להט החרב המתהפכת – לשמור את דרך עץ החיים

(גן עדן – להט החרב המתהפכת – איור: אהובה קליין)

שמות ספרים הם פרשיה מעניינת מאד. פעמים רבות מחברים משתמשים בשמות בנאליים שכבר נעשה בהם שימוש פעמים רבות לפניהם בסגנון של: בית אהרן או אהל(י) יעקב, [בדקו באוצה"ח] וכשמפנים לספר צריך להוסיף את שם המשפחה של המחבר, כדי שנדע לאיזה ספר מבין הספרים הרבים בשם הנ"ל מתכוון המפנה. אולם פה ושם ישנם שמחות ספרים 'מקוריים במיוחד' ועל אחד כזה ברצוני להרחיב בפעם זאת. בפרשת השבוע שקראנו נאמר לגבי גרוש האדם מגן עדן: וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.  המילים: להט החרב המתהפכת, שימשו לשמות למספר ספרים. 

הספר הראשון קשור לפולמוס הגדול שהתעורר סביב הקמת "ההיכל"בהמבורג בשנת 1818. ההיכל היה בית הכנסת הרפורמי הראשון שהונהגו בו כמה "תיקונים" כתפילה בגרמנית, נגינה בעוגב והוצאת קטעים העוסקים בגאולה ומשיח מהסדור. כנגד התקונים הנ"ל יצא ספר בשם 'אלה דברי הברית' (ל / 3.6 / 011) המאגד כ-40 מאמרים מעשרים ושניים רבנים ובתי-דין שונים היוצאים חוצץ כנגד השינויים הנ"ל. כתגובה לחוברת הנ"ל הוציא אחד מחברי ההיכל הנ"ל מאיר ישראל ברסלאו ספר בשם: חרב נוקמת נקם ברית, ביטוי הלקוח מהפסוק "וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית" (ויקרא כו, ה) ויש בו כמובן משחק מילים שמשמעותו השבת מלחמה כנגד הספר 'אלה דברי הברית' וטענותיו, האורתודוקסים לא נשארו חייבים והרב לייב רייניץ ממורביה הוציא ספר בשם: להט החרב המתהפכת (ש / תמר / 527) שבו הוא יוצא בחרב ובחנית כנגד החרב הנוקמת שכנגד ספר 'אלה דברי הברית'.   על אודות פרשה מרתקת וחשובה זו תוכלו לקרוא בהרחבה כאן.

הספר השני שהשתמש בשם לוחמני זה, כוון גם הוא כנגד "אויבים" מבחוץ, והוא הספר: להט החרב מאת הרב והמדקדק טוביה פדר מווילנא, שיוצא בו כנגד המשכיל יהודה ליב בן זאב  וספריו, בדקדוק ובמקרא. המחבר מסביר את בחירתו בשם זה מפני שכמו ש'להט החרב' שמרה על 'דרך עץ החיים' כך גם הוא בא בספרו להגן על האמונה המסורה לנו – 'דרך עץ החיים'.

אולם אם שני ספרים אלו כוונו כנגד רפורמים ומשכילים ולכן השם ה 'לוחמני' שנבחר להם מובן לאור הנסיבות. הרי שמפתיע במיוחד הוא הספר הבא שעליו נרחיב יותר. כידוע רבי חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל ( 1853-1918), ייסד שיטה חדשה בלימוד הגמרא, הוא בנה שיטה אנליטית מופשטת שבאמצעותה ניתן לנתח כל סוגיה בש"ס ולהגיע להבנות עומק ושערים חדשים בהבנת התורה. שיטתו החדשה כבשה את עולם הישיבות בסערה, ותלמידיו ותלמידי תלמידיו פתחו אותה בניואנסים שונים, וניתן לומר בהכללה שהיא זו המתווה את דרך הלימוד בישיבות עד עצם היום הזה. אולם כבר בשעתו היו לשיטת הלימוד החדשה מתנגדים. בין המתנגדים היו כאלה ששאפו להמשיך ללמוד בשיטת פלפול אליה הורגלו, אולם היו גם שהתנגדו לשיטה מפני שראו בה התרחקות מפשט המקורות, וסטיה מהמטרה העיקרית לדעתם של לימוד תורה, שהיא לבון השיטות השונות אליבא דהלכתא. אחד מאותם 'מתנגדים' היה הרב אברהם ישעיהו קרליץ – החזון איש (1878-1953). החזוא"ש לא למד בישיבות, הוא היה ספון לבדו או עם חברותא  בבית המדרש ולומד ללא הפסקה. בהיותו בליטא כמעט ולא נחשף לשיטת הלימוד החדשה. הוא עסק בבירור של שיטות הראשונים והמסקנות היוצאות מהן להלכה. כשעלה החזוא"ש לארץ והתיישב בבני ברק הוא נפגש עם בנ ישיבות שהיו אז בארץ (פוניבז', חברון ולומז'ה) שהיו באים להציע לפניו את חידויהם ולדבר אתו בלימוד, ודרכם הוא נחשף יותר לשיטת הלימוד הנהוגה בישיבות הליטאיות. הוא רצה להעמיק ביסודות השטה ולמד בעיון את כל ספר חדושי רבי חיים הלוי על הרמב"ם, וכתב בשולי הדף את הערותיו והשגותיו, שלא על מנת לפרסמם. אולם תלמידים קרובים ובני משפחה הורשו לעיין בהם בצנעא אבל נאסר עליהם אפילו לגלות את דבר קיומם לאחרים. תלמידו של החזוא"ש באותם הימים ד"ר צבי יהודה (שאגב נכדו הוא תלמיד בישיבת הר עציון) אמר ש "תמיד חשבתי בליבי [באותה העת] ש "הלוואי שידפיסו את זה" [ עפ"י ספרו של בנימין בראון 'החזון איש – הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית (מ / 8 / 71) עמ' 313)

והנה כעשרים שנה לאחר פטירתו של החזוא"ש, התעוררו באמת אנשים שרצו להדפיס את אותם הערות, לפי המסופר בספר 'ארחות רבנו' (מ / 8 / 47) על רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל בעל הקהילות יעקב (הסטייפלר) – גיסו של החזוא"ש בשם בנו ר' חיים קניבסקי זצ"ל  שאביו הסטייפלר התנגד להדפסת אותן ההערות: "עוד אמר לי (=רח"ק) שאביו מו"ר זצוק"ל לא הי' מרוצה שהדפיסו את השגות מרן החזו"א זצוק"ל על הגאון הגר"ח מבריסק זצ"ל. מו"ר אמר משום שלא יבינו את דברי מרן החזו"א כראוי וזה יביא שיתפלאו על מרן משום שיש השגות שנראה שהן חלשות והגר"ח צודק, אבל באמת מרן יש לו שטה אחרת וסובר אחרת. ואף שראיותיו שהביא להשיג על הגר"ח אינן מוכרחות מ"מ הראיות לא היו העיקר אצל מרן אלא בעצם הדבר סובר אחרת מהגר"ח, ומביא ראיות רק לסיוע בעלמא, ואת זה לא יבינו דהעולם יחשוב דמכוח ראיות אלה שמביא מרן דוחה והן הלא חלשות לכן לא היה צריך להדפיס את השגות מרן זצוק"ל" (ארחות רבנו ח"ג, קמו) לפי עדות זו עולה שהסטייפלר התנגד להוצאת ההערות לא מפאת דאגה לכבודו של ר' חיים מבריסק, אלא דווקא להיפך מפני שחשש שהלומדים ידחו חלק מהשגות החזוא"ש מפני שיתפסו ל 'ראיות' של החזוא"ש שלעיתים אינן כ"כ חזקות ולא יתנו אל ליבם שלא הראיות עיקר אלא שבעצם ההבנה של הענין החזוא"ש סבר אחרת מר' חיים – "ואין הראיות עיקר"

אולם בכרך אחר של 'ארחות רבנו' מובא שדווקא הרצון למעט במחלוקת ולא לצאת חזיתית כנגד רבן של כל עולם הישיבות היא שעמדה בסוד התנגדותו של הסטייפלר להוצאת הגהות החזוא"ש: "ספר לי הגרח"ק שליט"א שדבר עם אביו מו"ר שליט"א זצוק"ל אודות זה שהגר"ש גריינמן זצ"ל רוצה להדפיס את השגות מרן החזו"א זצוק"ל על רבינו חיים כספר נפרד ואמר מו"ר שיש להדפיסן יחד עם כתבים אחרים של מרן יש עוד אגרות בכת"י ולא להדפיס ההשגות כספר נפרד משום שזה לא מתקבל להדפיס רק השגות על ר' חיים" (שם ח"ה עמ' רה)כלומר שהסטייפלר חשב שאין ראוי לחדד ולהעצים את חילוק הדעות בין השיטות "משום שזה לא מתקבל". הנימוק הזה מעניין, מפני שהסטייפלר היה מחד גיסו של החזוא"ש אולם מאידך שיטת לימודו הייתה ישיבתית קלאסית מבית מדשו של ר' חיים וספריו על הש"ס 'קהלות יעקב' נחשבים בצדק כמאפיינים ומורי דרך בדרך הלמדנות הישיבתית. מעניין שבנו של הסטייפלר – רח"ק הושפע דווקא יותר מדודו החזוא"ש ולמד וכתב ספרים בדרכו של דודו. לבסוף, נמצאה פשרה אחרת ובתשל"ה יצאה מהדורת צילום חדשה של חדושי ר' חיים הלי על הרמב"ם "בתוספת גליונות החזון איש" – כלומר אמנם לא ספר בפני עצמו לבד, אבל גם לא רק חלק קטן ונעלם בתוך "כל כתבי החזוא"ש" אלא בצורה כזו שכל מי שילמד את חדושי ר' חיים במהדורה זו יוכל לראות מיד את הערות החזוא"ש. על המהדורה לא צוין מי המו"ל.

למרות שהספר הנ"ל יצא בצורה מכובדת רוב הספר הם חדושי ר' חיים בצורה קלה לקריאה, ובסופו רק כ26 עמודי הערות החזוא"ש באותיות קטנות, וללא כל מבוא והקדמה. נתפס הספר ה'תמים' ע"י הרב חיים דובר גולבסקי זצ"ל (1924-2020) (להלן הר"ג) ר"מ בישיבה אוניברסיטה ונכדו של הרב שמחה זליג ריגר זצ"ל (1864-1942) [ידיד נפשו של ר' חיים והפוסק ומו"ץ של העיר בריסק בתקופת כהונתו של ר' חיים כרבה של בריסק] כהתקפה על שיטת הלימוד הבריסקאית, והוא יצא כנגדו ב'חרב וחנית' וכתב את הספר: להט החרב המתהפכת – לשמור את דרך עץ החיים  כהגנה על ר' חיים מפני השגות החזוא"ש.

 הר"ג נולד בבריסק כשש שנים לאחר פטירתו של ר' חיים, אולם הוא גדל והתחנך על דמותו הגדולה של ר' חיים למד מפי בנו הגרי"ז וגדל ולמד עם בניו. במבוא לספר כותב הר"ג את הדברים הבאים אודות ר' חיים:

"והנה רבינו הגדול עלה על כל בני דורו ועל דורות הקודמים, שהחמיץ כל מילה ומילה שיצא מפיו, לא רק בדברי הלכה, אלא כל הסבר והסבר שיצא מפי רבינו הגדול, זה היה בתכלית ה"חימוץ" של הלנת ימים שלמים בעיון נמרץ ועמקות עצומה. ויותר שהיה רבינו הגדול נבון וחכם, וכל דבריו יצאו בהמתנה ועיון, למר רעת את העם, לעיין היטב בכל דבר ודור שיצא מפי הראשונים והקדמונים. הוא הגבר הקים עול שהקים עולה של עיון והבנה בכל דברי תורתינו הקדושה, והעמיד דורות של תלמידים שהלכו בדרכיו. אולם ידוע ומפורסם שרבינו הגדול היה מיראי הוראה. וזה ברור שבספר חדושי רבינו חיים הלוי אין הלכות פסוקות, כי הוא מפרש רברי הרמב"ם ושאר הראשונים. אבל מי שיש לו מח בקדקדו יודע שדברי רבינו הגדול, הם הם שורש שרשן העליון של כל ההלכות.

והנה מי אני שאבוא אחרי המלך הגדול הזה. אולם אני מהיחידים שנצלו בחורכן הגדול הזה מיוצאי בריסק דליטא. ואני היחיד מלבד יוצאי חלציו של רבינו הגדול שנולדתי ונתגדלתי באותו הבית של רבינו הגדול. ויהי כי התעו אותי אלוקים, טלטלה אחר טלטלה מסוף העולם עד סופו בזמן פרוץ מלחמת העולם השניה. מווילנא ליפאן ומיאפאן לשנחיי, ומשם לארצות הברית. לא שכחתי את ארצי ארץ התורה מדינת ליטא עמוד התורה וההוראה כפי שלמדנו מרבינו יונה והטור הנ"ל. גם לא שכחתי את עיר מולדתי בריסק דליטא המעטירה עיר של חכמים וסופרים הרבה שנים לפני המחבר והרמ"א. ואחרי נדודים שונים שבאתי קצת אל המנוחה, בזמן שהתחתנתי אחרי שנשארתי לבדי הרבה שנים. והתחלתי לעיין בדברי רבינו הגדול, לראות ולדעת עד כמה שהם מתאימים עם דברי הקדמונים והפוסקים. וראיתי שבדברי רבינו הגדול נמצא אותו הענין בלשון אחר בכל הקדמונים, ביסודות העמוקים ביותר בהלכה. ובמיוחד בין ספרי חכמי קרם ובין ספרי נרות המערבי הריב"ש והתשב"ץ ועוד. וחברתי כמה קונטרסים להלכה שהרבה דברים מיוסדים בין קדמוני עולם ונרמזים בדברי רבינו הגדול. ואחרי אשר עברו עלי ועל משפחתי בעוה"ר צרות רבות ורעות, יסורים ומכאובים ושפטים רעים ר"ל, ואחרי שמתה עלי אשתי, אם הבנים ר"ל, עמדתי לאסוף את הקונטרסים שלי לחבר חבור לזכר נשמתה, ובתוך החבור הזה אני מביא הרבה מדברי רבינו הגדול ואני מתאים את זה להלכה למעשה. ודברי רבותינו קדמוני עולם אשר רק מהם תצא תורה הלכה למעשה, ודברי רבינו הגדול בהבנתו העמוקה בדברי הרמב"ם והראשונים, כולם יצאו מרועה אחר. וכמו שאין סתירה בין חרושי הרשב"א על הש"ס ובין תשובות הרשב"א ובין הספר תורת הבית, כך אין סתירה בין דברי קדמוני עולם לדברי רבינו הגדול"

לאחר דברי הקדמה נלהבים אלו על גדלותו של ר' חיים, עובר הר"ג ומתייחס לספר החדש: חדושי רח"ה עם הערות החזוא"ש:

"והנה בשלהי קיץ שנת תשל"ה, שמוע שמעתי שיצאו אנשים בלתי הגוגים, ולא שמעו לקול הורים ומורים, ולמשפחת הגאון החסיד צדיק יסוד עולם בעל החזון איש. והוציאו במרמה נגד רצונם את ההשגות שהחסיד הנ"ל רשם על ספר חדושי רבינו חיים הלוי, והדפיסו את זה יחד עם הספר חידושי רבינו חיים הלוי. ופה בארצות הברית צלמו את ההשגות האלו והפיצו את זה בכל הישיבות. לכן חשבתי עם קוני, שזה לא עת לחשות ולהחריש. ואגיד את האמת, למרות שזה לא ימצא חן בעיני הרבה חסידים ומעריצים בבני ברק. כאשר שמעתי את זה חשבתי שבעל חזון איש יצא בקול רעש גדול אדיר וחזק לעומת רבינו הגדול, כאן כתוב בחלקת מחוקק ובבית שמואל אחרת מדברי רבינו הגדול, כאן כתוב במגן אברהם אחרת, כאן כתוב בספרי קדמונים אחרים אחרת, במיוחד הלכה למעשה. והייתי מוכן להשיב ולהראות שדברי רבינו הגדול יסודתם בהררי קודש בשורשי ההלכות, כמו שהסברתי. אחרי כן כאשר ראיתי את הגליונות האלו וראיתי באיזה מיני סברות הגאון החסיד הנ"ל חולק על רבינו הגדול, נתתי שבח והודי' לה' שהוציאני למרחב, ובל אמוט לעולם כי מימיני דברי רבינו הגדול (וכאן אני רוצה להודיע בשער בת רבים, שחס ושלום לא עלה על דעתי לזלזל בכבוד הגאון החסיד בעל חזון איש, כי ידוע ומפורסם בכל שערי ציון שערים המצוינים בהלכה. שהגאון החסיר הנ"ל היה צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, וזכה כל ימיו ללמוד תורה לשמה, וכל מעשיו היו לשם שמים. ורבים הלכו לאורו, במיוחד בזמן ואחר החורבן הנורא והאיום, ורבים השיב מעוון, במיוחד מעוון ביטול תורה ובפרט הלכה למעשה)"

ומסיים הר"ג ומסביר את מטרתו ומעשיו בספר:

"לא באתי בספר הזה לחלוק על בעל חזון איש בסברות ובלומדות, בעיקר באתי לברר הלכות, לא מסברות הכרס ח"ו, רק כפי מה שלמדנו מרבותינו הראשונים והקדמונים, ועל ידי זה אנחנו רואים שגדול אדוננו רבינו הגדול ורב כוחו בתורה ובהלכה, לתבונתו אין מספר. הארכתי בהרבה מקומות, כי לפי דעתי בזמננו, אין מקום למה שאמרו במשנה מקום שאמרו לקצר. הכל צריכים לבאר ולפרוט ולברר באריכות. ויסלח לי מי שחושב שבשבילו אין צריכים להאריך כי הוא החכם שמכין כרמיזה".

את בחירתו בשם המיוחד 'להט החרב המתהפכת' מסביר הר"ג בנימוק קבלי:"ומי שבא בסוד ה' ליראיו שמותר לו ללמוד חכמת האמת, בין יבין דברי חכמים וחידותיהם, להבין אמרי בינה שורש שרשה מבינה עילאה, מקור מחצבת נשמת רבנו הגדול. קראתי את הספר הזה להט החרב המתהפכת – לשמור את דרך עץ החיים, כי הוא שומר על "ארחות חיים", ועל "דרך עץ החיים", וזה ידוע ומפורסם אילנא דחיי שאינו מעורב ברע בכלל.  וידוע בהאי עלמא הר הבית ת"ק אמה על ת"ק אמה וכנגדו 'עץ החיים' שהוא ת"ק פרסה וכו' ותחתויה מתפלגין כל מימי בראשית וכו'" כלומר אין כאן רק משחק מילים הרומז למלחמתה של תורה בהכנה על דרכו של ר' חיים מבריסק. אלא גם כוונות קבליות עמוקות הקשורות לשורש נשמת ר' חיים ומשמעותו הקבלית של 'עץ החיים'.

כפי שוודאי שמתם לב, הרב חיים גולבסקי זצ"ל היה דמות מיוחדת במינה ו'טיפוס', אודותיו ואודות ספריו הנוספים ניתן להרחיב באשכול אודתיו בפורום אוצר החכמה. ומומלץ גם לקרוא על דמותו המיוחדת של ר' שמחה זליג בפרק המקיף עליו 'שני בקודש בתוך הספר: רבן של כל בני הגולה (אודות ר' חיים) (מ / 7 / 201) חלק ב' פרק עשרים ושניים. הרב ריגר הי"ד נרצח בשואה בעירו בריסק בד' מר-חשון תש"ג, וביום שלישי הקרוב יחול יום היארצייט שלו.

ונסיים בתפילה, שבקרוב יחזרו כל חיילנו בשלום לביתם, וביניהם גם תלמידי ישיבתנו ושאר ישיבות ההסדר מלומדי המלחמה שיצאו מבית המדרש להלחם מלחמות ה' באויבנו – שיוכלו להניח את 'חרבם' בבחינת 'לא ישא גוי אל גוי חרב' ולהחליפה בחרב מלחמתה של תורה ('חרב על הבדים' – אלו ת"ח) בבית המדרש. אכי"ר.