העיר ג'נין היא עיר עתיקה מאד, ונמצאו בה שרידים ארכאולוגים מלפני כ-5000 שנה. רבי אשתורי הפרחי (1280-1337 בערך) חוקרה הראשון של א"י ומחבר הספר כפתור ופרח כותב "לדרום יזרעאל ביושר כשתי שעות הוא 'עין גנים' ובתוכו עין כשמה וקורין לו ג'נין". כלומר ר' אשתורי מזהה את עיר הלוים 'עין גנים' הנמצאת בנחלת שבט יששכר (יהושע: י"ט, כא. כ"א, כט). יש הסבורים שהשופט תבני בן גינת הוא בן העיר גינת היא ג'נין, ויש שזיהו את העיר ג'נין עם 'בית הגן' שדרכה ברח אחזיה מלך יהודה מיהוא מלך ישראל (מלכים ב, ט' כז). דיון מחקרי בזיהוים השונים מאת פרופ' יואל אליצור ניתן למצוא בנספח 1 לספר הנ"ל. למרגלותיה של ג'נין נמצא 'עמק דותן' המוכר לנו מספור יוסף ואחיו.
בתקופת בית שני נקראה ג'נין – כפר גינה או גיני וישבו בה יהודים ושומרונים, גם בתקופת המשנה והתלמוד התגוררו בה יהודים, ועל הנחל 'גינאי' הסמוך לה מסופר הסיפור בגמרא (חולין ז) על ר' פנחס בן יאיר שהלך לפדיון שבויים ופגע בנהר גינאי וציוה עליו שיבקע וייתן לו לעבור עיי"ש.
עדויות מפורטות יש לנו על המצאות קהילה יהודית בג'נין במאות ה16-17, ר' משה מטראני -המבי"ט (1500-1580) מראשי חכמי צפת נשאל (שו"ת המבי"ט סי' ריא) על אדם שהתחייב לאשתו בכתובתה שאם תהיה מגיפה הוא יברח אתה "מעיר לעיר" וכעת שפרצה מגיפה הוא נודד אתה בין כפרים שונים. המבי"ט פוסק שעליו לעמוד בלשון התחיבותו בכתובה ולברוח רק לערים חשובות ולא לכפרים, וכך כתב: "ולכן נראה לי שחייב החתן להבריחה מעיר לעיר מכאן לטבריה או לג'נין ומשם לשכם אם יצטרך ומשם ועד עזה..".
ואכן בנו של המבי"ט ר' יוסף מטראני – המהרי"ט (1568-1639), ברח פעמיים מצפת מפחד המגיפה, ובנדודין הגיע בין השאר לג'נין, וכך הוא כותב ביומנו:
"השנ"ה (1595) שנת השמיטה גלינו מאימת המגיפה בפורים לטבריא, ובפסח לירושלים עיר הקודש, ומת סולטאן מוראד ומלך סולטן מהומיט, ושם חיברתי קונטריסין 'צורת הבית' שם מת אחי כהררי"ט נ"ע ואחות אשתי תמ"ך. ובאנו לג'ינין בראש השנה השנ"ו ושבתי לצפת תוב"ב ואז היתה צרת דיריויש ביגי כדוסטאן יזוגי"
ושוב כמה שנים לאחמ"כ:
"השס"ב (1602) ברחנו מחמת המגיפה כשמנה חדשים לבוקיעה לזאבוד לכפר כנה לג'ינין. ולמדתי בבוקיעא מס' ברכות מציעא בתרא. ובזבוד וכפר כנה חברתי חידושי שביעית ומוצאי שביעית היה. שם נפקדה ממני הבת היקרה חנה בכפר כנה ובג'ינין למדתי מסכת יבמות וכתבתי בה חידושין"
לצערנו חידושיו של המהרי"ט ליבמות אבדו כמו רוב חידושיו לש"ס, ורק חידושיו: לקדושין וחלקים משבת וכתובות יצאו לאור. המהרי"ט היגר לטורקיה ונפטר ונקבר בקושטא, אולם לאחר פטירתו הועברו עצמותיו ע"י בנין לבית העלמין העתיק בצפת. על גילוי מצבתו של המהרי"ט בבית הקברות בצפת ניתן לקרוא כאן:
בראשית ימי המנדט התבצעו ברחבי הארץ עבודות פיתוח תשתיות ובנין נרחבות, בישוב היהודי התארגנו קבוצות עבודה של צעירים חלוצים שניסו לקבל את העבודה ע"מ להשתלם בעבודת כפים להתפרנס ולהתכונן לעליה להתישבות. אחת מהקבוצות הייתה "קבוצת וילנא" שבשנים 1922-1923 עסקה בהקמת מחנה צבאי בריטי סמוך לג'נין, והתגוררו בגבעת חרובה ליד ג'נין. בקבוצה שהיתה מורכבת מרווקים ורווקות, ונוצרו בה זוגות, ואף נערכה בה חתונתם של החברים: אליעזר ומאשה פרלסון.
קבוצת וילנא בחתונתם של אליעזר ומאשה פרלסון ב"גן האירועים" 'גבעת חרובה' הסמוכה לג'נין תובב"א
בשנת ה'תרפ"ח (1928) שרת השוטר היהודי יוסף הירש ליבר במשטרת ג'נין. ליבר, שאשתו גרה אז בעפולה, כתב בחודש סיוון באותה שנה מכתב לרב קוק, הרב הראשי לארץ-ישראל, בו הוא מבקש מהרב לעזור לך לקבל יום חופשי בשבת על-מנת לשהות בחברת משפחתו בעפולה:
לכ' הרב הראשי הרב קוק
בזה הנני פונה לכ' בכתב והנני מקווה שכ' ימלא את בקשתי כמו שהבטיח לי בזמן היותי אצלו בחג השבועות. במכתב הזה הנני בא לספר לכ' את המצב שבו הנני נתון פה בעיר ג'נין. הנני בעיר ג'נין שהיא כולה עיר ערבית ולא נמצאת בה אף משפחה אחת עברית והנני נמצא פה רק יחד עם עוד שוטר אחד עברי. ואין פה בעיר להשיג לאכול רק בבית אוכל ערבי. הנני בעל משפחה, משפחתי נמצאת בעפולה שזה במרחק 17 ק"מ מג'נין ואין לי אפשרות אפילו פעם אחת בשבוע ביום השבת לנסוע למשפחתי ולהמצא בין יהודים ולהתפלל בבית הכנסת וגם לאכול אוכל בשר פעם בשבוע. בכן הנני פונה לכי בבקשה שישתדל בעדי בכדי שאוכל בכל יום שבת בזמן שהנני חופשי מעבודתי וזה קל לסדר שכן אהיה חופשי ליום שבת מפני שאנו פה רק שני יהודים ואם רק יש רצון טוב אצל המפקד אז הוא יוכל לסדר את זאת בנקל מבלי שזה יפריע את העבודה שאוכל לרדת לעפולה ולשנות את השבת יחד עם משפחתי ובין יהודים ככל יהודי ויהודי.
הנני מסים את מכתבי בתקווה שיסדר לי את בקשתי ועל מה הנני מודה לכ' מראש.
בכבוד רב יוסף הירש ליבר.
הרב קוק פנה בכ"ט בסיוון ה'תרפ"ח (17.6.1928) למפקד המשטרה הבריטית וביקש ממנו את שחרורו של ליבר. "…מצאתי חובה מוסרית לפנות לכבודו ולהעתיר בעדו למלאת בקשתו" כתב הרב במכתבו.
אינני יודע האם בקשתו של ליבר נענתה, וכנראה שלא, מפני שבתרפ"ט הוא כבר התגורר יחד עם שוטר יהודי נוסף ומשפחותיהם, בתוככי העיר ג'נין, בזמן פרעות תרפ"ט חולצו השוטרים ומשפחותיהם ע"י הבריטים מלינץ' שניסו לבצע בהם "שכניהם היקרים", כן רבותי ההיסטוריה חוזרת…
במלחמת העצמאות נערכו קרבות קשים מאוד באזור ג'נין ונפלו בהם 54 לוחמים! על הקרבות ניתן לקרוא בהרחבה בספר, רוב הגופות נשארו מוטלות בשטח, ולאחר המלחמה נכנס הרבצ"ר הרב גורן זצ"ל לירדן לחפש את הגופות ולהביאם לקבר ישראל.
על מקרה מעניין שארע במהלך החיפושים, סיפר הרב גורן:
"במבצע ליקוט עצמות מעבר לקווי האויב, בשנים תש"ט-תש"י, כשעברתי את קווי האויב לחפש את הנעדרים שנפלו בהרי ג'נין, התעוררה בעיה חמורה. במערה אחת מצאנו גל של עצמות שלא יכולנו לזהות אותן אם הן של יהודים או של האויב. היה ברור שלא כולן של יהודים, כיון שהיו שם יותר הרוגים מאשר חסרו לנו. כיצד לנהוג באוסף עצמות זה, האם מותר לקברך בבית קברות צבאי שלנו לאור ההלכה "שאין קוברין רשע אצל צדיק"? כל שכן בנדון דידן שחיילנו נפלו על קדושת השם, בדין הוא שלא יקברו ליד אויבי ישראל שזממו להשמידנו… אמנם ביחס לתערובת העצמות עצמן אין לנו ברירה אלא לקבור אותן ביחד, אך שמא
יש לקבור אותן במקום נפרד כדי לא לפגוע בשאר הקדושים הקבורים בבית הקברות. הלכתי ושאלתי את גאון ישראל בעל החזון-אי"ש זצ"ל (הרב אברהם ישעיהו קרליץ, ממנהיגי הציבור החרדי), להורות לנו איך לנהוג בנדון זה. החזון-אי"ש ענה שאפשר לקבור את העצמות בבית קברות של ישראל, ואין בזה משום אין קוברין רשע אצל צדיק, משום שרואים את עצמות הנכרים כאילו הן אבנים ואין קוברין אותן בתוך קבורה אלא כאבנים בעלמא. כמו שמצינו במשנה במסכת זבחים: "אברי חטאת שנתערבו באברי עולה (והרי איברי עולה צריך להקטיר המזבח ואברי חטאת אינם מוקטרים), ר' אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני את בשר החטאת מלמעלה כאילו הן עצים" אלא שלמעשה, כדי שלא נכנס לבעיות הלכתיות ורגשיות, החלטנו על דעת ההורים השכולים ועל דעת בית דין, לפתוח בבית הקברות הצבאי בחיפה חלקה מיוחדת לחיילים מסופקים, ושם קברנו את עצמות המערה עד אשר נזכה לתחייה הגדולה".
נמצא כי בשאלות הנוגעות לג'נין התעסקו שני גדולי הדורות שעברו: מרן הראי"ה קוק זצ"ל והחזוא"ש זצ"ל. אז אולי בחורים מהישיבה (מחזור נ"ג) ירימו את הכפפה ויקימו את: גרעין 'עין – גנים', להתישבות בעי' ג'נין וסביבותיה?
בהמשך הספר ישנם פרקים על שחרור ג'נין במלחמת ששת הימים, על הישובים הסמוכים לג'נין – גנים וכדים (שננטשו בתוכנית ההתנתקות), על מבצע חומת מגן בג'נין והקרבות הקשים שהיו שם, רשימות ותמונות הנופלים בקרבות ג'נין מכל המלחמות ופרקי זכרון על שמואל ווייס הי"ד שלזכרו נכתב הספר, שמואל היה חובש ונהרג כאשר יצא לחלץ חבר שנלכד בסמטה צרה תחת אש צלפים, על מעשהו זה קבל צל"ש לאחר מותו, עורכי הספר בחרו לשים ליד צילום הצל"ש את השיר: בלדה לחובש. הרי הוא לפניכם, בביצוע מיוחד: