פתיחת "חלונות דידקטיים" בשיעור
במהלך השיעור, כדאי לערוך "הפסקה מתודית", להמשיג ולהסביר את שיטות ההוראה שבחרנו. עצירה כזו, מוסיפה רובד נוסף ללמידה השגרתית, כאשר התיווך שלנו את מעשינו מחבר בין המחשבה שעומדת בבסיס ההוראה לבין הפעולה.
- שיתוף בשיקולים על תכנון השיעור: מה הרציונאל של הלך השיעור מתוכנן? מדוע השתמשנו במתודה מסוימת דווקא בחלק הזה של השיעור? כיצד דוגמה שהצגנו עוזרת להבנת המושג המורכב? איך עוברים מהמופשט למוחשי? איך ממקדים את תשומת הלב בעיקר ולא בטפל?
- שיקולים בארגון המרחב הכיתתי (גם ב'זום'!): במהלך השיעור אפשר לבקש מהתלמידים לשנות את סדר הישיבה לשם עבודה בקבוצות או לחלק אותם לעבודה ב'חדרים'. ניתן להסביר מדוע למידה קבוצתית מתאימה לנושא הנלמד, מדוע היא נעשית דווקא בחלק הזה של השיעור? כיצד שינוי סדר הישיבה או החלוקה לחדרים משרת את מטרת הלמידה?
- ארגון מסך המשתתפים ב'זום': בחירה ב- FOCUS MODE משאירה את חלונות הוידאו של המרצה ומכבה את תצוגת כל שאר המשתתפים. כדאי להסביר ללומדים שהמטרה היא להתרכז בעיקר, ולתת הפוגה להסחת הדעת, מינימלית ככל שתהיה, לנוכחות של מסכים נוספים על החלון.
דוגמאות נוספות להזמנות להמשגה:
- איך פעולותינו מסייעות לתלמידים להיות קשובים לעיקר השיעור?
- כיצד אפשר לזכור טוב יותר את מה שלומדים?
- למה אנו משתמשים בלוח?
- מהי הסיבה לחלוקת השיעור לחלקים ולעריכת שאלות סקר בין החלקים השונים?