אנו נמצאים בתוך השלושים לפטירתו של ד"ר יהודה שורץ ז"ל (להלן י"ש) ממייסדי המכון להכשרת מורים שע"י ישיבת הר עציון, לימים מכללת הרצוג, מפתחו מבססו ועומד בראשו כעשרים שנה. י"ש נולד להורים ניצולי שואה מהונגריה שהיו ממיסדי מושב שפיר שהוקם ב1949 ע"י נצולי שואה. להוריו היה משקר ובו רפת, ומהם ינק אהבה אמונה ומסירות לישוב ארץ ישראל. יהודה למד בישיבה התיכונית 'אור עציון' ושם נקשר לרב חיים דרוקמן שעמו היה בקשר כל ימיו. הוא הצטרף למחזור הראשון של מיסדי ישיבת 'הר עציון' יצא אתם לטירונות הצנחנים ועבר את ההסבה לשריון.
הוא התחתן צעיר עם יוכבד (יוכה) גם היא בת להורים ניצולי שואה מהונגריה שהקימו בית ומשק במושב הסמוך כפר אחים ונולדה להם בת – את ביתם בנו בישוב החדש 'אלון שבות' שהוקם יחד עם מעבר הישיבה מכפר עציון – ובבית שבנו ברח' השירות 12 הם נשארו לגור עד עצם היום הזה . יחד עם חבריו יצא מבית המדרש למלחמת יום הכפורים והשתתף בקרבות הבלימה הקשים בגולן שם נפצע קשה, הוא אושפז עם 40% כוויות וכאשר שאל את רופאו מה סכוייו להישאר בחיים, ענה לו הרופא "אתה תחיה אם מאוד תרצה" והוא אכן רצה מאד, בעזרתה המסורה של יוכבד שלא עזבה את מיטת חוליו, רופאיו שנלחמו על חייו וכח הרצון האדיר שלו – הוא יצא מביה"ח לאחר שלשה חודשים להמשך טיפולים מורכבים בבית עד שהחלים. בהספד שנשא בנו בוגר הישיבה הרב אביהוד שוורץ (עד לאחרונה ראש מדור הלכה ברבנות הצבאית ובקרוב רב חיל האויר, ומלמד הדף היומי בישיבת הר עציון), הוא אמר שבתקופה זו כרת י"ש ברית עם החיים, המשפחה והחינוך. הוא חזר ללמוד בישיבה בהתמדה ונקשר במייחד ברבו הרב עמיטל, שהיה ביניהם חיבור מיוחד שוודאי שלרקע ההונגרי של המשפחות היה בו משקל. כשהמחזור הראשון של הישיבה סיים את תקופת ה'הסדר' שיש לחשוב על תוכנית שתאפשר לבחורים להמשיך וללמוד בישיבה תוך כדי דאגה לפרנסה וגם להשפיע מהרוח הגדולה של ישיבות ההסדר על החינוך של ילדי ישראל. וכך קם בתשל"ד המכון להכשרת מורים שע"י ישיבת הר עציון. בשנים הראשונות הוא נוהל ע"י הרב יהודה שביב זצ"ל, יהודה הצטרף לצוות הניהול ובתשל"ח התמנה למנהלו של המכון – תפקיד אותו מילא במשך כעשרים שנה. הוא ראה בתפקידו זה משימת חיים ושליחות קדושה, ופעל במסירות וללא ליאות לפיתוח המכון להגדלתו ושכלולו. בתקופות מסוימות היה יוצא לאחר העבודה במכון לעזור להוריו במושב שפיר בחליבת הערב ברפת. אולם בנוסף לתפקיד המנהל הטכני, הוא נכנס לעובי הקורה של שאלות החינוך הדתי והכללי במדינת ישראל, חקר את הנושא מחינה תאורטית ומעשית והפך למומחה מהמעלה הראשונה בתחום החינוך. מענין שלמרות שכיום מזוהה 'מכללת הרצוג' בעיקר עם לימוד התנ"ך, י"ש עסק בעיקר בהוראת התושבע"פ והמשנה בפרט שבה ראה את פסגת החינוך הדתי וחשיבות גדולה גם בהנחלתה לציבור הכללי.
על קורותיו במלחמת יום כיפור והקמת המכון להכשרת ימים סיפר י"ש לד"ר צחי לבן רן בפודקסט הרפוד של מכללת הרצוג (עונה שניה פרק 17) בפרק שנקרא: מהטנק השרוף בנפאח להקמת מכון להכשרת מורים באלון שבות. האזינו והסכיתו מה הם חזון ושליחות.
בתש"ן פרסם מאמר בקובץ 'שמעתין' (גיליון 100) שנקרא 'הוראת שירת המשנה' שבה ניסח את עיקרי תפיסתו בהוראת המשנה:
"אחד הקשיים העומדים בפני תלמידינו, הוא הלימוד מתוך טקסט רצוף, בלתי מחולק, כמקובל בדפוסי המשנה השונים (כמו סיפור ולא כמו שיר!). ראוי להציע כי בראשית לימוד המשנה יקבלו התלמידים בצד הטקסט בדפוס המסורתי ומשנה עם ברטנורא או משנה עם פירוש קהתי), את הטקסט של המשנה בהדפסה מיוחדת, המציעה את המשניות כנתינתן ממנסחי המשנה, בצורה שקולה, מעוצבת ושירית. צורה זו תסייע להבנה, ותדרבן או התלמידים ליצירתיות, לפיתוח, לשאלות, ולגילוי דיוקים שונים. הרגלים אלה יאפשרו למתקדמים שבין תלמידינו, להציג לעצמם, בהמשך הלימוד, את המשניות כראוי, על פי הדוגמאות שלמדו בראשית לימודם. שלב זה יאפשר בדיקת אלטרנטיבות שונות וויכוח פורה בין הלומדים. להלן דוגמאות אחדות של משניות המועתקות כפי שנראה לנו להציע אותן בפני הלומדים. הקוראים בוודאי יגלו בעיון בכל אחת מן המשניות את המיוחד בניסוח, או את המעניין בצורת ההעתקה, או את המועיל בצורת ההוראה. כאן המקום להדגיש כי הצעתנו היא ראשית דבר, ולא סופו. שימוש בשיטה זו מאפשר המשך הלימוד בשיטות אחרות, פרשניות, הלכתיות, או מעשירות בכיוונים שונים"
בהרצאה שנתנה במכון 'מופת' (ופורסמה בדפים 13 תשנ"א) ניסח י"ש את "עקרונות הגישה הספרותית תבניתית"
"גישה זאת בנויה על התמודדות בשלב הראשון עם המשנה עצמה, בלי פרשנות ובלי מקורות עזר. אלה יוצגו רק בשלב השני או השלישי. הגישה שאני מבקש להציע אינה שוללת את כל הגישות האחרות, אלא מהווה בסיס ויסוד להן. הגישה הרצויה, לאמיתו של דבר, היא זו האינטגרטיבית, העושה שימוש בגישות אחדות. עיקרה של הגישה המוצעת הוא התבוננות במשנה כטקסט בעל מרכיבים ספרותיים מובהקים, שמאפייניו הבסיס לעיון במשנה, להבנתה ולפרשנות שלה. דומים למאפייני השירה. הצגת המשנה תוך הדגשת המרכיבים הספרותיים שבה והתבוננות במבנה המשנה הן הבסיס לעיון במשנה, להבנתה ולפרשנות שלה…הגישה הספרותית תבניתית יכולה לשמש כבסיס ללימוד המשנה. שאלות שיעלו בעיון הראשון באמצעות גישה זאת יטופלו אחר כך באמצעות גישות נוספות. חשוב לאפשר לתלמידים לגלות שאלות בעצמם ולא רק לעיין בשאלות שהעלו אחרים. יש להשקיע מאמץ באיתור המשנה ובקביעות המבנה שלה. שהסכנה שהתלמיד יגיע לסילוף כוונת המשנה אינה גדולה, כי המורה תמיד יכול לתקן, לכוון ולהפנות לפרשנות. לא כל המבנים שווים. יש להעדיף את הדרך הפותחת בעיון הספרותי על פני הדרך העוסקת בפרשנות. המעלה של העיון הראשוני בטקסט של המשנה היא שהתלמיד עומד בפני אתגר יצירתי, בפני חומר המחייבו לחשוב ולגלות בעצמו את הטמון בטקסט"
במאמריו אלה ואחרים נתן י"ש דוגמאות לתועלת שניתן להפיק מהוראת המשנה באופן זה של קריאת בצורה מעוצבת, העיון במבנה המשנה בצורה זו עוזר להבין את תוכנה ולשננה. ויתירה מזו גורם לתלמיד להבחין בעצמו בקשיים המתעוררים במשנה שעליהם עמדו האמוראים בגמרא ופרשני המשנה ראשונים ואחרונים. לאחר שהתלמיד עומד בעצמו על פשוטה של משנה והשאלות שמתעוררת בה, הוא יהיה בשל יותר לעבור לשלב השני של לימוד פרשנות השמנה המסורתית המתייחסת בין השאר לקשיים העולים ממבנה המשנה.
באותם שנים שבהם כתב י"ש את מאמריו אלו החל הרב אברהם וולפיש לפתח את שיטתו בלימוד המשנה, בעקבות מורו הרב דב ברקוביץ, הוא טען שבמשנה ישנה עריכה ספרותית הבאה לידי ביטוי לא רק בתוך כל משנה כיחידה עצמאית, אלא גם במבנה הפרק, היחידה (כמה פרקם העוסקים באותו נושא), והמסכת. לשיטתו העריכה הספרותית מגלה לנו רעיונות מחשבתיים ורוחניים העומדים מאחורי ההלכות המובאות במשנה. את יסודות שיטתו הוא סיכם בעבודת המוסמך שלו 'תופעות ספרותיות במשנה' (תשנ"ד) שנכתבה בהנחית חוקר האגדה בשיטה הספרותית – פרופ' יונה פרנקל ז"ל. כמובן שכיוון המחקר הנ"ל התאים לכיוון הקריאה של י"ש לעסוק במבנה הספרותי של המשנה, והוא הוזמן לשמש כמרצה ב'מכון להכשרת מורים' בשיעוריו במכון פיתח את שיטתו ואף פרסם כמה מאמרים חשובים בכתב העת נטועים – בטאון לענייני תורה שבעל פה של מכללת הרצוג, שהחל לצאת באותה שנה. את השיטה המגובשת הציג וולפיש בעבודת הדוקטורט שלו שיטת העריכה הספרותית במשנה על פי מסכת ראש השנה (ב / 0.7 / 41), והביאה לפני הציבור שוב בספרו: מרבדי משנה – פרקי ברכות. עיון ספרותי ורעיוני במשנת ברכות (ב / 0.7 /41). תלמידו של הרב וולפיש במכון להכשרת מורים היה ביגר הישיבה הרב יעקב נגן שלימים פיתח בדרכו שלו את השיטה כפי שניצתן לקרוא בספרו: נשמת המשנה – צוהר לעולמה הפנימי של המשנה (ב / 0.7 / 58).
אולם כאמור, י"ש התענין בנושא המבנה הספרותי של המשנה בעיקר כאמצעי עזר ללימוד והוראה וביחס למשנה בודדת כיחידה עצמאית, במשך השנים הוא עיצב משניות רבות, ובתקופת מחלתו התגייסו חבריו לסייע בידו לסיים את המלכה ולהעלות לרשת לאתר 'דעת' של מכללת הרצוג את כל שישה סדר משנה מעוצבים, בשם: משניות מעוצבות. בפתח האתר הציג י"ש את הרעיון והתועלת המרובה שיש בלימוד המשנה בצורה זו:
"בשנים האחרונות מתפרסמים מקורות התורה שבעל פה, והמשנה בכללם, בתבניות חדשות ומעניינות. זאת, לצורך הקלה והשבחה של הלימוד וההוראה. סידור המשנה בשיטה של "משנה מעוצבת", משמעו הדפסת ששת סדרי המשנה כאילו היו פיוט או שירה, ולא בהדפסה המקובלת שבה הטקסט מסודר בצורה של פרוזה. הדפסה שירית-פיוטית כזאת עוזרת כמובן לשנן את המשנה בעל פה, במיוחד לאור העובדה שבמקורה, התורה שבעל פה היתה "תורה דבורה", ששיננו בעל פה.
הסידור בשיטת "משנה מעוצבת" מאפשר שכבה נוספת של הבהרה והבנה של משמעות המשנה. הסידור לא כולל רק שורה מתחת לשורה כשכל השורות מיושרות לצד ימין, אלא "הזחה", כלומר סידור המילים של המשנה בצורה שמבהירה לקוראים מתי מתחילים היגד או פסקה חדשים. ההזחות מאפשרות לקוראים לראות בצורה בהירה מה המבנה של הסעיפים הכתובים במשנה ומה יחסי הגומלין ביניהם. מתכונת כזאת מציפה תובנות שנסתרות בעיון במשנה המיושרת לימין, והופכת את המשנה למובנת, מאירת עיניים ומעוררת מחשבה. היא מאפשרת לערוך השוואת והקבלות, ולא פחות מכך, יכולה גם לעורר אצל הקוראים ואצל הלומדים שאלות והצעות לסידורים אחרים.
"המשנה המעוצבת" מיועדת להקל על הלימוד, אבל גם לאתגר אותו לחשיבה נוספת ומעניינת. התבונה שבמלאכת ההזחה היא תבונה שאפשר ללמוד ולתרגל, והיא יכולה להיות מכשיר רב ערך ללמידה פעילה של הלומדים ולפיתוח מיומנויות של עיון והעמקה. לפעמים, נכון יהיה למסור ללומדים מראש את העיצוב, ולפעמים – לאתגר אותם לחשוב על ההזחות בעצמם. "המשנה המעוצבת" מיועדת לראות במשנה דיקלום שקל יותר ללמוד בעל פה, אבל גם שיר ששורותיו אינן בהכרח חוזרת על עצמן. שיר שיש בו עומק הן מצד המילים והן מצד ה"מנגינה".
בפרק מיוחד של הפודקסט 'הרפוד' (עונה שניה פרק עשרים) המשנה המעוצבת – כך נכון ללמוד וללמד משנה הסביר י"ש את עקרונות המשנה המעוצבת ומעלותיה.
לאחר כעשרים שנים בראשות המכון להכשרת מורים, מונה י"ש למפקח על המכללות למורים. ולמרצה בכמה מכללות, באותה תקופה התפנה לכתוב את עבודת הדוקטורט שלו בנושא שכה היה קרוב לליבו ובו ראה את החשיבות הרבה ביותר: הוראת תורה שבעל פה – הוראת משנה ותלמוד בחינוך הישראלי באספקלריא של תוכניות הלימודים והספרות הדידקטית את העבודה כתב בהנחית הפילוסוף של החינוך היהודי פרופ' מיכאל רוזנק. בסיום העבודה כתב את הדברים הבאים:
"דומה כי עתידה של הוראת תורה שבעל פה תלוי, מצד אחד באפשרות להשתחרר מתמונת עולם שאינו קיים ומצד שני בביטול הציניות; דהיינו, על אנשי החינוך הדתי להכיר בתמונת עולם חדשה ולהתאים את עצמם ככל האפשר למציאות שבתי הספר פועלים בתוכה. על אנשי החינוך הכללי, אם הם מעונינים בהמשך זיקתם לספרות חז"ל, לחתור לאמפטיה כלפי המקורות במקום הציניות שהם נוקטים בה, ולהתמודד בצורה מושכלת ורצינית עם הוראת המשנה והתלמוד…
האתגר בהוראת תורה שבעל פה הוא במציאת מסילות לליבו של כל תלמיד בתחום הדעת הסבוך הזה, ולא רק לליבו של המוכשר ביותר. הסיכוי של החינוך הדתי הוא במציאת גורמים מחזקי מוטיבציה, ובמציאת דרכי הוראה ההולמים את ההוראה הנרחבת לכלל התלמידים, ולא רק לאוכלוסייה סלקטיבית, כפי שהיה מקובל בדורות קודמים.
מערכת חינוך נמצאת בסיכון בין השאר, כאשר היא מציבה לעצמה מטרות שהם מעבר ליכולת ההשגה, או שהיא בעצמה אינה מאמינה בהן, וממשיכה להכריז על מטרות אלה רק בגלל שמרנות או העמדת פנים. הסיכוי של החינוך הדתי בהוראת משנה ותלמוד הוא בהתאמת המטרות לגיל התלמידים ולסוגי האוכלוסייה המגוונים, הבאים בשערי החינוך הדתי, תוך הצבת רף סביר מבחינה פדגוגית. התחושה שגורלו של החינוך הדתי יוכרע לדורות על ידי ההוראה של התורה שבעל פת, מלווה רבים מהכותבים בתחום, ומאלה הדואגים לעתיד החינוך הדתי.
הסיכוי של הוראת התלמוד בישיבה התיכונית הוא בהמתקת הלימוד, הנחשב בעיני התלמיד הרגיל כגלולה מרה. המתקת הלימוד יכולה להתקיים באמצעים מגוונים ובגישות שונות. תחושה מרוממת של בן הישיבה הלומד גמרא היא תחושה קשה להנחלה ולחיקוי. הבסיס התרבותי, קיומי, חוויתי, של הישיבה, המאפשר ללמוד גמרא בדרך ישיבתית, קשה להעתקה למסגרות אחרות. הסיכוי של הישיבה התיכונית הוא ביכולתה להחזיר לחלק הישיבתי שבה אותה תודעה ישיבתית חווייתית, אשר יש המעידים שאין חוויה מסעירה ומרוממת ממנה.
תמונת התלמידים בבית הספר הממלכתי העומדים מול הספרים הגנוזים בארון, מול המשנה והתלמוד, היא תמונה המאפשרת לבחון את הסיכויים להזדהות ולמציאת רלוונטיות בלימוד ספרות זאת, כמו גם את הסיכונים לניכור גובר ולניתוק מוחלט מספרות חז"ל ההתנגדות הקיצונית בעשורים הראשונים של המאה העשרים להוראת המשנה והתלמוד בבית הספר הכללי וההתנגדות המוחלטת לעיון בספרות ההלכה, התחלפו במשך השנים ביחס פושר ובאדישות מעצבי תוכניות הלימודים החדשות בתורה שבעל פה בנו את הוראת המקצוע ואת תוכניותיו בעיקר בגישה ערכית תרבותית. התוכניות אינן מתיימרות להקנות יכולת לימוד עצמאית בתורה שבעל פה, אלא רק יכולת התמצאות בה. מוקד התוכניות הוא הפיכת לימוד המשנה והתלמוד ללימוד ערכי, ללימוד משפיע על החניכים וממילא גם על החברה ועל הליכותיה. התוכניות בנויות בצורה מודולרית והן מאפשרות בחירה במספר יחידות ונושאים, המתאימים לכל קבוצת לומדים תוכניות כאלה נותנות סיכוי מתקבל על הדעת – גם מצד המורים, גם מצד התלמידים וגם מצדה של החברה – ללמוד משנה ותלמוד בחברה לא מסורתית באופן אמפטי. בהצגת המשנה והתלמוד בדרך שבה הסממנים הדתיים יהיו מוצנעים, יש סיכוי וסיכון כאחד. הסיכוי הוא בכך שהתוכן ההומניסטי האוניברסלי המצוי במשנה ובתלמוד, שהוא תוכן מעניין המשקף את רוח דברי חז"ל, עשוי לדבר גם אל ליבם של התלמידים החוששים מדימוי דתי.
הסיכון הוא בכך שתינתן תמונה חלקית – ואולי אף מסולפת – על המשנה והתלמוד, מבחינת הבנת המשמעות המקורית של החיבורים. הפתרון המסתמן לדילמה זאת הוא במודעות המורים, ואולי גם של התלמידים, להיבטים השונים הקיימים במשנה ובתלמוד, ואשר לכל אחד מהם זכות קיום עצמאית. מודעות כזאת תאפשר למנוע תחושה של אחיזת עיניים ושל סילוף מכוון של המורים את כוונתם המקורית של החיבורים. סיכון לעתיד הוראת תורה שבעל פה בחינוך הממלכתי כרוך בתוכניות יומרניות קשות להגשמה ולעומת זאת סיכוי לעתיד הוראתה מצוי בחשיבה מחודשת, בהשתחררות מסטריאוטיפים ומבוז ליהדות הממוסדת, ובהכרה האופטימית בסיכויים צנועים למציאת טעם במשנה ובתלמוד בבית הספר הכללי"
על מפעל חייו בהכשרת מורים לחינוך הדתי ותובנותיו הוא שוחח בפרק נוסף של הפודרסט 'הרפוד' (עונה שניה פרק 18) שנקרא: צו השעה – מכשירים מורים.
כשפרש לגמלאות, הוא לא נח על זרי הדפנה, והאמת שבכלל לא היה אצלו מושג כזה "לנוח" כל ימיו היה קם לפנות בוקר ומתפלל במניין ראשון ועובד עד שעות מאוחרות (את ההשכמה המוקדמת ירש מבית הוריו שבו היו צריכים להשכים קום לחליבת הבוקר). משפחתו מספרת כי הכינוי הכי חריף מבחינתו היה "זו בטלנות" – וביומנו שבו היה מצין כל יום מה עליו לעשות היה מציין לעיתים "שתי דקות מנוחה"… ואכן לאחר שעסק עשרות שנים בהכשרת מורים לחינוך הממלכתי דתי. הוא התגייס בכל כוחותיו להקמת וניהול המכון החרדי להכשרת מורים לחנוך העצמאי, שם בכוחות רעננים הקים מערך הכשרה שבו יישם את העקרונות שרכש במשך השנים והתאים אותם לציבור החרדי מתוך שותפות של אמת ודוד שיח מכבד. שותפיו החרדים לצוות והתלמידים הרבים העריכו אותו מאוד וישמו את הכלים שקבלו ממנו לשיפור ההורה בחינוך העצמאי. את ההערכה והאהבה שהוא קיבל מתלמידיו הרבים ניתן לראות במודעת האבל שהם פרסמו לאחר פטירתו, ובדברי ההספד שנשא בהלויה הרב נחום עודד הופמן המנהל הפדגוגי של המכון החרדי במאה שערים (החל מדקה 29.30 בצילום הלוויה שלפניכם). הוא עצמו סיפר על כך בפרק נוסף של הפודקסט 'הרפוד' (עונה שניה פרק 19) הכשרת מורים חרדים – גשר בין בית המדרש לכיתה. מונלץ לשמוע את כשרון הרצאתו מראהו וקולו של ר' יהודה שוורץ בשיעור שהוקלט בביתו בחודשי חייו האחרונים על מזמור תהילים ק"נ – הללויה הללו אל בקודשו.