תלמידי הישיבה שלנו, ודאי יודעים שהמסגרת הישיבתית של "ישיבה אוניברסיטה"  נקראת "ישיבת רבנו יצחק אלחנן" אולם מי הוא אותו רבנו יצחק אלחנן, שעל שמו נקראת הישיבה?

הביטוי "אלה תולדות" הפותח את פרשת תולדות ונזכר פעמים נוספות בחומש בראשית ("אלה תולדות נח" " אלה תולדות יעקב יעקב" ועוד) מתפרש בפשוטו וכן פרש"י, רשב"ם והרמב"ן – כאלה הבנים והצאצאים. אולם האבע"ז (ו, ט) הרד"ק (ו, ט ; כה, יט) והספורנו מפרשים ש"תולדות" היינו קורות ומאורעות (ראו דבריו החריפים של הרשב"ם (לז, ב) כנגד פרשנות זו).
בעקבות פרשנות זו נכתבו כמה וכמה ספרים בשם "תולדות פלוני" אחד מהם שנקרא בהשראת הפסוק שלנו הוא הספר "תולדות יצחק" (מ / 6 / 060) מאת מזכירו הנאמן רבי יעקב ליפשיץ (1838-1921) על תולדותיו של רבנו יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל (להלן רי"א). שהיום כ"א אדר ימלאו 130 שנים לפטירתו. דומני שלא אחטא לאמת אם אומר שאין תקדים לעובדה של ת"ח כה גדול שנחשב ובצדק ל"גדול הדור" ו"רבן של כל בני הגולה" במשך עשרות שנים, ועם זאת כמעט לא מוכר וניתן לומר שאף "נשכח" ע"י בני ישיבה צעירים והצבור הרחב.

הרי"א נולד ב1817, בגרודנא שבבלרוס. מגיל צעיר נתגלה כגאון ומתמיד עצום, בשנת 1837, בטרם מלאו לו עשרים, התמנה כרב בזבלין. ולאחמ"כ בעירות אחרות וביניהן נובהרדוק, על אותה תקופה מספר מזכירו הנ"ל בספר 'תולדות יצחק':"כאשר נתן את ספרו 'באר יצחק' לדפוס בקעניגנסבערג, בשנה תרי"ח, באו אל בית מלונו לשחרהו הרבנים הגדולים אנשי השם אשר היו שם בעת ההיא, הנאון הנדול צדיק יסו"ע המפורסם ר' ישראל סלאנטער זצ"ל, והרב הגאון הגדול המפורסם רבי יעקב צבי מעקלענבורג זצ"ל אב"ד דשם (בעמ"ח 'הכתב והקבלה'), וישבו וישיחו בדברי תורה, והנה בתוך הבאים לשחרהו בא גם הרב הגביר הנכבד המפורסם ר' העניך אייזינשטאדט זצ"ל ממינסק, ויקרא ויאמר: רבותי, שאלה גדולה לי לשאול מכבוד תורתכם, באחת הערים אשר בסביבותנו יש אשה זקוקה ליבם אשר עזב את דת ישראל, והוא כהן לוטהעראני (=כומר, רח"ל) באחת ערי אשכנז, וימאן לחלוץ ליבמתו האשה הזאת, אך בזאת יאות לפוטרה בחליצה, אם יוכיחו ויראו לו רבני ישראל מקור מהתלמוד בעצמו, ולא מהוראת כל פוסק מהראשונים ואחרונים, כי גם מומר חייב בחליצה, אך אז ישמע ויחלוץ, עוצו אפוא עצה, רבותינו, לחלץ אח העגונה מזקוקה ליבם אשר כזה, והמציאו מקור מהתלמוד לבד, והנה בעוד החלו להוריד את עיונם במצולות התלמוד, ורבנו (=רבי יצחק אלחנן) ענה ואמר, אכן יש לי מקור נאמן בתלמודנו, במה שאמרו גיטין (עד.) 'הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, נתנה אין זקוקה ליבם, לא נתנה זקוקה ליבם, רשב"ג אומר נותנה לאחיו או לאביו או לאחד מן הקרובים' [הכוונה היא שיכול לתת לאחר מיתת הבעל רק ליורש שיורש את הבעל בפועל], ונחזי אנן, על איזה אופן כוונה הגמרא במה שאמרה 'או לאחד מן הקרובים', הא שפיר מה שאמר 'נותנת לאחיו' כי הרי זקוקה להם, 'או לאביו' – יתכן באופן שיש יבם שהיא זקוקה לו, ועל כן אם נותנת לאביו שהוא היורש הראשון נפטרת מהיבם, אבל 'לקרוביו', באיזה אופן יתבן שהיא צריכה לתת, ממה נפשך, אם אין אחים הלא איננה זקוקה ליבום כלל, ונתינה זו למה? – אלא על כרחך מוכרחים אנו לומר, כי כוונת הגמרא על האי גוונא, שאכן יש לה יבם שעזב דתו, שכגון זה אין לו דין יורש (כמבואר בחו"מ ס' רפ"ג), ועל כן נותנת לקרוביו, כדי להפטר מחליצת העוזב דת, הרי מזה אנו מוצאים דעת התלמוד מוכחת ובולטת, שחובת החליצה חלה גם על העוזב דת, שחופשיותה לצאת ממנה לרשות עצמה תלויה בחליצה שיחלוץ לה. הגאונים המסובים השתוממו על בינתו הישרה, אשר מהר כחץ תשועה לשלח אל המטרה, ויביעו לו הסכמתם בקול תודה".

ב1864 התמנה לכהונת הרב של קובנה ושימש בתפקיד זה במשך 32 שנה, עד לפטירתו. כבר בצעירותו הופנו אליו שאלות הלכתיות עליהם ענה בהרחבה מתוך בקיאות וחריפות נפלאה. ומאז הגיעו לקובנה הפך ל"משיב" של הדור כאשר שאלות הופנו אליו מכל רחבי העולם היהודי (מזרח ומערב אירופה, אנגליה, ארה"ב, אוסטרליה, קווקז וארץ ישראל) [מזכיר קצת את רבי משה פיינשטיין, בדורנו כאשר רבות מתשובותיו מורכבות מענפים וסעיפים רבים ושזורות בהם חדו"ת בכל מרחבי הש"ס] במיוחד הוא נודע בתשובותיו להתרת עגונות שבהם הפליא להיכנס לעומקא דדינא ובכוחא דהתרא. אולם רי"א לא היה רק "משיב" אלא "מנהיג עם ישראל" בשנים קשות ורבות תהפוכות, הוא נכנס כל כולו לכל צרותיהם של ישראל בפרט ובכלל באותם הימים: גזירת הקנטוניסטים, פוגרומים, שריפות של עירות. גזירות על החינוך היהודי, על המלמדים ותלמודי התורה, הקמת סמינרים לרבנים כדי לשנות את פני הרבנות ועוד. מעניינת במיוחד היא מעורבותו בתנועת 'חיבת ציון' בהיתר המכירה בשמיטה של תרמ"ט ששווה התייחסות נפרדת. יש הטוענים שהוא היה ה"גדול" האחרון שהוכר כ"גדול הדור" ונערץ בכל רחבי העולם היהודי (עכ"פ במרחב האשכנזי) כולל ה'משכילים' שנלחם בחלק מרעיונותיהם ושיתף איתם פעולה בנושאים כלל ישראלים, כאשר לאחר פטירתו נוצרו כבר הפיצולים בין: שומרי מצוות לחילונים, ובין ציונים למתנגדי הציונות, שגרמו למצב ששוב לא יכלו כולם להסתופף תחת צילו של "גדול הדור" אחד מוסכם.

סיפור נוסף מאותה תקופה מספר בביוגרפיה החדשה על הרי"א – 'רבי יצחק אלחנן ספקטור' מאת ר' מנחם מנדל פלאטו ( מ / 7 / 013) "בתקופת רבנותו בעיר נובהרדוק הגיעה לשולחנו שאלה לגבי היתר עגונה אשר בעלה טבע בים ולא נמצא כל סימן לגבי גורלו, השאלה הייתה האם במצב זה אשתו מותרת או לאו, רבי יצחק אלחנן ישב על המדוכה במשך זמן ארוך ועמל ללא לאות למען מציאת הכרעת ההלכה בעניין, כעבור זמן ועמל בסוגיה זו כתב תשובה הלכתית ארוכה מסועפת ועמוקה בסיומה כתב כי הכרעתו היא שהבעל נחשב כמת והאישה העגונה מותרת בנישואין. פסק ההלכה של רבי יצחק אלחנן אשר היה צעיר בשנות השלושים לחייו הכה גלים רבים, היו רבנים מחשובי וגדולי הפוסקים שבדור שחלקו על הכרעתו ולא הסכימו עם הדברים, הדבר גרר פולמוס גדול מאחר והסוגיה הינה מהחמורות ומהעמוקות ביותר, למרות הביקורות וההסתייגויות רבי יצחק אלחנן נותר איתן כי אשר הכריע הינו אמת לאמתיה של תורה. רבי יעקב ליפשיץ מספר כי למחרת פרסום הפסק בו הכריע כי הבעל מת, לפתע נמצאה גופתו עם סימני זיהוי אשר לדעת הכול הדבר הוכי כי הוא אכן האדם שנעדר… היה בכך סייעתא דשמיא שדווקא אחר פרסום הפסק נמצאה הגופה שחיפשוה זמן רב קודם לכן. כך משמים סייעו להוכחת צדקת הפסק של רבי יצחק אלחנן"

בספר 'הגדולים' – אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל ( ל / 3.8 / 018) ישנו מבוא מאת פרופ' שאול שטמפפר שבו הוא טוען בעקבות החוקר מנחם פרידמן שעד לעת החדשה מנהיגי הדור היו בד"כ רבנים ששאבו את כוחם ממשרה מוסדית חשובה שנשאו בה, כגון:  ראשות הישבה בבל או רבנות עיר גדולה, ובעת החדשה (בעיקר החל ממחצית המאה ה-19) צמחה תופעת ה'גדולים' שלא נשאו משרה חשובה, אבל היו ת"ח או צדיקים חסידיים בעלי 'כריזמה' שבעזרת אמצעי פרסום מודרנים יצרו 'קהילה מדומינת' דהיינו קהילת מעריצים או חסידים שאינה שייכת דווקא למקום גאוגרפי מסוים, ברי"א הוא מוצא דמות מעבר בין שני סוגי ה'גדולים':

"אחד מבכירי ה'גדולים' במאה התשע עשרה היה הרב יצחק אלחנן ספקטור שבמובנים רבים היה דומה לרבנים בתקופות מוקדמות יותר, אך במובנים אחרים היה מנהיג מודרני. הוא היה אחד הרבנים המובילים בתקופתו ולא היה ספק בדבר גדלותו בתורה. בה בעת, לא ניתן להבין את מעמדו אם מתייחסים אך ורק לכשרונותיו; היו תלמידי חכמים גדולים אחרים בזמנו שלא תפסו מעמד גומה. במקרה שלו, לא רק תפקידו הקהילתי (הוא הנבחר על ידי הקהילה בקובנה לשמש כרב העיר) עשו אותו למנהיג בכיר של כל יהדות מזרח אירופה. הרב ספקטור היה אחד הרבנים הנבחרים המפורסמים האחרונים בקהילה במזרח אירופה וזאת כאשר בימיו, קהילות חשובות כדוגמת וילנה, ורשה ורבות אחרות, תפקדו בלי רב קהילה נבחר ומוסכם. הוא זכה לשירותיו הטובים של ר' יעקב הלוי ליפשיץ, ששימש מזכירו במשך יותר מעשרים וחמש שנה. ליפשיץ היה מתנגד נחרץ של מה שראה כיסודות שליליים של המודרנה, אך בה בעת הוא השתמש בעיתונים היהודים כדי לנסות לקדם את רעיונותיו ואת יוקרתו של הרב הגדול ששירת. היה זה צירוף שרמז על השינוי המהותי בעולם הרבני – רב מסורתי ומזכיר מאוד מיומן בתחום התקשורת המודפסת"

הרי"א כתב בעיקר שו"ת, ורוב ספריו הם ספרי שו"ת. שמות ספריו לקוחים מפרשת תולדות, ומתכתבים עם שמו 'יצחק'. הראשון שבהם נקרא באר יצחק, השני (על חו"מ) – נחל יצחק, והשלישי עין יצחק וכך מבאר הרי"א עצמו את השמות המקוריים  שבחר לספריו:
כך הוא מסביר בהקדמת הספר באר יצחק: "הכי קראתי שמו באר-יצחק ממנו ישתו עדרי צאן קדושים כי על מבוע מים חיים כריתיו ואצלו שתול עץ החיים, ישלח ענפים ובו כל פרי מגד תאוה לעינים, וגם בשם בא"ר כלול שם אבי זצ"ל בקרבו ע"פ א"ת בן ר' איסר. ועוד טעם נוסף על שקראתי שמו באר-יצחק ע"פ הפסוק בקהלת "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך" …וידוע כי בור הוא מקוה מים חיים מכונסים, ובאר הוא הנובע מעצמו ממקור מים חיים, וזהו תחילה שתה מים מבורך כי תחילה צריך ללמוד ולהיות קובץ על יד ש"ס ופוסקים, אמנם אח"כ יזכהו ה' שיהיו נוזלים מתוך בארך, ויהיה כמעין הנובע לחדש בשכלו אשר חננו ה', כדכתיב יפוצו מעינותיך חוצה, כמבואר בע"ז (דף יט) "בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקרת על שמו שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה … לכן קראתיו בשם באר-יצחק כי ב"ה אלה תולדות יצחק אלחנן ממה שחנני אלקים ונכלל בזה שמי יצחק אלחנן" .
וכך הוא מסביר את השם נחל יצחק: "וכן נחל הוא מעין כמבואר בנדרים דף מ' נהרא מכיפי מתברך וע"כ בתחילה באר ואח"כ זוכה להיות כמעין…ויש מי שזכהו ה' לחדש על כל יסוד ויסוד רוב פלפולים נכונים וראויין כפלים מן היסודות וזהו כעין נחל. ובפרט בדיני ממונות דאמרו בב"ב דף קע"ה והן כמעין הנובע ע"כ קראתי שם ספרי בשם נחל יצחק מכל הלין טעמי"
וכך הוא מסביר את השם עין יצחק: "ומתחילה זכני ה' בספרי באר יצחק על שו"ת ואח"ז נחל יצחק על חו"מ. דזהו כעין נוזלים מן בארך, וכעת בימי זקנותי זכני ה' להוציא לאור ספרי עין יצחק ובבחינת יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים. ופי' רש"י במשלי שם "יפוצו מעינותיך חוצה – סוף שתקנה תלמידים הרבה ותורה הוראות ברבים" לכן מי שזכהו ה' להורות ברבים הלכה למעשה זוכה למעלת יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות….ויזכני שיפוצו מעינותי חוצה וישתו התלמידים מן מי המעין אשר חפרתי בעזר הי"ת אשר חנן לי יצחק אלחנן".

לקראת שמיטת תרמ"ט (1889) התעוררה בעיה קשה כיצד לנהוג בשמיטה במושבות הצעירות שנבנו בארץ. רבני ירושלים וחלק חשוב מרבני חו"ל אסרו כל עבודה בשביעית. לעומתם הרבנים שהיו חברים בתנועת 'חובבי ציון' הרב מרדכי אלישברג, הרב שמואל מוהליבר והרב יצחק יעקב ריינס – התירו בתנאים מסוימים את העבודה בשמיטה ע"י מכירת הקרקע לנוכרי (אמנם הנצי"ב למרות שהיה מראשי חיבת ציון התנגד בכל תוקף להיתר). נוצר צורך ציבורי לקבלת תמיכה בהיתר ע"י רב גדול נטראלי שאינו שייך לתנועת חובבי ציון. הרי"א היה ידוע בחיבתו לישוב הארץ ולמושבות החדשות. אולם הוא לא הצטרף לתנועת חיבת ציון ייתכן שהתנגד לשיתוף פעולה עם גורמים חילונים, או שלא יכל לעשות זאת מפני שמזכירו הרב יעקב ליפשיץ, היה מתנגד גדול ל'חיבת ציון' ולימים לאחר פטירת הרי"א היה מראשי המתנגדים החרדים לציונות ועמד בראשות ה'לשכה השחורה' ויזם את הוצאת הספר: אור לישרים שמאסף מכתבים של גדולי ישראל כנגד הציונות. ואכן  הרב יצחק ניסנבוים מספר ביומנו 'עלי חלדי' (ל / 1.5 / 31) כי כאשר שהה הרב שמואל מוהליבר בקובנה הוא שכנע את הרב ספקטור לזמן למחרת אספה של חובבי ציון בביתו. הרב ספקטור הסכים מיד, אך בביתו "נמצא גם השטן של חובבי ציון, יעקב ליפשיץ, והוא הטיל אימה על הגריא"ס כי סכנה צפויה לביתו מאספה זו". למחרת שלח הרב ספקטור לרב מוהליבר פתקה ובה הודיעו על ביטול האספה "מסיבה שנתחדשה". יום לאחר מכן, היה יום שישי והרב ספקטור בא למלונו של הרב מוהליבר והזמינו לסעוד אצלו את סעודות השבת. לפליאתו של המזמין ענה הרב מוהליבר בהיתול: אם אקבל את הזמנתך ולא אזמין סעודות שבת בבית המלון, ירא אני כי סמוך לכניסת השבת אקבל פתק נוסף כי "מסיבה שנתחדשה לא תוכל הסעודה להתקיים בביתי…" (אם הדברים אכן נכונים הרי שניתן לכנות את הרב יעקב ליפשיץ "יענקי הראשון"…). החוקר הרב בועז הוטרר מצטט בספרו: ובשנה השביעית -שנת השמיטה בהתישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל ח"א (ד / (0.9)9.5 / 12)  מכתב שכתב אריה לייב הורביץ מראשי חובבי ציון בקובנה לד"ר יהודה לייב פינסקר שבו הוא מספר שהפניה לרי"א הייתה צריכה להיעשות "בסודי סודות" כדי שהדבר לא יודע לרב ליפשיץ וממנו לרבנים אחרים שהיו יכולים להפעיל לחץ על הרי"א שלא להקל. הרי"א נכנס לעובי הקורה ו"קרב אל המלאכה לחפש היתר וקולות" ולבסוף פרסם היתר בתנאי שימכרו את הקרקע לשתי שנים, והמלאכות דאורייתא יעשו ע"י נכרים. להצטרפותו של הרי"א להיתר היה משקל מכריע בהתקבלותו אצל חלק מהאיכרים במושבות – אם כי ככל הנראה בפועל מעטים עמדו בתנאים שהוא דרש. על חלקו של הרי"א בהיתר המכירה ופרטי היתרו ראו בספר 'ובשנה השביעית' עמודים: 241-261.

הרי"א נפטר ב1896, באותה שנה באמריקה הרחוקה החליטו אנשי ציבור דתיים להקים 'סמינר לרבנים' ע"י הישיבה אוניברסיטה שנוסדה כעשור לפני כן. לסמינר הם בחרו לקרא: ישיבת רבנו יצחק אלחנן, הקיימת כיום כגוף עצמאי שרוב תלמידיו לומדים את למודיהם האקדמאים בישיבה אוניברסיטה. "צחוק הגורל" שהישיבה שמסמלת בצורה הכי חזקה שילוב של 'תורה ומדע' ותוכנית מובנית לסמיכה לרבנות ומהווה ספינת הדגל של אורתודוקסיה המודרנית,  קרויה ע"ש רי"א שנלחם בכל כוחו בנסיונות לבניית 'חדרים מתוקנים' ה'סמינירים לרבנים' הכנסת למודי חול לישיבות וחובת מינוי רבנים בעלי השכלה. ואולי בעצם זאת יד ההשגחה שכל אותם ניסיונות של שילוב קודש וחול שהוצעו במזרח אירופה ע"י משכילים חילונים והשלטונות הרוסים במגמה לקעקע את היהדות המסורתית, נוסו  ע"י יהודים יר"ש ב'עולם החדש' במגמה לבצר את היהדות  המסורתית ולצקת אותה ב'כלים' המתאימים בארה"ב – ואכן נחלו הצלחה גדולה. ושמו של רי"א שלחם בניסיונות שנעשו בזמנו ברוסיה  – קרוי ע"ש הישיבה שהצליחה לשלב 'תורה ומדע' אורתודוקסיה ומודרנה בארה"ב. אני ממליץ בכל פה לצפות בסרטון התדמית הנדיר של ישיבת רבנו יצחק אלחנן , ולא לפספס את התמונה המופיעה בדקה ה5:30 בדיוק:

בשנים האחרונות יצאו לאור מחדש מרבית ספרי הרי"א בהוצאה משותפת של מכון ירושלים עם ישיבת רבנו יצחק אלחנן בניו יורק. ואף נוסף כרך של תשובות מלוקטות מתוך ספרי גדולים שהתכתב אתם, קבצים וכתבי יד.
על כל מאורעות התקופה ניתן ואף מומלץ (ל"מיטיבי קריאה" ) לקרוא בשלשה הכרכים המרתקים "זכרון יעקב" מאת מזכירו רבי יעקב ליפשיץ, על אישיותו של הרי"א ופעולותיו בפרט בספרו של הנ"ל "תולדות יצחק". הספרים נכתבו בלשון רבנית של לפני כ100 שנים, מאז נכתבו תולדותיו של הרי"א גם ע"י ד"ר אפרים שימאף בספר "ר' יצחק אלחנן ספעקטור' – תולדות חייו ואגרותיו (התולדות באנגלית – האגרות בעברית) ובעברית בשפה מודרנית בפתח הספר "תשובות רבינו יצחק אלחנן" תש"ע, וכספר בפני עצמו בשם: תולדות רבינו יצחק אלחנן ספקטור, וכאמור בביוגרפיה החדשה: רבי יצחק אלחנן ספקטור. מאת: מנחם מנדל פלאטו (תשע"ב).

ומעניין לעניין באותו ענין בספרית הישיבה קיים מדור נרחב ומקיף של ספרי "תולדות" של קהילות, משפחות, שולשלות ובעיקר "גדולי ישראל" מכל התקופות והתפוצות (אות מ בספריה). זה עולם גדול עשיר ומגוון שכדאי להיחשף אליו. מי שמעונין לקבל הדרכה וסיוע להתמצאות וכניסה ל'יער' גדול זה, מוזמן לדבר איתי ואשתדל להדריכו בעולם הגדול הזה (לא רוצה לטייל שם לבד…). מצ"ב שיעורו של הרב שמואל גלייזר ר"מ בישיבת ירוחם על שיטת לימודו ופסיקתו של הרי"א . הרב גלייזר מסר שיעור אודיו נוסף על רבי יצחק אלחנן ספקטור השנה במסגרת הפודקסט המשובח שלו 'עולמם של אחרונים'.