אתמול חל היארצייט של הרב אליעזר יהודה וולדנברג זצ"ל (1915-2006) המוכר יותר בכינויו ע"ש השו"ת המפורסם שלו ה"ציץ אליעזר". (להלן: הר"ו). הר"ו נולד בירושלים ולמד בישיבת עץ חיים ובישיבת חברון, בצעירותו הוא התקרב מאוד לראשל"צ הרב ב"צ מאיר חי עוזיאל זצ"ל למד ממנו דרכי הוראה והנהגה עמד בראש ישיבת 'שערי ציון'
שנוסדה על ידו, וערך את כרכי 'משפטי עוזיאל' הראשונים. בנוסף נקשר לרב צבי פסח פרנק רבה של ירושלים ולמד ממנו דרכי פסיקה והנהגה. שיטתו בפסיקה שילבה את העיון בסוגיות ובראשונים יחד עם בקיאות רבה בספרות השו"ת לדורותיה כולל ספרות השו"ת הספרדית. הר"ו היה שייך לחוגי הישוב הישן שהתקרבו לראי"ה קוק זצ"ל וראו בהקמת המדינה יד ה' ו'ראשית צמיחת גאולתנו' עם הצער העמוק ע"כ שראשי המדינה ומוסדותיה לא קבלו את התורה ומצוותיה כחוקת המדינה. הר"ו כיהן תקופה קצרה כרבה של 'כפר ויתקין' ואף התמודד כל כהונת רבה הראשון של 'כפר הראה' מול הרבנים: שאול ישראלי ואריה בינסובסקי (בינה) [על פרשת הבחירות המעניינות לרבנות כפר הראה ניתן לקרוא בספר: ייחודו של כפר – תולדותיו וקורותיו של כפר הרא"ה עמ' 100-105] ב1951 התמנה לדיין בבית הדין האזורי בירושלים, ובין השנים 1981-1985 כיהן כחבר בית הדין הרבני הגדול. מלבד זאת שימש רבו הלא פורמלי של המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, והיה ה'גדול' הראשון שעסק בשיטתיות בענייני הלכה ורפואה.
הפעם בהמשך לבלוגים הקודמים שבהם עסקנו בספרים תורניים העוסקים בהלכות צבא ומלחמה, בחרתי להתייחס מעט לשני ספרים מיוחדים שכתב בראשית דרכו.
הספר הראשון הוא "הלכות מדינה" שיצא בשלשה כרכים בשנים: תשי"ב – תשט"ו.
בהקדמת הספר מסביר הר"ו את הרקע לכתיבת הספר, מטרתו וחשיבותו:
"דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל. גברו עלינו חסדי ה' וזיכנו אחרי אלפי שנות גלות להחזירנו כבראשונה אל נחלת אבותינו, לחיות חיי עם עצמאי בארצו. אמנם עדיין בחלק מהארץ ובחסר לנו עוד נזר תפארתנו המקדש מלך עיר מלוכת עם תל תלפיות שכל פיות פונים אליו. אילו זכינו להבין למהות משמעות מפנה הדורות הגדול הזה היינו מתגברים במאמצים גדולים לעשות את שלנו יחד עם התקיף שהתחיל לעשות את שלו. להתחיל למלאות תעודתנו הנצחית המיועדת לנו ומחכה לפדות וישע, להרים נס לגוים את אבוקת האור הגדול שלנו – אור סיני, להאיר לארץ ולדרים עליה…. ועל יד החזון פתרונו בצידו עכשיו שלדאבוננו עוד לא זכינו להתרומם עם השעה הגדולה ללכת כולנו יחד באוד ה', ולא זאת שלא השלכנו את אלילי כספנו ואת אלילי זהבנו שדבקו בנו מכבר ולהכריז הכרזה נמרצת "הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם" מכל הדעות המוקדמות הלקוחות ממקורות זרים והטהרו והחליפו שמלתיכם בבגדי תפארת של האומה ולתת 'פאר תחת אפר'. אף זאת הוספנו עוד חטא על פשע לעזוב באר מים חיים… ללכת לחצוב בורות בודות נשברים אשר לא יכילו המים בחיקוי חוקי זרים או בבדיית חוקים מן הלב המתנגדים לחקות עולם …קנא קנאתי קנאה גדולה למשפטי תורת חיינו תורת סיני למען שמו הגדול יתברך …לכן אזרתי כגבר חלצי והרהבתי עוז בנפשי, לשים פני כחלמיש ,לגשת אל הקדש פנימה לחבר חיבור כולל ומקיף על הלכות תורת מדינתנו העברית מדינת עם ה'. להראות לפני העם והשרים עד כמה שידי יד כהו מגעת כי אמנם חקי האלקים ותורתיו שבכתב ושבע"פ …נושאים בחובם השקפת חיים מלאה ומקיפה על עם נורא … החי חייו העצמיים בארץ חמדתו ודי אונים להם לפתור את כל בעיותיו המשטריים והמדיניים להשכלתו ולהצלחת ביסוס ממלכתו…"
במבוא לספר, מוסיף הר"ו את הדברים המרגשים הבאים על חובת תה"ח בעת הזו:
"בשוב ה' את שביתנו כאפיקים בנגב וזכותו אותנו ברינת הקוצר אחדי זריעה בדמעה באתחלתא דגאולה בתקומת מדינתנו על חלק מאדמת קדשנו עם ממשל עצמי משלנו. אשר למראה הפלאות גם בגוים יצביעו עלינו ויאמרו: "הגדיל ה' לעשות עם אלה", נפתחו לפנינו אופקי הלכה חדשים והועמדנו לפני תפקידים גדולים המשתרעים לכדי ממדים רחבים להתעסק ולהתעמק במקצעות הלכה כאלה אשר עד כה חובת ההתעסקות בחם במשך קרוב לאלפיים שנון היתר בבחינה של הלכתא למשיחא ופתאום כחולמים היינו לראות עין בעין אחד מפלאי אדון הנפלאות איך הפכו כהרף עין לתפקידים ממדרגה ראשונה שחובת מילואם אינה ניתנת להדחה אף לרגע בהיותם זקוקים למדינה כאויר לנשימה באשר המה מבצריה עוז במבנה חיינו המחודשים ובהוצאתם לפועל תלוי ועומד צביון המדינה ומהותה ומזה עצם קיומה לבנין עדי עד. חובתינו להודות נתיב ודרך לאומה השבה לתחיה לפלוש אל חוקי התורה ומשפטיה … שרק הלכותיה של תורת קדשינו יכולות לשמש יסוד ובנין ולצינור שאיבה מתמיד להלכות מדינתנו. ותביא בכנפיה לידי נקודת מפנה לליכוד העם כולו במסגרת רחבה ומקיפה אשר הבריח התיכון שלה אשר יבריחנה מן הקצה אל הקצה יהא חק המשפט העברי במלוא משמעותו, שיהפך להיות לנושא מרכזי ולרוח החיה של העם. עד שעוד לא יאמר לדון בו רק בחדרי חדרים בלבד, כי אם אמור יאמר בגאה ובגאון להעלותו על שלחן המדינה במוסדות נבחריה ומחוקקיה …זאת היא חובתנו ועלינו למלאותה בכנות ובהתמדה בלתי פוסקת לשקוד על הידוק הקשרים בקשר אמיץ בל ינתק בין התורה ובין המדינה כי בנפשנו הדבר"
החלק הראשון של 'הלכות המדינה' שיצא בתשי"ב עוסק ב:השופט והמשפט וכוח סמכות השיפוט בזמנינו, הסמיכה ומשפט המלוכה בישראל, משפטי עונשים וחוקי מדינה. החלק השני שיצא בתשי"ג עוסק ב: הלכות ובירורי שיטות בדיני חוקי המלחמה והצבא הישראלי. והחלק השלישי שיצא בתשט"ו עוסק ב: מחקרי הלכות ובירורי דינים בדרכי הנהגת השלטון המדיני, גדרי וסדרי בחירה, תקנות והסכמות הציבור, גירות ועניינים שונים.
במאמר של יוסק'ה אחיטוב "מן הספר אל הסיף" בתוך הקובץ : שני עברי הגשר (ט / 3.6 / 187 – מכללה), הוא מסכם את שיטתו של הר"ו בח"ב של הספר העוסק בעניני צבא ומלחמה, ומשווה אותו לספר 'משפט הצבא בישראל' בו עסקנו בבלוג קודם:
"השוואת ההקדמה של הרב וולדינברג עם זו של הרב רגנשברג לעיל מבליטה את הפער וההבדל הגדול שיש ביניהם. מהקדמתו של הרב רגנשברג למדנו שהכיר היטב את המציאות התרבותית והרוחנית של העולם המודרני והיטיב להבין את הדילמות המוסריות והתרבותיות המצויות בו. לדידו יש בדרך התורה פתרון למצוקותיה ולתחלואיה של החברה המודרנית. ואילו הרב וולדינברג, איש הישוב הישן הירושלמי, דומה כמי שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, אין הוא מתייחס כלל למציאות החילונית החיצונית של העולם המודרני, ואינו מבחין בין המערכות של המדינה המודרנית ושל הצבא המודרני ובין הדימוי של מדינה על פי התורה ושל צבא על פי התורה…שאלות דל מוסר מלחמה, של זכות קנייני הכיבוש ושל דיני שלל המלחמה אינם נדונים כלל מתוך פרספקטיבה של ערכים ומוסכמות המקובלים בעולם של ימינו. והנה למרות ההבדלים הבולטים הללו בנקודת המוצא שלהם, הציגו שניהם, הרב רגנשברג והרב וולדינברג כאחת, תמונה דומה של צבא ישראלי על פי ההלכה. אחד ממאפייניה הוא ייחוס מעמד נורמטיבי למציאות העתיקה, ללא בדיקת היתכנות במציאות ימינו".
בנו יחידו של הר"ו הרב שמחה בונם ולדנברג היה איש ה'עדה החרדית' ורבה של שכונת עזרת תורה מטעם העדה החרדית. בגלל זה הספר 'הלכות מדינה' שהיה אבן פינה לכל דיון בהלכות תורה ומדינה, לא הודפס שוב מאז צאתו לראשונה, ודור שלם שנולד לאחר ההדפסה הראשונה, לא יכל להשיגו. הבן הרב שמחה בונם נפטר ב2005 בחיי אביו ושנה לאחמ,כ נפטר הר"ו. אברכים דת"ל רצו להדפיס את הספר מחדש ללא רשות מהמשפחה, ושאלו את הרב דב ליאור שליט"א האם זה מותר:
שאלה. ספרי הלכות מדינה' להרב הגאון בעל ציץ אליעזר' יצאו לאור בשנת תשי"ב ומאז לא נדפסו נראה שאין בכוונת היורשים להדפיסם האם מותר להדפיסם בלי רשות היורשים.
הרב ליאור ענה לשואלים:
תשובה לכבוד הרב הראל כהן שלו וכט"ס רבות נכתב בנושא זכויות יוצרים ראה חוברת מקורות לעקרון 'זכות היוצרים' מאת הרב פרופסור נחום רקובר שבה מובאים כל המקורות מבחינת הזכות הבסיסית ומצד דינא דמלכותא'. להלכה אנו פוסקים שיש זכות ליוצרים העוברת ליורשים, אבל אין להם זכות למנוע חידושי תורה מהציבור. עיין שו"ת משיב דבר' (ח א סימן כד) שאפילו למחבר בעצמו אין זכות למנוע תורה מרבים. … לעניין שאלתך מכיוון שאתה סבור שהיורשים אינם רוצים להדפיס וכאמור אין להם זכות למנוע זאת מותר לגוף אחר להדפיס ולהפיץ את הספרים ואין צורך בהסכמתם" (שו"ת דבר חברון ח"ה תשע"ט סי' ק"ו)
בעקבות פסיקה זו הדפיסו השואלים את שלשת חלק 'הלכות מדינה' מחדש בכרך אחד. וכך זכינו לתפוצה גדולה של הספר ולעיסוק מחודש בדברי התורה החשובים והראשוניים בענייני 'תורה ומדינה'.
ספר נוסף של הר"ו בעניני 'מדינה יהודית' הוא הספר: שביתת הים, העוסק בשאלות ההלכתיות הקשורות לקיום 'ספנות עברית' בשבת, ויצא גם הוא בתשט"ו:
בהקדמת הספר כותב הר"ו:
"מתוך הרגשת חובה קדושה ונעימה זאת שמרגישה כל מי שזכה להיות מלומדי תורתנו הקדושה תורת סיני ולישא דגלה ברמה בגאות קודש – חובר ונספר הזה הדן על שאלת ה'ספנות העברית' בשבת על כל הקיפה. לשם קביעת ההלכה מתוך עמידה מציאותית לכל הבעיות הכרוכות שקשר לשאלת ה'ספנות בשבת' ערכתי בזמנו בשליחות ה'מועצה למען השבת' שבראשות הרבנות הראשית לישראל שני ביקורים ממושכים בנמל חיפה ובאתי בדברים עם 'רבי חובלים' 'קציני עגינה' מהנדסים ומנהלת הנמל וקבלתי מפי כולם הסברה מפורטת על אופי מהלך האנייה וסדריה בעמדי מסתכל על הכל מקרוב בשטח הנמל בחדר ההגהי וחדר המכונות בבטן האנייה וכו'.
בתחילת הספר מובא מבוא ובו 'תיאור טכני' של האניות ודרכי פעולתם. הר"ו מסביר את נחיצותו:
"בכדי שהמעיין בספר יוכל לעמוד היטב על בירורי העניינים שבגוף הספר, ניתן בזה תיאור מפורט מאופן הפלגת אנייה ממקום עגינתה ודרכה בלב ים, עד הגיעה למחוז חפצה ועד בכלל. וכן אופן הפרוצדורה של ירידת הנוסעים ליבשה וסדר פירוק המשאות ממנה לחוף וסידורם במחסני הנמל כי גם בקבלי עלי את בירורי העניינים לא התחלתי בעבודתי עד שעמדתי מקרוב בביקורי בנמל על כל הצדדים הטכניים עד כמה שהיה סיפק בידי הזקוקים לעצם הבירור לא נייחד את דבורינו על אניית מפרש כי מלבד שאינה שימושית בזמננו לנסיעת מרחקים ולהבאת סחורות בה אין בה כשלעצמה שאלות חדשות שאינן ידועות את דיבורנו נייחד על שני סוגי אניות שהשימוש בהן רגיל והינו: א) אניית קיטור ב) אניית מוטור".
אם ברצונכם להשתתף גם אתם בסיור שערך הר"ו בנמל חיפה, אתם מוזמנים לערוך 'מסע בזמן' ולצפות בסרט של אגף ההסברה במשרד ראש הממשלה על נמל חיפה משנת 1954, https://jfc.org.il/news_journal/57791-2/
להרחבה על דמותו ותרומתו התורנית של הר"ו כדאי להאזין לדבריו של הרב רא"ם הכהן שליט"א ר"י עתניאל, שזכה לעמוד עם הר"ו בקשר של תורה, ואף לקבל ממנו 'סמיכה'. הדברים נאמרו במסגרת הפודקאסט המיוחד של ישיבת עתניאל 'יארצייט – דמויות מפתח ביהדות' – כדאי להכיר.
https://www.youtube.com/watch?v=Ydkx_mGArpw
ונסיים בהפניה לסרטון קצר על ה'ציץ אליעזר' לנוער (המתאים גם למבוגרים) מאת הרב עמיחי שוקרון רבה של קהילת מרום נווה ברמת גן, וכמה סימלי ויפה שאת הסרטון על הר"ו מהראשונים שעסקו בהלכות צבא יהודי, הוא הקליט בשהותו במילואים על מדים!! ומסתמא ששפתותיו של הר"ו מדובבות בקבר.