פנו אלינו לחשיבה, ייעוץ וסיוע בכל נושא פדגוגי שעל הפרק

חיפוש
בלחיצה מביא לדף הבית של האתר
חיפוש
חיפוש

תושב״ע

הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל

על ספרים וסופרים
חידושים וחדשות מספריית ישיבת הר עציון

לפני כשבועיים הסתלק מעמנו הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל (להלן רב"מ).הוא  נולד ב1929 בירושלים. אביו היה בוגר ישיבת סלבודקה ורב בדרום אפריקה. בגיל צעיר נכנס ללמוד בישבת חברון שם התבלט בכשרונותיו והתמדתו. הוא דבק בראשי הישיבה: הרב יחזקאל סרנא, הרב אהרן כהן והרב משה חברוני. ובמשגיח הרב מאיר חדש, אולם במקביל אוותה נפשו ללמוד ולקבל גם מגדולים אחרים ומשיטות נוספות, וכך היה נוהג לבקר בקביעות גם אצל הגרי"ם חרל"פ זצ"ל תלמידו של הראי"ה קוק ור"י מרכז הרב.

בספר: שירת הי"ם על הגרי"מ חרל"פ (מ / 7 / 197) עמ' 212 מספר המחבר יאיר חרל"פ:

הגרי"מ חרל"פ זצ"ל

"באחת השבתות הגיעה שעת שיחת סעודה שלישית, והנה ראו המתאספים כי הרב חרל"פ ממתין ואינו פותח בדבריו. משראו כי הזמן חולף תהו לפשר ההמתנה הארוכה. המשיכו לחכות עד שלפתע נכנס בדלת, בחור צעיר כבן חמש עשרה מישיבת 'חברון' שנהג להגיע בקביעות לשיחות שבסעודה השלישית מדי שבת, ורק אז פתח הרב בשיחתו המעמיקה. לימים נעשה אותו בחור לראש ישיבה בעצמו, הלא הוא הרב ברוך מרדכי אזרחי, ראש ישיבת 'עטרת ישראל', רבם של תלמידים הרבה, ואותם תלמידים מספרים על יחסו המיוחד, על רגישותו והתחשבותו בכל אחד מהתלמידים, רגישות שהיתה נר לרגליו ואותה ינק גם מהרב חרל"פ".

רב"מ נהג להגיע גם להשתתף באירוע "שירת הים" המפורסם בביתו של הגרי"מ חרל"פ, והוא מתאר את אחת הפעמים האחרונות שהשירה התקימה, כאשר הרב היה חולהוחלש:

"את הרב נשאו מחדרו פנימה אל החדר הגדול כשהוא ישוב על גבי כורסה. זכורות לי פניו החיוורות של הרב, השטריימל השמוט על מצחו, גופו הרפוי. מחלתו הקשה, וחולשתו, בלטה על רקע נרות החג המאירים. או אז חשבתי לעצמי  – וכי מה כבר יכול אדם כה חלוש לעשות, בכוחותיו הדלים? חיכינו שמי מהקהל יתחיל בניגון, ואז מתוך השקט הדרוך שבו היינו ראינו כיצד הרב החל להתנועע ולהניף את ידו עד כי בפסוק השני של "אז ישיר" התרומם מן הכורסה בקפיצה, בוער כלהבת קודש…רק מי שכל רגע בחייו הוא קודש ללמוד התורה והיראה – רק אדם כזה, מסוגל להפיח רוח חיים עליונה, בגופו החולה והמדולדל, לצאת ממיצרי החומר, ולשוט בעולמות עליונים" (שם עמ' 275)

הרב"מ מסכם את התרשמותו מהרב חרל"פ כך:

"בכל מה שהוציא הרב חרל"פ מפיו, היית מרגיש שדברים אלו הם בכוונה מכוונת בסערת רגשות,. ניכר היה כי כל מה שהוא אומר – הוא גם מרגיש. כל מה שהוא עושה – הוא חש. כל מה שהוא מוציא מפיו – גדוש במחשבה וכוונה" (שם עמ' 400).

הרב אזרחי כר"מ צעיר בישיבת חברון

בגיל 24 נשא לאשה את שולמית בת משגיח הישיבה הרב מאיר חדש זצ"ל, והתמנה לר"מ בישיבת חברון. שיעוריו העמוקים שנמסרו בהתלהבות ובריתחא דאורייתא היו לשם דבר. באותם השנים שכנה ישיבת חברון בשכונת גאולה במרחק של כמה דקות הליכה מישיבת 'מרכז הרב' ששכנה ב'בית הרב' ברח' הרב קוק, וקשרים חמים נרקמו בין ראשי ישיבת חברון לרב צבי יהודה זצ"ל. כך מסופר בספר 'משמיע ישועה' על הרצי"ה עמ' 187:

"מספר הרב דוד שפירא [רבה של בית הכרם]: בין הרצי"ה לראשי ישיבת חברון היתה קימת ידידות אמת מאין כמותה. בשבתות לאחר הסעודה, היו שלושת ראשי הישיבה, הרב יחזקאל סרנא, הרב מאיר חדש והרב ברוך מרדכי אזרחי, וכן הצדיק רבי אריה לוין, מגיעים לבקרו ב"בית הרב", שם נהג לסעוד בשבת בבוקר. בהגיעם, קיבלו זה את פני זה בנשיקות וחיבוקים. במשך שעות ארוכות היו מסובים בצוותא סביב שולחן השבת, משתעשעים בדברי תורה, ומשוחחים בנושאים שונים. כאשר הגיע הזמן להיפרד, שוב התנשקו והתחבקו והרצי"ה החל ללוותם לביתם. בדרכם הם נעצרו למספר דקות והמשיכו לשוחח, ואז ליוו את הרצי"ה בחזרה לכיוון ביתו. שוב נעצרו ושוחחו ואז הוא ליווה אותם. קשה הייתה עליהם הפרידה זה מזה"

גם בשנים יותר מאוחרות הייתה קבוצה של רבנים צעירים שהייתה עולה פעם בשבוע לירושלים, ללמוד תורה מפי אותם ראשי הישבה הידידים, כפי שמספר ראש הקבוצה הרב יצחק פרץ שליט"א רבה של רעננה:

הרב צבי יהודה קוק זצ"ל (מימין) עם הרב יחזקאל סרנא זצ"ל (משמאל)

"חמש עשרה שנים שמעתי תורה מפיו של הרצי"ה. עוד בהיותי תלמיד ישבת חברון קיימנו מספר תלמידים חוג מצומצם שהלך והתרחב. ראש הישיבה הרב יחזקאל סרנא, המריצני ללכת ללמוד תורה מפיו של הרב צבי יהודה, וכשהייתי חוזר לישיבה היה מתעניין מה למדנו השבוע. ניכר היה שהרב סרנא מחבב מאוד את הרצי"ה, מעריך את דרכו, את ידיעותיו, ואת אישיותו. הרב סרנא אף כתב ספר מסביב לכוזרי, ובהקדמתו מציין שעשה זאת ביוזמת הרצי"ה. החוג נמשך שנים רבות, במשך הזמן קבענו באותו יום בשבוע מספר שיעורים: הרב מאיר חדש העביר שיחה במוסר, הרב ברוך מרדכי אזרחי בלימוד, והרב צבי יהודה במחשבה." (משמיע ישועה 123).

מענין להעיר שבספר "המשגיח ר' מאיר" שכתבה הרבנית שולמית אזרחי על אביה (מ/ 7 / 177) עמ' 467 מסופר גם כן על אותו 'חוג' אולם שם  מסופר רק על שני שיעורים בלבד: מפי הרב אזרחי ומפי הרב חדש, ושיעורו של הרצי"ה הושמט…"

ב1964, יזם ויסד הרב"מ את 'תנועת בני תורה' עבור בני הישיבות התיכוניות, וכך מתארת הרבנית את מטרתה של התנועה, ופעילותה:

"גולת הכותרת בתוכנית של בעלי שליט"א [= הרב"מ אזרחי] היה הרעיון של הפגשת שני העולמות במחנה נופש משותף. יהיה זה מחנה "ישיבתי", שבני תורה גדולים בראשו, ותלמידי ישיבה מעולים משתתפים בו, ביחד עם נערים רצינים מהמוסדות התיכוניים השונים – מחנה שימזג פעילות רוחנית, החלפת דיעות, שיעורים ושיחות מפי גדולי תורה, יחד עם פעילות גופנית בכל ענפי הספורט ותוכניות שונות. הוא קיבל את הסכמתו של המשגיח, כינס גרעין של בחורים מהישיבה ש"נתפסו" לרעיון, ויחד החלו בפעולה. כך קמה תנועת "בני תורה". "בליל שבת היו ההורים מצטרפים לסעודת שבת בחדר האוכל של המחנה. הוא [=הרב חדש] היה רווה נחת למראה סערת ההתנצחות שהיתה מתעוררת, לאחר שבעלי שליט"א היה מציג שתים-שלוש קושיות קשות, כמנהגו מידי ליל שבת במחנה. רגע זה, בו נדלק כל האולם באש של התנצחות ודיונים, והיא הולכת וסוערת, הולכת ומתלקחת, היה אותו רגע שאליו שאף תמיד בישיבה: – "רתחא דאורייתא"

במחנות הנ"ל היה שילוב של נופש ובילוי ברמה גבוהה עם לימוד תורה בעיון, לצורך הלימוד היה חיבר הרב"מ מערכי שיעור מובנים בחוברות מיוחדות, כפי שמספר בנו הרב בן ציון אזרחי בהקדמת הספר "ברכת מרדכי – על משמרת חיים" (ג / 6 / 223):

"מאז ומתמיד, היו כל מעייניו ודאגותיו של מרן אאמו"ר שליט"א, נתונים לקידומם, עלייתם ושגשוגם של בני הישיבות, במטרה להחדיר בהם, את חשקת התורה ואת השאיפה להתעצמותם בה. רבות פעל ופועל מרן אאמו"ר שליט"א בחיפוש דרכים להשגת דרכי העיון, ההבנה וההעמקה, בתורתנו הקדושה. הוא רואה בכך קיום דין של "ושננתם לבניך", כדרשת חז"ל "אלו תלמידיך" וכמאמרם: "ושננתם" – שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותומר לו, אלא אמור לו מיד. מתוך מטרה נעלה זו הוציא לאור מרן אאמו"ר שליט"א במחנות ועצרות תנועת בני תורה הראשונים בשנות תשכ"ג-תשכ"ד, את חוברות "והגית" לסגל עיון והעמקה, אשר תועלתם היתה ב"ה למעלה מכל משוער. כי ה"מחודדים" האמיתי והמושלם בא לידי ביטוי, בכושר "לעיין" ולהעמיק עד להשגת ההבנה בדברי התורה בסוגיות הש"ס. לימים קבצום יחד לספר "והגית" המפורסם (ג / (0.8)2 / 17)"

מחנה בני תורה תשע"ו

וממשיך הרב בן ציון ומתאר את מעמד ה'קושיא' שכבר הזכרנו:

מכאן גם "הקושיא" המפורסמת המוקשית בסעודות ליל שבת, במחנות תנועת בני תורה. מי אשר השתתף אי פעם בסעודות שבת אלו, לא ישכח לעולם את המחזה המפעים של המוני בני נוער, אשר עם הישמע הקושיא הופכים לגושים ומחנות, בוערים ורותחים בריתחא דאוריתא ונלחמים בכל עוז במלחמתה של תורה, בניסיון לתרץ את הקושיא, והתועלת מוכחת לעין כל. רבים מן המשתתפים במעמדים אלה מעידים על עצמם כי רתחא דאוריתא זאת, היא אשר הציתה בקבם את הבטחון כי יכול יוכלו לעמוד במבחן עמל וחשקת התורה, והיא אשר הציתה בקרבם את אש השאיפה לגדול ולצמוח עד היותם בס"ד גדולי ישראל"

בתשל"ה יצא לאור הספר 'משמרת חיים – דרך ההבנה בחילוק בין נושאים שונים דומים אשר נתחלקו ביניהם' מאת הרב חיים פנחס שיינברג זצ"ל ר"י תורה אור (1910-2012), כך מספרים בני משפחתו את הרקע ליצירת הספר:

"הן נודע ומפורסם בשערים, גדלו, פרישותו וגאונותו, של אדונינו…מרן הגאון הגדול רבי חיים פנחס שיינברג זצוקללה"ה – ראש ישבת "תורה אור" המיוחד מאוד בהנהגותיו המופלאות, הלא הוא, ההתמזגות המושלמת של גאונות בצדקות, עם צדקות בגאונות. מתוך מהות ממוזגת זאת, עלה בראש מעיינות דאגותיו, קידומם ועלייתם הרוחנית של המוני תלמידיו. ולכן המציא …בס"ד את ה"משמר" המפורסם בצביונו המיוחד, כדי למלא ולהגשים בעה"י, את משאלת חייו – הלא היא שגשוגם הרוחני בעמקות התורה, של תלמידיו חביביו. מכאן פינה ויתד, לבחירתו הגאונית מתוך דברי רבותינו מצוקי ארץ זיע"א, בד' חלקי השלחן ערוך, את אותן קושיות, אשר לפי דעתו הרחבה יביא את מירב

הגרח"פ שיינברג זצ"ל

התועלת, על ידי הפנייתן לציבור משתתפי ה"משמר" התייחסותו לתגובותיהם, ובהשמעתו את אשר נראה לו ליישב בס"ד. קשה לתאר את האוירה, את הריתחא דאוריתא, ובעקבות כל זאת – את התועלת העצומה, שנבעה מתוך ה"משמר" הפלאי הזה, אשר התמזגה בו מהותו של רבינו, המשולבת מגדלותו, גאונותו וצדקתו. אלו שזכו להשתתף בערבי "משמר" מיוחדים אלו, מתגעגעים בערגה עצומה, לאוירה המרוממת ועילאית זאת. מתוך רצון עז להנציח ככל האפשר את שעות ההתעלות האלו, קובצו יחדיו, אלי ספר, כשש מאות ענינים, בכל חלקי השו"ע, שנלמדו ולובנו במסגרת ה"משמר". מכאן שלשת כרכי "משמרת חיים" הנפוצים מאד על פני תבל, בעולם התורה והישיבות"

כשראה הרב"מ את הספר של הרב שיינברג, הוא מצא בו 'חבר' לרעיונותיו שלו על הדרך הנכונה לגדל תלמידים ללמדנות ועיון בעמקות:

"והנה עוד בחיי חיותו של מרן….כבר נודע לנו כי ספר זה נתחבב מאוד על ידיד בית אבא, מרן הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי שליט"א, ראש ישיבת "עטרת ישראל", אשר הרבה להפליג בשבחו של ה"משמרת חיים", ובתועלתו העצומה לקידום כושר ההעמקה בדברי תורתינו הקדושה וחכמיה, רבותינו הגדולים, פארי הדורות מצוקי ארץ, בהביאו דוגמה לכך את תועלתו האישית, מכך שהוא מרבה  לעיין בו בעת לימודו. ובנסיעותיו על פני תבל, אפשר לומר, כי תקופות ארוכות לא מש ספר זה מתחת ידיו, והיה ממלא צידי גיליונות הספר בתגובותיו לדברי אדמו"ר זצוקללה"ה ולקושיותיו, כפי שהובאו במשמרת חיים"

משפחות שיינברג ואזרחי חברו יחד והוציאו לאור את הספר: ברכת מרדכי על משמרת חיים. הכולל את 600 קושיותיו של הרב שיינברג ואת תירוציו – עם הערותיו ותירוציו העצמיים של הרב"מ לשאלות הנ"ל. זאת תופעה מיוחדת של יצירה משותפת ומפרגנת של שני גדולים החיים יחד ונושאים ונותנים זה בדברי זה מתוך חיבה ואהבה.

את הרעיון ל'התסיס' את עולם הלמדנות בהפצת קושיות למדניות, לא המציאו הגרח"פ שיינברג והגרב"מ אזרחי, ישנו מחבר ידוע שעשה זאת לפניהם למי כוונתי? (אנא כתבו בקבוצה את שם המחסר והספר)

את רוב שיעוריו לש"ס זכה להוציא עוד בחייו בעשרת כרכי: ברכת מרדכי – שיעורים על סדר מסכתות הש"ס (ח / 8 / 107), השיעורים ערוכים היטב והלמדנות והעיון מועברים היטב. אם כי את הלהט וההתלהבות שבהם הועברו השיעורים במקור, קשה להעביר בכתב.

הרב"מ נודע גם בשיחות המוסר שלו, שהיו בנויות על שיטת 'גדלות האדם' מבית מדרשו של הסבא מסלובודקה ותלמידיו, גם השיחות נמסרו בהתלהבות ו'רעש גדול'.  בשנת 1976 הקים הרב"מ את ישיבת 'עטרת ישראל' בשכונת בית וגן בירושלים ומאז ועד פטירתו עמד בראשה, ובה העביר את שיעוריו ושיחותיו. רבים מתלמידי הישיבה בשנותיה הראשונות היו בוגרי ישיבות תיכונית. זכורני שבהיותי תלמיד בישיבת 'נתיב מאיר' אשר בבית וגן בראשית שנות השמונים, היה לראש הישיבה הרב אריה בינה זצ"ל יחס מורכב לישיבת 'עטרת' מחד הוא לא הסכים שנציגיה יבואו לדבר בכיתות על 'מחנה בני תורה' או שימסרו שיעורים קבועים לתלמידי הישיבה, מפני שהבין שהם מנסים להשפיע על התלמידים ללמוד בישיבות חרדיות בלבד ('לשרוף'), ובלשונו המיוחדת: "הם רוצים להחזיר לכם בתשובה". אולם מאידך, שמח שתלמידים הולכים מדי פעם לביתו של הרב"מ ל"התבשם" מתורתו ושיחותיו, וסופגים מעט מהרוח של ישיבות המוסר של ליטא, שבהם התחנך הוא עצמו ואת רוחם ניסה להעביר לנו גם כאן בישיבות התיכוניות וישיבות ההסדר של 'בני עקיבא'.

כך מתאר פרופ' אביעד הכהן את ה'חוויה' המיוחדת שגם אני הייתי שותף לה, בספרו על ר' אריה בינה זצ"ל  'ארי בן העולמות: סיפור חייו ומשנתו של הרב אריה בינה (מ / 3.3 / 507):

" נהגו תלמידי הישיבה ללכת בלילות שבת לביתו הפרטי של הרב אזרחי, ראש ישיבת עטרת ישראל, כדי לשמוע את שיחות המוסר שלו, השיחה הייתה מתחילה  בטון נעים, רגוע, פיסני, אך במהלכה כיבה שעון השבת את האור בבית, ונותרה בו רק מנורה קטנה. בשלב זה הלך וגבר קולו של הרב אזרחי, וביצע קרשנדו אדיר, מלווה במכות יד על השולחן. שיחות מוסר אלה נחרתו בלב שומעיהן, ותלמידי נתיב מאיר בעידודו המלא של ר' אריה, זכו לחוויה נדירה, שספק רב אם תלמידי ישיבות תיכוניות אחרות היו נחשפים אליה" (ארי בן העולמות עמ' 236)

שיחות המוסר של הרב"מ לפרשות השבוע ולמועדים יצאו בסדרת הספרים: ברכת מרדכי – חדושי תורה ומאמרי מוסר (ח / 8 / 107), ושוב רק ה'תוכן' ללא הלהט וההתלהבות.

אחד מתלמידיו המובהקים של הרב"מ, הוא הרב ישראל קירשטיין שליט"א מראשי ישיבת ההסדר בקרית שמונה (מאז 1980), הרב קירשטיין שמר על קשר קרוב עם רבו בנשך כל השנים, וכמה פעמים ביקר הרב"מ בישיבת קרית שמונה ובעיר ואף מסר שיעורים ושיחות בישיבה. וראו בקישור שלפניכם תיעוד קצר מאחד מהביקורים הנ"ל:

https://www.facebook.com/watch/?v=731523743922162

ולבסוף, נפרד מהגרב"מ זצ"ל, במצגת התמונות מימי חייו – יהי זכרו ברוך!

 

 

להדפסת העמוד

כיצד נוכל לסייע? נשמח לחשוב יחד על כיוונים פדגוגיים שיתאימו לכם וללומדים.
כתבו לנו! pedagogy@herzog.ac.il

צוות מערך הוראה, למידה והערכה
דילוג לתוכן