בימים אלו שאנו מציינים את יום השואה וימי התקומה, ברצוני לחזור לפרשיה עלומה, שנחשפתי אליה לאחרונה, בעקבות קבלת קונטרס נדיר ביותר לספריה בשם 'יקוב הדין את ההר' שתוכנו והפולמוס מסביבו נראים אקטואליים גם ואולי במיוחד – בימים אלו. נספר את הסיפור מההתחלה:
ביום ד' בסיון תש"ג (16/5/45), בעיצומם של ימי השואה, פורסם בשבועון הדתי – 'היסוד', מכתבו הגלוי של האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלטר זצ"ל בעל ה'אמרי אמת' (1865-1948) מיום כ"ג באייר תש"ג, המכתב הקצר פורסם בעמוד פנימי מסתתר בין מאמר הגותי של הרב עמיאל על ערך הדת בחיינו הלאומים, מאמר פובלציסטי נגד החינוך החילוני בא"י, ומכתב של האדמורי"ם לבית רוז'ין כנגד ההתארגנות של משרד אגו"י בתל-אביב לסדור פרטי של חו"ק שלא במסגרת הרבנות. במכתבו כתב הרבי מגור את הדברים הבאים:
"אחי ורעי החרדים לדבר ה'!
עת צרה ליעקב שלא היה כמוהו בישראל ואין עצה אחרת אלא ההתחזקות באמונה ובטחון בהשי"ת. עם ה' חזקו ונתחזקה, אם הצרות מתגברות הם חבליי משיח וצדיק באמונתו יחיה, עלינו לחזק ולהתחזק בקיום תורה ומצוות, בחינוך הבנים ובנות בדרך התורה ובאהבת ישראל. במדרש תנחומא, אתם נצבים היום כלכם, מה היום מאפיל ומאיר אף אתם כשאפלה לכם והיא עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר והיה לך ה' לאור עולם, אימתי, בזמן שתהיה כלכם אגודה אחת וכו', שאין ישראל נגאלין ער שיהיו כלם אגודה אחת. הרבה עבודה השקעתי להתחברות היראים באגודה אחת, ביסוד וחיזוק אגודת ישראל" ביחוד בפולין, להרמת קרן התורה ויהדות, עכשיו שהכל חרב, עלינו להתאחד באגודת ישראל לעבוד שכם אחד – לחיזוק היהדות ובפרט באה"ק. ודעתי והשקפתי כמאז כן עתה, אך ורק להחזקת אגודת ישראל, ודעתי נגד מפלגות אחרים הנוטים מדרך הסלולה לנו מדור דור ידוע מכבר, ואבקש מכל אחד לסייע לאגו"י הן בגופו הן בממונו, גם לעזור למפעל למען ילדי ישראל שהתחילה, כדי להציל שארית הפליטה, לחנכם במסורת אבותינו. והשי"ת יהיה בעזרתנו ויחוש פדות נפשינו וגאולתנו"
ידידכם הדו"ש ומצפה לישועה.
אברהם מרדכי אלטר".
המכתב השגרתי והמתון במידת מה, עורר את רוגזו של אדם מסוים שפרסם זמן קצר לאחמ"כ קונטרס בעל 22 עמודים, בהוצאת 'הדת והלאומיות' בדפוס 'הפועל המזרחי' בשם: יקוב הדין את ההר – תשובה גלויה של היהודים החרדים לדבר ה', הדתיים- הלאומים, למכתבו של הרבי מגור מיום א' במדבר, כ"ה אייר תש"ג, על דבר חבלי המשיח של אחינו באירופה ו"אגודת ישראל" והמפלגות האחרות בעמנו". בשם הקונטרס ישנו משחק מילים משום ש 'הר' בפולנית זה 'גור'. המחבר חתם: 'ערוך ע"י אבא גרינברג', הוא פותח את הקונטרס במילים אלו: "כיהודים חרדים ילידי פולין, ששבילי החצר של כב' הרבי מגור נהירין לנו היטב מזמן רב, נפלאנו ונדהמנו מאד מדברי המכתב הזה, ע"י הנחותיו ומסקנותיו המוזרות והסותרות זו את זו, המסלפות את האמת והמציאות, והמצפון החרדי- התורני שלנו אינו מניח אותנו בשום אופן לעבור עליהם בשתיקה, מבלי להפנות את תשומת לב האדמו"ר והקוראים הנכבדים לשאלותינו וקושיותנו שנתעוררו בקרבנו בקראנו את המכתב הזה"
לאחר הצהרה זו עובר 'אבא גרינברג' ופותח בהתקפה:
"בטרם שננתח את דברי המכתב הזה מתוך מצפון נקי בהגיון קר ושכלי, לאור התורה והמסורה, החיים והמציאות של זמננו, ונברר את הנחותיו ומסקנותיו לפרטיהן ובכדי ששאלותינו ודברי בקורתנו נגדם יהיו מובנים כל צורכם גם להקוראים הפשוטים, שאינם בקיאים בבעיות וענינים כאלה עלינו להקדים שני דברים; א) להביא בזה את מאמרי חז"ל המדברים מגאולתנו העתידה וחבלים משיח הקשורים בה שנזכרו במכתב, דברים שנאמרו לא בתור אגדה, אלא להלכה ולמעשה ושהינם חובה עלינו לקיימן בנפשנו ובמאודנו ולהתפלל לפיהם יום־יום, וגם להראות את חוות דעתם של חכמינו אלה על מהותם של חבלי משיח אלה, באיזה פרק זמן של ימות המשיח יתקיימו, במי יפגעו לרעה ומה הם העוונות והחטאים שגורמים להם, ולאיזה תכלית, חבלי משיח אלה באים ופוגעים בנו באופן כה קשה, שאין דוגמתם בכל תולדותינו; ב) לברר באוביקטיביות גמורה, מתוך המציאות והחיים שבימינו, איזו מפלגות של אחינו החרדים, הנאמנים לתורתנו ומצוותיה, הלכו בדרך הסלולה לנו מדור דור, בקשר לשיבת ציון, בנין הארץ והתיישבותנו בה, ואיזו מהן נטו מדרך סלולה זו והלכו בארחות עקלקלות, בנינוד לרוח תורתנו, נביאינו, חז"ל ורבנינו מאז ומעולם עד ימינו אנו, ולהוכח כמו כן איזו מפלגות בעמנו גרמו, – לדעתם של קדמונינו וחכמינו הנזכרים, – להאסון והשואה שבאח על אחינו בפולין ובאירופא כולה, האם הסבו וגרמו לזה המפלגות הציוניות השונות, או אלו המתנגדות לרעיון הציוני, מתחלת הופעתו בעולמנו, עם "אגודת ישראל" והנגררים אחריה, ואדמו"ריהם העומדים בראשה…"
לאחמ"כ ממלא המחבר את הבטחתו הראשונה ומצטט מדברי חז"ל אודות הגאולה העתידה ובעיקר את דברי הגמ' במגילה יז. אודות סדר ברכות תפילת העמידה, ומסכם: "דברי חז"ל אלו בוקעים ועולים עד לרקיע ונוקבים ויורדים עד לתהום נפשנו, כי בהם הראו לנו על כל מה שיעבור עלינו בדרך גאולתנו העתידה, גם על הטובות וגם על הרעות, והדברים האלה אינם דברי אגדה, שאפשר יהיה לפרשם במובנים ואופנים שונים, אלא הם דברים כפשוטם וכמשמעם, שנאמרו להלכה ולמעשה, שרק כך ולא באיזה אופן אחר שהוא, אנו מחויבים להתפלל ג' פעמים ביום על הגאולה המקווה. וכשנשים לב אל שש הברכות ברך עלינו" (ברכת השנים) תקע בשופר" (קבוץ גלויות) השיבה שופטינו" (שופטים ושוטרים) על הצדיקים" (התרוממות קרן הצדיקים) ולירושלים עירך" (בנין ירושלים) ואת צמח דוד" (ביאת משיח בן דוד) ולסידורן בזו אחר זו, שהנן חלק בלתי נפרד של השמונה עשרה ברכות, שתקנו לנו הזקנים והנביאים, שהיו בימי הבית השני, אחר עלית עזרא ונחמיה, – נראה באופן ברור ומוחלט, כי רק באופן הקבוע כאן ולפי הסדר הזה תתקים גאולתנו העתידה, ולא באיזה אופן אחר שהוא, זאת אומרת, לא בבת אחת, לפתע פתאום, כי אם קמעה קמעה, דרגא אחר דרגא; בתחילה תקוים ותתמלא תפלת ברכת השנים", שארצנו אחרי שוממותה הארוכה בימי גלותנו תתפייס לנו ותתחיל שוב לתת לנו את תבואתה ופריה, ותשביע מטובה ויבולה את בניה, השבים אליה לפייסה ולעבוד את אדמתה; וזה יהיה הגבול וימי המעבר מתקופת הגלות, עולם הזה", לתקופה השניה ימות המשיח". אחר זה יתחילו ימי קבוץ גליות, הפרק הכי חשוב בתקופה הזאת, כי מארבע כנפות הארץ יתחילו אז אחינו להתקבץ לארצנו, לבנותה משוממותה ולהתישב בה, ויתקע בשופר גדול לחרותנו, וינשא נס לקבץ גליותנו. אחר כך באה התפלה השיבה שופטינו כבראשונה", כי לאחר שיעלו ויתקבצו בארצנו רבבות יהודים מכל ארבע כנפות הארץ, יתאגדו כולם להסתדרות אחידה, תחת הנהנה כללית עליונה אחת בסדרים טובים עם שופטים ושוטרים כבראשונה, שיחיו למופת בעולם. אחר זה בא ברכת על הצדיקים", (ברכת ולמלשינים אינה באה בחשבון הי"ח ברכות, ונתקנה אח"כ ביבנה) שתתרומם קרנו והשפעתו של הישוב היהודי בעולם כולו ונגיע לקץ גאולתנו ותקותנו. אחר זה מתפללים ברכת ולירושלים עירך" שתבנה, תשתפר ותתגדל ירושלים עיר הקודש, שתהיה ראויה לעיר המלוכה, שבה ימצא כסא דוד, ורק אחר כך מתפללים את צמח דוד", שנגיע לגאולתנו השלמה בביאת משיח בן דוד".
אחר הדברים האלה עובר המחבר לדון בהקדמה השניה, הוא מצטט מקורות מהתנ"ך ומחז"ל שהגאולה תהיה כרוכה גם ב'חבלי משיח' ועשית דין בחוטאים. והוא מברר מהו החטא העיקרי שיגרום לאותם 'חבלי משיח' הוא מביא את דברי הגמרא ביומא ט' שהקב"ה שונא את בני בבל משום שלא עלו לארץ בימי עזרא ודרשת רבב"ח שם על הפסוק "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, אם דלת היא נצור עליה לוח ארז" – אם עשיתם את עצמכם בחומה ועליתם כלכם בימי עזרא נמשלתם ככסף, שאין רקב שולט בו, עכשיו שעליתם כדלתות, נמשלתם כארז שהרקב שולט בו. ע"ס גמ' זו ופרשת חטא המרגלם, הוא מגיע למסקנה שהחטא שבגללו נגזרת כליה על ע"י וחבלי משיח הוא המאיסה בארץ-חמדה והבחירה להישאר בגלות אף כשאפשר לעלות לארץ. בעקבות קביעה זו הוא עובר לבדוק אילו מהמפלגות הקימות בעם ישראל 'חטאו' בחטא זה ומגיע למסקנה, שכל המפלגות שהתנגדו לעליה לארץ, הן מצד אחד תנועות היהודים החילוניות ה'אנטי ציוניות' השואפות להשתלבות היהודים בארצות הניכר, והן אגודת ישראל:
"כי המפלגות הנזכרות, המורדים והפושעים של זמננו, שהביאו במעשיהם לידי חלול שם שמים וחילול כבוד עמנו וארצנו, תורתנו, שפתנו ותרבותנו, גרמו בחטאם המכופל והמשולש הזה, שאין לו כפרה, לאותם התוצאות הקשות והמרות שבאו על דור המדבר של יוצאי מצרים, על מאסם בארץ חמדה, כי כמו דור המדבר כן גם המפלגות הנזכרות בדורנו, מארץ מגוריהם ומקומות מושבותיהם הוצאו והושמדו ע"י הנאצים ואל אדמת ישראל לא באו. ועד כמה שהכאב גדול מאד ולבנו ידאב על דם אחינו האומללים האלה, שברובם עסקו בתורה ובגמ"ח, בכל זאת מוכרחים אנו להרכין את ראשינו לפני כס ההשגחה, שאינה עושה דינא בלא דינא, חכמינו וקדמונינו, שראו את הנולד, הזהירו אותנו והתרו בנו ע"ז, ואנו לבושתנו ולחרפתנו לא שמנו לב לדבריהם ואזהרותיהם, והאנשים שהתיימרו דוקא לחרדים ולשלומי אמוני ישראל, הם, רבותיהם ומנהיגיהם העומדים בראשם, ישבו דומם בשויון נפש בארצות גלותם עד שהתנוונו והושמדו, ובארצם הם, שהשתוקקו לה כל כך וחיכו לה זה כאלפיים שנה, לא חפצו לעשות שום פעולה ממשית לגאולתה ולהתישבותה, לבנותה ולהבנות ממנה. מחוייבים אנו לכבוש את פנינו בקרקע ולהודות על כל מה שהרשענו, פשענו ועשינו בזדון לבנו וחטאנו לארצנו, עמנו ותורתנו, ולשוב בתשובה שלמה על כל זה, ולקבל עלינו להבא לעזור בבנין ארצנו ובהתישבותה ובתחית עמנו בכל האפשרויות והאמצעים שבידנו ואז תחיינה צרותינו וסבלותינו כפרתנו, ותתרומם קרן עמנו כולו ונעבור במהרה על כל שלבי גאולתנו ונגיע לקץ תקותנו בביאת בן דוד משיחנו"
לא ניכנס כעת לתוכנם של הדברים הקשים, שכידוע נאמרו גם על ידי בעל 'אם הבנים שמחה', ונעיר רק שהדברים מעט מורכבים יותר, המחבר התעלם מכך שברוב שנות המנדט היו הגבלות קשות על עלית יהודים ארצה, ומכך שגם רוב היהודים הציונים בארצות אירופה לא עלו לארץ מסיבות כאלה ואחרות, והעיקר מכך שדווקא בעל ה'אמרי אמת' ביקר בארץ כמה פעמים, עודד את חסידיו לרכוש בה אדמות ומאות משפחות של חסידי גור עלו לארץ בעידודו בשנים שבין המלחמות. – כמובן שנושא מציאת הסיבה לשואה, נתון גם הוא במחלוקת קשה חוצת מגזרים ומחנות וכידוע מורנו הרב עמיטל זצ"ל סלד ממציאת טעמים וסיבות לשואה, גם אם מגיעים מהצד הדת"ל.
בכל אופן, מחבר הקונטרס עובר לנתח שורה אחר שורה את מכתבו של ה'אמרי אמת' וסותר את דבריו, וטוען בתקיפות וחריפות שהציונים הדתיים הם הם ה"הולכים בדרך הסלולה לנו מדור דור" ולא האגודאים המתנגדים לעליה ולבנין הארץ ולהקמת מדינה יהודית ה"נוטים מדרך הסלולה".
כאמור מחבר הקונטרס חתם בשם "אבא גרינברג" לא היה בזמנו אדם מוכר בשם זה, וחסידי גור חיפשו מי יכול להיות מחבר הקונטרס, כאמור המחבר העיד על עצמו שהוא מילידי פולין שמכיר את חסידי גור עוד מפולין, מכתיבתו נראה שמדובר בת"ח יודע ספר, וברור כמובן שהוא משתייך לתנועת המזרחי. החסידים הגיעו למסקנה כי המחבר הוא באיש המזרחי הרב יעקב גוטקובסקי זצ"ל שהיה ת"ח חשוב בוגר ישיבות ליטא, מנהל גימנסיה חרדית בלודז' ורב ומגיד שיעור בבית כנסת בתל אביב. (ראו אודותיו באנציקלופדיה של הציונות הדתית כרך א' א עמ' 462-464), הם שלחו 'משלחת' לביתו ועשו שם 'סדר' כפי שתוכלו לראות בדיווח בעיתון ה'משקיף' מר"ח שבט תש"ד (26,1,44):
בי' שבט תש"ד פרסמו חסידי גור מחאה כנגד הקונטרס בכמה עיתונים יומיים שבה נכתב בין השאר כי "כל תוכן החוברת היא מלא בבזיונות על הקדושים והטהורים זצ"ל, שנהרגו ונרצחו בכל מדינות אירופה וגם מלא שמצה, קלון, בוז, חרוף וגידוף על ראשי אלפי בית ישראל מאורינו וגדולינו, אדמור"ים גאונים וקדושים ובראשם את אדמו"ר הגה"ק שליט"א מגור". האמת היא שהרב גוטקובסקי, היה 'חף מפשע' ולא הוא זה שכתב את הקונטרס ובחינם ספג מכות, כמובן שבנסיבות אלו הקונ' נחטף מחנויות הספרים, והמחבר החליט להוציא מהדורה שניה. הפעם כדי שלא יוכו שוב אנשים חפים מפשע על לא עול בכפם, החלט לקיים בנפשו "לא תגורו מפני איש" ופרסם את החוברת בשמו האמיתי וחשף כי הפסבדון: אבא גרינברג שבו השתמש במהדורה הראשונה הוא ר"ת של שמו האמיתי: אברהם בן אביגדור גרין-בן גוריון. אם משהו מצלצל לכם 'מעט' מוכר…אתם לא טועים. אברהם גרין – בן גוריון, הוא אחיו הגדול של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון!.
אביהם של דוד ואברהם גרין – אביגדור גרין (1856-1942) תושב פלונסק שבפולין. היה משכיל וציוני דתי/מסורתי נלהב, וחינך את חמשת ילדיו הנותרים (שישה מתוך אחד עשר – נפטרו בלדותם) על אדני המסורת והציונות, העירה פלונסק הייתה ממוקמת באיזור השפעה של 'חסידות גור' ור' אביגדור נרדף על ידם בשל ציונותו, כך מספרת ברכה חבס בכתבה בעיתון דבר (20.1.50) אחד ודורו – חייו ודרכו של דוד בן גוריון – בית אבא:
"גם ר' אביגדור לא היה פטור מחמת זעמם של חסידי גור, אשר הלשינו עליו כי הוא אוסף כסף ושולח גם לחוץ־־לארץ. לרגל ההלשנה הזאת בא קצין הזינדרמריה ממבצר נובי־גיאורגיה עם פלוגת חיילים וצרו על ביתו בחצות הלילה, ערכו חיפושים בארונות, במגרות, במטות, במלבושים וגם בתנורים — לא היה מקום שלא חיפשו. אחרי שש שעות של חיפושים אספו את כל התעודות והמכתבים, גם שקלים ומניות של האוצר הישובי היהודי, והקצין פנה אל בעל־הבית ואמר לו: נבדוק את החומר הזה, ואחר־כך ייגזר גורלן. ר' אביגדור גילה אומץ־רב בתשובתו: ציוני אני, עומד על הפרוגרמות שנתפרסמו בבאזל — לרכוש בית לאומי בשביל ישראל בארץ ישראל בהסכם ממלכות אירופה, וביחוד ממלכת רוסיה. הקצין נדהם לשמוע דברים מפורשים כאלה ואמר: נברר ונראה. בסופו של דבר, לאחר שעברו שבועות וחדשים, נקרא ר' אביגדור אל שר המחוז, שאמר לו: לא נמצא פסול בניירותיו. אף החזיר. לו את כל תעודותיו. העיירה צהלה ושמחה, וחסידי גור יצאו אבלים וחפויי ראש"
בביוגרפיה 'בן גוריון' מאת מיכאל זוהר (מ / 3.3 / 123) מסופר כי:
"אביגדור גרין היה גאה בבנו דוד. בסתר היה מתבונן בו, כשהיה שקוע בקרב שחמט עם נער אחר באחת מפינות הבית, רחב לבו בקרבו, כשהופיע הילד בתפקיד ראשי במחזה "אוריאל ד'אקוסטה" שהפיקה משפחת גרין בביתה; אהב להושיבו לידו, בקצה מיטתו, ולהרצות בפניו ערבים שלמים פרקי גאוגרפיה והיסטוריה. הבנה רבה שררה בין השנים. רק פעם אחת בחייו ספג דוד סטירת לחי מידי אביו "כשנודע לאבי שאינני מניח עוד תפילין – סטר על פני בפעם היחידה בחיי". אלא שהנער לא נכנע, סירב בעקשנות לחזור לתפילה ולמצוות. אביגדור גרין נסוג. הבעתו הנחושה של הנער, שפתיו הקפוצות, סנטרו, שהיה זוקרו לפנים בתוקפנות, העידו על אופי נמרץ ועיקש"
בניגוד לאחיו הצעיר – אברהם גרין נשאר כל ימיו ציוני-דתי גאה, בצעירותו למד בחדר, ובישיבה והושפע רבות מרבה של פלונסק – הרב צבי יחזקאל מיכלסון הי"ד (1863-1943). גרין היה חבר ב'חיבת ציון' , והיה פעיל בניסיונות לקרב את אדמור"י פולין הגדולים לציונות, לימים סיפר בכתבה בעיתון הארץ (25/9/35) –שיחות עם אדמורי"ם בפולין על הציונות. כיצד הוא וחברו ארגנו בקיץ תר"ס (1900)משלחת רבנים ציוניים בראשות הרב ריינס זצ"ל להיפגש ולנסות להשפיע על האדמו"ר מגור בעל ה'שפת אמת' והאדמור מסוכטשוב בעל ה'אבני נזר' לתמוך בציונות, וכיצד כתוצאה מהאכזבה מתוצאות הפגישות הנ"ל (ומתחושותיו שלא נהגו בהם ביושר) הוא הגה את רעיון הקמת סיעה חרדית 'המזרחי' בתוך ההסתדרות הציונות. גרין אף שימש כמזכיר הראשון של לשכת המזרחי בפולין. ב1934 הוא עלה לארץ התיישב בתל אביב, התפרנס כפקיד ומדי פעם כתב בעיתונות מאמרי דעה ואף הוציא שתי חוברות מעניינות: השקל ותפקידיו לפנים והיום : סקירה כללית על מפעל השקל בכל תקופות ימי עמנו עד היום (תרצ"ט), המשיחיות הציוניות והסוציאליות : סקירה כללית על הרעיון המשיחי בישראל ויחסו לתנועה הציונית העברית והרעיון הסוציאלי הכללי, לאור התורה והמסורה, המדע והמציאות שבימינו (ת"ש) (ט / 3.6 / 257 – מכללה).
א"כ כפי שראינו היחסים המורכבים של משפ' גרין וחסידות גור החלו עוד בפלונסק עם האבא ר' אביגדור, המשיכו בנסיונות המפגש שערך הבן ר' אברהם בין רבנים ציונים לאדמור ה'שפת אמת', והגיעו לשיא עם פרסום החוברת 'יקוב הדין את ההר' שכתב אברהם גרין כנגד מכתבו של בעל ה'אמרי אמת'. את המהדורה השניה של החוברת מכר גרין בקיוסקים בשילינג 1, וחסידי גור כותתו את רגליהם מקיוסק לקיוסק וקנו את כל העותקים, וכיום הוא נדיר במיוחד. מי שככל הנראה הרוויח מהסיפור הוא בעל הקיוסק המיתולוגי בשדרות נורדאו 21 בתל אביב, הלא הוא מיכאל (מיכל) גרין (1885-1965) האח הבכור של האחים אברהם ודוד בן גוריון.
כאשר חשף, אברהם גרין כי הוא מחבר הקונטרס הנ"ל הופנו החיצים כלפיו. הוא הוזמן ל'דין תורה' בפני בית דין של הרבנות הראשית בעוון השמצת האדמו"ר מגור ללא הצדקה – ונמצא אשם. על המשך השתלשלות הפרשה מספר ההיסטוריון חגי בן גוריון (נכד אחותו של אברהם גרין) "בינואר 1944 תקפו שלושה אנשים את אברהם בעת שנכנס לבית הכנסת של מושב-זקנים ברחוב העבודה 9 בתל אביב. השלושה חירפו אותו והטיחו לעברו שמות גנאי כגון "אפיקורוס" ו"פושע ישראל" ואיימו להורגו. כעבור זמן מה שוב תקפו אותו במקל והיכו אותו באגרופים בחזהו עד כי נפל ארצה. למחרת עלה חומו, הוא נפל למשכב, ולא חזר לעצמו. באפריל 1944 הגיש אברהם קובלנה לבית משפט השלום בתל אביב נגד תוקפיו, אותם הכיר .ביום רביעי, 18.4.45, מספר חודשים לאחר שהוכה במקל נפטר והוא בגיל 68. יש הטוענים כי למעשה נרצח. הלוויתו יצאה מבית החולים הדסה בתל אביב לבית הקברות בנחלת יצחק. ליד בית הכנסת ברחוב יבנה בתל אביב, ספד לו יוסף דובקין וליד בית מרכז "המזרחי" ספד לו, בשם הסתדרות "המזרחי", ד"ר בן-ציון גינזברגר."
כמה סמלי שהציוני הגדול 'אברהם גרין' נפטר בה' באייר בדיוק לפני כשמונים שנה ביום ששלוש שנים לאחמ"כ הכריז בו אחיו על 'הקמת מדינת ישראל'. תשעה חודשים לאחמ"כ בג' שבט תש"ו נפטר הרב יעקב גוטקובסקי זצ"ל, ודווקא הרבי ה'אמרי אמת' שנפטר שלש שנים מאוחר יותר בחג השבועות תש"ח (תאריך מתאים לת"ח גדול) זכה לראות בהקמת מדינת ישראל ולחיות בה כחודש ימים! אגב, מי שלא הגיע להלויה של אברהם גרין ואף לא פרסם מודעת אבל מטעמו ולא ישב שבעה, הוא אחיו של אברהם – דוד בן גוריון. שככל הנראה לא היה אתו בקשר טוב… למעוניינים להרחיב לקרוא על אחיו ואחיותיו של דוד בן גוריון ועל הפרשה הנ"ל, כדאי לקרוא את הכתבה של אלי אלון: האם נרצח אחיו של בן-גוריון בתל אביב?. את החוברת המלאה של יקוב הדין את ההר ניתן לקרוא באתר הספרים הסרוקים של הסה"ל ואף להורידה למחשבכם.
לסיכום. למדנו שהמחלוקות הקשות בין קבוצות ומפלגות בעם ישראל ובארץ ישראל בעת החדשה, החלו מעט לפני הרפורמה/מהפכה המשפטית הנוכחית, והיו עזות מאוד, ואף גלשו לאלימות פיזית קשה. ראינו שהויכוח בין הציונות הדתית והיהדות החרדית גם הוא לא התחיל מ'חוק הגיוס' וממשיך עד היום עם אותן הטענות פחות או יותר, וראינו שגם המתח בין הציונות הסוציאליסטית לציונות הדתית לא התחיל אתמול.
ולסיום: כדי לסיים בדבר טוב ואופטימי, ברצוני לסיים בדבריו של אברהם גרין בסוף מחברתו "המשיחיות, הציונות והסוציאליות' בחוברת הנ"ל מבאר גרין את "עיקרי הרעיון המשיחי בישראל לאור התורה והמסורה, המציאות והמדע שבימינו, וגם טיבן ומהותן של שתי התנועות: הציונות הלאומית העברית והסוציאליסטית הבין לאומית הכללית, שתיהן מסתעפות מהראשון (הרעיון המשיחי)" גרין מפתח בחוברת את הרעיון שהמשיחיות הישראלית בנויה מארבע עיקרים: א) שרוב עם ישראל יעלה לארץ ישראל. ב) שנהיה לכוח מכריע בארץ, ונקים בה את ממלכת ישראל שעל כסאה ישב משיח בן – דוד. ג) שהחיים בארץ יתנהלו לפי חוקי התורה. ד) שהחיים הכלכלים והסוציאלים בארץ יהיו מושתתים על ערכי הצדק והיושר הסוציאלי של התורה והנביאים. גרין טוען כי כל אחת מהמפלגות הקימות היום בעם היהודי לוקחת לה כמטרה את אחד היעודים הנ"ל בלבד: הציונים הכללים את עיקרוו עזיבת הגלות וההתיישבות בארץ, הציונים המדיניים – את הקמת הממלכה היהודית, היהודים החרדים את העיקרון של חיים לפי התורה, והציונות הסוציאליסטית את עיקרון השוויון והצדק הסוציאלי והבעה היא שכל אחת מארבע המפלגות חושבת שעיקר האידיאל המשיחי מזדהים רק עם האידיולוגיה שלה, והשאיפות של כל שאר המפלגות תפלות וקטנות ערך אצלה… עוד שאליבא דאמת רק כל ארבע המפלגות שלנו ביחד, שואפות לקיים מה שהרעיון המשיחי' הזה דורש מאתנו כחטיבה מיוחדת ומאוחדת אחת שלמה, וזהו גם המכוון של המסורה שלנו, שלפני ביאת המשיח ויום ה' הגדול והנורא, יביא אלינו אליהו הנביא, שנשאר עד היום בחיים ולא מת ועלה בסערה השמימה, לעשות שלום בעולם, לקרב את הרחוקים, ובעיקר, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, שכל המפלגות כולן, ביחוד דור האבות והבנים, יתאחדו כלם כאיש אחד בלב שלם ובדעה אחת לקיים ולמלא את כל ארבע הדרישות המשיחיות הנזכרות. ואז רק אז, יתקימו בנו כל יעודי נביאינו והבטחותיהם לנו ונזכה לגאולתנו השלמה". אמן כן יהי רצון.