אם נשאל בחורים צעירים מי הראשונים שתרגמו את הגמרא לעברית? הם יענו מן הסתם שמהדורת התלמוד של שוטשטיין הם הראשונים, ולאחריה הגיעו: מהדורת מתיבתא של עוז והדר, ש"ס לובלין ושננתם מבית מכון המאור. אם נשאל אנשים יותר מבוגרים, הם יענו כמובן שזכות הראשונים היא של התלמוד המבואר של הרב עדין שטיינזלץ שמסכת ברכות שלו יצאה בתשכ"ז (1967) – ומסכת נדה בתש"ע (2010).
במקביל לתלמוד המבואר של הרב שטיינזלץ הוציא לאור הרב שמעון בן שמן (מונזון) (1905-1991) תלמוד עברי מתורגם ומפורש (ג / (6)2 / 11) על כמה מסכתות. כאשר המסכת הראשונה תענית יצאה בתשכ"ו וקדמה בשנה! למסכת ברכות של הרב שטיינזלץ. הרב בן שמן נולד ב1905 בירושלים. אביו ר' משה מרדכי מונזון יסד עם אחיו את דפוס האבן הראשון בירושלים 'ליטוגרפיה מונזון' וסביו היה שמש בית הכנסת חורבת רבי יהודה החסיד וסוכן הדואר הראשון בארץ. הרב בן שמן למד בת"ת עץ חיים, בישיבת מאה שערים ובבית המדרש למורים "מזרחי". הוא עסק בחינוך במשך כ-45 שנים ושימש מורה ומנהל בית ספר במטולה, מגדיאל, תל אביב וחיפה – בחיפה ניהל במשך עשרות שנים את בית ספר ממ"ד לבנות 'עציון', בנוסף הקים מוסד לילדים קשיי חינוך בקרית אתא שם שימש גם כסגן ויו"ר המועצה המקומית. הוא היה איש תנועת המזרחי ויקיר החינוך הדתי לשנת תשמ"ה. כמורה לתלמוד הוא נתקל בקושי של התלמידים הצעירים להתמודד עם הארמית של הגמרא, ובשעות הפנאי המועטות שהיו לו עסק במפעל-יחיד של תרגום הש"ס לעברית. הוא הספיק להוציא מהדורות מתורגמות של שמונה מסכתות: תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה, בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא. והשאיר עוד כמה מסכתות נוספות מוכנות בכתב יד. הרב בן שמן פיסק את גוף הגמרא וחילק אותה לקטעים אבל הצליח לשמור על החלוקה לעמודים של דפוס וילנא, במרכז נמצא פרש"י מפוסק כאשר הד"ה של רש"י הודגשו, ובצדדים נמצא התרגום, בתחתית העמוד נוספו ביאור מילים ארמיות, בסוף הכרך נדפסו פרושי התוספות, מדור 'דינים' מהרמב"ם והשו"ע, שמות התנאים והאמוראים המוזכרים במסכת עם פרטים ביוגרפים עליהם, מפתח פסוקים, ובראש הכרך תוכן עניינים של הנושאים המופיעים במסכת. מעניין שלמרות שמפעל היחיד של הרב בן שמן יצא במקביל לתלמוד המבואר המפורסם והפופלארי של הרב שטיינזלץ, וכפי שראיתם חלק ניכר מהמדורים דומים, בכ"ז המשיך הרב בן שמן במפעלו – וככל הנראה היו קונים שהעדיפו את מהדורתו, מעבר לכך שחלק מהמסכתות שלו יצאו לפני שיצאו במסגרת התלמוד של שטיינזלץ. הרב"ש הוציא את ספריו בהוצאה פרטית בשם: טעם לשב"ח ר"ת של תלמוד עברי מפורש לשמעון בן-שמן חיפה. הרב בן שמן נשא לאשה את תלמידתו בבית הספר הראשון שלימד בו במטולה. לזוג נולדו שתי בנות בתו יוכבד נישאה לרב אבי סמוטריץ רבה של בית יתיר, בנם הוא שר האוצר הנוכחי בצלאל סמוטריץ'.
אולם שני התלמודים הנ"ל שיצאו במקביל החל מסוף שנות השישים, בהחלט לא היו הראשונים, וזכות הבכורה שייכת בכלל לרב ניסים בנימין אוחנה זצ"ל (1881-1962) (להלן הרנ"א) שתמונתו מופיעה בראש הבלוג, אבל לפני שנספר על תרגומו נספר מעט עליו. הרנ"א נולד באלג'יריה לאביו המקובל הרב מסעוד אוחנה, כשהיה בן 6 עלו הוריו לארץ והתיישבו בירושלים שם למד בישיבותיה, כשהיה בן 21 הוסמך לרבנות על ידי הרב יעקב שאול אלישר, הרב חיים משה אלישר והרב שמואל סלנט. בגיל 22 הוא נישא למרים, בתו של הרב נחמן בטיטו. ב1907 התמנה הרנ"א לרבה של העיר עזה, במשך כחמש שנים. גולת הכותרת של פעילותו הייתה יסוד בית ספר ללימוד תנ"ך ותלמוד בשפה העברית, שאליעזר בן-יהודה נכח בפתיחה שלו. בנוסף, הוא הקים מקווה טהרה לנשים, ויזם הקמה של בית עלמין. אגב גיסו של הרנ"א אברהם בן יאיר היה סוחר עשיר שהתגורר בעיה"ק חאן יונס תובב"א!
לאחר פטירת אשתו שב הרנ"א לירושלים, שם נישא בשנית, לאחר נישואיו השניים יצא לשליחות בת שנתיים לכהן כרב העדה החלבית בניו יורק. ב1915 שב לירושלים אולם בתחילת מלחמת העולם הראשונה נאלץ ע"י השלטונות העותמנים לעזוב את הארץ, בגלל שהיה בעל נתינות מצרית. הקהילה היהודית במלטה שמעה על הרב החשוב שגורש מהארץ והזמינה אותו לכהן כרב האי מלטה, כהונה אותה מילא עד 1920. בשנת 1920 הוזמן הרב אוחנה להיות הרב הראשי של פורט סעיד אשר בצפון מזרח מצרים סמוך לתעלת סואץ. הרב אוחנה נענה להצעה ובפורט סעיד הוא הרביץ תורה וייסד את בית הספר העברי "זיכרון משה", הפעם השתתף בטקס ירית אבן הפינה לא אחר מאשר ד"ר חיים ויצמן. בזמן שהותו במצרים, השתתף הרב אוחנה במסיבת תה שמלך מצרים, פואד הראשון, ערך ב-1924. ב-1935 מונה לראש בית-דין, וסגן ראש הרבנים למצרים. הרב אוחנה פעל למען הפצת הציונות בקהילתו, הטיף לחינוך דתי לאומי והיה מזוהה עם תנועת המזרחי.
כפי שאתם כבר מבינים, נושא החייאת העברית, בער בלבו של הרנ"א ובכל מקום שהגיע אליו בנדודיו הרבים, לימד עברית והקים בתי ספר שלמדו בהם בעברית. בתרפ"ט בהיותו בפורט סעיד הוציא לאור את מסכת בבא מציעא בתרגום לעברית! (ג / (6)2 / 13) בפתח הספר כתב הרנ"א את הדברים הבאים:
"הנני מודה ומשבח לאל הטוב והמטיב אשר בחסדו הגדול עזרני וזכני לתרגם מסכת בבא מציעא משפה ארמית לעברית בתוספת באור, וביען שעד היום הזה השפה הבבלית יָרְשה את הגבירה שפת עבר הטהורה, ובאה אל הקדש פנימה, ונתקיים הכתוב עבד כי ימלוך', ושפחה כי תירש גברתה, והתלמוד היה כגלמוד, מי יבונן ? ושום רב חכם וסופר, עוד לא הניף עטו לתרגם את ספר התורה הזה, תורה שבע"פ בעברית, ולהשיב את העטרה ליושנה, יצאתי אני הראשון הצעיר בעמי, לתרגם מסכתות אחדות לעברית, והתחלתי במסכת בבא מציעא" – היא התורה בדיני ממונות המחדדת השכל והלב, הנוהגת בכל הזמנים והמקומות. ובטחתי שממני יראו וכן יעשו שאר רבני וגאוני עמי הגבורים אנשי השם, לתרגם את שאר התלמוד לעברית, למען יהיו שעריו פתוחים למשכילים בעם. וכל קורא משכיל הצמא לדבר ה' ירוה צמאונו בחכמת תורה שבעל פה. וזאת התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
כלומר הרנ"א לא תרגם את הגמרא לעברית בדיעבד רק להקל על הלומדים המתקשים בארמית, אלא זו הייתה פעולה של לכתחילה להצלת התורה שבעל פה מ'השפחה' היא השפה הארמית שהשתלטה עליה, והחזרת העטרה ליושנה אל 'שפת עבר הטהורה'!!
בתרצ"ה 1935 הוציא הרנ"א את מסכת קדושין בתרגום לעברית, בתחילת 1947 חזר הרנ"א לארץ ומונה לראש בית-דין ורב ראשי לעדה הספרדית לעיר חיפה והמחוז, כחצי שנה לאחמ"כ הוציא בחיפה את מסכת 'כתובות'. ביולי 1947, החליף את הרב ברוך מרקוס ונעתר לבקשת הבריטים לבקר אצל עולי הגרדום, ביקר את חברי האצ"ל יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר ערב עלייתם לגרדום, אמר עמם את "הווידוי המלא" וקריאת שמע ישראל והתפלל לעילוי נשמתם, אך נמנע מלהשאר עימם בעת התלייה.
לאחר שהרב אוחנה הוציא את מסכת כתובות ב1947, הוא לא המשיך לתרגם מסכתות נוספות, לעיל הבאתי את הדברים שכתב הרנ"א כבר בתרפ"ט "ובטחתי שממני יראו וכן יעשו שאר רבני וגאוני עמי הגיבורים אנשי השם, לתרגם את שאר התלמוד לעברית, למען יהיו שעריו פתוחים למשכילים בעם". האם יתכן שהרנ"א פגש בשנות כהונתו כרבה של חיפה את הרב בן שמן מנהל בית הספר ממ"ד עציון ב'חיפה' ומצא בו איש כלבבו והעביר לידיו את שרביט המשימה הקדושה של תרגום התלמוד לעברית? – מסתבר בהחלט, אבל כנראה שלעולם לא נדע בוודאות.
בכ"ד באדר ב' תשכ"ב נפטר הרב נסים בנימין אוחנה בגיל 80 והובא למנוחות בבית העלמין בחיפה. והשבוע מלאו שישים ושתיים שנה לפטירתו. יהיה זכרו ברוך! ותורתו וצדקותו של רבה האחרון של העיר עזה שכולו אהבת התורה, עם ישראל ארץ ישראל ולשון הקודש תעמוד לנו בימים אלו של מלחמת 'עזרת ישראל מיד צר' בכיבוש מחדש של העיר עזה וגלילותיה.
בפתיחת מסכת קידושין, כתב הרנ"א את השיר דלקמן המובא לפניכם בלשונו ובצורתו:
