היום ג' אלול – יום השנה התשעים לפטירתו של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.
לרגל האירוע העמדנו בספריה תערוכה חדשה על הראי"ה וספריו עם כמה פריטים ייחודיים ומעניינים במיוחד, התערוכה תוצג בעז"ה במחצית השנה הקרובה.
אני מעונין להרחיב הפעם על חלק מסוים מתוך התערוכה, ובעז"ה בהמשך השנה, נכתוב גם על חלקים אחרים.
בספר אורות של הראי"ה קוק זצ"ל (מחזור פד – וולוז'ין) שהתפרסם בתר"פ (1920), בפרק: אורות התחיה פסקה לד נכתב, כך:
" ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלוקי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חברו כלל. 'ויעש דוד שם' (שמו"ב ח, יג). 'ודוד עושה משפט וצדקה לכל עמו' (שמו"ב ח, טו). 'ויואב בן צרויה על הצבא' (שמו"ב ח, טז). 'ולא נענש אבנר אלא מפני שעשה דמן של נערים שחוק' (ירושלמי, פאה א, א). אבל שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעלייתה ע"י שירות ותשבחות שאמר דוד מלך ישראל בספר תהלים. אלא שע"י הכונות העליונות עולה הנשמה הפרטית, וע"י המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל, עולה הרוחניות החיצונית, ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כולם" ע"כ".
דברים אלו של הרב זצ"ל, גררו שורת גינויים וכתבי חרם על הספר אורות ומחברו.
אחד מכתבי הפלסטר שיצאו הוא הקונטרס "קול השופר", שהוא כתב איסור על ספר "אורות" שחיבר 'אברהם יצחק הכהן קוק' – כן כך במקור ללא הרב וללא שליט"א! . הקונ' כולל מכתבים בגנות הספר 'אורות' וקריאה להחרימו מהרב זוננפלד, הרב יצחק ירוחם דיסקין, הרידב"ז, ר"ח ברלין ועוד. היוזם והמו"ל של הקונטרס לא חתם את שמו, אולם ככל הידוע הוא היה הרב עקיבא פרוש מירושלים.
הקונטרס אשר נכתב בשפה בוטה וחריפה כלפי הרא"יה קוק ('נשתוממנו לראות ולשמוע דברים גסים וזרים לתורת ישראל כולה… ובכמה דברים מגלה פנים בתורה שלא כהלכה… ספרי קוסמים הם, ולפרסם אותו ברבים כי אסור לעיין ולסמוך על כל הבליו ועל חלומותיו'), עורר פולמוס רב ואספות רבנים למחאה נגד הדברים, ואף הביאה את האדמו"ר מגור להתערב בענין בניסן תרפ"א. בתגובה לחוברת הוציאו גדולי רבני ירושלים הודעה משותפת תחת הכותרת 'תרוממנה קרנות צדיק' בתשרי תרפ"א בה נכתב: 'האספה של הרבנים הגאונים מבד"צ אשכנזים פרושים וחסידים בעיה"ק ירושלם ת"ו… שנאספו… חוהמ"ס תרפ"א מביעה את צערה העמוק על חלול כבוד התורה ושם שמים בכתב הפלסתר "קול השופר"… לבזות בדברים גסים ומחוצפים את כבוד… רבנו אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, ותלמידו הגדול הגאון הצדיק רבי יעקב משה חרל"פ שליט"א." עליו חתמו כשמונים חותמים מרבני העיר, ראשי ישיבות, חכמי ונכבדי העיר ביניהם רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, הגאון רבי חיים לייב אויירבאך [אביו של הגאון רבי שלמה זלמן אויירבך זצ"ל], רבי שמחה בונים ורנר ועוד. הראי"ה עצמו כתב בענין באותה העת: ' הציבור היה תוסס מפני הנבלה של החוברת 'קול השופר' של מחרחרי הריב, אבל לא פעלה כל השתדלותם להצר את הצעדים של דרך הקודש שאנו הולכים בה, כי אם להרחיבם בעזרת ד'".
החוברת נידונה לשריפה ע"י חסידיו של הראי"ה, וכמעט שלא נותרו עותקים מחוברת נדירה זו. רוב העותקים שנותרו למרות זאת חסרים. בספריתנו נמצא עותק שלם ש'שרד לפליטה' בספרית מכון ליפשיץ. אגב, עורך הקונ' נפטר בפתאומיות כשנה לאחר כתיבת הקונ' והוא כבן 40 בלבד!
ד"ר יהושע ב. בארי תלמיד הישיבה אוניברסיטה הוא הראשון שעשה עבודת דוקטורט על משנתו של הרב קוק שאושרה ב: 1968, ולימים התפרסמה ב 5 כרכים מקיפים ומרתקים בשם אוהב ישראל בקדושה (ט / (0.2)8.1 / 37). בחלק שלישי הוא מקדיש פרק שלם (יט) לפרשה בשם: הראי"ה קוק "התעמלות" – וצפונותיה, בארי 'מהפך בזכותו' של הראי"ה וטוען כי בדבריו על ההתעמלות של צעירי ישראל, הוא לא התכוון כלל לעיסוק ב"ספורט לשמה". בארי מראה כי השם התעמלות היה שם קוד בארגוני השמירה וההגנה שהוקמו בארץ בראשית המאה ה20 (החורש (1907), בר גיורא (1908) והשומר (1909)) לאימונים של קרבות מגע ואימוני נשק, הוא מוסיף שאם נעיין בפסוקים שהרב מצטט בפסקה הנ"ל נראה שכולם אכן עוסקים בצבא ומלחמה. וכך הוא מסכם:
"מהאמור לעיל מובן, שפירושה של "התעמלות" במסה זו, הוא: "משחקי מלחמה", תרגילי קרב פנים אל פנים, וכדומה. והכוונה הייתה להתכנסויות של צעירים מבני המושבות החדשות לשם לימוד דרכי התגוננות עצמית, למקרה של התקפה מצד הערבים, על ההולכים בדרכים, ועל המושבות עצמן. ושאלה היא איפה ראה הראי"ה "משחקי נערים" אשר היסטורית זו, מימי המלך דוד?"
על מנת לענות על השאלה הנ"ל בארי מוסיף שתי עובדות מעניינות: 1) ב 1912 הזמינו פרנסי רחובות את ארגון השומר ומסרו בידם את הגנת רחובות. 2) שבזמן רבנותו ביפו היה הראי"ה נופש בקיץ ברחובות, וכאן מפליג בארי מעט למחזות הדמיון ומספר לנו כך:
"ונתאר לנו לרגעים: הראי"ה קוק, יושב על מרומי סוכת שומרים, המוקפת בכרמי המושבה רחובות. לפניו נשקפים מרחבי נוף קדומים. הוא הוזמן ע"י אנשי "השומר" ו"הנערים" כדי לצפות ב"שיעור" מיוחד של "התעמלות", דבר שלא ראה כמותו בגולה. צעירים מתאמנים בתרגילים גופניים שונים, הם לומדים דרכי התגוננות עצמית, מפני אויב. וה"שיעור" החל: שניים שניים נצבים הנערים, פנים אל פנים, בידיהם כלים מכלים שונים. האות ניתן, המאבק החל. אחדים תוקפים, אחדים מתגוננים, הם נאבקים, מתגוששים, נופלים וקמים תוקפים ונסוגים, אצים ורצים, קוראים קריאות רמות, הכל גועש כמרקחה. והראי"ה נרגש ונסער למראה המחזה המתגעש לנגד עיניו, ומתפלל בלחש, שהקב"ה ישמור עליהם, ושלא יינזקו חלילה. עיניו הצמאות משוטטות סביב. הוא רוצה לראות ולקלוט הכל. לעיני רוחו עובר גם הנוף ההיסטורי שלנו, האם היה בתולדותינו כמראה הזה? נערים משחקים משחקי מלחמה? ואכן; כן, הנה הנם, הנה אבנר, הנה יואב, הנה הנערים, והנה גם דוד המנצח. ומראה העינים משתלב ונשזר במראות החזון, שצפים, עולים ונגוזים, חליפות, לעיני רוחו. מראות מהעבר המפואר, ההווה התובע מאמצים, והעתיד המזהיר והמקווה, כולם נשזרו אלו בתוך אלו ונתמזגו, עד כי לא נודע ולא ניכר, מה מציאות ומה חלום. ואלה הצעירים שלפניו, הרי הם חוטרים מגזע ישי, ונצרים משרשיו"
ואכן היום לאחר שהתפרסמו ה שמונה קבצים של הראי"ה אנו יודעים שהפסקה הנ"ל באורות לקוחה מתוך קובץ א שנכתב בין השנים: תרס"ד – תרע"ד, הפסקה היא פסקה תשט"ז ונמצאת לקראת סוף הקובץ שמסתיים בפסקה תתק"ג, כלומר בהחלט יתכן שהפסקה נכתבה בין 1912-1914. אגב מעניין שאחד מהמנחים של בארי בדוקטורט היה פרופ' שמואל מירסקי שלימים נכדו יהודה מירסקי בוגר הישיבה (תשל"ח – ל"ט) כתב גם הוא דוקטורט על הרב קוק שיצא לאחרונה כספר בעברית הרב קוק מבט חדש (מ / 3.3 / 539 – מכללה)
אולם מעניין שמיד לאחר פרסום אורות והפולמוס שהתעורר, פנה ר' יצחק אייזיק בן-טובים (1852–1926) מחשובי פעילי חיבת ציון והמזרחי ברוסיה ובירושלים אל הרב חרל"פ וביקש ממנו להסביר לו את דברי הראי"ה, הרב חרל"פ בחר להשיב בכתיבת קונטרס מיוחד המוקדש כולו להסבר הפסקה הנ"ל בשם טובים מאורות החוברת המקורית נדירה, אבל נמצאת בספריתנו בחדר אמסטרדם ובספרית תמר (ט / 8.4 / 16). הרב חרל"פ מסביר שכשנראה מבחינה חיצונית שעם ישראל חוטא, יש צורך לחשוף את הפנימיות ולהראות את המניעים העמוקים שבכל התעוררות ומגמה וע"י החשיפה של המניעים העמוקים יתוקן בפועל הקלקול החיצוני, ואז עובר הרב חרל"פ לפסקה שלנו וכותב "המהלך הנשגב הזה, לגלות מה שבפנים מפני שזה מרפא את מה שמבחוץ, הוא ג"כ המגמה של פרק ל"ד באורות התחיה. מי לא יודע את גודל הצורך וההכרח של הגבורה גם הגופנית להגעת הנבואה וענפיה "אין הנבואה שורה אלא על גבור, חכם, עניו ועשיר" ואנו שהננו קרואים להתעתד בהכשרה נכונה לידי מדרגת רוח הקודש… הננו נדרשים להיות שלמים בכל התנאים אחד מהם לא יחסר.. אבל גם תנאי הגבורה אי אפשר שיחסר, כדי להכשיר את גופנו הנדכא והחלוש שישוב לאיתניותו, להיות גבור ורענן ודי אמיץ לקבל את רוה"ק, ולא להתבטל ולהתהרס. ולשחררו מקללת התוכחה שנתקימה בגלות "ונתן לך לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך, שחיים מרורים כאלה הם המונעים היותר גדולים בעד כל השגה ועליה" והדברים מפליאים! הצדיק המקובל הירושלמי הגרי"מ חרל"פ זצ"ל תלמידו הגדול של הראי"ה אינו מפרש את דברי הראי"ה כמתייחסים דווקא לעניני הכשרה למלחמה, אלא אדרבא מפרש ומייקר את עצם חיזוק הגבורה היהודית כחלק מתהליך השיבה לארץ וההכשרה לקבלת רוה"ק!
דברי הגרי"מ חרל"פ עוררו אותי לבדוק את הנושא יותר לעומק, וגיליתי להפתעתי כי באותו זמן שנכתבה הפסקה הנ"ל, אירעו ברחובות אירועים נוספים הקשורים ישירות ל התעמלות במובנה המקורי. בספר תרבות הגוף והספורט בישראל במאה העשרים (ק / 7.1 / 21 – מכללה) ישנו מאמר על חגיגות רחובות שהתקימו בשנים 1912-1914 בהם התחרו ספורטאים יהודים מאגודות ספורט שונות. וכך מתוארת שם ה חגיגה שהתקיימה ב1913 בחול המועד פסח:
"בזו של 1913 הופיעו חברי הסתדרות מכבי בארץ ישראל, לראשונה כתנועה ספורטיבית ארצית, ואליהם הצטרפו גם כמה עשרות ספורטאים יהודים מגרמניה. התחרויות צולמו גם במצלמת ה'קינימטוגרף' (ראינוע) בהפקת חברת ה'מזרח' מאודסה. הצילומים מראים המון אדם (הערכה 6000) תחרויות על מתח ומקבילים, תרגילי סדר בהשתתפות חברי 'מכבי' ומבט חטוף על ביתני תערוכת ההישגים השנתית. כל הצילומים הם באיכות מעולה, ונועדו להיכלל בסרט שיראה את הישגי ארץ ישראל היהודית בקונגרס הציוני הי"א, שעמד להיערך בווינה כמה חודשים לאחר מכן".
פרופ' יוסף קלויזנר תיאר בהתלהבות את התוכנית לחגיגות הנ"ל ואת התפעמותו מהחגיגות של השנה הקודמת "הביטו אל הפרוגרמה ותראו שאין זו פרוגרמה, אלא שינוי ערכים גמור. שיהא חשק ליהודי, שאינו מתבולל, ליהודי – עברי, להצטיין בהתעמלות ובמרוץ סוסים וביריה למטרה – הרי זה דבר שלא היה בתוכנו אולי מימי מרד בר כוכבא… עמדתי והתבוננתי שעה שלמה אל התחרות במרות הסוסים. לא ראיתי מימי יהודים רוכבים על סוסים רכיבה אמיצה ומגמאת-ארץ כזו…"
הצטרפו בבקשה לצפית חובה בת 5 דקות (החל מדקה 54:35 בסרט, בקטע הנקרא 'חגיגות הפסח ברחובות') באותו אירוע ראשוני ומרגש בקריינותו של יהורם גאון ותחוו מה שחוו אז תושבי הישוב (ומשמיעה מסתמא גם הרב זצ"ל), ואם התלהבתם למראה הדרישת שלום החיה מלפני 112 שנים. אתם מוזמנים לצפות בסרט מתחילתו.
א"כ האם לא מסתבר יותר שדברי הרב בפסקה ל"ד נכתבו, כתגובה והתייחסות לאירוע זה שהיה בעצם אירוע הטרום המכביה הראשון, וגרם לכ"כ הרבה התרגשות בקרב הישוב החדש (ה'מכביה' הרשמית הראשונה התקיימה ב1932)?
כתיבה וחתימה טובה, ושנה טובה. שנה שכל הרשעה כולה כעשן תכלה, שנה ש"צעירי ישראל – הבנים אמיצי הכח לאומה" – ינצחו את אויבינו וישובו לביתם בשלום, עם כל החטופים. אמן.