בליל שבת 'חזון' נסתלק לגנזי מרומים הרב נפתלי צבי יהודה בר אילן זצ"ל (להלן הנצי"ב). הנצי"ב נולד בתל אביב ערב סוכות תש"ג (1943). אביו היה ד"ר טוביה בר אילן (1912-1979), כימאי חוקר, מנכ"ל אוניברסיטת בר אילן ועסקן ציבור ברחובות. סבו היה הרב מאיר בר אילן זצ"ל (1880-1949) מנהיג המזרחי. והסבא רבא שעל שמו נקרא הוא גאון ישראל הנצי"ב מוולוזין זצ"ל (1816-1893) שעל שמו הוא נקרא. כבן י"ח הגיע הנצי"ב ללמוד בישיבת מרכז הרב שם בשנת תש"כ בשנים שבהם הישיבה כבר החלה להתעורר מתרדמתה בעזרת בוגרי בני עקיבא והישיבות התיכוניות שהגיעו ללמוד בה. הנצי"ב למד גמרא מפי הרב אברהם שפירא זצ"ל, ודבק במורו ורבו הרצ"י קוק שממנו ינק את השקפת עולמו. הרצ"י חיבב והעריך אותו מאוד והיה עומד מלפניו, ואלו הרב משה צבי נריה היה מכנה אותו בחיבה "הנצי"ב הקטן". הוא התבלט בשילוב של כשרון לימודי והתמדה עם כשרון מעשי כפי שניתן ללמוד מהסיפור הבא המובא בספר הביבליוגרפי: משמיע ישועה – לדמותו של הרב צבי יהודה הכהן קוק (ט / (0.2)8.2 / 016) עמ' 234:
"סיפר הרב מנחם פליקס: שנה אחת לקראת סוף זמן קיץ, נקראתי יחד עם שלשה בחורים: הרב חננאל יפת, הרב יעקב ברקוביץ' ויבלח"א הרב נפתלי בר אילן, לאחר תפילת שחרית לקיטון של הראי"ה בבניין הישן. נכנסנו לחדר הרצי"ה החל לקרוא לנו מכתב שקיבל מהרב ברוך רבינוביץ', האדמו"ר ממונקץ", שעלה ארצה מדרום אמריקה, וכיהן אז כרבה הראשי של חולון. במכתבו כתב הרב רבינוביץ' שנגע המיסיון פשה בעירו בצורה נרחבת ביותר, ומעבירים ילדים רבים על דתם. הוא פנה לרצי"ה ביודעו עד כמה המאבק במיסיון חשוב לו, וביקשו לשלוח מספר בחורים לפעול בעניין, שהרי דבר זה הינו בגדר פיקוח נפש ממש. הרב סיים להקריא את מכתבו ושתק. שאלתיו: "הרב אומר שצריך לנסוע?". הרב לא השיב, ורק אמר: "ראו מה כתוב במכתב". שאלתיו "ומה עם ביטול תורה?". השיב: לעיתים "ביטולה – זו קיומה". "אם כך צריך לנסוע". ושוב הרב לא עונה רק אומר: "ראו מה כתוב במכתב". החלטנו לצאת לחולון לתקופה מסויימת, ולבצע את המשימה. שניים מאיתנו ישנו בבית הוריהם בחולון, ושניים לנו בביתו של הרב רבינוביץ'. במשך מספר שבועות עקבנו אחרי הילדים שנלכדו ברשת המיסיון, גילינו היכן הם גרים, והיכן הם לומדים. כשהצלחנו להרכיב את רשימת הילדים, עבר הרב יהושע צוקרמן בין המשפחות ושידלם להוציא את הילדים מהמיסיון"
הנצי"ב עלה ונתעלה במעלות התורה, ובתשל"ב, קיבל סמיכה נלהבת לרבנות, מאת הרב יצחק אריאלי משגיח הישיבה , רבה של שכונת כנסת בירושלים ובעל ה'עיניים למשפט'.
האמון שרכש הרצ"י לתלמידו החביב התבטא במשימה נוספת שהטיל עליו, כפי שמסופר שם (עמ' 553) בשם הרב יעקב פילבר שליט"א:
"לפני שהוקם בית ספר "נועם" למדו ילדינו בבית הספר של החינוך העצמאי בבית וגן. התעוררו בעיות, למשל בשל היחס שלהם ליום העצמאות. נגשתי לרב ושאלתיו: "מה עושים?" והוא השיב בפשטות: "מקימים תלמוד תורה". שלשה היינו כשיסדנו את "נועם" בשנת תשל"ב: הרב איתן איזמן, הרב נפתלי בר אילן ואני, וחילקנו בינינו את האחריות להתארגנות. כך הוקם בשנת תשל"ב, בית ספר "נועם" בירושלים, שלימים הפך לרשת "נועם", לה שלוחות בכל הארץ. קשיים רבים עמדו בדרכו של בית הספר, שלא פעל מלכתחילה במסגרת החינוך הממלכתי דתי, אולם במשך השנים הוכר בית הספר, היכה שורש, ועשה פירות רבים וטובים"
אולם כאמור הנצי"ב הצטיין גם ובעיקר בכשרונותיו הלמדניים, ונבחר ע"י הרצ"י להיות אחד מששת האברכים שיסדו את מכון 'הלכה ברורה' ועסקו בהוצאת מסכת-סוכה עם ההלכה הברורה וברור הלכה עפ"י תוכניתו של הראי"ה זצ"ל. (שם עמ' 73).
הנצי"ב לחם כצנחן במלחמת ששת הימים והיה ממשחררי ירושלים. לאחר לימודיו בישיבה נבחר לכהן כרב הראשון של קיבוץ בארות יצחק ובמשך שנים הוביל את תנועת רבני הקיבוצים והיה חבר בהנהלה הארצית של בני עקיבא. לאחמ"כ עבר לכהן כרב מערב רחובות ורב בית הכנסת "החטיבה". ואת זמנו הפנוי הקדיש ללימוד מחקר וכתיבה.
בתשנ"א הוציא את הספר: נקדש בצדקה: בירורי הלכה בעניני צדקה, ובסופו הלכות צדקה ברמב"ם ובשו"ע (ד / 8.42 / 033). אולם את עיקר כוחותיו הקדיש למפעלו הגדול מחקר המשטר וחוקת המדינה על פי התורה. פירות מחקרו יצאו לאור לראשונה ב -2007 בארבעה כרכים בשם: משטר ומדינה בישראל על פי התורה. בהוצאת: מכון אריאל, ובמהדורה שניה ב – 2013 בהוצאת מכון ארץ חמדה.
בהקדמת הספר כותב הנצי"ב:
"עסקתי בכתיבת ספר זה במשך כשלשים שנה, כשלנגד עיני עומדים דברי בעל החת"ס: "היודע בעצמו כי כל מגמתו לשם השי"ת להגדיל תורה ולהאדירה ורק מונע בר מפני חשש מבקרי מומין ומלעיגיי ומלעיביי במלאכי ה' עבירה היא בידו וכשם שיקבל עונש על הדרישה הנ"ל כן יענש זה על הפרישה". ומוסיף הנצי"ב: הדברים אמורים במיוחד כאשר אי הידיעה בענינים אלו גורם לכפירה ולחילול השם ח"ו.
משפטו זה האחרון, מובן לאור הנימוקים לכתיבת הספר שאותם הוא מפרט בהקדמה לספר:
"כחדש לפני מותו, כשנה לאחר קום המדינה, כתב סבי, הרב מאיר בר אילן: "החובה המוטלת עלינו בימים החמורים המכריעים האלה בראשיתה של מדינת ישראל בעהי"ת… לסדר חוקים ומשפטים, לא רק בדיני איסור והיתר אך גם בעניני חיוב ופטור, אשר על פיהם נחיה ועל פיהם נדון במדינתנו העצמאית והרבונית אשר אין לזרים ולנכרים זכות של התערבות בה".
כמה טעמים לחובה זו:
כותב הראי"ה קוק: "כאשר הגיע התור של בנין האומה בארצה, והצורך המעשי של הסדורים המדיניים והחברתיים נעשה חלק מתכנית פעלי הכלל, הרי הם הם גופי תורה…".
כותב הרב וינברג: "נוכל בעז"ה לקיים את התורה בארץ, אם נוכיח שתורתנו היא תורת חיים".
כותב הרב יונה מרצבך: "כמעט לא נמצאת סכנה לתורה ולאמונה, ליראת שמים ולקיום המצוות גדולה יותר מהנסיונות הרבים והתמידיים לשלול מהההלכה את אקטואליותה, לגרש ההלכה לתוך ארבע אמותיה ולרחקה בזה מהחיים היומיומיים… כאילו ההלכה העתיקה אין ביכולתה לפתור את הבעיות הגדולות של המדיניות של הטכניקה ושל הכלכלה…" כותב הרב ישראלי: "הרבה הגיעו לפריקת עול רק מתוך זה שהיה נראה להם שאין אפשרות ליישב את התורה עם צרכי המדינה"
ומוסיף הנצי"ב דברים היוצאים מן הלב משלו:
"הן בחוגי הפילוסופים והן, להבדיל, בחוגי החרדים הועלו טענות כאילו אין בכוונת התורה לעצב חיים מדיניים ולהתוות דפוסי התנהגות ציבוריים. תשובה לטענות אלו מצאנו כבר בדברי רבינו בחיי: "יסודות החכמה… שבעה… והיסוד השביעי עקבות החכמה הגלויים בקביעת התורות והדתות, כדי לעבוד בהם את השם יתרומם ויתעלה… ויסתפח לזה סוגי ההנהגות אשר בהם סדירות ניהול יתר העמים וטובותיהם… ויתכן כי דברי החכם 'חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה' הכוונה בכך שבעה היסודות הללו אשר הזכרנו…".
לא זו בלבד אלא שהרמב"ם אף כותב שאחד התנאים המאפשרים לאדם לזכות להבין סתרי תורה היא ההבנה השלימה בהנהגות המדיניות, וכותב הראי"ה קוק: "… כדעת הרמב"ם במו"נ, על הפסוק 'והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו' – בסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שהחכמה האלקית העולה למעלה בראש הסולם יש לה מבוא גדול בחכמה המדינית היורדת למטה בסופו" כותב הרב ישראלי: "… מן הצורך לברר על סמך דיונים יסודיים… שהלכות צבור ומדינה אף הם גופי תורה הם, אף להם יסודות מוצקים אשר אין לזוז מהם ואף הן יש להם עקרונות המתאימים בכל זמן וזמן גם אם המסגרת החיצונית נשתנתה"
יש צורך להרבות קידוש השם ולמנוע חילול השם . כותב הרב שמחה לוצאטו: "בהגלות נגלות חכמותיו הנשאות ויסכרו שפתי הדוברים עלינו בגאוה ובוז כי אנו נעדרי החכמה וכל תושיה נדחה ממנו, והיום הזה יאמת חכמי יון ואדום הלא גם להם לבב כמונו נתנו עדיהם וצדקו יחדיו"
ערב קום המדינה כתב הרב הרצוג: "המטרה העיקרית שלי היתה להראות שקיימת אפשרות ליצור תחוקה למדינה היהודית ולכונן בה משטר משפטי שלא יהא בשום פרט בניגוד לתורתנו הקדושה. כדאי לדעתי להתאמץ בכל הכוחות לשם מטרה זו, כי אם ח"ו נתרפה במלאכת שמים זו… ח"ו שהרוב הגדול של הישוב יתייאש ח"ו מן התורה ויאמץ לו לבלי התחשב עם תורת קדשנו, שורש נשמתנו, איזו תחוקת גויים מודרנית מן המוכן, ואיזה ספר משפטים וחוקים… וזה כבר בעצמו יהיה הרס פנימי גמור רוחני – דתי היסטורי, וחילול גדול כלפי חוץ".
בספרו דן הנצי"ב גם בהלכות הניתנות לקיום רק בזמן חידוש הסנהדרין וביאת המשיח, והוא מסביר את הסיבה להכללתם בספר:
"הספר דן גם בהלכות שנזכה לקיימן רק כאשר נזכה בע"ה לחידוש הסנהדרין ולמלך המשיח.
כותב הסמ"ג: "כי המצות אשר צוה אדון העולם יש לידע יסודותיהם אף על פי שאינם צריכים עתה". כותב הרב חיים עוזר גרודזינסקי: "הלא כל הש"ס בלול, וכל הענינים אחוזים וצמודים זה בזה, וכמה הלכתא גבירתא מסתעפים להדינים הנהוגים בזמן הזה ומי שחסר לו בחלק ההלכות שאינן נוהגות בזמננו, הרי ידיעתו לקויה גם בדינים הנהוגים, ואין ידיעתו ידיעה שלימה ועמוקה ומקיפה".
כותב אור החיים הקדוש: "… כל מצוה ומצוה שאינה בפרק השג יד כשאדם לומד מצותה בתורה כאלו עשאה…". כותב החפץ חיים: "… שכתבו הספרים שהמצוות שאי אפשר לקיימן בפועל יושלמו על ידי הלימוד והחזרה בהן, שיחשוב הקב"ה כאלו קיים אותם בפועל כיון שעמל עליהן ומצפה שיבואו לידי קיום נחשב לו כמעשה".
בית המקדש יבנה רק כאשר תכונן ממלכה בישראל. אמור מעתה כי מבחינת סדר הזמנים, עיסוק בעניני ההנהגה בישראל קודם לעיסוק בענייני בית המקדש.
כותב הרב חרל"פ: "מוטלת החובה על גדולי ותלמידי החכמים להכין את ההלכות של הלכתא דמשיחא ולקרבן להלכה למעשה, ללמוד אותן וללמדן ולשננן ולבארן כיד ה' הטובה עלינו…".
הנצי"ב מפרט את תוכן הספר, ואת המקורות שבהם השתמש:
"הספר מברר באופן שיטתי את תחומי הפעילות של מדינה יהודית, ומגדיר אילו מצוות מוטלות על הפרנסים, אילו מצוות מוטלות על הציבור, אילו מצוות מוטלות על האזרח, ומה הם עקרונות ארגון המשטר. הספר מוקדש להבהרת עקרונות ולא פרטים, וזאת מהנימוק שכותב הרמח"ל: "שהנה מספר הפרטים עצום מאד מהכיל אותם שכל האדם, ואי אפשר לו לדעת כולם. אולם מה שראוי לו שישתדל בעליו הוא ידיעת כללים. כי כל כלל בטבעו כולל פרטים הרבה, וכשישיג כלל אחד – נמצא משיג מאליו מספר רב מן הפרטים… וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאם פרטים" לפיכך, הספר עוסק בנושאים שמקובל לכלול אותם בחוקות של מדינות. אני תפילה ותקוה כי בעקבות הדיונים העקרונים יתרבו העוסקים גם בפרטים כראוי לנושאים חשובים אלה.
העקרונות ההלכתיים הנדונים בספר מבוססים כולם על תורה שבכתב ושבע"פ, על דבריהם של גדולים אשר כל בית ישראל נשען עליהם ראשונים ואחרונים, בעלי הלכה ובעלי אגדה, מפרשים ודרשנים מחכמי המזרח ומחכמי המערב. הספר מצטט בהרחבה מתוך פנקסי קהילות שהגיעו לידינו ועליהם אפשר להליץ יפה שיחתן של פנקסי הקהילות מתורתן של בנים. זאת, משום שהפנקסים משקפים את אורחות החיים היום יומיים בקהילות במשך שנות הגלות, ומהם ניתן ללמוד על עקרונות התנהלות הציבור. הפנקסים מוכיחים שאפשר להנהיג משטר על פי התורה וכי השאיפה להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש היא בת ביצוע הלכה למעשה. ספר זה לא נועד להורות הלכה למעשה. פסקי ההלכות והדעות השונות של פוסקים שונים, שלעיתים סותרים זו את זו, מובאים אך ורק כדי להדגים עקרונות וכללים, כמאמר חז"ל "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", ומפרש רש"י "זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שנוי הדברים בדבר מועט". כותב הרב סולובייציק על איש ההלכה: "משאת נפשו היא לא הריאליזציה של ההלכה אלא הקונסטרוקציה האידיאלית שניתנה לה מסיני"
ולא רק במקורות ישראל משתמש המחבר, אלא גם במקורות משפטיים מחוקות מדינות העולם:
"חכמה בגויים תאמין". מצאתי לנכון לדון ב"עקרונות היסוד" שעל פיהן מתנהלות המדינות המפותחות כיום". ספר זה דן במסמכים הבינלאומיים העיקרים העוסקים בזכויות אדם וביחסים שבין מדינות וברבות מהחוקות של המדינות המפותחות. כדי לעסוק בחוקות בצורה שטתיות נעזרתי באתר A. Tschentscher (בעריכת דייר שנטשר) … ממסמכים ומחוקות אלו ניתן להסיק על מנהג דרך ארץ במדינות המפותחות כיום.
השתמשתי בנתונים סטטיסטיים הלקוחים בעיקר מפרסומים רשמיים של האו"ם, ממאגרי מידע בינלאומיים ומפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל"
בכל נושא דן המחבר בשבעה מישורים, אותם הוא מונה:
"הדיון במרבית הנושאים המופיעים בספר בנוי בדרך כלל משבעה חלקים
א. חובות האזרח, חובות החברה וחובות השלטון על פי התורה כשיד ישראל תקיפה
ב. מקור החיוב – מצוות התורה, תקנות חכמים, מנהגים, דינא דמלכותא ותקנות הקהילות
ג. דוגמאות מכל התקופות המראות כיצד פרנסי ישראל פעלו הלכה למעשה באותו תחום
ד. חובות האזרח, החברה והשלטון על פי התורה במדינה דמוקרטית ליברלית בימינו
ה. מקומו של כל נושא בימות המשיח
ו. מקומו של הנושא במחשבה המדינית של אומות העולם
ז. מקומו של הנושא באמנות ובהכרזות הבינלאומיות ובחוקות של מדינות העולם"
על סדרת ספריו זו זכה הנצי"ב בפרס הרב קוק לספרות תורנית. בנו הבכור של הנצי"ב הוא ד"ר יחיאל בר אילן רופא שעוסק בשאלות הלכה ורפואה והוציא לאחרונה את הספר החשוב: אתיקה רפואית ביהדות: היסטוריה, הלכה והחוק הישראלי (ד / 8.211 / 151). בתו ד"ר רחל קופמן היא מומחית ברפואת ילדים. הנצי"ב ובנו ובתו הרופאים כתבו יחד מאמר הלכתי רפואי בנושא: טיפול בפגים שאינם בני קיימא או הצפויים לחיי יסורים. בן נוסף הוא הרב עו"ד שאול בר אילן , בן אחר הוא הרב טוביה בר אילן ר"מ בישיבת הגולן ודין ברשת בתי הדין ארץ חמדה-גזית.