ב"בן איש חי" (פרשת לך לך סעיף יא-יב), פתחתי את ה"בן איש חי" (שם) ושם הוא כותב "שיעור הטלית גדול הוא … ובסה"ק מקבציאל הבאתי דברי רבינו האר"י ז"ל" וכו' – ואכן כל הדברים נזכרו בכתב היד, ושוב ראיתי קטע ארוך שמוכר לי תוכנו ב"בן איש חי" (פרשת וישב סעיף ט), פתחתי את ה"בן איש חי" (שם) ושם הוא כותב "ובסה"ק מקבציאל הבאתי דבריו וישבתי דקדוק דברי רבינו ז"ל על נכון" וכו' וכו' – ואכן כל הדברים נזכרו בכתב היד, המשכתי עוד מעט (כשלוחצים אותי לסיים) ושוב ראיתי קטע ארוך שמוכר לי תוכנו ב"בן איש חי" (פרשת חיי שרה סעיף יא), פתחתי את ה"בן איש חי" (שם) ושם הוא כותב "ובסה"ק מקבציאל נסתפקתי אם אין לו אלא כוס אחד בלבד" וכו' וכו' – ואכן כל הספק הזה והשקלא וטריא נמצא בכתב היד. יש לי עוד ראיה להשערתי זאת, אבל לא כאן המקום. הגעתי למסקנה כי קונטרסים אלו הם הספר "מקבציאל" ורבנו קראו כן כי בו הוא קיבץ את כל פסקי ההלכה שהעלה, חלקם בקצרה וחלקם בארוכה, חלקם הדפיס ב"בן איש חי" וחלקם ב"עוד יוסף חי", וחלק גדול עדיין לא נדפס לא היה קץ לשמחתי על הזכות שנתגלגלה לידי לגלות דברים אלו, לא יכולתי לעצום את עיני בלילות מרוב התרגשות. נגשתי עם זה לג"ר יעקב חיים סופר שליט"א לשמוע את דעתו, ואמר לי "כי אכן הדברים נראים אמיתיים, ואפשר שהוא מהדורה קמא, אבל קשה לי להחליט זאת לבד, לפי דעתי תיגש לחכם עובדיה יוסף". אלו דבריו בדיוק. לבינתיים נגשתי גם למרן רה"י הג"ר משה צדקה שליט"א, ואף הוא אמר כדברים האלו, והוסיף "תיגש לחכם עובדיה שישמע אותך הוא ישמח מאוד". אכן זכיתי וידידי הרב צבי חקק הי"ו קבע לי פגישה אצל הרב. הרב קרא את מה שהעתקתי מכתב היד שמע שאל וחקר והורה: "טוב מאוד… כמה יגיעות יגע רבנו יוסף חיים עליו השלום עד שכתב דברים אלו, מצוה גדולה לרכוש העתק מכתב היד וזה נחשב למצות פדיון שבויים ממש אני אכתוב לך המלצה"… מדובר בארבע עשרה קונטרסים (פנקסים כמו שאמרנו) כשכל פנקס הוא פרשה אחת או חלק ממנה, אין סדר לפרשיות, ישנם הרבה מחיקות ותיקונים של רבנו, סה"כ ישנם בערך 300 דפים כתב יד. דא עקא, כי אותו אדם רצה כסף רב על מנת להרשות לנו לצלם את כתב היד, לאחר דין ודברים הגעתי איתו להסכמה על 400.000 ₪ תוך חודשיים. רואה אני חובה לעצמי לגייס סכום זה על מנת שנזכה להדפיס את כל הדברים הכתובים שם, וכמו שפסק מרן ש"יש בזה מצות פדיון שבויים ממש", והרבנים הגאונים בירכו את העוזרים והמסייעים שיזכו לכל מילי דמיטב, אכי"ר"."מספרים, כי בליל י”ג אלול התרס”ט, אחר חצות הלילה, היה חכם רבי אברהם עדס זיע”א עוסק בתורה כדרכו בקודש בביתו בירושלים. לפתע נתנמנם, והנה רואה הוא בחלומו כי חכם רבי אברהם לניאדו זיע”א הולך כשהוא לבוש בגדי לבן. שאל אותו רבי אברהם עדס: “להיכן הולך”? ויענהו: “דע לך כי נפטר הרה”ג רבי יוסף חיים בעיר תהילה בבל, ואני הולך להביאו לירושלים”. וייקץ מתנומתו. ויישן ויחלום שנית, והנה באה מיטתו של רבינו יוסף חיים זיע”א, וקהל גדול עומדים על רגליהם, ויעמדו כמה רבנים מגדולי ירושלים ויספידוהו מספד גדול וכבד מאוד. ויתעורר שנית והנה חלום. אז, עוד לא היתה שום ידיעה מעניין זה בירושלים. ומספרים כי באותו הלילה, חלמו יחדיו חלום כמעין זה גם חכם רבי בן ציון מרדכי חזן זיע”א וחכם רבי יהושע שרהבני זיע”א, שאף הם דרו בירושלים. וחלמו כי רואים הם את מיטתו של הבן איש חי, מובלת בשמים מעיראק לירושלים, וכי נקבר בהר הזיתים. משקמו בבוקר, נבהלו מהאפשרות שהצדיק נפטר, וכל אחד שתק כדי לא לבשר בשורה לחבריו. לאחר תפילת שחרית נפגשו שלושתם, וכל אחד הסתיר ידיעתו מחברו. לפתע ניגש חכם נוסף לרבי יהושע שרהבני ושאל אותו: “כלום יש איזו ידיעה מרבינו וחולשתו”? שתק רבי יהושע והביט לעבר שני חבריו, ומבטם נפל אחד על השני והראו צער. החכם הנוסף שאל: “מה? נפטר?” ומששתקו, ספק כפיו ואמר: “וי”! ואז התפרצו שלושת החכמים בבכי חרישי ומחו דמעתם על הצדיק. רק כעבור כמה שעות הגיע המברק מבבל לירושלים, בו הודיעו כי: “הגאון רבי יוסף חיים עלה בסערה השמיימה בליל אמש”. ויהי כשמוע רבי אברהם עדס תוכן דברי המברק, סיפר להם מה שראה בחלום בחזיון לילה ואף את סדר הלוויה. ויעשו כדבריו, ויעמידו את אותם הרבנים הגדולים מיקירי ירושלים ויעשו עליו מספד גדול וכבד מאוד, כפי שהיה בחלום ממש.
עוד מספרים, כי בליל פטירת הבן איש חי זיע”א, נשמעה דפיקה על דלת ביתו של תלמידו חכם רבי בן-ציון מרדכי חזן זיע”א שהיה דר בירושלים באותם ימים. בפתח עמד אחד מחופרי הקברים של החברא קדישא לעדת הבבלים, וביקש מרבי בן-ציון שישלם לו סך 400 פרוטות עבור קבורת הצדיק רבי יוסף חיים מבגדאד. השמועה על הפטירה עדיין לא הגיעה לירושלים מחוסר קשר עם בגדאד, ועל כן התבלבל רבי בן-ציון לשמע הידיעה המעציבה הנוראה. לשאלת רבי בן-ציון מי שלח אותו אליו, נענה כי בני משפחתו של הבן איש חי אמרו לו בסיום הלוויה שיגש לרבי בן-ציון חזן תלמידו, והוא ישלם את הסכום המלא. חופר הקברים עמד בתוקף לקבל את הכסף וטען “במו ידי קברתיו”. רק לאחר שחופר הקברים ציין במדויק היכן קבר אותו והסכים לקחת את רבי בן ציון להר הזיתים, ולהצביע על המקום המדוייק, מסר בידו רבי בן-ציון את מלוא הסכום. ומספרים, כי אחר שנודע ברבים דבר פטירתו של הבן איש חי, פנה רבי בן-ציון לחברא-קדישא של עדת הבבלים, על מנת לברר על אותו קברן, והנה נודע לו כי אותו קברן נפטר בדיוק.
ובכל שנה ושנה היה עולה רבי בן-ציון למקום ציוּן זה בהר הזיתים, בליווי עשרה אנשים, ואומר שם קדיש לעילוי נשמת הבן איש חי."
קברו של הבן איש חי בהר הזיתים צופה אל מקום המקדש. וממוקם בדיוק מול 'ישיבת פורת יוסף' שהוא היה אחראי להקמתה ותמך בה כל ימיו.
ולבסוף: בזמנכם הפנוי כדאי לצפות בסרטו של זאביק הראל, מבית הספר לקולנוע של מוסדות 'תורת החיים' – 'הרי"ח הטוב מבגדד' – על חייו ודמותו של מרן הבן איש חי – יהיה זכרו ברוך זיע"א.