בפרק הקודם ספרנו על תולדות חייו של רח"ע, פרשת הבחירות לרבנות וילנה וקשריו עם הראי"ה קוק. הפעם נתמקד בקשריו עם הגרי"א הרצוג זצ"ל, ובמורשתו הלמדנית והספרותית.
רח"ע חי כל ימיו בליטא, והרב הרצוג נולד בפאריז וחי בבריטניה, אירלנד וישראל – ושני האישים לא נפגשו מעולם. אולם רח"ע אמנם ישב בוילנא, אולם מצודתו הייתה פרושה על פני העולם היהודי כולו, והוא עמד בקשרי מכתבים עם רבנים ועסקנים בעולם מכל רחבי העולם. בין השאר היה בקשר חם עם הרב שמואל יצחק הילמן ראב"ד לונדון, ועם חתנו הגאון הרב יצחק איזיק הרצוג רבה של דבלין, שאותו הוא מכנה במכתביו אליו: הוד כבוד ידידי היקר והנעלה הרב הגאון המפורסם וכו' כש"ת הלוי ד"ר הערצאג שליט"א אבד"ק דובלין ישא ברכה מאת ד'. או בניסוח מעט אחר: הוד כבוד ידידי הרב הגאון השלם במעלות ובמדות יראת ד' אוצרו כש"ת מו"ה יצחק אייזיק הלוי הערצאג שליט"א רב בדובלין מתגורר בלאנדאן ישא ברכה מאת ד'.
כפי שספרתי כבר בעבר ב1935 התקיימה בתל-אביב מערכת בחירות מרתקת לרבנות העיר. בשלב הסופי התמודדו: הרב אביגדור עמיאל, הרב הרצוג והגרי"ד סולוביצ'יק. בספר המרתק אחיעזר: קובץ אגרות, בעריכת אהרן סורסקי, (פ / 8 / 43) שאני ממליץ מאד לדפדף בו. מובאת האגרת הבאה ששלח רח"ע לחזוא"ש. ניתן לומר שרח"ע הוא ש"גילה" את החזוא"ש והוציא אותו מאלמוניותו כאשר ישב בקרן זוית ועסק בתורה בעת מגוריו בוילנה. כאשר עלה החזוא"ש ב1933 לארץ היה רח"ע מתכתב אתו בעניני השעה וניתן לומר שראה בו את איש אמוניו בארץ ישראל. וכך הוא כתוב באגרתו מערב פסח תרצ"ה (אגרת תשפ"ד):
"עתה באתי לעורר את הדר"ג כי ראוי להשים לב ע"ד הרבנות ב… אשר להשערתי נכון מאר המצב לבחור את הרה"נ מו"ה… כמדומה שהוא המובחר מכל הקאנדידאטען ששמעתי, אולם הדבר תלוי בהרוחות השוררות בדעת הקהלה אשר בודאי תתן משפט הקדימה למזרחי בולט. לפנות אודות זה באופן רשמי קשה עלי וכבר פנה אלי רב נכבד אחד מזרחי שאציע מצידי את הקאנדידאטוריע שלו. כתבתי בדבר זה לכת"ר אשר ידעתי ענות צדקו ואת הצנועים חכמה להסתיר הדבר בכל זה אבקשו מאר להודיעני מצב הדברים ומה שיש לעשות מן הצר כי באמת זהו יסוד גדול לעניני העיר והיהדות"
עורך האגרות בחר להשמיט את שם העיר ואת שם המועמד שבו תמך רח"ע. אולם מתאריך האגרת וההקשר ברור שמדובר ברבנות תל-אביב וברור שהמועמד ה"מזרחי הבולט" שפנה אל רח"ע לבקש את תמיכתו הוא הרב עמיאל שהיה תלמידו של רח"ע בקבוץ האברכים בוילנה והיה איש המזרחי "בולט" וככל הנראה מסיבה זו לא תמך בו רח"ע. אולם מי הוא המועמד שעליו כתב רח"ע שהוא ה"מובחר מכל המועמדים"? מתברר שהגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל אמר לתלמידיו שהוא מעריך שרח"ע התכוון אליו. אולם תלמיד הגרי"ד הרב שלמה פיק ערך בירור עם מחזיקי האגרת המקורית והתברר שככל הנראה המועמד שבו תמך רח"ע היה הרב יוסף שלמה כהנמן רבה של פוניבז' שהיה גם הוא מועמד בשלב זה של ההתמודדות ורק לאחמ"כ פרש ממנה.ראו על כך במאמרו של פרופ' אביעד הכהן: על התמודדות הרי"ד סולוביצ'יק בבחירות לרבנות ת"א בשנת תרצ"ו וחידת אי הגעתו לארץ ישראל. בתוך: ציונות דתית ט (תשפב) עמ' 158 הערה 14.
כזכור לבסוף נבחר הרב עמיאל לרבה של ת"א. אולם שנה לאחמ"כ נפטר הראי"ה, ונערכו בחירות לרבנות הראשית לישראל. על המשרה התמודדו הגרי"מ חרל"פ והרב הרצוג. בציבור נפוצה שמועה שרח"ע מתנגד לרב הרצוג בגלל היותו בעל תואר ד"ר, במכתב לרב ראובן כ"ץ רבה של פ"ת הכחיש רח"ע את השמועה:
"הנני מוצא חובה לעצמי להכחיש בזה שאמרו בשמי איזה התנגדות למועמדותו של הרב הגאון מו"ה יצחק הערצאג שליט"א רב דדובלין לא נכון הדבר כי לא אמרתי שום התנגדות – את הרב הגאון מוהר"י הערצאג לא אכיר פנים אל פנים כי אם מחליפות מכתבים, וגם שמעתי שמעו הטוב מכמה גדולי התורה והיראה המפליגים בשבחו הן בגודל תורתו, יראתו וצדקתו ובמעשיו הטובים והנהו אחד הרבנים המצויינים. והנני מוקירו ומכבדו כרום ערכו. חיים עוזר גראדזענסקי" (אחיעזר – קובץ אגרות אגרת רפ)
ולאחר שהרב הרצוג נבחר לרבה הראשי של א"י, שלח רח"ע מכתב ברכה לידידו הרב שמואל הילמן זצ"ל אב"ד לונדון חותנו של הרב הרצוג:
ב"ה יום ה' ב' דחנוכה תרצ"ז ווילנא. הוד כבוד ידידי הרב הגאון הג' וכו' כש"ת מוה"ר שמואל יצחק הילמאן שליט"א ברכה ושלו' עד העולם אחדשת"ה בימים האחרונים נודעתי כי כבוד חתנו הרב הגאון מוהר"י הערצאג שליט"א נבחר להרבנות הראשית בירושלם עיה"ק ת"ו והנני לברך את ידידי בברכת מזל טוב כי הונף וכי הורם חתנו לשבת על כסא כבוד בעיה"ק חמדת ישראל וירוה כתר"ה נחת מאתו ומצאצאיו היקרים שי' בשבתם יחד בארה"ק ת"ו. הצטערתי לשמוע כי באחד העתונים הדפיסו בשמי התנגדות לבחירת חתנו שליט"א הודיעני אודות זה הגאב"ד דפתח תקוה שליט"א והשבתיו ע"י מברק הכחשה כי לא הי' דברים מעולם" (אחיעזר – קובץ אגרות אגרת רפא)
גם לאחחמ"כ המשיכה התכתבות בין רח"ע לרב הרצוג, בענייני הלכה ובשאלות השעה, אחד המכתבים, המיוחדים הוא המכתב שמצא ד"ר איתמר ורהפטיג בארכיונו של הרב הרצוג, וכך הוא כותב, בהערה בספר 'תחוקה לישראל' של הרב הרצוג שאותו הוא ערך:
"בעזבונו הספרותי של הרב הרצוג זצ"ל ב"היכל שלמה" בירושלים מצאתי תיק מכתבים שהופנו אליו מהגרח"ע זצ"ל, ומאחד מהם אני מצטט את הקטע הבא:
"ב"ה יום ה' כ"א מנ"א תרחץ. יראה בנחמה בעיר ה' שמה, הוד כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם בתורתו ויראתו הקודמת לחכמתו כש"ת מוה"ר יצחק אייזיק הלוי הערצאג שליט"א, ישא ברכה מאת ד', אחדשת"ה.
ע"ד עיבוד החוקה של שלטון התורה במדינה העברית. בנוגע להמשפטים זהו באמת ענין קשה שראוי להתישב הרבה בזה. לפי מושכל ראשון חשבתי אולי אפשר לסדר באופן כזה שהשופטים בדיני ממונות בין ישראל לחבירו יהיו הרבנים שיוכלו להזמין ולהוציא פס"ד שכוחו יפה ע"פ החוק, ובנוגע להמשפטים בין יהודי ואינו יהודי יהי' עפ"י משפט כללי. בנוגע לגנבות וגזלות כפי הנראה מתשו' הר"ן הי' משפט מלוכה מיוחד לבד הבי"ד ושאר יסודות עונשין, הדנים ע"פ ד"ת, כי באמת קשה הדבר לתקנת המדינה שהגנב יפטור א"ע בכפל ומודה בקנס יהי' פטור לגמרי, וע"כ שבכגון זה צריך לתקן תקנות המדינה, כענין ב"ד מכין ועונשים וכו'". (תחוקה לישראל ב עמ' 75 הערה י)
מהמכתב המענין עולה כי הרב הרצוג ששאלת 'משפט התורה' במדינה העברית העומדת לקום הטרידה אותו מאד, התייעץ בשאלה זו ב1938! עם רח"ע. רח"ע עונה לו שבאמת זו שאלה קשה ובהשקפה ראשונה נראה לו כי הפתרון צריך להיות שמשפט האזרחי בין שני יהודים ינהג דין תורה, אולם במשפט הפלילי הנוגע לגנבות וגזלות תקום מערכת ממלכתית שתדון עפ"י משפטי המלוכה (= חוקי המדינה) ולא עפ"י דין תורה בהתבסס על דברי הר"ן לגבי משפט המלוכה. הרב הרצוג דחה את הצעתו של רח"ע וטען כי לא יתכן שההלכה מאפשרת קיום שתי מערכות משפט במקביל, דבר שלטענתו היה גורם ל'כאוס' מוחלט. והוא מצמצם את דברי הר"ן להיתר למלך להרוג רוצחים אף שלפי שיני הראיות התורניים בית הדין לא יכל לחייבם. הרב הרצוג מספר שהוא ענה לרח"ע שלדעתו הפתרון שהציע איננו פתרון ורח"ע לא ענה לו. על מחלוקת מעניינת זאת בין פוסק הדור ה'חרדי' שהציע להקים במדינה מערכת משפט חילונית מקבילה למערכת הדתית לבין הרב הראשי ה'ציוני' שדחה זאת בתוקף, מומלץ להעמיק במאמרו של איל רזניקוביץ: מלך כשופט ומחוקק (חלק ג') – דרשות הר"ן ב'.
אולם עם כל העושר הרב שנמצא באגרותיו של ר' חיים עוזר העוסקות בענייני השעה והנהגת הדור. כמובן שגולת הכותרת של יצירתו היא ספרו הגדול שו"ת אחיעזר (ג"ח), שקנה את מקומו בשורה הראשונה של ספרי השו"ת והלמדנות. שמו של השו"ת לקוח מהתורה (אחיעזר בן עמישדי) ומתכתב עם שמו של המחבר "חיים עוזר". הכרך הראשון בעניני 'אבן העזר' יצא ב – 1922 מעט לאחר מלחה"ע הראשונה כשעדין השלכהדי המלחמה הנוראה והשלכותיה הורגשו בציבור, ואכן בפתח השו"ת משתף רח"ע את הקוראים במשבותיו:
"מחשבות תוגה מתרוצצות בקרב לב חושב: האם שעת חירום כזאת מכוונת להוצאת ספרים לאור עולם? הלא ישאל השואל: עם ישראל טובע בים של דמעות ואתם אומרים שירה? היכל ה' כולו בוער באש. הלהבה אחזה את ארון הקודש, הלוחות והגווילים משוקעים באש ואתם מתעסקים בקישוט פרחי חמד?"
ומיד הוא עונה:
אולם זה כח ישראל סבא לאלקיו ולתורתו בכל הדורות ובכל התקופות והזמנים, גם כשחרב חדה היתה מונחת על צוארו, תורת ד' היתה שעשועיו כל היום, גם בעת החורבן אשר כל קיום הלאום היה בסכנה ובעת התחזקות הצדוקים בימים ההם לא הסיחו הפרושים רגע מתורת ישראל, יבנה וחכמיה שארית ישראל היתה אוד מוצל מאש, אשר כעמוד הענן האירו את ישראל בגולה, על ידם נשמר ונמסר הכתב והקבלה, על ידי רבותינו שבארץ ישראל ושבבבל נחתמו התלמודים המשנה והגמרא, אשר בהם אצורים כל מורשת אבות יסודי התורה ודעת דרכיה, שם אור זרוע וכל כוכבי זוהר, שם כל רוח ישראל יגדל נפשו, וכל מקום שהלך ישראל עם מקל נודדים, כל מקום שגלה -שכינה עמו ושם הכין משכן אהלו ללמוד התורה, ומיום הגלות ישראל מארצו לא נפסקת השלשלת הארוכה מארץ מדה על ידי הגאונים המבארים, הפוסקים הראשונים והאחרונים, אשר גם בימי השמד, הנזירות, הרדיפות והסלסולים עמלו במסירת נפש, להכין מכון לתורה, וכה נבנה על ידם הבנין העתיק לתורת ישראל והניחו מקום להתגדר בו, הענקים הגדולים הללו הניחו את הננסים לעלות על כתפיהם לחזק בכל דור ודור את הבנין הנשגב הנהדר בקדש, אשר כל כלי יוצר עליו לא יוצלח להשביתו מטהרו. וכה היתה התורה להזוכים בה, לסם חיים, ההעמקה וההתבוננות בדרכי הלמוד למקור מים חיים, כל ישיבה וישיבה מבצר עז להיהדות, התפשטות למוד התורה היא תריס בפני הפורעניות ומגן בפני התועים והמתעים, התורה והמאור שבה מחזירם למוטב"
גם בתוכן הספר נוכחת חזק מלחה"ע כאשר 15 תשובות בספר, עוסקות בהתרת עגונות, ומכילות חידושים ויסודות חשובות להיתר – המהוות עד היום מקור חשוב להסתמכות במקצוע חשוב זה.החלק השני של שו"ת אחיעזר עוסק בעניני יור"ד וקדשים! את החלק השלישי של השו"ת הוציא רח"ע בג' סיון תרצ"ט. כשלשה חודשים לפני פלישת הנאצים לפולין. וכך הוא כותב בהקדמת הספר:
"לא היתה כזאת גם בימי הבינים אשר כל הגולה כמדורת אש, בתי מדרשות וספרי תורה נשרפים בראש כל חוצות… קהילות ישראל גדולות וחשובות נתלשות ממקומן ושערי מדינות נעולות בפניהם, נעים ונדים בין גלי ים… עם ישראל כולו טובע בנהרי נחלי דם… אוי מה היה לנו!"
תשובה המפורסמת בכרך זה היא התשובה העוסקת בגיור מתגיירים שיש יסוד חזק להאמין שלא ישמרו תומ"צ בפועל, רח"ע מחדש הבנה חדשה במושג 'קבלת מצוות' שיש לו השלכה חשובה מאד לקבלת גרים בימינו:
"ולבד זה נראה דדין זה דנכרי שבא להתגייר ולקבל עליו כל המצות חוץ מדקדוק אחד מדברי סופרים דאין מקבלין אותו, היינו במתנה שלא לקבל, ושיהיה מותר לו דבר זה מן הדין, בזה אין מקבלים אותו דאין שיור ותנאי בגירות ואין גירות לחצאין, אבל במי שמקבל עליו כל המצות, רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון בדין קבלת המצות.ומהאי טעמא נראה מה שחשש הרה"ג מהר"י פאזען לגייר לפי שלא ישמור דיני ישראל כהלכה, אפשר לומר דאין לחוש לזה, כיון דמקבל עליו כל המצות אף שחושב לעבור על איזה מהמצות אח"כ לתיאבון, מ"מ אין זה מניעה לקבלת המצות. ודוקא היכא שמתנה שלא לקבל עליו זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב. אולם היכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה, חלול שבת ואכילת טריפות, ואנו יודעים בבירור כונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא, א"כ זהו חסרון בקבלת המצות, דמעכב" (אחיעזר ח"ג סי' כ"ו)
בתשמ"ו יצא בבני ברק חלק ד' של שו"ת אחיעזר המלקט תשובות נוספות של רח"ע מתוך כת"י שלא התפרסמו ומתשובות שהתפרסמו בכת"ע שונים.
שו"ת אחיעזר איננו שו"ת רגיל העוסק בפסיקת הלכה על סמך ברור הסוגיות ודיון בספרי הפוסקים והשו"ת. אלא יש בו בנוסף דיונים עמוקים העוסקים בהבנת עומק הסוגיות וסברותיהם בשילוב בקיאות ולמדנות. רח"ע מצטט באופן קבוע את גדולי האחרונים ה'למדנים' המשנה למלך, מחנה אפרים, רעק"א הקצות ודומיהם ודן בדבריהם בונה ובותר. לא לחינם הספר התקבל בהתלהבות בקרב לומדי התורה הליטאים וחידושיו נדונו בעולם הישיבות בלימוד הגמרא בעיון.
הרב ש"י זוין זצ"ל הקדיש בספרו 'אישים ושיטות' ( מ / 7 / 10) פרק ארוך למשנתו הלמדנית של רח"ע ושם בין השאר הוא משווה את שיטתו לשיטת מורו-חברו הגר"ח מבריסק – אבי שיטת הלימוד הבריסקאית:
"עם כל פרסומו הרב של ר' חיים עוזר עוד בשחרית ימיו כאדיר התורה, ראה צורך להסתופף גם בצלה של וואלווין. לא כתלמיד ולא כחבר היה לר' חיים סולובייצ'יק – ויהי לו כתלמיד חבר. כרע כאח לו התהלך עמו (אלופי ומיודעי" קורא לו ר' חיים עוזר באחיעזר"). שיעוד הקומה התורנית של ר' חיים עוזר היה בו בפרק כבר די מסוים וניכר עד שאיי אפשר היה לטשטש את צורתו ולהתחיל מבראשית". דרכו, דרך ווילנא לא עזב, אבל קלט לתוכו גם משיטתו של ר' חיים. הסברה הגיונית – אבל בצירוף ההיקף והרוחב של גדולי ווילנא. ניתוח מעמיק – אבל לא להתעכב בו במקום אלא להתפשט ולהתרחב. אף קורט של פלפול אינו מזיק, אם איננו מסובך ואיננו יוצא מחוץ לשורה". ולמה לא לישא וליתן עם האחרונים, גדולי הדורות שקדמונו? והן הן שתי נקודות עיקריות המבדילות בין ר' חיים ור' חיים עוזר – ההתפשטות והוויכוחים.
ההתפשטות כיצד? ר' חיים חצב את האבנים היסודיות הביע את נקודת האמת שבהלכה זו ושבסברא אחרת. ברזל ונחושת, מבלי להזיזם ממקומם. אבל לא דאג ר' חיים כל־כך לשני דברים: לשלילה ולהרחבה, שלילת סברא נגדית אינה מעניינת אותו. האמת תורה דרכה. למה לאבד זמן על ביטול דברים בלתי נכונים? מכלל הן אתה שומע מאליו וממילא את הלאו, וביסוס חידושיו באמצעות התפשטותם לסוגיות שונות והרחבתם לאפיקים ולשבילים מרובים אף זו לא ממידתו היא. ולא כך נהג ר' חיים עוזר. מבית ומחוץ הוא משכלל את תורתו. מבחוץ – נקיון מכל פסולת של שיבושי פירושים וליקוי חידושים. כל מה שאפשר לכאורה לומר בא בחשבון. אף תוספת חיזוק ל"הוא אמינא" באה – בשביל לבטלו, שלא יאמר אדם כך וכך יש לי להשיב, כך וכך יש לי לומר אחרת. ומבית היקף גדול של כל הסוגיא על מוצאיה ומובאיה חרכיה וסדקיה, יש ביסוס ויש ביסוס, יש מחדש המחפש את הראיות וההוכחות חפץ הוא בקיום חידושיו ורוצה בהצדקם. מוצא הוא שלפי חידושיו תתיישב קושיא פלונית ויתבאר איזה קטע בתלמוד או בראשונים – הרי שחידושו וטוב לו. יותר תירוצים ויותר ביאורים – מה טוב ומה נעים. שהסוגיא באותו ענין עצמו תהא הולמת את חידושו מתחילתה ועד סופה – לכך אין הוא דואג. ויש וכזה הוא ר' חיים עוזר – המחפש את האמת. אינו אלא בוחן ובודק. יתקיים חידושו או לא – לא אכפת לו. ולפיכך הוא דואג ראשית כל לביאור כל הסוגיא על מפרשיה ראשוניה. ושוב הוא יוצא לסוגיות אחרות הנוגעות לענין הנידון. מתאימות כל אלו להחידוש המרכזי – הרי טוב, ואם לאו – לא זו הדרך, רגש האחריות של גדול הדור אינו נותן לו להשתעשע בפרחים יפים אם אין עמהם פרי. ודווקא פרי מבושל כל צרכו. ולפיכך כל דבריו כבדי משקל ורבי ההכרעה.
בקיאותו הנפרזה של ר' חיים עוזר בספרי האחרונים משמשת יסוד להוויכוחים והמשא והמתן שלו עם אותם האחרונים. ובפרט זה, הוויכוחים, עומדים ר' חיים ור' חיים עוזר בשתי הקצוות. ר' חיים לא ראה צורך לטפל בדברי קודמיו ולא השתמש כל עיקר באחרונים. מסופקני אם עיין בהם וראה אותם. לא מחשבותיו מחשבותיהם ולא דרכו דרכיו. גישות שונות להם – ושפות שונות. ר' חיים עוזר, שלא ראה "חזות הכל" בשיטת הלימוד החדשה, מצא צורך להתחשב עם אישי התורה הקודמים. בידיעתו הרבה את האחרונים הוא מפליא. ולאו דווקא גדולי ליטא, דוגמת בית הלוי", ספרי ר' יצחק אלחנן, ודומיהם. אף הספרים שאינם מצויים בליטא, אם מפני יקר מציאותם ואם מחמת אי הסתגלותם לדרך הלימוד של הישיבות, אנו פוגשים אותם באחיעזר". ספרי שואל ומשיב", למשל, הם אורחים חשובים ב"אחיעזר" לא פחות מהאור שמח", ה"עונג יום טוב" וכיוצא מהספרים המקובלים בליטא התורנית. ולא שמשתמש בהם בתורת מקור ושורש לבנות עליהם את חידושיו. כל שכן שאין הוא עושה אותם ליסודות קבועים לסמוך עליהם. עד כדי כך אינה מגיעה הערצתו להאחרונים. הסוגיא וראשוניה מהווים הרקע של דיוניו, אלא שבדרך הילוכו הוא נפגש בדברי האחרונים באותו ענין והריהו לא מבטלם ולא מתבטל מפניהם, אלא בוחנם וחוקרם. לא וויכוח של נצחנות. אלא בירור שקט וענייני. במתינות ובדעת זקנים. בין שמסכים לדבריהם ובין שחולק עליהם – דבריהם דברי תורה הצריכים לימוד ועיון.
ועוד בה שלישיה – נקודה אחרת שיש בין ר' חיים לר' חיים עוזר – ההוראה. ר' חיים לא הזדקק לכך. אפילו כשנעשה רבה האחראי של בריסק היה ממעט להורות ומשתמט מלפסוק. היה נוהג למסור תפקיד זה לדייניו ולמוצי"ו. בשאלות ממקומות אחרים לא פנו אליו לכתחילה. ידעו שהוא אינו משיב. ואולי נובע הדבר משיטתו בלימוד. בהוראה למעשה אין לפרוץ גדרים. כאן הלימוד המסורתי העיקר, ולפיכך נמנע לתקוע עצמו יותר מדאי בפסקים והוראות. ר חיים עוזר, שמעולם לא עזב את בית המדרש הישן ומעולם לא הזניח את הדרך הכבישה בלימוד, הרבה להשיב. פנו אליו בשאלות מעשיות מכל קצוי תבל ולכולם המציא פתרונים הלכותיים".
להרחבה וההעמקה כדאי לקרוא את הפרק השלם בספרו של הרב זוין. ואני מפנה גם להרצאתו של ד"ר צחי הרשקוביץ: הפוסק הלמדן: שני מודלים של הכנסת הלמדנות להיכל ההלכה. העוסק בהשוואה בין שני שו"תים למדנים בני אותו הדור: האחיעזר, ושו"ת צפנת פענח של ר' יוסף רוז'ין – הרוגיצ'ובר זצ"ל. יהי זכרם של שלשת גדולי הלמדנים ר' חיים מבריסק, הרוגיצ'ובר ורח"ע – ברוך ותורתם תעמוד לנו ולזרענו עד עולם.