מחר ט' באייר ימלאו שלשים שנה לפטירתו של הרב עוזי קלכהיים זצ"ל (1935 – 1994) ר' עוזי נולד בחיפה להוריו ר' משה ועדה. אביו היה פעיל בתנועת המזרחי והקים יחד עם אשתו מסעדה כשרה לפועלים הדתיים בחיפה. ב 1939הוא נשלח ע"י התנועה לארצות הברית לגייס כספים ונתקע שם עד סוף המלחמה. בסיום המלחמה חזר לארץ וכיהן כמזכיר סניף הפועה"ז בירושלים, חבר מועצת העיר, מנהל סניף בנק חבר הנהלת מוה"ק וחברא קדישא של קהילת ירושלים. ראו אודותיו עוד בערכו באנציקלופדיה של הציונות הדתית כרך שישי.
ר' עוזי למד כשנה בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ומכיוון שבאותם שנים לא נלמדו למודי תיכון בישיבה חזר ללמוד בירושלים בבית ספר לנערים המזרחי (לימים תיכון הימלפרב) וסיים שם את למודי התיכון. במקביל היה חניך ומדריך בסניף בני עקיבא בירושלים והצטרף לגרעין הנח"ל של שבט עציון, וכך מספר אחיו ד"ר חיים קלכהיים ברשימתו "קווים מתולדות חייו של הרב עוזי קלכהיים זצ"ל" הפותחת את הספר : "ישועות עוזו: בענייני גאולה ומשיח – ספר זיכרון לרב עוזי קלכהיים זצ"ל" (פ / 7 / 208)
"בקיץ תשי"ב עמדו חברי שבט "עציון" של בני עקיבא, לפני גיוס לנח"ל כגרעין התיישבות. עוזי וחברו לשבט וללימודים, ישראל הס, הודיעו למזכירות הגרעין – ספק מתוך משובת נעורים וספק מתוך דחף פנימי בלתי מוסבר – כי ברצונם ללמוד תורה בישיבה. להפתעת השניים, אושרה בקשתם. לאן הולכים? הישיבה שבאה בחשבון עבורם היתה "כנסת חזקיהו" ששפת הלימוד בה היתה עברית. בראשית אלול תשי"ב, בדרך לזכרון יעקב, עצרו בכפר הרא"ה. בפגישתם עם הרב משה צבי נריה זצ"ל, ראש ישיבת בני עקיבא, הציע להם להישאר במקום כי שם עמדה על הפרק הקמתה של ישיבה גבוהה. כעבור חודשיים לשהותם בישיבה נוכחו לדעת כי הישיבה הגבוהה אינה מתגבשת, ומצד שני הרגישו באי נוחות ליד נערים צעירים מהם, בעלי רקע של שתיים ושלוש שנות ישיבה השולטים יפה מהם בדרך הלימוד לעומת מטענם התורני מלימודיהם בתיכון שהיה דל למדי. אז החליטו לחזור ולהגשים את תכניתם המקורית ולהגיע לזכרון יעקב. משהתקרבו לאולם הלימוד חשו מיד שלא זה המקום המתאים להם. סגנון הלבוש והאווירה ה"בלתי ארצישראלית" בישיבה ה"ליטאית" היו זרים להם והם שבו על עקבותיהם.
המציאות בכפר הרא"ה, הייתה שאכן באותה שנה החלה קבוצת חברי שבט "איתנים" להמשיך מעבר ללימודי השנתיים שהפכה למתכונת מקובלת. ואכן, נדבך זה של השנה השלישית בניסיון להתארגן כמחזור (ולא כהחלטות אישיות של תלמיד זה או אחר) ביטא עליה לדרגה גבוהה בלימוד, אך לכלל ישיבה גבוהה של בני ח"י ומעלה לא הגיע באותה עת. שאיפה זו, של מחזור "איתנים" הביאה בהמשכה ליצירת המסגרת של ארבע שנות לימוד בישיבה ולאחר מכן למסגרת המוכרת כיום כישיבה תיכונית שתלמידיה מסיימים לימודיהם בבחינות הבגרות והמשך לישיבה גבוהה.
משלא התממשו תכניות הישיבה הגבוהה יצאו עוזי וישראל לרחובות באביב תשי"ג, לאחר ששמעו על ישיבת קלצק ועל הרב יהודה צבי מלצר זצ"ל והרב אלימלך בר שאול זצ"ל, שעמדו בראשה. כשהגיעו שני הנערים לישיבה מצאו קבוצה קטנה של תלמידים ואת מגידי השיעורים, הרבנים: יהודה עמיטל ומרדכי ברויאר. וכך בחבורה של שניים- שלושה תלמידים למדו בשעות הבוקר גמרא תחת ידו האמונה של ר' מרדכי. ממנו למדו כיצד להבין פשט בסוגייה וכך כבשו לראשונה דרך בלימוד דף גמרא עם ראשונים. עם הרב בר שאול, ששימש כרב העיר באותה עת, למדו בשעות אחה"צ והערב, מדי יום ביומו, מחשבת ישראל.
היתה זו שנת לימודים נדירה מכמה בחינות. תנאי המקום, הזמן והקשר האישי עם גדולים בתורה אפשרו להם לספוג תורה ודעת ב"שיעורים פרטיים" ובהיקף ועומק שאין דומה להם במסגרות ישיבתיות מקובלות. ברחובות אכן הרחיב ה' את גבולם. שם ניטעו ומשם נוצרה התפנית בלימוד (הרב ברויאר), ביראת שמים (הרב מלצר) ובאמונה (הרב בר שאול). מאז ובמשך ארבעים שנות בינה היווה נושא האמונה ציר מרכזי בהגותו, ובפעולותיו החינוכיות. את הייחודיות של נושא זה קלט כאשר יצק מים על ידיו של הרב בר-שאול, שבאישיותו מזג תכונות נפש נעלות ורוחב ידיעות בתורה ובמחשבה."
אם כן נמצא כי כניסתו הראשונה של ר' עוזי לעולמה של תורה הייתה בישיבת קלצק ברשות הרב צבי יהודה מלצר זצ"ל בנו של הגרא"ז מלצר זצ"ל וחמיו של מורנו הרב עמיטל, שם הוא רכש יסודות בלימוד גמרא מהרב מרדכי ברויאר זצ"ל ואת האהבה ותחושת החשיבות של למודי האמונה מהרב אלימלך בר שאול זצ"ל. ושם פגש והכיר גם את מורנו הרב עמיטל שהיה שם באותה שנה מגיד שיעור צעיר. אולם ר' עוזי וחברו שהו בישיבת קלצק כשנה בלבד כפי שממשיך לספר ד"ר חיים קלכהיים:
"באותה עת נעשו ההכנות להקים ישיבה תיכונית (שלימים נקראה "ישיבת הדרום") שעל יסודותיה אמורה היתה להתפתח הישיבה הגבוהה. השניים חששו שמעיין התורה ממנו שאבו בשפע ברחובות יתפצל עתה ליובלים ואילו את צמאונם הם לא יוכלו לרוות כמקודם. בתום חורף תשי"ד חזרו עוזי וישראל לירושלים ונכנסו ללמוד ב"מרכז הרב". בבואם לישיבת מרכז הרב מצאו בה שתי קבוצות – קבוצת בחורים מבוגרים וקבוצה מישיבת "משכן ישראל" שהתמזגה עם מרכז הרב. משכן ישראל הוקמה ע"י הרב יעקב כלאב זצ"ל שהיה מגיד השיעור הגבוה בכפר הרא"ה. בשלהי תש"ט עבר הרב לירושלים עם תלמידיו שהיו בני טו"ב וח"י ואליהם הצטרפו כמה תלמידים מישיבות אחרות. תחילה התקיימה משכן ישראל כמוסד עצמאי ומשעמדה בפני קשיי קיום, השתלבה במרכז הרב. התחדשות זו היוותה את אחד הנדבכים ליסודה של ישיבה גבוהה ישראלית- ציונית לאחר שבמשך השנים נתמעט כוחה של מרכז הרב עד כלות. עוזי וחבריו (כחצי מנין במספר) היוו את הקבוצה השלישית שאליה נוספו כעבור זמן כמה מבני שבט "איתנים" ואחרים ששאפו להמשיך לימודיהם בישיבה גבוהה. וכך רואה הרב יוחנן פריד את מקומו והשפעתו בתהליך המהפכה שהחל לפני 40 שנה: "הרב עוזי ז"ל היה מן המיוחדים שבחבורה, ובאישיותו הביא לידי ביטוי בחיים את המושג "בן תורת ארץ ישראל". ליודעי קורות העיתים, זכור כי כאשר הגיע הרב עוזי ז"ל ל"מרכז הרב" בשנת תשי"ד-תשט"ז, היתה זו הפגישה המעניינית והמחודשת של בני-הארץ, בוגרי החינוך הציוני-דתי, חניכי בני עקיבא, עם תורתו המקיפה והגדולה של מרן הרב קוק זצ"ל. כמו כן, היתה זו גם ההיכרות והמושפעות עם דמותו המחנכת והייחודית של רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל. וחבורתו הזו, והוא, נבלעו אז אל תוך הים הרחב, הנפלא והעצום הזה, והוא, כמותם חתר בו ללא לאות למצוא נתיב לדרכם ונענה לשאלותיהם, מואר ומאיר בו, להגדיל תורה ולהאדירה". ("בן תורת ארץ ישראל", הצופה, י' סיון תשנ"ד).
ידידו הקרוב הרב יעקב פילבר שליט"א כתב עליו כי הוא היה "מראשוני בני עקיבא שהתוודעו לרבינו הרב צבי יהודה, ובמהלך זה סלל לרבים מילדי הארץ את הדרך ל'מרכז הרב' והם שהחזירו עטרה ליושנה וקוממו מחדש את ישיבת 'מרכז הרב' והפכו אותה לאחד ממרכזי התורה החשובים ביותר בעם היהודי"
ב1961 נשא לאשה את דבורה בתו של הקבלן ועסקן תנועת פאג"י ר' אברהם זאב טרגר ז"ל הצטרפותו למשפחה חשובה זו יצרה קשרי משפחה וידידות עם דמויות חשובות בציבור החרדי, וסייעה לו בהמשך דרכו להוות פעמים רבות גשר בין הציבור הדת"ל ורבניו לצבור החרדי. גיסו של ר' עוזי הוא הרב יהודה אריה טרגר זצ"ל ר"י 'עץ חיים' בבלגיה – חתנו של הגרש"ז אויערבך זצ"ל.
בהמשך למד ר' עוזי במכון "הרי פישל" בירושלים (היום חלק ממכון אריאל) וקיבל סמיכה לרבנות מהרב שלמה זלמן אוירבך. הרב יצחק אריאלי, הרב אברהם אלקנה שפירא והרב יוסף שלום אלישיב. ב 1970 עבר עם משפחתו ליישוב אבן שמואל שבדרום, שם שימש כראש כולל ורב היישוב והשתתף בהקמת האולפנה בישוב. לאחר שנים חזר לירושלים, השתקע בגבעת שאול ושימש כרב בית כנסת בשכונה עד יום מותו ממחלה בגיל 59 בלבד.
עיקר עיסוקו של הרב קלכהיים היה – חינוך והוראה – במשך יותר משלושים שנה. הוא לימד במדרשית נעם בפרדס חנה, בישיבת כרם ביבנה, במרכז הרב, במכללה ירושלים, במדרשת נשמת ובמכון "הרי פישל". ובנוסף נמנה עם מייסדי מכללת אורות ישראל ובין מקימי מכון ארץ חמדה. בארבע שנות חייו האחרונות עסק בחיזוק הקשר עם קהילות יהודיות במזרח אירופה מטעם משרד הדתות, ובפרט יהדות צ'כיה.
בשיעוריו עסק במשנתם של ראשונים ובעיקר במשנת הרמב"ן. אך בעיקר חידש את העיסוק בעיון במשנתו של המהר"ל ופיתח דרכים חדשות בהבנת משנתו ומבנה ספריו. בנוסף עסק רבות במשנת הרמח"ל, וכמובן בענייני גאולה וארץ ישראל ו"הקץ המגולה" בעקבות משנת רבותיו הכהנים הגדולים הראי"ה והרצי"ה. בחייו זכה להוציא לאור שניים מספריו: הספר הראשון הוא ספרו החשוב והפורץ דרך: אדרת אמונה (ט / 8.9 / 012) שהיה ממבשרי הכתיבה האמונית והמחשבתית המבוארת בעולם התורה הדתי לאומי ויצא בתשל"ו (1976) (קדם לו ספרו של ידידו הרב יעקב פילבר שליט"א – אילת השחר) בספר חמישה שערים המקיפים את תחומי העיסוק והמחקר המגוונים של הרב קלכהיים: שער ראשון: יריעות של תורה (על התורה) ובו הפרקים: עץ חיים היא למחזיקים בה, שלש ראיות בתורת ישראל (המבט החוויתי האלהי בספר הכוזרי / המבט השכלי עפ"י הרמב"ם / המבט המוסרי של רבנו בחיי), אורות העקידה, עיון בפרשת בלעם, תשובת שבים ותיקון העולם במשנת הרמב"ן, הקדמת הראי"ה לשיר השירים, רות השבה משדה מואב. שער שני: לוז האומה (על עם ישראל) ובו הפרקים: ערך הכלל במשנת ריה"ל, המבט הא-להי על כלל ישראל במשנת מהר"ל, ההיבט המוסרי על כלל ישראל במשנת רמח"ל. שער שלישי: מעיינות גאולה. ובו הפרקים: הקץ המגולה באספקלרית הדורות, גאולה ראשונה וגאולה אחרונה בכתבי המהר"ל מפראג. שער רביעי: שירת אומה לארצה (על היחס בין ע"י לא"י). ובו הפרקים: ההיבט המוסרי בירושת הארץ בכתבי הרמב"ן, ההיבט האורגאני על ישראל ונחלתו במשנת הראי"ה. שער חמישי: במעגלי העיתים (על המועדים). הכולל את הפרקים: שבת בראשית ושבת הארץ, יסודות הקדושה והברכה, כוונת התקיעות לראי"ה, מלחמת יום הכפורים, בין ישראל וישמעאל, בעל מלחמות מצמיח ישועות, קולות השופר-שיחת פרידה.
הספר התקבל בציבור כ"מים קרים על נפש עיפה" ושנים רבות נחשב כספר חובה בכל בית דתי ציוני. כאחד עשרה שנים לאחמ"כ בהוציא הרב קלכהיים את ספרו השני: שירת אומה לארצה – פרקי יסוד במשנתו של הראי"ה קוק (ט / 8.182 / 23) שבו הוא מבאר בהרחבה את משנת הראי"ה "על העם והארץ, התורה והמצוות התלויות בארץ, הגלות והגאולה" דרך כתיבת ביאור נרחב על הקדמת הראי"ה לספר 'שבת הארץ'.
לפני פטירתו עסק הר"ק בכתיבת באור לפתגמים המפורסמים שכתב הראי"ה לחודשי השנה, הספר יצא בתשנ"ה לאחר פטירתו בשם: באר מגד ירחים (ט / 8.17 / 15) ומומלץ לעיין בו בכל ראש חודש, ולחוות את ההארה המיוחדת של החודש הבעל"ט. בשנים תשנ"ב- תשנ"ג מסר הרב קלכהיים סדרת שיחות בערוץ שבע על המדרשים העוסקים בהורדת גשמים. ובשנת תשס"ד (2004) הם שוכתבו ויצאו כספר: ארץ מול שמים: מדרשי גשם ארץ ישראליים (ות / 9 / 17).
אחד מחתניו של הרב קלכהיים הוא בוגר הישיבה ר' רוני רדמן (ט"ו) בעל בתו ציפי ז"ל. רוני כתב מאמר: המשיח לפני הופעתו לספר הזכרון 'ישעות עוזו' ובפתח המאמר כתב את דברי הזכרון וההערכה הבאים:
"גאולת ישראל שבדורנו בפרט, ותיקון העולם בכללו, היו אחדות מאותיות ספר התורה שמורי חותני, הרב עוזי קלכהיים זצ"ל, כתב בעולם. גילויי הגאולה השונים, במציאות, ובמשנת ראשונים ואחרונים, העסיקוהו רבות, הן במישור האינטלקטואלי למדני, והן במישור הקיומי ריגשי אמונתי. בתחום זה, כמו גס בתחום האמונה בכלל, זכה מו"ח לדלות ולהשקות לרבים, ואף להעמיד תלמידים הרבה. אמיתיות אמונתו, והיותו מבטא נושא זה בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, בצד עיסוקו הלמדני המקיף והשיטתי, הם שהיוו אבן שואבת לכל אותם רבבות ששתו בצמא את דבריו והקשיבו לשעוריו. אמונתו של מו"ח, לא היתה רק שאיפה לעתיד, בבחינת הלכתא למשיחא, אלא צורת חיים בהווה. ראה הוא את העולם הזה בפרספקטיבה שונה, המקשרת הווה עם ראיית העתיד. חזה הוא באור החזון מבעד לקרעי המציאות האפורה, וזכה ומאחרי נקודות החיים, נגלה לו הקו האחד המחברם. אמונתו בבורא עולם הטוב ומיטיב לרעים ולטובים היוותה נר לרגליו ואור למחשבתו בכל ימיו, והתעלתה אמונה זו אף בשעה שהתייסר במיטת חוליו. יהי רצון שנזכה ללמוד אמונה זו, לשמור לעשות לקיים אותה, עם כל התורה בשלמות, להדבק במידות אלו, ולראות בגאולה שלמה במהרה בימינו. ביאת המשיח, כפי שנראה, כרוכה בייסורים ובמסירות נפש. יהי רצון, שמסירות נפשו של מו"ח במשך שנים, ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים, עם ייסוריו בחודשי חייו האחרונים, תזכר לפני מי שאמר לעולמו די, והוא יאמר לצרותינו די, ויזכנו לראות בגאולה שלמה במהרה בימינו אמן."
אחד מתלמידיו המובהקים של הרב הוא הרב אהרן אייזנטל שליט"א רבה של חספין וראש הכולל בישיבת הגולן, לפניכם הספדו בישיבה במלאת עשרים שנה לפטירתו:
באותה שנה כתב הרב אייזנטל הספד על רבו במוסף שבת של מקור ראשון בשם "מנגן האמונה"
הרב קלכהיים היה 'איש דברים' והוא היה המנחה הקבוע במסיבות יום ירושלים במרכז הרב, בסרט שלפניכם תוכלו לשמוע אותו פותח את המסיבה בתשנ"א (שניה 50 עד דקה 7.37), ולאחמ"כ מציג ואומר דברי קישור קצרים בין הדוברים: