פנו אלינו לחשיבה, ייעוץ וסיוע בכל נושא פדגוגי שעל הפרק

חיפוש
בלחיצה מביא לדף הבית של האתר
חיפוש
חיפוש

תושב״ע

חיבור ספרים במקום משלוח מנות וסעודת פורים

על ספרים וסופרים
חידושים וחדשות מספריית ישיבת הר עציון

 

אחת ממצות חג הפורים היא 'משלוח מנות' כפי המפורש במגילת אסתר "כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים". הפוסקים נתנו שני טעמים למצווה: 1) כדי לתת אפשרות לכ"א לקיים סעודת פורים (תרומת הדשן סי' קיא) 2) כדי להראות לחבריו אהבה וחיבה וע"י כך יטע גם בלב חבירו אהבה וחיבה שלום ורעות (שו"ת חת"ס סי' קצו בשם מנות הלוי). החת"ס אומר שנפק"מ בין שני הטעמים תהיה במקרה ששלח לחברו משלוח מנות וחברו מחל לו ולא קיבל ממנו, שלפי הטעם הראשון לא יצא ידי חובה, אולם לפי הטעם השני יצא משום שדי בכך שהראה את אהבתו לחברו ובכך הרבה אהבה וחיבה גם אצל חבירו. הרב עובדיה יוסף דן (שו"ת יחוה דעת ח"ו סי' מה) האם יוצאים ידי חובת משלוח מנות בנתינת כסף, וכותב שלכאורה לפי הטעם הראשון יצא ידי חובה שהרי המקבל יכול לרכוש צרכי הסעודה בכסף, אולם לפי הטעם השני יתכן שרק נתינת מאכלים ממש מרבה אהבה ורעות ולא כסף. החת"ס והרע"י מכריעים שיש לחוש לשני הטעמים לא להסתפק בשליחת המנות ולדאוג שאכן יתקבלו ולשלוח רק דברי מאכל ולא כסף.

רבי שלמה אלקבץ (1505-1584) (להלן רש"א) היה בן למשפחת מגורשי ספרד הוא נולד בסלוניקי ושם התגדל בתורה בישיבת רבי יוסף טאיטאצאק, כשהגיע לפרקו נשא את בתו של אחד מעשירי סלוניקי רבי יצחק כהן. כפי הנראה נהוג היה שהחתן נותן לחותנו משלוח מנות מכובד כדי להביע את הערכתו והכרת טובו, אולם רש"א היה אברך צעיר ודלפון ומה יוכל לתת לחותנו הגביר? – את מצוקתו תיאר רש"א בשפתו העשירה בעצמו:

"נאם הצעיר שלמה בן לאדוני החכם השלם מהר"ר משה בן החכם השלם החסיד מהר"ד שלמה הלוי בן אלקבץ זלה"ה, ה' מבטן קראני פלוני לבת פלוני, ורוח אל נשאתני, אל בית איש ימיני, ובצל ימינו החביאני, אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני, ותבט עיני בעתות זמני, עת דודים ומשלוח מנות, כסף וזהב ומגדנות, ודתיהם שונות, על כן קראו לימים האלה פורים, נעשים ונזכרים, וקרא זה אל זה בפנים מאירים, כאיש אחד חברים, ואשקטה ואביטה במכוני, כי כשל כחי בעוני, במה אקדם פניו, ומה מני יהלוך לערוך לפניו מליץ למעני, על משכבי בלילות אשיחה עם לבבי, על פניו אעביר כל טובי, ותשורה אין להביא, תהיה די הקבלת פני אדוני ואבי, ותתעטף רוחי בקרבי, ויתמעט דמי וחלבי"

והנה מצא החתן התלמיד-חכם פתרון מקורי:

"לבי ממשפחת הח"מולי, ישיב אמריו ויורני ויאמר לרוחי, שלחי נא ידך ואחזי בכנפי, מגלת אסתר שם תנצלי, הרחיבי אמריך בה והוציאי לצורף כלי, הרימי קולך וצהלי, ותיטב מנזם זהב וחלי, ואל שדי יתן לך רחמים, לפני האיש ולא יערכנה בדמים, יריח ריחה לפניו כקטורת סמים, וכל ראשי בשמים, כי ערבים עליו דברי חכמים, ויינה של תורה מכל מטעמים, בתורת האל חפצו ומאוייו כל הימים, ועם כי יש בה רמזים גדולים, לא שתו אליהם לבם הקדומים, והנם מא"למים אלומי"ם, הלא פשטיה ישיחו אלמים, ואם קדמו שרים והמה חכמים מחוכמים, גם אתה בחסד אל תבטח וברחמים, כי תפרש בה מאמרים סתומים, ותפענח בה נעלמים, גם כי האגרת הזאת קיימת לעד ולעולמי עולמים, וזכרך לא יסוף ממנה כל הימים"

ואכן במקום משלוח מנות לחותנו, חיבר רש"א פירוש נפלא על מגילת אסתר וקראו 'מנות הלוי' משום שהוא נכתב ונמסר כתחליף למשלוח מנות, בפשטות רש"א לא חשב לקיים בכך את המצווה, ומסתמא נתן לאדם אחר משלוח מנות עם דברי מאכל גשמיים, אם כי מעניין לציין שבעל השיטה שטעם משלוח מנות הוא להרבות אהבה וחיבה הוא החת"ס (שו"ת חת"ס או"ח קצ"ו) והוא אומר זאת בשם ספר 'מנות הלוי', ואכן רש"א במנות הלוי כותב כך:

"עוד הוסיפו הפרזים על בני שושן "ומשלוח מנות" וגו' כי זה רומז כי הם באגודה אחת ובאהבה ואחוה הפך מה שאמר הצורר "מפוזר ומפורד" ולכן ויכתוב מרדכי וגו' וראה דברי בני שושן בי"ט ודברי בני הפרזות במשלוח מנות"

כלומר המן קטרג קטרוג על עם ישראל שהם מפוזרים ומפורדים (רש"א מאריך שם שאכן היה ממש בקטרוג זה) ולכן יש צורך בפורים לתקן את הקלקול ולהרבות אהבה ואחוה. אם כך שרש"א הוא אבי ההסבר שמטרת משלוח המנות להרבות אהבה יתכן אולי שהוא סבר באמת שניתן לעשות זאת גם בנתינת מתנה של חיבור תורני לחותן ש"ערבים עליו דברי חכמים ויינה של תורה מכל מטעמים".

גיסו של רש"א התרגש מאוד מהמחווה של רש"א לאביו, ומהפירוש הנפלא לכל פסוק ופסוק מהמגילה, וכתב שיר מיוחד לכבוד המאורע:

 

ומשירי אהודנו. אני אני הוא המדבר אחי הכלה המהוללה יוסף הכהן.

ידיד שת תמורת תשורת מגדים – לדודיו בפורים דברים ערבים

וחקק וזקק כזהב מזוקק – דרשת מגלת צבית אהבים

סתרים ורזים ודברי חכמים – פשטים ישנים וחידות נבונים

פשטים ישנים וחידות נבונים – לנגדה כמר מדלי נחשבים

כלולים בתוכה אמרים נכוחים –  מנופים וטובים ונפש משיבים

הלא היא ברבת בני דת כמו בת – ובלתה כניצוץ והיא כלהבים

נבונים ונוגנים יתנו זמיריו – ואצים לשרתו בפנים צהובים.

ישיתו אלהיו ברכות לשומעיו – ויהיו ילדין בשמות נקובים

ויוסף יוסף שאת משלו ויאמר.

יום הובאת לי ברכת דודי – שש לבי גם נפשי חיתה

אז שחתי ודאי כי עד כה – אסתר קרקע עולם היתה

כשלשים שנה לאחר כתיבת 'מנות הלוי' נתקל גדול אחר בישראל בבעיה דומה וחמורה אף יותר. רבי משה איסרליש – הרמ"א (1530-1572) מספר בפתיחת ספר 'מחיר יין' כךף "ואני משה בן כבוד אבא מרי הפרנס והמנהיג ישראל שליט"א הנקרא משה איסרליש מקראקא הייתי בתוך הגולה אשר נתגלינו מעירינו בשנת שי"ו לפ"ק (=1556) מחמת עיפוש האויר ל"ע והיינו גרים בארץ לא לנו בעיר שידלוב מקום אשר אין תאנה וגפן. וכמעט מים אין לשתות כי אם בתחבולה, עיר אשר במסכנות תאכל בה לחם. ועץ אין בה להסכן בו, ולא יכולנו לקיים ימי הפורים במשתה ושמחה. להסיר יגון ואנחה, אמרתי אקומה ואשמח במפעלי, אף חכמתי עמדה לי, כי פקודי יי' ישרים משמחי לב. ולקחתי תחת לשוני דבש וחלב, ונתתי לבי לתור ולדרוש כוונת המגילה, הנמשל בדבריה ופי' כל מלה ומלה. ובדקתי בה עד מקום שידי מגעת כי הספור נחמד למראה והנסתר הוא עץ הדעת ומצאתי דרך ישכון אור אשר עליו יסובבו כל דברי מגלת אסתר. שהוא רומז על כלל ימי האדם עד יום מותו מעניני בני אדם אהביו ובני גילו... עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ושמתי הדברים בספר בכתיבתי להיות שמור לי לעת זקנתי"

לרמ"א לא חסרו רק מעות למשלוח מנות, אלא שלא היה לו בגלות-שידלוב (אליה ברח מאימת המגיפה בקרקוב) אוכל ויין לקיים בהם שמחת פורים – והוא בחר לקיים את 'שמחת פורים' בכתיבת פירוש למגילת אסתר. הרמ"א ראה במגילת אסתר משל לאדם וניסיונותיו בחיים (מרדכי=יצר הטוב, המן = יצר הרע), והוא כתב פירוש מוסרי פילוסופי למגילה עפ"י העיקרון הנ"ל.

הרמ"א קרא לספרו 'מחיר יין' ביטוי הלקוח מהפסוק בישעיהו נה, א "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב" וכוונתו בבחירת הפסוק הייתה שהספר הנ"ל נכתב כתחליף ליין שלא היה ברשותו באותה שנה.

הרמ"א מסיים את הקדמת ספרו, במילות שבח ובקשה:

ובזה אודה ואשבח לאל בורא כל יש מאין,

שעזרני עד הנה ולולי עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי כי מותר האדם מן הבהמה אין,

והביאני המלך חדרי בית היין לתקן בחסדו מאמר מחיר יין,

וכן יזכני להיות בן עי"ן ולהגות בתורתו מחיר יין.

תפילתו של הרמ"א לזכות להגיע לגיל שבעים לא התקבלה. האגדה העממית מספרת שהרמ"א נפטר בל"ג בעומר בהיותו בן ל"ג שנים, וזכה לכתוב ל"ג ספרים. הפרט הראשון נכון – הרמ"א באמת נפטר בל"ג בעומר כפי שנחרט על מצבתו, לגבי ספריו קשה לדעת נדפסו  רק כחמישה אבל ידוע שכתב עוד ספרים שנשארו בכת"י וכן הגהות לספרים שונים. ולגבי הגיל נכונה העובדה שהרמ"א גדול פוסקי אשכנז נפטר צעיר, אולם הוא לא היה כ"כ צעיר וככל הנראה נפטר כבן ארבעים ושתיים.

ספרו של הרמ"א 'מחיר יין' נדפס לראשונה עוד בחייו בקרימונה שבאיטליה בשנת שי"ט 1559 ומאז יצא במהדורות רבות. ספרו של רבי שלמה אלקבץ 'מנות הלוי' נדפס לראשונה כשנה לאחר מותו בויניציאה בשנת שמ"ה 1585 ומאז יצא גם הוא בכמה מהדורות כשאחת מהם בלמברג היא לבוב, בניו יורק ועוד. מהדורות חדשות של שני הספרים שוכנות זו לצד זו במספרים עוקבים על המדף בספרית ישיבת הר עציון, מנות הלוי (א / (3) 5.43 / 15), ומחיר יין (א / (3) 5.43 / 15). ואתם מוזמנים בנוסף למשלוח מנות וסעודת פורים כפשוטן, להנות גם הנאה רוחנית גם ממשלוח המנות וסעודת הפורים שהתקינו לנו שני גדולי ישראל אלו מהמאה ה-17, מבשרה ויינה של תורה.

רבי שלמה אלקבץ נודע בעיקר כמחבר הפיוט "לכה דודי", שהתקבל בכל תפוצות ישראל. ישנן עדויות לכך שכבר בראשית  המאה ה-17, נהגו לאומרו בפולין, אם כי ככל הנראה לא נכנס לתוך סדורי אשכנז אלא כ100 שנים לאחמ"כ. כדי שהציבור יוכל לאמרו נהגו במקומות מסוימים לכתוב אותו על הקיר, מצ"ב תמונת הפיוט מקיר בית הכנסת העתיק בטיקטין וכדאי לקרוא אותו תוך כדי האזנה לביצוע של :פתחיה ספולטר דרור כהן וינון אהרוני: https://www.youtube.com/watch?v=xDcAfwEtQtw

אז ששבת שלום ופורים שמח! ושיתקיים בנו "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" בב"א.

 

להדפסת העמוד

כיצד נוכל לסייע? נשמח לחשוב יחד על כיוונים פדגוגיים שיתאימו לכם וללומדים.
כתבו לנו! pedagogy@herzog.ac.il

צוות מערך הוראה, למידה והערכה
דילוג לתוכן