עכברים בארץ המראות

בשנות ה־70 פיתח חוקר בשם גורדון גאלופ את "מבחן המראה" ומצא כי לשימפנזים הנחשפים למראה במשך כמה ימים התנהגות אופיינית, המעידה על הכרה עצמית חזותית. כלומר, היכולת לדעת שההשתקפות במראה היא של עצמי, ולהשליך את הנראה בה על הגוף שלי. גאלופ זיהה בה 3 שלבים: 1) תגובה לדמות במראה כאילו היא קוף אחר 2) בדיקת התאמה בין תנועותיהם לבין תנועות הדמות שבמראה, 3) וחקירה של חלקי גוף שלא ניתן לראותם ללא מראה, כגון: ניקוי של השיניים. כדי לוודא את מאפייני התנהגות ההכרה העצמית החזותית שנצפו, סומנה נקודה אדומה על מצח השימפנזים. השימפנזים ניסו להיפטר מהנקודה המסומנת יותר בנוכחות מראה מאשר בלעדיה, מה שהוכיח ששימפנזים מסוגלים להכרה עצמית חזותית. גאלופ מצא את ההתנהגות הזאת רק בקופי אדם (הומינידים) ולא בקופים אחרים ולכן ייחס אותה רק להם ולבני אדם.

מחקר חדש שפורסם ב־ Neuron בדק עכברים במבחן המראה, ומצא שגם לעכברים התנהגות המרמזת על הכרה עצמית חזותית; העכברים הפגינו את השלבים 1, ו־2 בהתנהגות: הם התקרבו למראה והעבירו בתנועת סירוק את גפם על הראש מול המראה, עד שאיבדו עניין והפסיקו. העכברים לא חקרו חלקי גוף נסתרים כמו קופי אדם. סימון נקודה על מצח העכברים גרם להם לשוב ולסרוק את ראשם עם הגפה ליד המראה. התנהגות זו הייתה מותנית בכך שהעכברים יגדלו עם פרטים הדומים להם; עכברים שגדלו בסביבה של עכברים בעלי צבע שונה מהם, או בבידוד חברתי, לא הצליחו לזהות את השתקפותם הייחודית במראה. התוצאות מצביעות על כך שלעכברים יכולת הכרה עצמית בסיסית, ושאינטראקציות חברתיות עם בני אותו מין חיוניות להתפתחות של הכרה עצמית.

שאלה לדיון:
שערו מדוע העכברים שגדלו בבידוד או עם עכברים בעלי צבע שונה התקשו בפיתוח הכרה עצמית חזותית?

לינק למאמר – כאן