בערב שבועות ה' סיון חל יום השנה השמונים לפטירתו של האדמו"ר החלוץ. האדמו"ר היה בנו של האדמו"ר רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק זצ"ל (1824-1892) נכדו של רבי אלימלך מליז'נסק. רבי אלימלך היה עסקן ציבורי ידוע והיה משתתף חשוב בהנהגת יהדות פולין במחצית השנייה של המאה ה-19. בסוף ימיו נחשב כ"זקן האדמו"רים" בפולין. הוא נישא פעמים רוב ילדיו מאשתו הראשונה נפטרו עוד בחייו. בשנותיו האחרונות נישא בשנית ונולדו לו ממנה שני בנים: קלונימוס קלמן וישעיהו. כשאדמו"ר רבי אלימלך נפטר היה קלנימוס קלמן בן שלש ואחיו הצעיר ישעיהו כבן שנה. לאחר פטירתו מילאה את מקומו אשתו הרבנית ברכה שפירא, שנודעה כלמדנית וצדיקה היא נהגה לקבל קוויטלך מהחסידים ואף לבשה טלית קטן.

שני האחים צמחו וגדלו לאנשים "גדולים". רבי קלונימוס קלמן הפך בגיל 20 לאדמו"ר ורב בפיאסצנה, לאחר מלחמת העולם הראשונה, לנוכח המשבר הגדול ביהדות החרדית, כשרבים מבני הנוער נמשכו אחרי תנועות חילוניות שונות ועזבו את הדת, הוא החליט להירתם לנושא חינוך הנוער ובשנת 1923 (בגיל 34) ייסד את ישיבת דעת משה בוורשה, הוא סבר שבתקופתנו כאשר הזמנים השתנו ורוח החופש והקדמה שוטפת את העולם א"א לחנך יותר בדרך של כפיה והטלת מרות וסמכות ויש לעבור לחינוך ע"י אהבה והסברה ופניה לכל חניך עפ"י אופיו וכישוריו האישים, ואף כתב ברוח זו את ספרו המפורסם חובת התלמידים (כ / 8.2 / 11), הפונה בדרך של הסברה ונעימות לנערים החסידים בני זמנו הקרועים בין שמירת המסורת לרוחות הנושבות בחוץ, בנוסף הוא כתב ספר נוסף ברוח זו לאברכים צעירים בשם הכשרת האברכים. כשפרצה מלחמת העולם היה האדמו"ר בורשה. בהפגזות הגמניות נהרגו בנו, כלתו וגיסתו, וזמן קצר לאחר תחילת הכיבוש הגרמני מתה גם אמו. למרות האסון האישי, , סירב האדמו"ר להצעות בריחה שונות שהופנו אליו, בטענה "אינני עריק", "אין בדעתי לנטוש את החזית, ובפרט שאיני יכול להיפרד מיהדות פולין". האדמו"ר עשה מאמצים רבים בגטו לשמור על מסגרת החיים היהודיים. כך, למשל, עשה מאמץ עליון לאפשר גישה של נשים למקווה טהרה, לקיים את מסגרת החגים – אפיית מצה בפסח, קיום ברית מילה ועוד. הוא המשיך לדרוש בפני שארית חסידיו בגטו ורשה, בשנת 1943  העביר הרבי את כתב היד לאחד מחברי ארכיון עונג שבת. כתב היד הוטמן בכד חלב באדמת הגטו, יחד עם כתבים אחרים שנאספו על ידי אנשי הארכיון המחתרתי. קובץ הדפים נמצא בפולין כמה שנים לאחר המלחמה על ידי פועל מתחת לחפירות בעת הנחת יסוד לבניין חדש בוורשה על הריסות הגטו, והוא העבירם למכון ההיסטורי היהודי בוורשה. כבר בתחילת המלחמה כתב הרבי מכתב לאחיו רבי ישעיהו שהיה כבר הבארץ ישראך כמו שנספר בהמשך, וביקש ממנו לדאוג להוציא את כתביו, מנהל מחלקת העליה של הסוכנות ר' ברוך דובדבני  ראה את המכתב הנ"ל והחליט לקחת על עצמו את המשימה, הוא נסע לפולין מצא את הכתבים במכון ההיסטורי הנ"ל ודאג להוציאם בשם "אש קודש" ומאז הן נלמדות ונחקרות בציבורים ומסגרות שונות.  ב – 2017 הוציא ד"ר דניאל רייזר מרצה במכללת הרצוג מהדורה מדויקת עפ"י כתב היד של הדרשות בצירוף מבוא, הערות וציוני מקורות בשני כרכים בשם דרשות משנות הזעם (כ / 8.2 / 14) לאחר מרד גטו ורשה, באפריל 1943, גורש הרבי עם היהודים שנותרו בחיים למחנה הריכוז טרווניקי, ליד לובלין. האדמו"ר נרצח בה' מרחשון תש"ג, יחד עם שאר יהודי המחנה, במסגרת מבצע "חג הקציר" (Erntefest) שערך האס אס.

אחיו הצעיר של הרבי רבי ישעיהו שפירא (להלן הר"ש), בחר במסלול חיים אחר ובשליחות אחרת כבר בצעירותו נשבה באהבת ארץ ישראל וב1914 בהיותו כבן 23 עלה לבדו לארץ, בארץ פגש את הרב קוק והושפע רבות מאישיותו. אולם בפרוץ מלחה"ע הראשונה גורש חזרה לפולין על ידי הטורקים. ב-1917 היה ממייסדי תנועת "הפועל המזרחי" בפולין. הוא עלה שנית לבדו לארץ ב-1920 וחי לבדו בארץ עד 1924 עקב התנגדותו של חותנו לעליית שאר בני המשפחה. בארץ התקרב מאד לראי"ה קוק. וב1930 הוציא לאור את הספר ארץ חפץ – אמרות על ארץ ישראל ובנינה, מלוקטות מתוך הספרים וכתבי היד מאת הראי"ה קוק (ט / 8.136 / 014) הספר יצא במהדורה חדשה מתוקנת ומנוקדת בהוצאת 'אורות' בתשנ"ה. הר"ש היה ממיסדי  וממנהיגי תנועת הפוהמ"ז בארץ ועסק רבות בארגון קבוצות עולים דתיות, ברכישת קרקעות להתיישבות  ובהקמת כפר חסידים, וקרית אתא. לפרנסתו עבד  כמנהל בנק אולם בהיותו כבן 50 עזב את עבודתו ועבר לגור בכפר פינס שם עסק בחקלאות, ביתו בכפר פינס הפך למרכז לעלייה לרגל של קהל אוהדיו, והרב שפירא היה עורך "שולחן", כמנהג האדמו"רים, ומלהיב את שומעיו בניגונים חסידיים, מהם פרי יצירתו.  עם קבלת הידיעות על היקף השואה באירופה, והירצחם של בני עמו, ובמיוחד אחיו הגדול האדמו"ר מפיאסצנא, הידרדר מצב בריאותו, ובערב חג השבועות ה'תש"ה (1945) נפטר בירושלים, והובא לקבורה בבית הקברות בהר הזיתים.

כשנה לאחר פטירתו הוציאה תנועת 'בני עקיבא' חוברת של 143 ע' בשם: ר' ישעיהו שפירא – פרקי חיים (נ / 7.3 / 70 – מכללה) את החוברת כתב ש. דניאל שהוא שם העט של הסופר וחה"כ איש המפד"ל – שבתאי דון יחיא. בתשכ"א  הוציא דון יחיא את הספר הנפלא : אדמו"ר חלוץ – עלייתו של ר' ישעיהו שפירא. (נ / 7.3 / 76 – מכללה) בספר מתאר דון יחיא את סיפור חייו של הר"ש משולב בסיפור הפועל המזרחי, ובציטוטים מנאומיו ודברי תורתו. בסוף הספר נדפסו תווים ל 36 לחנים ומנגינות חסידיים שחוברו, הושרו והופצו בצבור ע"י האדמו"ר החלוץ . כשלושים שנה לאחמ"כ בתשנ"א יצא הספר: ועלינו המלאכה לגמור – מאמריו וסיפוריו של ר' ישעיהו שפירא, האדמו"ר החלוץ בתוספת פרקים מתולדות חייו. בעריכת יצחק ש. רקנטי (כ / (0.2) 8.2 / 11) במרכז העמוד נדפסו עשרות רבות של מאמרים, רשימות, ונאומים של הר"ש בכל שאלות השעה – המזרחי, העליה, המצב הפוליטי בארץ, מאמרים על אישים שונים, שאלות חינוך ועוד. בשולי העמודים מופיעים סיפורים על הר"ש מאנשים שהכירוהו.

וכעת 34 שנים לאחמ"כ לקראת יום השנה השמונים לפטירת הר"ש. יצא הספר המהודר ועב הכרס "מבשר ישועה – כתבי האדמו"ר החלוץ הרב ר' ישעיהו שפירא. שאסף, תרגם (במידת הצורך), ההדיר וערך יצחק מיכה קליין ששוקד שנים רבות על חקר משנתו של הר"ש. בהקדמה לספר הוא כותב: "במשך כרבע מאה פרסם הרב שפירא מאמרים רבים בעיתונות העברית בארץ ישראל, ובהם פרש את משנתו המקורית. מאמרים אלו עוסקים במגוון רחב של נושאים: מהגות ציונות דתית ועד לשאלות מעשיות של התיישבות וכלכלה, ומניתוח יחסי המזרחי והפועל המזרחי ועד לדיוקנאות של דמויות מופת כמו הרב קלישר, הרב קוק, ש"י עגנון ועוד. בהיותו אחד ממקימי תנועת הפועל המזרחי, הניח במאמריו את היסודות האידיאולוגים לתנועת תורה ועבודה. המאמרים המכונסים בקובץ זה משקפים את דמותו הייחודית של 'האדמו"ר החלוץ'…אישיות שידעה לשלב בין עולם התורה והחסידות לעשיה ציונית, ובין הגות למעש, כולי תקוה כי פרסום מאמריו יתרום להכרת דמותו ומשנתו, ויעשיר את השיח הציבורי בסוגיות שעודן רלוונטיות לימינו". התקשתי לבחור ציטוטים קצרים מתוך הספרים הנ"ל, ודומני שאין דרכי קיצור – וצריך פשוט לבחור אחד או יותר מהם ולקראם!

לפני כשלש שנים ערכנו בספריה מיון של ספרים ישנים שהגיעו אלינו ממקורות שונים, ועדין מחכים לטיפול. אחד הספרים שנמצאו ע"י ר' אהרן ביג'ל הוא הספר: חידושי הרמב"ן על סדר מועד, הוצאת פרעסבורג תרי"ח (1858), הספר איננו נדיר במיוחד ויש לנו בספריה כבר עותק ממנו (ג / 4.2 / 23), אולם איש הספר הביבליוגרף הנודע ידיד הספריה משה רוזנפלד ז"ל שסייע לנו במיון העיר את תשומת ליבנו לחתימה בראש עמוד השער הק' אלימלך מגראדזיסק דהינו שספר זה היה ספרו של רבי אלימלך מגרודזינסק אביהם של האדמו"ר מפיאסצ'נה ואכן בעמוד האחרון של הספר ישנן חותמות ברורות – "אלימלך שפירא חוב"ק גראדזיסק". והנה בעמוד הראשון של גוף הספר נוספו ארבע חותמות בעלות בתחתית העמוד, שתי חותמות שרשום עליהן קלונימוס קלמן בה"הק מוהר"א זצלה"ה שפירא גראדזיסק ושתי חותמות שרשום עליהן ישעי' בה"הק מוהר"א זצלה"ה שפירא גראדזיסק , מדובר א"כ בחותמות בעלות של האדמו"ר מיאסצנה ואחיו האדמו"ר החלוץ, אולם מדוע יש חותמות של שניהם על אותו ספר, של מי היה שייך הספר? משה רוזנפלד הסביר לנו שכשנפטר רבי אלימלך מגאדסינק הוא הותיר אחריו ספריה חשובה, ומאחר וילדיו היו תינוקות (בני שלש ושנה) הוחלט שלא לחלק בשלב זה את הספריה ולהותיר אותה בשלב זה בבעלות משותפת של שני הילדים, וברבות הימים כשהם יגדלו הם יחליטו כיצד לחלק ביניהם את הספרים. הוכנו חותמות בעלות מיוחדות לכל ילד ובכל ספר הוחתמו שתי החותמות. כעת לאחר שהבנו את התופעה המעניינת התבוננו שוב ועלה לנו רעיון, שימו לב שבעמוד הנ"ל יש שתי חותמות ע"ש כל ילד וחותמת אחת של האדמו"ר החלוץ הפוכה, האם סביר יהיה להניח שהחסידים נתנו לילדים עצמם להחתים את הספרים והם קצת השתובבו, אתה חתמת פעמיים אז גם אני אחתום פעמים…וישעי' הקטן חתם בטעות פעם אחת הפוך… מי יודע?

לרבי ישעי' שפירא האדמו"ר החלוץ, היו שני בנים: יוסקה שפירא (1926-2013) מראשי בני"ע והמפד"ל, איש התישבות ח"כ ושר. ורבי אלימלך שפירא זצ"ל (1912-1997) שהקים מחדש את חצרות אבותיו בתל – אביב ושימש כאדמו"ר מפיאסצנה-גרודז'יסק. לאדמו"ר נולדו שלשה בנים: הרב דוד שפירא שליט"א רבה של שכונת  בית הכרם בירושלים, ד"ר ישעיהו (=שייקה) שפירא, איש חינוך וחלוץ – מראשוני אלון שבות, מנהל ביה"ס היסודי (לשעבר) ומרצה במכללת הרצוג, והרב האדמו"ר רבי קלמן מנחם שפירא שליט"א המשמש כיום כאדמו"ר מפיאסצנה בית שמש. לעיתים מזומנות ניתן לראות בספרית ישיבת הר עציון את שני האחים שפירא: ישעיהו (שייקה) והאדמו"ר ר' קלמן מנחם יושבים זה לצד זה ועובדים. שייקה מכין חומר לאתר הנפלא שהוא הקים ומנהל שו"ת הלכה אקטואלי  והאדמו"ר מכין את שיחותיו לשולחן השבת של חסידות  פיאסצ'נה המתחדשת בבית שמש. וכל זה סמוך ונראה לחדר הספרנים שבו נמצא הספר מהספריה המשותפת של סבם האדמו"ר החלוץ רבי ישעיהו ואחיו האדמו"ר מפיאסצנה רבי קלונימוס קלמן שליט"א.

ניתן למצוא ברשת, כמה הרצאות ושיחות על חייו ומשנתו של האדמו"ר החלוץ זצ"ל, ובחרתי להביא בפניכם את הרצאתו של  עורך הספר 'מבשר ישועה' מיכה קליין: נקודות ציון בחייו של הרב ישעיהו שפירא, האדמו"ר החלוץ.