הפסוק "ונפתלי על מרומי שדה". הנצי"ב כיהן גם כרבה של העירה וולוז'ין ושאלות בהלכה הופנו אליו מרחבי העולם היהודי שיצאו בשו"ת 'משיב דבר'.

ישיבת וולוז'ין בתפארתה

עיקר עסוקו של הנצי"ב היה כאמור בעומקה של תורה ללמוד וללמד. אולם מתוקף גדלותו ותפקידו היה שותף גם בעיסוק בצרכי ציבור ושתדלנות מול שלטון הצאר, ושותף להקמת והנהגת תנועת 'חובבי ציון', והיה פעיל בהרבה פרשות חשובות בעולם היהודי בתקופתן. כמה טבעי היה שלאחר פטירתו יכתבו דברי ימי חייו עלי ספר, ואולם בפתח חדושי מרומי שדה התפרסמו הדברים הבאים:

"הנה כאשר רבים וכן שלמים בקשו מאתנו להדפיס עם הספר את דברי תולדותיו של מרן הגאון המחבר זצוקללה"ה, ראינו לנכון להקדים בזה את מכתב בנו הגאון הגדול מרן חיים ברלין זצ"ל, שכתב בענין זה לאחד מתלמידי הגהמ"ח [=הגאון המחבר] זצוקללה"ה בשנת תרנ"ז"

"הגיעני מכתבו בזמנו, ואחר עד עתה מלהשיבו מטרדות בענינים שונים שהוכרחתי להשיב לשואלי דבר ה' זו הלכה. ובעיקר הענין, האמת אגיד למעלתו, כי לא נתפעלתי כל מאומה מהקנאה אשר קנאו רבים לכבוד מר אבא עט"ר הגאון מאוה"ג זצללה"ה. מאשר עוד לא נכתבו תולדותיו בספר במחברת מיוחדה כנוהג שבעולם בזמן הזה, וכשאני לעצמי הנני רחוק מקנאה זו יען כי ידעתי היטב את רוחו הקדוש והטהור אשר בתוך כל מנהגי הזמן אשר היו משחק לו וכלא נחשבו בעיניו ,היו גם המנהגים הללו שנת

הרב חיים ברלין זצ"ל, רבה של מוסקבה ובנו של הנצי"ב

חדשו בימיו לכתוב תולדות אדם גדול על ספר, ולצייר תמונתו עלי גליון מחוקה בששר. ואנכי הנני מעיד בעדות נאמנה, שהגאון רבי עקיבא איגר ז"ל מרום וקדוש היה בעיני מר אבי הגאון ז"ל עד למאוד, ובכל עת שהזכירו היה מירתע כולא גופי' מגודל קדושת תורתו וצדקתו, וספר תשובותיו לא פסק מעל שלחנו, ומרגלא היה בפומיה שכל המעין בספר תשובות רע"א ז"ל בעין חודרת לא רק גדולות ונפלאות ימצא שמה מעמק עיונו וחריצת שכלו הבהיר, כי אם גם יראת ה טהורה וענווה יתרה ימצא בכל שורה ושורה, ואין לך ספר מוסר גדול ממנו כה היו דבריו תמיד, ותיבה ממש אחת מלשון רע"א ז"ל היה מכריע בעיניו כמה וכמה דפין מפלפולי ספרים אחרים, ודעת רע"א ז"ל בהוראה להלכה אם להקל או להחמיר היה מכריע אצלו דעות כמה פוסקים, קצרו של דבר כי למלאך ה"צ היה נחשב בעיניו. ואחרי כל זה באזני שמעתי מפיו הקדוש בעת שהגיע לעיניו תולדות רע"א ז"ל שיצא לאור בראשונה בספר הגהות רע"א על יו"ד שנדפס בברלין בשנת תרכ"ב, לא רצה להביט עליו אף במעוף קל, ואמר שכל זה בכלל האמור בירושלמי אין עושין נפשות לצדיקים שדבריהם הן זכרונם, ומה מני יהלוך לדעת יום הולדתו או יום פטירתו, או תואר פרצוף תמונתו אם כה היה או כה והעיקר לשום עין ולב על דברי תורתו.

 

ומעתה הנני אומר כמו שאמר רב חסדא במו"ק דף כ"ה א', מילתא דבחייה לא ס"ל השתא ליקום ליעבד ליה?! על כן איני בהול כל כך לקנאה זו, ואף אני אומר על מר אבי הגאון ז"ל, כמו שאמר הוא על הגרע"א ז"ל שרובי תורתו וצדקתו בספריו הקדושים העמק שאלה והעמק דבר, וגודל שקידתו הנודעת בכל העולם כולו בהפלגה יתרה אשר לא נשמע כמוה, ויגיעותיו הגדולות והעצומות בהרבצת תורה בישיבתו הקדושה כחמשים שנה, ואשר העמיד תלמידים למאות ולאלפים בכל קצוי ארץ, כל אלה הן הן תולדותיו וזכרונותיו, וזכר צדיק לברכה".

רבי חיים ברלין זצ"ל (1832-1912) היה רבה של מוסקבה ובאחרית ימיו רב בירושלים, דבריו החריפים המבטלים את כל ז'אנר הביוגרפיות של הגדולים – שומטים את ה'ענף' שעליו יושב הבלוג שלנו 'על ספרים וסופרים' ואם נאמצם נצטרך אולי להופכו לבלוג 'על ספרים' בלבד. הנצי"ב כאמור התחתן כבן 13 עם הרבנית רינה בתיה ובהיותו כבן 16 נולד בנו הבכור ר' חיים. מאשתו זו נולדו לנצי"ב שתי בנות שנשאו (אחת לאחר פטירת השניה) לרב רפאל שפירא ר"י וולוז'ין. חמיו של ר' חיים סולוביצ'יק מבריסק וסביו של הרב משה שמואל שפירא זצ"ל ר"י זכרון יעקב בעל ה'שערי שמועות'. הרבנית רענה בתיה נפטרה ב1871, ולאחר זמן נשא הנצי"ב את בת אחותו בתיה – מרים בתו של הרב יחיאל מיכל אפשטיין בעל ערוך השלחן ואחותו של הרב ברוך אפשטיין בעל תורה תמימה, הרבנית הייתה צעירה מהנצי"ב בכשלושים שנים! וממנה נולדו לו שני בנים: ר' יעקב, והרב מאיר ברלין (בר אילן) (1880-1949) מנהיג המזרחי ומייסד והעורך הראשון של האנציקלופדיה התלמודית. ב1933 פרסם הרב בר אילן את הספר: 'מוולוז'ין עד ירושלים', המספר את זכרונותיו כילד מישיבת וולוז'ין וספורים וידיעות על הישיבה, ראשי הישיבה ובעיקר על אביו הנצי"ב. שנפטר כשר' מאיר היה בגיל בר מצוה.

בהקדמת הספר הוא מסביר את החשיבות שבכתיבת וקריאת ספרי ביוגרפיות על גדולי ישראל:

"לשם מי ומה נועדים פרקי ספר שכזה? האם יש בהם ובקריאתם רק מבילוי זמן ומשיחה בטלה? סבורני, כי אין הדבר כן. אם אין בסיפורי עובדות וציורי אישים משום דברי תורה, יש בהם למיצער משום שיחת-חולין של תלמידי-חכמים,  אשר גם היא צריכה לימוד והבנה ומביאה לידי חיקוי של ברכה. ויותר מזה עוד לפנים אמרו: "האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך ראות את מוריך" (ערובין יג, ב). כי ההסתכלות במעשיהם של גדולים ונערצים, משפיעה על כשרונו ועל אפיו של המסתכל. ולא ביחיד בלבד נאמר כן, אלא אף בעם כולו. כתוב בתורה "ואכלת לפני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר למען תלמד ליראה"… הרי הלימוד נובע מתוך סדר האכילה ומקומה, ושנו חכמים: "לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עותקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה" ומשולש בדברי רבנו משה בן מימון בלשונו של בן תיבון: "מפני התחדש הפעולות בנפש האדם… וירככו הלבבות הקשים ויכנעו….כל זה ההתחכמות, בעצות מרחוק לרככם… כדי שיקבלו מצוות השם המעשיות וייראוהו" אם נתרגם כל זה בלשון המורגל בפינו, נשמע שיטה ברורה ומסויימת: השפעה על נפש האדם בעקיפין, מתוך ראיה ושמיעה, השפעה על בודדים ועל ציבורים על קטנים ועל גדולים נראה לנו להשתמש בלשון המקרא שלא כסדרו "טוב הלך-נפש, הבא ממראה-עינים.  ואם בימים הראשונים כך, באותם הימים אשר דעת ה' ועשיית מצוותיו מלאו את כל החיים,

הרב מאיר ב-אילן זצ"ל

ולא הוסב הלב לתורות הבאות מן הנכר ולהשפעות הבאות מן החוץ, בימינו אנו על אחת כמה וכמה. הלא אין בעולמנו חלל ריק, אם אין תורת אלוקים, יש במקומה עבודה זרה ; אם אין מעשי עמנו בידינו ובידי בנינו, יש מעשי עמים אחרים המתקרבים אליהם ואל מחשבותיהם ; אם אין טהרת הנפש והכרה לאומית, יש טומאת המחשבה והתבוללות מדעת ושלא מדעת ;  אם אין הערצה לטוב ולטובים'  יש חיקוי לכל רע ורגשי כבוד לרעים ; אם אין יהדות' יש גוייות ;  ואם אין קדושה יש טומאה. על כן מצוה עלינו לספר בשבחם של גדולי ישראל, להעמיד נגד עינינו ונגד הדור המתחנך וגדל על ידינו, את הדמויות הטהורות ואת האישים הגדולים, אולי נראה אותם, לו גם במחזה, ונלך בדרכיהם, נשמע לשיחותיהם, לו גם בכלים שניים ושלישיים, ונתאמץ להיות כמותם.

גם בזה שונים גדולי היהדות התורנית, ראשי היהדות ה"מתנגדת" מגדולים אחרים וראשי חוגים אחרים. רק מסביב לאחד מגדולי הגדולים של ה"מתנגדים" וגאוני הגאונים של התורה הנגלית והמעשית, הגר"א מווילנא, היתה יכולה להתרקם אגדה אנושית פשוטה, כי בראותו המון נערים סביבו בלכתו בחוץ וקראו ביניהם בלחישה של כבוד: "ווילנאיר גאון" פנה אליהם וענה אחריהם "וויל נור גאון" – לכשתרצו תהיו גם אתם לגאונים [משחק מלים באידיש "וויל" – רצה, "נאר" – בלבד. כלומר: אף אתה  – כל אחד מכם יכול להיות גאון ובלבד שירצה לשקוד ולעמול בתורה]

כי בסיפורי האנשים האלה, ראשי הישיבות וגדולי ההלכה, אין מופתים, אין מוראות אין דברים יוצאים מן האפשרות הטבעית. יש תמימות, יש פקחות, יש ישרות הנפש, יש מסירות לתורה ולעבודה, לעם וליחיד. "לא בשמים היא" – זהו כלל גדול ש ב ת ו ר ה ובחקירתה, ובלימודה ובקיומה. אם גם "לא דבר ריק הוא", כל פעולה שקולה, כל מחשבה מדודה, אבל גם המעשים וגם הדעות אנושיים הם, וכל איש החפץ לראות את עצמו במקום גדולים, הדרך נכונה והאמצעים ברורים. ואם מעטה התקוה לחנך כל בני ישראל, שיהיו דומים לאותם אנשי הסגולה בדור הקודם ובימים שלפנינו, נביא למיצער בקרב הנוער את תמונתם של אנשי המופת, אשר אליהם יביטו ואל שלימותם ישאפו. גם בשאיפה כשהיא לעצמה יש ערך, כשם שהקולע אל המטרה גם אם הוא מחטיא אינו מתרחק הימנה."

לא נכניס ראשנו בין שני האחים הגדולים ר' חיים ברלין ור' מאיר ברלין (בר אילן), אולם כבוגר ישיבת 'נתיב מאיר' ע"ש ר' מאיר בר אילן, ומאחר שעבדתי באנציקלופדיה התלמודית מיסודו של הרב בר אילן, ומאחר שחלק חשוב מקוראי בלוג זה למדו או ילמדו באונברסיטה על שמו, ננקוט בשיטתו ונמשיך לשלב את עיוננו בבלוג זה בעיסוק 'על ספרים' וגם 'על סופרים' ובהמלצות לספרים משני הסוגים. אז לכן נמליץ בכל פה על קריאה מקצה לקצה של הספר 'מוולוז'ין עד ירושלים' על שני חלקיו שיצא לאחרונה במהדורה חדשה (פ / 8 / 29) ואת הספר 'קדמת העמק' שיצא לאחרונה והגיע לספריה, שהוא מהדורה מבוארת ומוערת של הקדמות הנצי"ב היסודיות לתושבע"פ ולספר השאלתות, ערוכות ע"י הרב אריה קופרמן, בנו של הרב מרדכי יעקב קופרמן מהדיר המהדורה הנפלאה של חומש 'העמק דבר' (א / 3.9 / 18).

 

ולבסוף, על שם הנצי"ב (=נפתלי, צבי, יהודה) נקרא הקיבוץ: עין הנצי"ב, בקיבוץ ישנן שלשה מעינות: עין נפתלי, עין צבי ועין יהודה – שהוכרז לאחרונה כגן לאומי ועובר השנה שיפוצים וסגור למבקרים. אז השנה ניתן לציין את היארצייט בקריאת בלוג זה ובלימוד באחד מספרי הנצי"ב ובעז"ה בשנה הבאה תוכלו לציינו גם בטבילה הגונה (ביארצייט החל בבין הזמנים…) במעיין הקרוי על שמו.

וכשאתם לומדים מתורתו של הנצי"ב ובכלל, אתם יכולים ללות את הלימוד בניגון המיוחד 'ניגון וולוז'ין' המבטא כמעט ללא מילים כל מה שרצינו לומר בבלוג זה, ומומלץ מאד להציץ בעין אחת בתמונות המרהיבות המלוות את הניגון:

 

 

להדפסת העמוד

כיצד נוכל לסייע? נשמח לחשוב יחד על כיוונים פדגוגיים שיתאימו לכם וללומדים.
כתבו לנו! pedagogy@herzog.ac.il

צוות מערך הוראה, למידה והערכה
דילוג לתוכן