לפני כחודש נפרדה הישיבה בטקס מרגש ורב רושם מהספרן הראשי של ספרית הישיבה ר' אהרן ביג'ל שיפרש לגמלאות. אהרן נולד וגדל בניו ג'רסי בארה"ב. ולפני כיובל שנים בא לארץ כבחור צעיר ללמוד כשנה למודי קודש ועברית ולחזור ללימודים גבוהים בארה"ב. אהרן למד כשנה וחצי בישיבת בית מדרש לתורה בירושלים , אולם בניגוד לתוכניתו הראשונית הוא 'נתפס' באהבת התורה והארץ והחליט להשאר בארץ ולהמשיך ללמוד 'תורת ארץ ישראל' בתוכנית בני חו"ל שהתגבשה באותם ימים בישיבת הר עציון הצעירה, לאחר סיום השנה הוא החליט שלא לחזור לחו"ל ולהישאר בישיבה ולאחר כארבע שנות לימוד נוספות התגייס גם לשרות צבאי במסגרת ההסדר בשריון.
לרה"י הרב עמיטל זצ"ל. היה חזון שבישיבת הר עציון תקום ספריה תורנית גדולה ורחבת היקף בכל מקצועות התורה שתשרת את תלמידי הישיבה בלימודי הישיבה ובהעשרה והרחבת אופקים, ותתן גם מענה לתושבי הגוש והסביבה שוחרי התורה וחוקרים תורניים המחפשים מקום לשבת ללמוד לחקור ולכתוב, לחזונו זה הוא סחף גם את ר' משה מושקוביץ (מושקו) מנכ"ל הישיבה. הרב עמיטל בחר בשני תלמידים ר' יוסף אביבי והרב אליהו בלומנצוייג להתחיל במימוש החזון, הם החלו לרכוש ולאסוף ספרים ובמקביל בנו שיטת מיון מיוחדת המותאמת לספרייה תורנית ישיבתית המשמשת אותנו עד היום בתוספת הרחבות מסוימות. מחליפיהם הרבנים: הלל רחמני ויואל קטן המשיכו לרכוש ספרים ולמינם . כשנבנה הבנין החדש של הישיבה הועברה הספריה לכיתה בתוך הבנין החדש. בתשמ"ב נבנה הבנין החדש של הספריה בתרומת מרדכי מרקוס ז"ל. באותה תקופה צורף אהרן לצוות הספריה, את מה שקרה אז סיפר אהרן עצמו בטקס הפרידה:
"עם פתיחת בניין הספרייה בתשמ"ב הזמין אותי רב הלל רחמני להצטרף אליו לצוות האברכים שטיפל אז בספרייה הקטנה, בעודי רווק. נעניתי לקריאה והמשימה הראשונה שלי היתה העברת תכולת הספרייה מכתה מספר 1 למדפים החדשים שהועמדו בספרייה. באותה עת מספר הכרכים שהצטברו הגיע ל- 10,000 בערך והם תפסו עד שלושה טורים בספרייה ושאר האולם נשאר ריק. טרם עידן המחשב הספרנים המייסדים הכינו כרטסת לאיתור ספרים במדפי הספרייה. הספרייה היתה פתוחה 24/7 וההשאלה היתה בשיטת האמון על ידי רישום עצמי בטבלה בכניסה לספרייה. ליאורה ואני התחתנו באלול תשמ"ג, הצטרפנו לכולל והמשכתי לעבוד בספרייה במקביל ללימודים. רב הלל ועוד אברכים סיימו את תפקידם בספרייה והצטרף אלי אילן קלר שגם הוא וציפי היו חברים בכולל".
חזונם של הרב עמיטל ומושקו היה שמעבר להיותה של הספריה משכן לספרים ללימוד ועיון שוטף. היא תכיל גם אוספים מיוחדים כפי שהמשיך אהרן וסיפר:
"כחלק מחזונם של הרב עמיטל ומושקו, שאוסף הספרייה תוכר בעולם, התחיל החיפוש אחר תרומה של אוספים נדירים ועתיקים. האוסף הראשון שקלטנו בשנת תשמ"ו היה ספרייתו האישית של הרב ישכר תמר ז"ל. תלמיד חכם צנוע בתל אביב הישנה שתחביבו העיקרי היה פיענוח מחודש של התלמוד הירושלמי. איש אשכולות, שביתו היה מלא ארונות ספרים והאוסף כלל אלפי ספרים עתיקים ונדירים. למרות שצברנו כבר ניסיון בקליטת ספרים חדשים וגם מקצת ספרים ישנים, לא היה לנו ניסיון להתמודד בזמן סביר עם כמויות הספרים שהגיעו מביתו של הרב תמר. בעקבות כך מושקו גייס את בוגר הישיבה, משה רוזנפלד, שכנו ומורה להיסטוריה, להנחות את הפרויקט. למשה היה תחביב לחפש אחר ספרות תורנית עתיקה, תחביב שבמשך העשורים האחרונים הפך למקצוע. לא הכרתי את משה לפני כן, אבל החשיפה של שנה אינטנסיבית בקליטת ספריית הרב תמר העניקה לי כלים שבעזרתם המשכתי את הפיתוח והטיפול באוספים הנדירים שהגיעו לספרייה בהמשך הדרך, וחדר אמסטרדם הפך למשכנם הקבוע"
אהרן, המשיך וסיפר על התפתחות הספריה המרכזית ועל התפיסה שעמדה מאחוריה:
"האוסף המשיך להתפתח, ובמקביל לספרות העתיקה קלטנו ספרות תורנית חדשה ושיבצנו אותה במדפי הספרייה על פי מפתח המקצועות המפורט בשיטת המיון. האוסף נבנה מרכש פעיל ומתרומות של ספריות פרטיות ושל מחברים שהעניקו לנו עותקים מספריהם. החזון החינוכי של פיתוח האוסף דרש שילוב הישן והחדש, כנאות לישיבת הסדר המשלבת במהותה את הדבקות בתורה ובמסורות העתיקות בד בבד עם ההתמודדות עם אתגרי החיים במדינת ישראל ושל המודרנה בכלל. התורה המתחדשת בימינו מונגשת לקוראים על רקע האוספים העתיקים, כהמשך מסע החיים של עמנו. הצגת הספרים העתיקים במהדורותיהם המקוריות והבלטתם כאוספים מיוחדים אינה רק כדי לשמר אותם ולהתהדר בכך שיש ברשותנו פריטים בני מאות שנים. אנחנו לא הספרייה הלאומית שמופקדת על שימור נכסי התרבות של עם ישראל. אנחנו מוסד חינוכי שרואה את הפעילות האינטנסיבית של בית המדרש התוסס ככוח המניע את עמנו מדור לדור ומעניק לו את תעצומות הנפש להתמודד עם אתגרי השעה. הספרים העתיקים מוסיפים לנו כח ללכת בדרכם של יוצריהם, בלימוד התורה, התחדשותה והפצתה. הספרייה שפיתחנו היא ייחודית בעולם הישיבות. אין אקדמיה בלי ספרייה אבל לימוד תורה ישיבתי בסיסי אינו דורש נגישות לספרייה כמו שלנו. אין להבין את המסירות והשיגעון לקיום ספרייה כזאת, בצמידות לבית המדרש שלנו, בלי להכיר את הנפשות הפועלות בייסוד הישיבה, מורינו הרב עמיטל זצ"ל והרב ליכטנשטיין זצ"ל והשקפות עולמם החינוכיות. הספרייה שלנו מתאימה לבית המדרש ככפה ליד"
לאחמ"כ הודה אהרן לספרניות הותיקות: לאה סיגל, דבורה רחמני ויעל ברון על עזרתם הרבה בפיתוח הספריה, והזכיר את פועלה של מאירה סולברג לפיתוח וארגון מדור כתבי העת המונה היום כ100 כותרים!
אהרן המשיך וסיפר על הקטלוג הממוחשב והמקצועי הקיים בספריה:
"אתגר נוסף שהתמודדנו איתו היה מהפכת המחשוב והאינטרנט. הצוות התחיל להעביר את תוכן כרטסת הקטלוג לתוכנת "אלף" כבר בשנת תשמ"ח. בתחילת הדרך, כשהיו מחשבים רק עבור הספרנים, היינו חייבים להמשיך במקביל את רישום כרטיסי הקיטלוג עבור הקטלוג הידני. כעבור מספר שנים הוספנו עמדות קהל, ומאז הקיטלוג וניהול ההשאלות מתבצעים רק באמצעות המערכת הממוחשבת. אימצנו כללי קיטלוג אקדמיים כדי להתמודד עם הספרות התורנית המורכבת. שאפנו לתת את הפרטים המירביים אודות כל ספר כדי לאפשר ניצול של היכולות של התוכנה באחזור מידע מדויק. תחזוקת הקטלוג ובקרת האיכות היא משימה בפני עצמה שניהלתי בעצמי"
וכאן עבר אהרן להסביר בפרוט על החשיבות העצומה שבתפיסת ה'מדף הפתוח' של הספריה:
"בהמשך יצרנו ספרייה היברידית עם מאגרים דיגיטליים ואינטרנטיים שהיו נגישים רק בספרייה. צוות התמיכה בהנחייתו של הרב מאיר שפיגלמן סייע בכך רבות. השילוב בין המדפים הפתוחים, המסודרים על פי שיטת מיון מפורט, והכלים הדיגיטליים נותן חווית גילוי מושלמת. לא ניתן לאתר ספר באוספי הספרייה ללא הקטלוג הממוחשב, אבל בתחומים רבים במדפי הספרייה, גם כאשר מחפשים ספר מסוים, חשוב להסתכל ימינה ושמאלה ולראות את הספרים הנוספים שהספרנים, בתבונתם האנושית, קיבצו תחת אותו נושא. רבינו הרב ליכטנשטיין זצ"ל, בשיחה אחרונה ששוחתי אתו בעניין הספרייה סיפר לי שלמרות שהוא בריסקאי, וממוקד בקומץ מצומצם של ספרים, הוא מעריך מאוד את עבודתנו בהנגשת הספרים במדפים פתוחים. הוא המשיך לספר שכאשר הוא היה סטודנט לתארים מתקדמים באוניברסיטת הרווארד הוא היה זכאי להיכנס למדפים הפתוחים, דבר שהיה אסור לתלמיד תואר ראשון. למרות שהוא התייחס לאוצרות של ספרות אנגלית ותיאולוגית, הוא סיפר בהתרגשות "גיליתי עולמות". רק באמצעות החשיפה הזאת לספרים עצמם הוא היה יכול להגיע להערכה של ספרייתנו התורנית הרחבה. כך, גם אני אמרתי לתלמידים שלנו בסיורי הכרת הספרייה שערכתי במשך השנים. "בהיותכם בישיבה יש לכם הזדמנות להכיר אוצרות של התרבות התורנית הרב -דורית והמתחדשת. כאשר אתם ניגשים לספרייה אל תתייחסו אליה כמחסן ספרים בלבד. כאשר אתם מחפשים ספר מסוים תסתכלו ימינה ושמאלה לראות עוד דברים באותו הקשר. ובנוסף, תערכו מסע גילוי לגלות עולמות של תורה בנושאים שמעניינים אתכם וגם להכיר תחומים נוספים שלא הכרתם עד עכשיו".
לאחר שמנה אהרן את כל השותפים לעבודה ולבנין הספריה במשך הדורות, ואחל הצלחה לממשיכים בעבודת הקודש, הוא סיכם:
"מכל האמור ניתן להבין שלא רק ניהלתי צוות ובניין האוסף, ניהלתי חזון. חזון חינוכי שדור המייסדים, זיכרונם לברכה, הפקידו בידי, ואני מודה להם על האימון שנתנו בי בעבודתי האוטונומית, ומבחן התוצאה הוא בפירות המשובחים של עמלינו. האנרגיה שהשקעתי, מתוך שאיפה למצוינות, במהלך 42 שנות פעילות למען המפעל האדיר הזה, היא גם הבעת תודה לישיבה שהעניקה לי כל כך הרבה, ונתנה לי את ההזדמנות להיקלט בארץ ולבנות את ביתי ואת עתידי.
אני מודה לקב"ה שהביא אותי ל"ארץ החלומות" כדי שאוכל לקחת חלק בהגשמתם. שזיכה אותי לשרת בקודש פנימה, במפעל המבטא מסירות נפש ואהבה לתורה ולתלמוד תורה, ושהביא אותי לעת הזאת בבריאות איתנה עם אשתי, היא ביתי, ועם כלל משפחתי האהובה. באותה שיחה עם הרב ליכטנשטיין זצ"ל הוא ברך אותי שבעת סיום תפקידי אפרוש לביתי עם סיפוק רב על מה שעשיתי. ברכתו התקיימה!" את הדברים המלאים של אהרן תוכלו לקרוא כאן.
רה"י הרב יעקב מדן ברך בהתרגשות את אהרן וסיפר איך בכל פעם שביקש עזרה מאהרן בנושא ספרני, אהרן לא הסתפק במציאת הספר או המאמר המדובר אלא התהלך עם הבקשה במשך כמה ימים וכל פעם שמצא חומר נוסף בנושא המשיך להעביר עוד ועוד מתוך רצון להעניק ולתרום.
הרב שלמה ברין ברך ואמר שאהרן הצליח להפוך את חזונם של רה"י למציאות, ושעד סוף הדורות בכל דבר שקיים או יתחדש בעז"ה בספריה יהיה את חותמו של אהרן שהפך את הספריה למה שהיא היום.
ידיד הספריה וידיד נפשו של אהרן איש הספר ר' משה רוזנפלד סיפר על קליטת אוסף הרב ישככר תמר זצ"ל בספריה, וכיצד הוא הביא את אוסף ספריית 'עץ חיים' באמשטרדם לספרית הישיבה, וכיצד יחד עם מושקו הביאו לספריה אוסף חשוב של ספרים יהודים שלוקטו ע"י הנאצים ימ"ש – על ספור זה הראה ר' משה סרט קצר שבו מושקו ז"ל מספר את הספור המרתק ומלא ההרפתקאות. (צפו בסרט שבסוף הבלוג)
הספרנית הותיקה מאירה סולברג נפרדה מאהרן כנציגת צוות הספריה, בדבריה הוסיפה מימד חשוב והוא שהתורה שאהרן כה אהב ולמד והעניק לאחרים היא "תורת חסד" וכך אמרה:
"מעשי החסד של אהרן, שרובכם כנראה לא שמעתם עליהם וגם אני נחשפתי אליהם רק בגלל ישיבתנו המשותפת בחדר ספרנים בימי רביעי. לא שמעתם עליהם, כי אהרן בפשטות הליכותיו לא רואה בהם סיפורים מיוחדים. נראה לי שהוא אפילו לא שם לב שלא כולם מתנהלים כמותו. כולנו משתדלים לעשות מעשי חסד אבל אהרן מקבל בפשטות את האנשים שהחברה לא יודעת להתנהל איתם. "המוזרים". אתה אהרן, לא ראית את מוזרותם. אתה ראית את בדידותם. אני מכירה לפחות 2 אנשים שרוב האנשים סביבם קצת נרתעו מהם. כי הם קצת הזויים, כי הם חיו בעולם מקביל לעולמנו. אבל אהרן קיבל אותם בפשטות. כשסיפר לי פעם על בעל מלאכה שהוא מנסה למצוא אנשים שייקחו אותו לעבוד אצלם, אמרתי לו, אהרן אתה לא חושש, הוא איש מוזר, אתה בטוח שאפשר לסמוך עליו, להכניס אותו לבתים ? אבל אהרן לא נרתע ועשה מאמצים לעזור לו. לימים כשהאיש אושפז, הוא נתן את השם של אהרן לצוות הרפואי. כי הוא היה בודד וידע שאהרן יהיה שם בשבילו. הוא הרגיש את דאגתו הפשוטה והכנה של אהרן כל השנים. כשהאיש הלך לעולמו, אהרן דאג שתהיה לו הלויה מכובדת. חסד של אמת"
לאחמ"כ ברכה שותפתו של אהרן לעבודה בספריה התורנית במשך שנים רבות גב' דבורה רחמני. שהעלתה על נס את היכולת של אהרן לשמור על ההתלהבות והרעננות בעבודה במשך למעלה מארבעים שנה ועל השילוב המיוחד של 'ספרן של פעם' שאוהב אהבת נפש את הספר המודפס ואת הקשר הבלתי אמצעי עם הקוראים, יחד עם היכולת להיפתח לטכנולוגיות החדשות ולהטמיע אותן בספריה בצורה המקסימלית האפשרית. ולסיום העניק הרב ברין לאהרן שי מחזור עתיק.
יהי רצון שאנו צוות הספריה התורנית והנהלת הספריה המשותפת של מכללת הרצוג וספרית הישיבה נזכה להמשיך את החזון הגדול לשמר את המפעל הגדול שאהרן הוביל ובנה במשך למעלה מארבעים השנים האחרונות, ולהוסיף לו נדבכים וקומות נוספות לפי צרכי המקום והשעה. ולשמר ולבצר את מעמדה של ספרית ישיבת הר עציון כאחת הספריות התורניות החשובות בארץ ובעולם.
מצורף לפניכם הקלטה מלאה של האירוע החשוב הכוללת את ברכותיהם של המברכים השונים, דברי הפרידה של אהרן, והרצאתו המאלפת של ר' משה רוזנפלד (דקות: 27-57), צפיה מהנה!