בלחיצה מביא לדף הבית של האתר

תושב״ע

הבן איש חי – ספריו ומקום קבורתו

על ספרים וסופרים
חידושים וחדשות מספריית ישיבת הר עציון

היום י"ג אלול חל יום פטירתו ה 114 של רבי יוסף חיים ה'בן איש חי' (1833-1909) (להלן רי"ח) רי"ח נולד בבגדד שבעיראק, לאביו רבי אליהו שהיה רבה הראשי של בגדד. בהיותו כבן שבע נפל לבור עמוק, ובהיותו בבור נדר כי אם ינצל יקדיש את חייו לתורה וכך היה. בהיותו כבן 14 נכנס ללמוד בישיבה החשובה בבגדד 'בית זליכה' ולמד מפי  גדול רבני בגדד הרב עבדאלה סומך זצ"ל ושם נתעלה וגדל בתורה. בהיותו כבן 26 נפטר אביו, והוא נקרא למלא את מקומו בהנהגת יהודי בגדד ועיראק, רי"ח מילא תפקידו זה במשך כחמישים שנה עד פטירתו. הוא פסק הלכות, דרש ברבים דרשות  אליהם הגיעו אלפים, והנהיג ברמה את יהודי בבל והסביבה במשך כחמישים שנה עד לפטירתו.
חכמי בבל. מימין לשמאל: הרב עזרא כהן, הרב יצחק מג'לד, הרב משה שמאש, הרב אברהם הלל, הרב דוד פאפו, הרב ששון שמוחה, הרב אליהו עובדיה, הרב עבדאללה סומך, הרב אלישע דנגור, הרב יוסף חיים, הרב עזרא דנגור, הרב עזרא אדם, הרב יחזקאל משה הלוי, הרב ששון ישראל והרב שמואל מג'לד.
למרות שהרי"ח חי כל ימיו בבבל הוא היה קשור מאוד לארץ ישראל הוא דרש רבות בכבודה, דאג לתמוך כספית ביושביה ואף היה העומד מאחורי הקמתה של ישיבת "פורת יוסף". בתרכ"ט (1869), יצא רי"ח עם אחיו הרב יחזקאל לבקר בארץ ישראל לפקוד את המקומות הקדושים ,להשתטח על קברי הצדיקים שבה ולפגוש את יושביה. כשהשתטח על קברו של בניהו בן יהוידע בגליל  הרגיש רבי יוסף חיים חיבור נשמתי מיוחד הוא נשאר שם מספר ימים ונתגלו לו שם "סודות רבים וגדולים", ואף ש"נשמתו באה מנשמתו של בניהו בן יהוידע". לאחר ששב לבגדד והוציא את ספריו הרבים קרא לכמה מהם במילים מתוך הפסוק בשמואל :   "וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי [(קרי) חַיִל] רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת האריה [הָאֲרִי] בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג" (שמואל ב, כג, כ). ידועים דברי חז"ל בגמרא בברכות (יז, ב )הדורשים פסוק זה לענין לימוד והרבצת התורה, כך: 'בן איש חי' – אטו כולי עלמא בני מתי נינהו? – אלא בן איש חי שאפילו במיתתו קרוי חי. 'רב פעלים מקבצאל' –  שריבה וקבץ פועלים לתורה. 'והוא הכה את שני אריאל מואב' –  שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני. 'והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג' –  איכא דאמרי דתבר גזיזי דברדא ונחת וטבל איכא דאמרי דתנא סיפרא דבי רב ביומא דסיתוא.
ואלו הם הספרים:  1) בניהו – על אגדות הש"ס. 2) בניהו – פירוש על ספר התיקונים. 3) בן יהוידע – חמישה כרכים על אגדות הש"ס. 4) בן איש חי – דרושים עה"ת והלכות. 5) בן איש חיל (ע"פ הקרי) – דרושים בפרד"ס לארבע שבתות: שבת הגדול, שבת כלה, שבת תשובה ושבת זכור. 6) רב פעלים – שו"ת בהלכה.
קברו של בניהו בן יהוידע בגליל
ספר נוסף שכתב הבן איש חי הוא הספר מקבציאל – פעמים רבות כשהוא מביא בספריו פסקי הלכה הוא מציין שבספר "מקבציאל" הוא האריך בנושא. הספר נאבד ושמועות רבות התגלגלו לגבי נסיבות היעלמותו. והנה בתשע"ג התפרסם בעיתון "יום ליום" ראיון עם הרב יוסף חיים מזרחי העוסק בהוצאת כתבי רבני במזרח ושם הוא מספר:
"כך העליתי בספה"ק מקבציאל" "ובספה"ק מקבציאל הבאתי" וכו' כארבעים פעם כתב כן רבנו יוסף חיים זצוק"ל בספריו הקדושים, וגדולים ונכבדים השתוקקו לדעת מה כתב רבנו בספרו זה, ואף בנו של הג"ר עובדיה יוסף שליט"א העיד כי אביו משתוקק לראותו…כבר כמה פעמים היו מפיצי שמועות אומרים כי מצאו ספר זה, אבל הכל היה רק שמועות… והנה, הנה, זכה דורנו שנתגלה חלק מהספר הקדוש הזה, כן זו לא שמועה אלא דברים שהועלו על שולחנו של מופת הדור והדרו הג"ר עבדיה יוסף שליט"א ואישר זאת בכתב המלצה מיוחדת, ועמו יחד המליצו הג"ר משה צדקה ראש ישיבת "פורת יוסף", והג"ר יעקב הלל ראש ישיבת "אהבת שלום", והג"ר יעקב חיים סופר שליט"א. ולשאלת רבים היכן היה ספר זה, הנה ידוע כי בזמן פטירתו של רבנו בתוך הבלבול הנורא שהיה שם נכנסו אנשים לביתו של רבנו יוסף חיים ולקחו מכל הבא ליד, יש שלקחו פנקס אחד [הרב היה כותב בפנקסים ממוספרים, ופעמים רבות מציין שבפנקס "נמרה" [בערבית מִסְפָּר] פלוני האריך בזה], ויש שקרעו דפים מתוך הפנקס, ואף מה שנותר והעלה אותם נכדו הג"ר דוד חיים זצ"ל, היו לו מכרים וחברים שנתן להם בהשאלה מכתי"ק של רבנו יוסף חיים והם לא החזירום לעולם… ואף מה שנותר בביתו, נכנסו אנשים בימי השבעה לביתו וגנבו מכל הבא ליד. זו הסיבה שמסתובבים בעולם כתי"ק של רבנו אצל סוחרי עתיקות. ובכן, הסיפור שלנו אולי שונה, לפני כשלשים שנה נאמר לי (ע"י מתווך וסוחר עתיקות) שהוא מכיר אדם תושב חו"ל שיש בידו כת"י של הספר "בן איש חי", האמת שלא האמנתי לו ומה גם שלא שיערתי שאזדקק לו אֵי-פעם, אבל חזקה על ה"חי" שלא נשכח מהלב, וכעבור שלשים שנה, השתא הכא, כאשר אנכי הקטן וידידי ואהובי מזכה הרבים אשר שם ימים ולילות להוצאת ספרי רבנו יוסף חיים רבי ישועה סאלם יצ"ו סיימנו בחסדי שמים את עריכת הספר החשוב "בן איש חי" ו"עוד יוסף חי" ו"ידי חיים" מנוקד בתכלית הניקוד (כשיטת חכמי הספרדים), עם ציונים ומקורות לאלפים ורבבות, ועם הגהות נפלאות מחכמי הדורות …, בא בדעתי להתקשר לאותו אדם שאמר לי זאת ולהגיה את הספרים הנזכרים מכתי"ק של רבנו, ובאמת כעבור זמן לא קטן הביא עמו את כתב היד והראני אותו, אבל אמר לי: "תשמע, היהודי הזה שכתב היד בבעלותו, הוא לא מוכן למכרו בשום צד ואופן שבעולם, מקסימום – בגלל הכרת הטוב אליך – יתן לך תמורת תשלום לצלם", בכל זאת אמרתי לא אפסיד, ישבתי עמו כשעה ועברתי על כתב היד מלמעלה, עיני קלטה קטע ארוך שמוכר לי תוכנו ב"בן איש חי" (פרשת לך לך סעיף יא-יב), פתחתי את ה"בן איש חי" (שם) ושם הוא כותב "שיעור הטלית גדול הוא … ובסה"ק מקבציאל הבאתי דברי רבינו האר"י ז"ל" וכו' – ואכן כל הדברים נזכרו בכתב היד, ושוב ראיתי קטע ארוך שמוכר לי תוכנו ב"בן איש חי" (פרשת וישב סעיף ט), פתחתי את ה"בן איש חי" (שם) ושם הוא כותב "ובסה"ק מקבציאל הבאתי דבריו וישבתי דקדוק דברי רבינו ז"ל על נכון" וכו' וכו' – ואכן כל הדברים נזכרו בכתב היד, המשכתי עוד מעט (כשלוחצים אותי לסיים) ושוב ראיתי קטע ארוך שמוכר לי תוכנו ב"בן איש חי" (פרשת חיי שרה סעיף יא), פתחתי את ה"בן איש חי" (שם) ושם הוא כותב "ובסה"ק מקבציאל נסתפקתי אם אין לו אלא כוס אחד בלבד" וכו' וכו' – ואכן כל הספק הזה והשקלא וטריא נמצא בכתב היד. יש לי עוד ראיה להשערתי זאת, אבל לא כאן המקום. הגעתי למסקנה כי קונטרסים אלו הם הספר "מקבציאל" ורבנו קראו כן כי בו הוא קיבץ את כל פסקי ההלכה שהעלה, חלקם בקצרה וחלקם בארוכה, חלקם הדפיס ב"בן איש חי" וחלקם ב"עוד יוסף חי", וחלק גדול עדיין לא נדפס לא היה קץ לשמחתי על הזכות שנתגלגלה לידי לגלות דברים אלו, לא יכולתי לעצום את עיני בלילות מרוב התרגשות. נגשתי עם זה לג"ר יעקב חיים סופר שליט"א לשמוע את דעתו, ואמר לי "כי אכן הדברים נראים אמיתיים, ואפשר שהוא מהדורה קמא, אבל קשה לי להחליט זאת לבד, לפי דעתי תיגש לחכם עובדיה יוסף". אלו דבריו בדיוק. לבינתיים נגשתי גם למרן רה"י הג"ר משה צדקה שליט"א, ואף הוא אמר כדברים האלו, והוסיף "תיגש לחכם עובדיה שישמע אותך הוא ישמח מאוד". אכן זכיתי וידידי הרב צבי חקק הי"ו קבע לי פגישה אצל הרב. הרב קרא את מה שהעתקתי מכתב היד שמע שאל וחקר והורה: "טוב מאוד… כמה יגיעות יגע רבנו יוסף חיים עליו השלום עד שכתב דברים אלו, מצוה גדולה לרכוש העתק מכתב היד וזה נחשב למצות פדיון שבויים ממש אני אכתוב לך המלצה"… מדובר בארבע עשרה קונטרסים (פנקסים כמו שאמרנו) כשכל פנקס הוא פרשה אחת או חלק ממנה, אין סדר לפרשיות, ישנם הרבה מחיקות ותיקונים של רבנו, סה"כ ישנם בערך 300 דפים כתב יד. דא עקא, כי אותו אדם רצה כסף רב על מנת להרשות לנו לצלם את כתב היד, לאחר דין ודברים הגעתי איתו להסכמה על 400.000 ₪ תוך חודשיים. רואה אני חובה לעצמי לגייס סכום זה על מנת שנזכה להדפיס את כל הדברים הכתובים שם, וכמו שפסק מרן ש"יש בזה מצות פדיון שבויים ממש", והרבנים הגאונים בירכו את העוזרים והמסייעים שיזכו לכל מילי דמיטב, אכי"ר".
היו שפקפקו בנכונות הסיפור, ואף רמזו שאולי מדובר בזיוף ו"בעוקץ", ויש שהאמינו אך תהו האם אין במקרה זה משום *אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן* וכניעה לסחיטה וטרור, אולם גיוס ההמונים הצליח, ולאחריו הוציא הרב מזרחי חלק מאותו כת"י עם צילום של עמוד מכתה"י ונראים הדברים שאכן נמצאה האבדה, והתקיים בספר "מקבציאל" "וקבץ פזורינו מבין הגויים".
לראיון המלא ולהרחבה ראו את הפולמוס בעניין, בפורום אוצר החכמה://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=13322
אני מאמין שהתחברתם מעט לדמותו המיוחדת של רי"ח וחלקכם בוודאי היו מעוניינים להשתטח על קברו. אולם יש לנו בעיה קטנה רי"ח נפטר ונקבר בבבית הקברות היהודי בעיר בגדד ונסיעה לבגדד היום עם ויזה ישראלית לא מומלצת במיוחד… אולם אל דאגה – יש פתרון! שמעו את הספור הבא המובא באתר האינטרנט של בית העלמין ב'הר הזיתים':

"מספרים, כי בליל י”ג אלול התרס”ט, אחר חצות הלילה, היה חכם רבי אברהם עדס זיע”א עוסק בתורה כדרכו בקודש בביתו בירושלים. לפתע נתנמנם, והנה רואה הוא בחלומו כי חכם רבי אברהם לניאדו זיע”א הולך כשהוא לבוש בגדי לבן. שאל אותו רבי אברהם עדס: “להיכן הולך”? ויענהו: “דע לך כי נפטר הרה”ג רבי יוסף חיים בעיר תהילה בבל, ואני הולך להביאו לירושלים”. וייקץ מתנומתו. ויישן ויחלום שנית, והנה באה מיטתו של רבינו יוסף חיים זיע”א, וקהל גדול עומדים על רגליהם, ויעמדו כמה רבנים מגדולי ירושלים ויספידוהו מספד גדול וכבד מאוד. ויתעורר שנית והנה חלום. אז, עוד לא היתה שום ידיעה מעניין זה בירושלים. ומספרים כי באותו הלילה, חלמו יחדיו חלום כמעין זה גם חכם רבי בן ציון מרדכי חזן זיע”א וחכם רבי יהושע שרהבני זיע”א, שאף הם דרו בירושלים. וחלמו כי רואים הם את מיטתו של הבן איש חי, מובלת בשמים מעיראק לירושלים, וכי נקבר בהר הזיתים. משקמו בבוקר, נבהלו מהאפשרות שהצדיק נפטר, וכל אחד שתק כדי לא לבשר בשורה לחבריו. לאחר תפילת שחרית נפגשו שלושתם, וכל אחד הסתיר ידיעתו מחברו. לפתע ניגש חכם נוסף לרבי יהושע שרהבני ושאל אותו: “כלום יש איזו ידיעה מרבינו וחולשתו”? שתק רבי יהושע והביט לעבר שני חבריו, ומבטם נפל אחד על השני והראו צער. החכם הנוסף שאל: “מה? נפטר?” ומששתקו, ספק כפיו ואמר: “וי”! ואז התפרצו שלושת החכמים בבכי חרישי ומחו דמעתם על הצדיק. רק כעבור כמה שעות הגיע המברק מבבל לירושלים, בו הודיעו כי: “הגאון רבי יוסף חיים עלה בסערה השמיימה בליל אמש”. ויהי כשמוע רבי אברהם עדס תוכן דברי המברק, סיפר להם מה שראה בחלום בחזיון לילה ואף את סדר הלוויה. ויעשו כדבריו, ויעמידו את אותם הרבנים הגדולים מיקירי ירושלים ויעשו עליו מספד גדול וכבד מאוד, כפי שהיה בחלום ממש.
עוד מספרים, כי בליל פטירת הבן איש חי זיע”א, נשמעה דפיקה על דלת ביתו של תלמידו חכם רבי בן-ציון מרדכי חזן זיע”א שהיה דר בירושלים באותם ימים. בפתח עמד אחד מחופרי הקברים של החברא קדישא לעדת הבבלים, וביקש מרבי בן-ציון שישלם לו סך 400 פרוטות עבור קבורת הצדיק רבי יוסף חיים מבגדאד. השמועה על הפטירה עדיין לא הגיעה לירושלים מחוסר קשר עם בגדאד, ועל כן התבלבל רבי בן-ציון לשמע הידיעה המעציבה הנוראה. לשאלת רבי בן-ציון מי שלח אותו אליו, נענה כי בני משפחתו של הבן איש חי אמרו לו בסיום הלוויה שיגש לרבי בן-ציון חזן תלמידו, והוא ישלם את הסכום המלא. חופר הקברים עמד בתוקף לקבל את הכסף וטען “במו ידי קברתיו”. רק לאחר שחופר הקברים ציין במדויק היכן קבר אותו והסכים לקחת את רבי בן ציון להר הזיתים, ולהצביע על המקום המדוייק, מסר בידו רבי בן-ציון את מלוא הסכום. ומספרים, כי אחר שנודע ברבים דבר פטירתו של הבן איש חי, פנה רבי בן-ציון לחברא-קדישא של עדת הבבלים, על מנת לברר על אותו קברן, והנה נודע לו כי אותו קברן נפטר בדיוק.
ובכל שנה ושנה היה עולה רבי בן-ציון למקום ציוּן זה בהר הזיתים, בליווי עשרה אנשים, ואומר שם קדיש לעילוי נשמת הבן איש חי."

קברו של הבן איש חי בהר הזיתים צופה אל מקום המקדש. וממוקם בדיוק מול 'ישיבת פורת יוסף' שהוא היה אחראי להקמתה ותמך בה כל ימיו.

ולבסוף: בזמנכם הפנוי כדאי לצפות בסרטו של זאביק הראל, מבית הספר לקולנוע של מוסדות 'תורת החיים'  – 'הרי"ח הטוב מבגדד' – על חייו ודמותו של מרן הבן איש חי – יהיה זכרו ברוך זיע"א.

להדפסת העמוד

כיצד נוכל לסייע? נשמח לחשוב יחד על כיוונים פדגוגיים שיתאימו לכם וללומדים.
כתבו לנו! pedagogy@herzog.ac.il

צוות מערך הוראה, למידה והערכה
דילוג לתוכן