חומרי נפץ הם חומרים המסוגלים לשחרר אנרגיה כימית במהירות רבה של חלקיקי שניה.
מרבית חומרי הנפץ הן מולקולות אורגניות שיש בהן חלקים שמפחיתים את יציבות המולקולה.
מקובל לחלק את חומרי הנפץ לשני סוגים- חומרי נפץ הודפים וחומרי נפץ מרסקים.
חומרי נפץ הודפים, משמשים להדיפת חומר הנפץ מתוך כדור הרובה או התותח. כאשר החומר ניצת, משתחררת כמות גדולה מאד של גזים היוצרים לחץ רב וגורמים להדיפת חומר הנפץ.
חומרי נפץ מרסקים יוצרים גל הדף הנע במהירות של קילומטרים לשנייה והם נגרמים על ידי פירוק מהיר ביותר של מולקולה אורגנית בלתי יציבה המכילה גם אטומי חמצן וחנקן, תוך שחרור כמות גדולה של גזים ושל אנרגיה.
חומר הנפץ הראשון שהתגלה היה הניטרוגליצרין (בתמונה) .
זהו חומר רגיש מאד, והשימוש בו התאפשר לאחר שהכימאי אלפרד נובל ערבב אותו עם חומרים נוספים והמציא את חומר הנפץ דינמיט.
במקרים רבים מערבבים יחדיו כמה חומרי נפץ שונים, כדי ליצור תערובת שתכונותיה עולות על אלה של כל מרכיב בנפרד. אחד החומרים הנפוצים אותם ניתן להפוך לחומר נפץ מרסק כאשר מוסיפים אותו לחומר אורגני, הוא החומר אמוניום ניטראט NH₄NO₃,
המשמש גם כדשן חנקני.
חומר זה שהיה מאוכסן במחסנים בנמל בֵּירוּת התפוצץ בשנת 2020 וגרם לנזק עצום.
כתיבה: ד"ר תרצה גרוס