פיתוח מיומנויות של השתתפות בדיון המתבססות על פתיחות ומתן ביטוי אישי לצד הקשבה למנעד דעות.
בדרך כלל, המורה עומד בפני הכיתה ומציג מידע לתלמידים, והתלמידים משתתפים בדרך של מתן תשובות לשאלות ומתן דוגמאות. בפרקטיקה של ניהול דיון, קיים קשב משותף בין המורה לבין התלמידים כבר במהלך חילופי המידע. בתחילת הפעילות המורה יעלה רעיון ולאחריו תוצג שאלה בפני התלמידים. התלמידים יחשבו במשך כמה דקות על תשובתם האינדיבידואלית ויכתבו אותה לעצמם. בשלב זה, בכדי לקבל מנעד דעות בנושא, יציג המורה סקר ובו מספר דעות לבחירה, והתלמידים יתבקשו לבחור את ההיגד שתואם את דעתם. לאחר מכן, המורה יחלק את התלמידים לקבוצות דיון. התלמידים ישקלו את עמדותיהם מחדש וינסו להעמיק את הבנתם בנושא. דיונים קבוצתיים מובילים את התלמידים בדרך כלל להסביר מושגים ולהבהיר את דעותיהם ובחירותיהם בפני חבריהם לקבוצה. בתום הדיון, הסקר יועבר שנית בין התלמידים ותוצאותיו יידונו במליאה.
ניתן להשתמש בדיון בין תלמידים כשיעור מבוא מעורר סקרנות או כשיטה להעמיק את הבנת הנושא הנלמד. כדאי לבחור בפרקטיקת ניהול דיון בהזדמנויות הבאות: 1. נושאים רגשיים: כשנרצה לקיים דיון העוסק בנושאים חברתיים ואישיים שונים. דיונים מסוג זה קורים באופן פחות מתוכנן, כשהתלמידים מעלים טענות וקשיים, או כשמתרחש אירוע חיצוני הדורש התייחסות. 2. נושאים ערכיים: כשנרצה לאפשר למשתתפים לראות נושאים מנקודות מבט שונות, לברר את ההיבטים המוסריים והערכיים של האירועים, ולפתח אצל המשתתפים גישה ביקורתית ויכולת להגיע להכרעה ערכית מנומקת. 3. נושאים משימתיים: כשנרצה לקיים דיון שמטרתו קבלת החלטות ודרכי פעולה משותפות לקבוצה לקראת משימה המוצבת בפניה. תכנון אירוע, תוכנית עבודה וכדומה.
