בשבוע שעבר בכ,ט באדר חל יום השנה השמונים לפטירת חסיד אומות העולם אורד וינגייט ז"ל. וזאת הזדמנות טובה לספר לכם על שני מסמכים נדירים ומרתקים שזכינו לקבל לאחרונה לספריה.
בכ"א תמוז תרצ"ז (1937) יסדו גרעין של בח"ד (= ברית חלוצים דתיים) את הקיבוץ 'טירת צבי' ע"ש הרב צבי הירש קאלישר זצ"ל. כשמונה חודשים לאחמ"כ בחודש אדר א תרצ"ח (1938) הותקף הקיבוץ הצעיר ע"י כנופית מחבלים מאורגנת שלפני כן פשטה על תחנת משטרה בריטית ושדדה ממנה את מחסן הנשק והתחמושת. התקיפה החלה בשעה 22:30 בלילה הפורעים חדרו לקיבוץ ונפצו את הזרקור שבאמצעותו תקשרו אנשי טירת צבי עם קיבוצי הסביבה. באמצעות פנס-איתות הצליחו לתקשר עם בית יוסף הסמוך רק ב-23:00; רכב המשמר הנע שיצא מגוש חרוד לעזרה שקע בבוץ בדרך ליישוב והגיע רק עם בוקר. אולם מגיני היישוב הצליחו להכריע את המערכה בכוחות עצמם באמצעות רימונים שהושלכו לעבר התוקפים וירי מאורגן היטב לעבר הכוחות שהמשיכו לנסות ולפרוץ לתוך היישוב לבסוף נהדפה כנופיית הלוחמים והם נסוגו. עד סוף תקופת המאורעות לא ידעו יישובי עמק בית שאן התקפות ישירות. סיפור הדיפת ההתקפה ע"י לוחמי טירת צבי עשה רושם רב ואורד וינגייט מיהר לטירת צבי כדי להיפגש עם מפקד המקום ולשמוע על הקרב. הוא התרשם מאנשי המקום והתיידד בעיקר עם מוכתר הקיבוץ גרשון ריטוב', בביוגרפיה המרתקת 'אורד וינגייט, קורותיו והציונות' (נ / 4.3 / 376) מאת משה יגר, מובאים הדברים הבאים: "לימים כתבה חותנתו, אליס איווי שהטיבה להכירו, כי וינגייט סיפר לה שהישוב שהעריץ ביותר היה טירת צבי, בעיקר בגלל שהיה ישוב דתי. לדבריה, טען וינגייט שיהודים דתיים הם החיילים הטובים ביותר"
הקרב המוצלח של צעירי הקיבוץ הדתי הביאה לגאווה גדולה בקרב אנשי הציונות הדתית, ואיש המזרחי הוגה הדעות הסופר-פובליציסט, ישעיהו וולספברג (1893-1957) כתב בשם העט שלו 'אביעד' (שלימים הפך לשם משפחתו) פואמה מרשימה בשם: ליל טירת צבי. שבה הוא מתאר בצורה ספרותית בשפה תנכי"ת פיוטית את מאורעות אותו הלילה ומשמעותיו, הפואמה יצאה לאור בקונטרס מיוחד בהוצאת בני-עקיבא לרגל שנה לאותו לילה גדול, בזמן האחרון התגלגלה לספריתנו אותה חוברת נדירה וחשובה וממנה נביא לפניכם את הקטע החשוב הבא:
וינגייט נשאר בטירת-צבי במשך כחודשיים ומשם יצא לסיורים בעמק יזרעאל ובגליל, וקשר קשרים עם מנהיגי הישובים בעקבות סיורים אלה, הקים וינגייט ביוני 1938 את יחידת פלוגות הלילה המיוחדות (פל"מ), שהורכבה מכ-40 חיילים בריטיים ומכ-75 נוטרים יהודים, חברי ההגנה. בתקופה זו התגורר וינגייט בקיבוץ עין חרוד. וינגייט גיבש עבור היחידה תפיסת פעולה חדשנית, שהתבססה על שימוש במודיעין מדויק, בתחבולות ובחשאיות, והעיקר על מעבר מהגנה להתקפה והעדפת לחימה בלילה. היחידה פעלה במתכונת שגיבש וינגייט כחצי שנה בסך הכול, מתוכה ארבעה חודשים בלבד תחת פיקודו. למרות זאת, זכתה הפל"מ להצלחות מבצעיות חריגות, ופעולות לוחמיה גרמו ל-17% מכלל האבדות שנגרמו לכנופיות הערביות בכל הארץ במהלך תקופה זו. תורת הלחימה שהנחיל וינגייט, והניסיון שרכשו פקודיו בלוחמת חיל רגלים וכוחות מיוחדים שימשו את ארגון "ההגנה" בשנות פעילותו שמאז ואילך, ואת צה"ל לאחר מכן.
באוקטובר 1938 חזר וינגייט לאנגליה. במהלך שהותו בממלכה, נפגש עם אישים בכירים במערכת הפוליטית הבריטית וניסה לשכנעם להביא לאימוץ מדיניות פרו-ציונית על ידי ממשלת בריטניה, ולדחות על הסף את דרישות הערבים. בנוסף עם פרוץ מלחת העולם השנייה הציע וינגייט להקים צבא יהודי בא"י שיהיה כפוף לצבא בריטניה ושהוא עצמו יעמוד בראשו. השקפותיו ותוכניותיו עוררו את מורת רוחם של הממונים עליו, והם הדיחו אותו מהפיקוד על הפל"מ והחזירו אותו לבריטניה.
ב1941 הוצב וינגייט בסודאן, שם הקים יחידת גרילה בשם כוח גדעון ,על שם השופט התנ"כי גדעון שעם 'תורת הלחימה' שלו הוא כ"כ הזדהה, היחידה מנתה כ-1700 לוחמים: בריטים, סודנים, אתיופים ומספר ותיקים מההגנה. היחידה הצליחה לתקוף בהצלחה מטרות איטלקיות באתיופיה, ולקחה בשבי כ-20,000 חיילים איטלקים. בהמשך המלחמה נשלח וינגייט להודו ועמד בראש יחידת גרילה שפעלה בבורמה. בהודו ובבורמה עמד בראש חטיבה מובחרת בת כ-3000 חיילים שכונו "צ'ינדיטים", על שם החיה המיתולוגית שחציה נשר וחציה אריה. החטיבה נלחמה בקרבות קשים קשים ביותר נגד היפנים בג'ונגל והצליחו לפגוע בהם פגיעות קשות ולמנוע את פלישתם להודו. עם זאת עקב אופיו הפרוע, התנהגותו המוזרה וחוסר המשמעת שלו הוא צבר גם מתנגדים רבים.
במרץ 1944 כאשר טס וינגייט בטיסה צבאית במסוק מבורמה להודו, התרסק המסוק וכל נוסעיו וביניהם אורד וינגייט נהרגו. מותו של וינגייט כבן 41 בלבד – התקבל בצער רב בישוב היהודי בארץ. כשבועיים לאחר מותו נערכה אזכרה גדולה בבית הכנסת ישרון בירושלים. בהשתתפות הרבנהים הראשיים לישראל הרב הרצוג והרב עוזיאל. למשתתפים חולקה חוברת דו לשונית נדירה ומרתקת של 'סדר תפילה ואזכרה לזכר אורד צ'ארלס וינגייט'. שזכינו לקבלה לספרייתנו בעת האחרונה. מארגני האזכרה החליטו לפתוח באמירת פסוקי תהילים ממזמור קי"ט באותיות השם אורד – כמו שנהוג באזכרות של יהודים. לקרוא במנגינת הפטרה את פרקי גדעון מספר שופטים, הרב הרצוג הספיד, והרב עוזיאל אמר את תפילת האשכבה המיוחדת המובאת לפניכם. ולבסוף סימו הקהל בשירת 'שיר המעלות" ואדון עולם.
כיאה ל'ידיד' גדול של עם ישראל, זכה וינגייט להנצחה במוסדות ואתרים רבים בישראל: מכון וינגייט לחינוך גופני, כפר הנוער הדתי 'ימין אורד' שבכרמל, המעיין "עין הידיד" שבאזור כוכב הירדן ויער וינגייט בהר הגלבוע. בנוסף קרויים על שמו רחובות בתל אביב, חיפה, באר שבע, הרצליה, רעננה, זכרון יעקב, קריית אתא, עפולה וקריית אונו, וכיכרות בירושלים ובבת-ים. גם אוניית המעפילים אורד וינגייט נקראה על שמו. בקיבוץ עין חרוד שבו התגורר ישנה תצוגה קבועה בבית שטורמן, המוקדשת לווינגייט, ומתארת את תפיסותיו הצבאיות ואת פועלו בהקמת פלוגות הלילה המיוחדות בארץ ישראל.
כאמור אחד מהחידושים של וינגייט שאותם אמץ צה"ל עד עצם היום הזה הוא העדפת המלחמה בלילה. באגדה של פסח ישנו פיוט קדום מאת הפייטן ייני "ובכן ויהי בחצי הלילה" שמונה את כל הניסים והנצחונות במלחמות בתנ"ך ומראה כיצד כולם התרחשו ב"לילה", אני ממצרף לכם את גירסת הפיוט בלחן וביצוע של: דן בזק, בעיבוד ונגינה של הרב נעמן אשחר הי"ד שנפל על משמרתו ב'חצי הלילה'. ויהי"ר שהקב"ה יקרב לנו את היום שהוא לא יום ולא לילה. ויפקיד שומרים עלינו כל היום וכל הלילה.