בשנת תשמ"א (1981) חל ער"פ להיות בשבת, והרב יעקב בצלאל ז'ולטי זצ"ל רבה של ירושלים נשאל ע"י משגיחי הכשרות במלונות ירושלים כיצד יש לנהוג בבתי המלון בשבת זאת. את הבעיה המורכבת הציג הרב ז'ולטי בראשית תשובתו:
"שנה זו תשמ"א חל ערב פסח בשבת. והנה בשו"ע הלכות פסח סי' תמ"ד, מבואר כל פרטי הדינים הנוהגים בערב פסח שחל בשבת. אולם בבתי המלון הגדולים, ובמחנות הצבא, יש קשיים גדולים בכל ערב פסח, וכל שכן בערב פסח שחל בשבת, כאשר יש צורך להכין אוכל למאות אנשים, וזה כמעט בלתי אפשרי שבערב פסח שחל בשבת יאכלו חמץ, ולא יגרום ח"ו מכשולים רבים. משום כך נהגו במקומות אלו בכל ערב פסח, לאכול מצות במקום חמץ. אלא שעל ידי כך מכשילים את הרבים לעבור על הלכה מפורשת בשו"ע הלכות פסח סי' תע"א ס"ב ברמ"א: מצה שיוצאין בה בלילה אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר", והרמב"ם כתב בפ"ו מהלכות חמץ ומצה הי"ב: "אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח, כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב, ומי שאכל מצה בערב הפסח מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו"
בתשובתו מציין הרב ז'ולטי שלספרדים אין לכאורה בעיה מכיוון שהם יכולים לאכול מצה-עשירה שמאחר שאין יוצאים בה ידי חובה ידי מצות מצוה, אין איסור לאוכלה בער"פ. אולם לאשכנזים שנוהגים שלא לאכול מצה עשירה בפסח, לא ניתן להגיש מצה עשירה לאחר זמן איסור חמץ, ויתירה מזו אסור שכלי הפסח של המלון המיועדים לכלל האורחים יבואו במגע עם 'מצה עשירה'. וכאן בה הרב ז'ולטי והמציא "המצאה" הקרויה ע"ש. הוא טען שמכיוון שהאיסור לאכול מצה בער"פ הוא רק במצה שניתן לצאת בה ידי חובה בלילה, ומכיון ש'מצת מצוה' צריכה לישה ואפיה –לשם מצוה, נמצא כי יהיה מותר לאכול ער"פ מצה כשרה לפסח שלא נאפתה לשמה. ואף שיש הטוענים כי כל מצה שאופים לפסח נחשבת 'לשמה' – מציע הרב ז'ולטי שיעשו "תנאי מפורש שמצות אלו אינן נעשות לשם מצוה ואינן מיועדות לאכילת מצוה בליל הסדר".
ומסיים הרב ז'ולטי ומסיק הלכה למעשה:
"תבנא לדינא, יש לאפות מצות מיוחדות בתכלית הכשרות מחשש חמץ, אלא בתנאי מפורש שמצות אלו אינן עשויין לשמה. ויש לארוז אותם באריזה מיוחדת, ויהא כתוב שמצות אלו אין יוצאין בהן ידי חובת אכילת מצה בליל הסדר. אבל הם כשרים לכל ימי חג הפסח, ומותר לאוכלן בערב פסח. דבר זה הוא תקנת הרבים כאמור, שבתי המלון הגדולים, ובמחנות הצבא, יתנו מצות אלו לאכול, ולא מצות שיוצאים בהן ידי חובה בליל פסח, שאסורים באכילה בערב פסח. וזה גם תקנה לכל משפחה בערב פסח שחל בשבת, שיוכלו לענג את השבת כראוי בלחם משנה, מבלי לחשוש שמא הילדים מפזרים פירורי חמץ בכל הבית, ולאכול את סעודות שבת בכלים של פסח. וזה גם ימנע ממכשול, שהרי כמעט בכל בית יש כיום שטיחים, ולטאטא שטיח מפירורי חמץ במטאטא קש אסור בשבת, עיי' שו"ע הלכות שבת סי' של"ז ס"ב, ובביאור הלכה שם"
הרב ז'ולטי חשש להכריע בדבר מחודש שכזה לבדו, והוא הפנה את השאלה גם לגרי"ש אלישיב זצ"ל:
"הצעתי דברים אלו לידי"נ הגאון האמתי גדול הפוסקים בא"י הגרי"ש אלישיב שליט"א, והסכים לזה, וסוכם על ידינו, שהוראה זו היא הוראת שעה לערב פסח שחל בשבת, וזה כדי למנוע מלעבור על הלכה מפורשת שאסור לאכול מצות כל היום בערב פסח, במצה שיוצא בה ידי חובת מצוה, ואשר למעשה בהרבה מקומות עוברים על הלכה זו, ולאכול חמץ בשעה המותרת, זה יביא להרבה תקלות ומכשולים בערב פסח שחל בשבת, לכן מצאנו לנכון לסדר בשנה זו, מצות מיוחדות העשויות שלא לשמה, שיהא מותר לאוכלן בערב פסח עד חצות היום".
בעצם קדם לרב ז'ולטי כבר הגר"ע יוסף זצ"ל ששנה לפני כן פרסם פסק (שו"ת יחוה דעת ח"ד סימן כ"ו) בעניין הכנות לפסח בבתי חולים, וכך הוא נשאל: "האם יש מקום להתיר אכילת מצה ביום ארבעה עשר בניסן, במוסדות בתי החולים, בכדי לאפשר ביעור החמץ וחיסולו קודם ליל י"ד, במגמה לשמור על הכשרות כראוי בימי הפסח?"
הרב עובדיה דן בשאלה ומכריע: "מכל מקום מצה שלא נעשית לשם מצת מצוה, אין יוצאים בה ידי חובה… ולכן אם הרב המשגיח על הכשרות בבית החולים רואה שאין כל אפשרות לשמור על הכשרות כהלכה בימי הפסח, אם ישאר החמץ בארבעה עשר בניסן, שישנם כאלה שאינם מקפידים מלקחת חמץ אל חדרי בית החולים, ויש הכרח לחסל את כל החמץ לפני יום ארבעה עשר בניסן, – אז יש להתיר אכילת מצה רגילה (שאינה שמורה משעת קצירה) בבית החולים ביום ארבעה עשר"
נמצא כי הרב עובדיה התיר אף יותר מאשר הרב ז'ולטי והרב אלישיב, ולפסיקתו מותר אף לאכול בשעת הדחק סתם מצות שאינן שמורות, ואין צורך באפיה מיוחדת "שלא לשם מצוה".
הרב ז'ולטי כיהן ברבנות ירושלים, לצידו של הרב שלום משאש זצ"ל (1909-2003) שהיה רבה הראשי של קזבלנקה, רבה הראשי של מרוקו ולבסוף רבה הספרדי של ירושלים במשך כ – 25 שנים! הרב משאש הוציא שתי סדרות של שו"ת בעלות ארבעה כרכים כל אחת: שו"ת תבואת שמ"ש, ושו"ת שמ"ש ומגן. בשו"ת שמש ומגן ח"א בסימן כ"ח – הוא מביא בשלמות את פסקו של הרב ז'ולטי, ולאחמ"כ בסימן כט הוא כותב:
"פס"ד הנ"ל נשלח אלי לחוות דעתי וזה מה שכתבתי בענין ערב פסח שחל להיות בשבת, ובבתי מלונות הגדולים ובמחנות הצבא, יש קשיים גדולים בב' הסעודות, ובפרט בסעודת הבקר, שהזמן דחוק וא"א להמלט מאיסור חמץ אחר זמן איסורו, אם מותר לאכול מצה בשבת זו, ולעשות השבת בכלל חג הפסח נקיה מכל חשש חמץ".
הרב משאש פותח בכך שהוא עיין היטב בדברי עמיתו, ובדברי הרב יוסף שקדמו לו, אבל הוא מפקפק בעצם הקביעה שכל מצה שאין יוצאים בה ידי חובה למצת מצוה – מותר לאוכלה בער"פ, כפי שהוא מציין.
"ואמנם לדידי חזי לי, דסתמיות דברי מרן הש"ע סי' תע"א מורים שלא התיר אלא מצה עשירה, וזולת זה הכל אסור, ומדוקדק יותר בדברי הטור שם שכתב וז"ל "הילכך לא משכחת לה פת שיוכל לאכול אלא מצה עשירה, פי' שנילושה במי פירות וכו' "עכל"ה. מלשון לא משכחת לה, מדוקדק היטב דכל שאינה מצה עשירה אפי' אינה עשויה לשמה הוא בכלל האיסור"
הרב משאש מאריך לברר את שיטות הפוסקים בנדון ומגיע למסקנה שהעיקר כדעת הסוברים שכל שכל מצה שיש בה טעם של מצת מצוה אסור לאוכלה בער"פ למרות שהיא עצמה נעשתה שלא לשם מצוה וא"א לצאת בה ידי חובה. אמנם גם הוא היה מודע לכך שבתי המלון לא יכולים לאפשר אכילת חמץ בשבת הסמוכה לפסח, ולכן הוא מציע פתרון
"אמנם לחומר הדברים בשעת הדחק כזו, בע"פ שחל בשבת וקשה להנצל מספק חמץ, חיפשתי ומצאתי להם תרופה להתיר מיהת בסעודת הבקר עד זמן איסור חמץ, דבזה מצינו להרבה פוסקים הסוברים היפך מר"ן ז"ל וסיעתיה שאסרו לאכול מצה כל היום, וסוברים דדוקא עד זמן איסורו דאזי הוי כארוסתו בבית חמיו ולא קודם לכן… ולכן יש לצרף את דעתם להתיר במצה העשויה שלא לשם מצה לעשות בה סעודה ב', רק שיהיה קודם זמן איסור אכילת חמץ, דאז הו"ל ס"ס, שמא הלכה דמצה הנעשית שלא לשם מצה מותר לאכלה בע"פ עד שעה עשירית ואת"ל שאסור ודינה כדין מצה גמורה וכמש"ל באורך, שמא הלכה כדעת המתירין דאף בשמורה מותר עד זמן איסור חמץ. ואף דהוי נגד מר"ן בב' הספיקות, כבר העלתי בספרי מזרח שמ"ש הל' ס"ס משם הפוסקים דעבדי' ס"ס נגד מר"ן ז"ל. ואף שכתבתי שם להלכה דאין לעשות ס"ס להתיר לכתחילה, ודוקא בדבר שנעשה בדיעבד הוא דמתירין ע"י ס"ס, מ"מ בנד"ז הו"ל כדיעבד ויותר כדי להנצל מספק חמץ. ונ"ל דאף הספרדים שיכולים לאכול מצה עשירה, מ"מ בע"פ שחל בשבת, קשה לעשות סעודה ע"י פת מתוקה ועשירה, דקשה לאוכלה עם תבשילין, והיא נעשית רק רווחא לבסומי אחר האוכל או לשתות עם טי וכיוצא, ולכן גם לדידן הספרדים הוי כדיעבד. קם דינא, דבעלי המלונות ומחנות הצבא, וגם בעלי בתים, יכולים לאכול מצה הנעשית שלא לשם מצה, בב' סעודות של שבת, רק שצריכים לגמור מלאכול המצה עד זמן איסור אכילת חמץ ותו לא, [וצריכים לאכול שיעור קביעות סעודה ג' וד' ביצים]".
כלומר הרב משאש מציע לקבל את הצעת הרב ז'ולטי לאפות מצות מיוחדות ש'לא לשם מצוה' אולם להקפיד לאכול את אותן מצות, רק לפני זמן איסור חמץ ולצרף את דעת הפוסקים הסבורים שאיסור אכילת מצה בער"פ מתחיל רק לאחר זמן איסור אכילת חמץ. את שלשת הסימנים בענין בשו"ת שמש ומגן תוכלו לקרוא כאן. שות שמש ומגן חלק א סימנים כח-ל
היתרו של הרב ז'ולטי זצ"ל, פורסם במדריך הכשרות של הרבנות הראשית לירושלים וכהודעות לעיתונות, והגיע אף לאזני דייני בד"ץ העדה החרדית. כפי שמספר גאב"ד העדה החרדית באותם הימים הגר"י וייס זצ"ל בעל ה'מנחת יצחק' בשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' ל"ז בתשובה שנכתבה בה' ניסן באותה שנה:
"ע"ד אשר נתעוררתי ע"י הגר"מ שטרנבוך שליט"א ועוד רבנים גדולים למה שנתפרסם בעיתונים בשנה זו שחל ע"פ בשבת, להתיר לאכול מצות שנאפו שלא לשם מצוה בערב פסח, ונשלח לי קונטרס מרב גדול אשר בירר בדבר היתר הנ"ל וסיים בזה"ל "וזה גם תקנה לכל משפחה בע"פ שחל בשבת, שיוכלו לענג את השבת כראוי בלחם משנה, מבלי לחשוש שמא הילדים מפזרים פרורי חמץ בכל הבית, ולאכול את סעודת שבת בכלים של פסח" וכו' עכ"ל. והגדולי תורה הנ"ל צווחו ככרוכיא היתכן להתיר איסור מפורש בירושלמי וברמב"ם וש"ע וכל הפוסקים שהחמירו מאד בזה, דבירושלמי איתא דהוי כבועל ארוסתו, וברמב"ם מפרש דוקא כאן שמכין אותו עד שתצא נפשו?! ודרשתי בשבת שלפני שבת הגדול שלא יקילו ח"ו בזה, וכן פרסמנו הבד"צ מודעה ברבים"
בעקבות המחאה של הרב וייס ומודעת הבד"צ, פרסמה רבנות ירושלים הודעת הבהרה:
"בדבר התקנה לרבים בענין מצות העשיות "שלא לשמן", אנו מודיעים בזה שלא הקלנו בדבר זה, אלא אדרבה החמרנו בזה למנוע מכשולים רבים מבתי מלון, בתי חולים ומחנות צבא, וכן למי שיש לו שיניים תותבות (ראה בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קצ"ז דבשינים תותבות יש להחמיר להדיחן, ע"י עירוי ברותחין קודם פסח) וזה למנוע מאיסורי חמץ, וחילולי שבת וכו' עכ"ל"
הרב וייס, מפלפל בתשובתו וטוען כי העיקר שגם מצה שלא נעשית לשם מצוה אסורה באכילה ער"פ (בדומה לדברי הרב משאש), ובסוף התשובה מתייחס להבהרה הנ"ל שפרסמה רבנות ירושלים:
"הנה יש לראות בזה מדה טובה שעכ"פ חזרו במקצת ממש"כ בקונטרס הנ"ל, "וזה גם תקנה לכל משפחה בערב פסח שחל בשבת" וכו' כנ"ל. אבל מ"מ אף במקומות הנזכרים בהודעה הנ"ל, אם למשל בבית החולים שצריכים להאכיל איזה פת ויש לבחור הרע במיעוטו, ואולי שייך כן גם במחנות צבא, אבל כ"ז יש לדון להורות לפי המקום והנחיצות מדינא דמאכילין לחולה הקל הקל, וגם כל זה בצנעא ובלא פרסום שיש בזה הוראת היתר על דבר האסור ומקובל מדור דורות". את תשובתו המלאה של הרב וייס תוכלו לקרוא כאן: מנחת יצחק ח – בנדון לאכול מצות שנאפו שלא לשם פסח בערב פסח שחל בשבת
כשנה ומחצה לאחר אותו פסק מחודש, בהיותי תלמיד כיתה י"ב בישיבת בני עקיבא 'נתיב מאיר', הזמין רה"י הרב אריה בינה זצ,ל את הרב ז'ולטי למסור שיחה בישיבה לכל התלמידים. זה היה אירוע מרגש מאוד של כבוד התורה. למחרת כשקמנו בבוקר לתפילה נודע לנו שכמה שעות לאחר הביקור – נפר הרב ז'ולטי בפתאומיות והוא כבן 62 ומחצה בלבד. באותו הבוקר השתתפנו בהלויה – בהלויה נגשו אלינו בחורי ישיבה ואברכים ושאלו "אתה מנתיב מאיר?" – "מה הרב אמר אתמול בדרשה?" "איך הוא היה נראה?" וכו' – והרגשנו מאוד חשובים (וקיווינו שהם לא מאשימים אותנו בפטירתו…).
עמיתו ברבנות ירושלים – הרב משאש זצ"ל. הספידו ובין הדברים אמר:
"גם בקעה מצא וגדר בה גדר, בהיותו רב ראשי וראב"ד עבד בכל תוקף ובמסי"נ על ענין הכשרות בעיה"ק ירושלים תוב"ב, ובפרט במלונות בכל מיני ההידור למהדרין מן המהדרין ולא חש לגופו ולמחלתו, עד שנלב"ע בתוך עבודתו טס וסע למנוחות, ועזב אותנו לאנחות, שם יקצור אשר זרע פרי מעשיו וצדקתו, ויאות לו' עליו מאמר התנא במילואו, אשרי מי שעמלו בתורה, לכל הפירושים ועשה נ"ר ליוצרו, והניח טוב שם משמן טוב, ויום המות מיום הולדו, יציאתו מן העולם כביאתו לעולם, כיום הולדו בלא חטא, זכותו תגן בעד אשתו הרבנית שעזרה לו כל ימיו, ועל בנו יחידו ועל בנותיו ועל משפחתו, ועלי אני הצעיר שידידותינו לא פגה ולא פסקה מיום שישבנו יחד על כסא הרבנות בירושלים ת"ו, עד יומו האחרון, זכרו יהי ברוך, ונשמתו תהיה צרורה בצרור החיים אמן". ההספד במלא לפניכם: הספד הרב משאש זצל על הרב זולטי זצל
אני בטוח שכמה מכם מסדרים לעצמם בראש את הפולמוס כך: הרב עובדיה יוסף הידוע בכחא דהיתרא שלו – הקל לגמרי, הרב ז'ולטי והרב אלישיב הליטאים – הקלו בעזרת המצאה למדנית חריפה הרב משאש בניגוד אולי לציפייה הראשונית החמיר מעט מהם בהוספת ספק-ספיקא אופינית, ואילו הרב וייס גאב"ד העדה החרדית אסר בתקיפות בבחינת "חדש אסור מן התורה" – אולם אתם עושים לעצמכם 'עבודה קלה' מפני שהפולמוס עדין לא הסתיים. כשנה ומחצה לאחר פטירת הרב ז'ולטי התפרסם בטאון 'ארשת' – קובץ מוקדש לענייני תפילה ובית הכנסת גיליון ד. ובו מאמרו של הגר"ש ישראלי זצ"ל ר"י מרכז הרב וחבר בית הדין הגדול מגדולי רבני הציונות הדתית, בנושא: באיסור אכילת מצות בערב פסח. בפתח המאמר מעיר הרב ישראל: "המאמר הוא דיון בהוראתו של הגאון ר' בצלאל זולטי זצ"ל רבה של ירושלים, שנתפרסמה במדריך לכשרות של הרבנות והמועצה הדתית של ירושלים לשנת תשמ"א כמסקנה של בירור הלכה לצורך ער"פ שחל להיות בשבת באותה שנה, ובתי המלון התקשו בהגשת אוכל לאורחיהם בערב הפסח .וקיצרתי במראה מקומות של דברי הראשונים על סמך מה שצוטט מדבריהם במאמר הנ"ל של הגרב"ז. מסקנתי שכתבתיה לענ"ד אינה עולה בד כבד עם ההוראה הנ"ל והמעיין יעיין והבוחר יבחר ושגיאות מי יבין וכו'"
הרב ישראלי מפלפל במאמרו בעצם היסוד של 'לשמה' בהכנת מצת מצוה וטוען שא"צ כלל לכוין שהלישה והאפיה יהיו לשם מצת מצוה ומספיק לשומרם שלא יחמיצו ויהיו כשרים לפסח, ולכן ניתן לצאת ידי חובת 'מצת מצוה' בכל מצה שנאפתה באופן כשר לפסח, וממילא אסור לאכול בער"פ כל מצה כשרה לפסח. נמצא כי הרב ישראלי מחמיר יותר מכל הפוסקים האחרים בקובעו שבעצם אסור מעיקר הדין לאכול כל מצה כשרה לפסח (חוץ ממצה עשירה) בער"פ מכיוון שניתן לצאת בה ידי חובת מצת מצוה, ולא ניתן להקל בכך גם לא לבתי חולים, מלונות ומחנות צבא. מצ"ב תשובתו המלאה של הרב ישראלי: הרב ישראלי – באיסור אכילת מצות בערב פסח
הרב משאש בסימן ל' בספרו הנ"ל – מביא את דברי הרב ישראלי וחולק עליהם וטוען שוודאי שמוכח מדברי הראשונים שבכדי לצאת ידי מצת מצוה יש צורך בלישה ואפיה לשם מצת מצוה. אלא שכאמור הרב משאש עצמו מפקפק האם איסור אכילת מצה בער"פ אכן נאמר רק במצה שניתן לצאת בה ידי חובה והוא מתיר לאכול מצה שכזו רק עד סוף זמן אכילת חמץ מטעם ס"ס.
זכה הרב משאש והאריך ימים עוד שנים רבות על ממלכתו כרבה הראשי של ירושלים, בבריאות ובצלילות. בחודש ניסן תשס"ג היה כבר כבן 94 , וכך מספר הרב שלמה לוי מנאמני ביתו בספר: אורו של ירושלים – פרקים ממסכת חייו המופלאה של שר התורה והיראה הרב שלום משאש זצוק"ל (מ / 9 / 59)
"בשבועיים האחרונים לחייו היה רבנו מלא שמחה עת הוציא לאור את ספריו 'וחם השמש' דרשות על התורה, 'השנה אעשה שבת הגדול בירושלים עמכם ורק אחר כך אסע' (לחוג את החג אצל בניו בצרפת) אמר רבנו. תוך שהוא מזכיר לי באופן חריג בכל פעם שהייתי אצלו: 'אל תשכח לקחת אותי לברך ברכת האלנות'. ביום שישי עליתי אליו יחד עם הוריי שבאו להיפרד מרבנו עקב יציאתו לחו"ל.
אחר כך הצעתי לרבנו לברך ברכת האילנות. יוסי נהגו הנאמן הציע: אולי ביום ראשון לפני הנסיעה, ואני עניתי: עדיף עכשיו בנחת. הצדק עמו, אמר רבנו. מיד קפץ ממושבו ירד למטה כנער צעיר ואף שכח את מקלו. אני שהלכתי להביא סידור, חיפשתי את רבנו והתפלאתי לראותו כבר למטה. 'שכחתי את המקל' אמר רבנו, 'רבנו יחזיק בידי' עניתי, וכך הלכנו לרחוב הסמוך לביתו, רבנו ראה את האילנות ובדביקות מיוחדת בירך: שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם'. אמר את כל התפילות שלאחר הברכה, בירך את הנוכחים ועלה לביתו ללמוד עם רב השכונה הרב הלפרין שבא לקבל פסק בענין 'מקוה על גבי מקוה', לאחר שדנו בנדון מספר שעות, פנה להכנותיו לקראת השבת הגדול, הסתפר גזז ציפורניו רחץ וסך עלה ונסתפג לבש בגדי לבן, והיה מוכן לקראת שבת קודש, ובשעה 18:00 אף אמר דרשת שבת הגדול באחת מתחנות הרדיו. בערב שבת התפלל תפלת ערבית של שבת וישב לסעוד סעודת שבת בחברת בני משפחתו, לאחר הסעודה עליתי בלוית רעייתי שתחיה לביתו של רבנו, כהרגלנו, רבנו הושיבני לידו, כבדני בפירות והחל כמנהגו משנים לשיר את שירו של רבי דוד חסין העוסק בהלכות בדיקת חמץ. אולם בניגוד למנהגו המשיך גם את כל השירים הקשורים לליל הסדר, תוך כדי שהוא מסביר בכל קטע את ההלכות הנלמדות ממנו ועם ציון מקורם. לשאלתי: מדוע רבנו מקדים את שירי ליל הסדר. ענה רבנו: על הסדר, ותו לא. ואכן רבנו היה כמנבא שלא יוכל לקיים זאת בפועל, כך נמשכה השירה למעלה משעה, עד שאמרתי לרבנו: אולי מאוחר לכבודו. רבנו ענה נכון, בירך ברכת המזון עם בנו וחתנו וקם למיטתו, תוך שהוא מפטיר ביחס לדברינו על סאדם חוסיין: 'דברים בטלים, הוא נמצא בחיים הוא מתחבא'. (וכן נמצא אחר כך שכן הוא האמת), בבוקר חש רבנו שלא בטוב, ובשעה 8:10 עלתה נשמתו הזכה לגנזי מרומים במיתת נשיקה ממש, כשהוא לבוש בבגדי לבן נקי ומצוחצח בפנימיותו וגם בחיצוניותו, לא כהתה עינו ולא נס ליחו, כפי שאמר לי הרופא: אתה לא צריך לומר לי מי הוא אני רואה לבד, זקן כל כך נקי וזך ופניו כפני מלאך. ובמקום לנסוע ביום ראשון י"א ניסן לצרפת לחוג את החג אצל בניו כדרכו בקודש. נסע למנוחת עולמים". ראו בהרחבה בפרק : אשכבתיה דרבי מתוך הספר: אורו של ירושלים.
הרב משאש זצ"ל הסתלק ב'שבת הגדול' י' ניסן תשס"ג כבן 94 בחטף – לא כהתה עינו ולא נס ליחו.
על פרשת פטירתו ניתן לצפות בראיון עם בתו הקטנה של הרב משאש זצ"ל הגב' האני. לרב ולרעיתו הרבנית ג'אמילה היו 14 ילדים!
יהי זכרו ברוך! זיע"א.