הרב שלמה גורן זצ"ל – שלשים שנים לפטירתו

בהסכמה לספר חידושים על הרמב"ם שניתנה בכ"ד מר מרחשון שנת תרצ"ה (1935), כשבעה חודשים לפני פטירתו,  כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל, את המילים הבאות:

"הנה הלום ראיתי שתיל קודש זית רענן עולה ופורח על הררי ציון הלא הוא אחד מיחידי הסגולה בין צעירי תופשי תורה"ק ושוקדיה אשר בעיר עז לנו .. חתן תורה נעלה העילוי המצוין בדור עדיו לגאון ולתפארת גדולה בישראל… אשר עוד באביב ימיו נתן לו ה' לב נבון ושכל טוב להסבירה ואהבת תורה וחמדת עמלה ושקידתה נתן בלבו וברב עמל נפשו, ועוצם שקידתו, וגדולת כשרונו עלה במעלת הקודש בעודו צעיר לימים ונעשה קנקן חדש מלא ישן, וטעם זקנים, בחריפות ובבקיאות, כאחד הגדולים, ובע"ה ברוב הימים ירבה מקנתו ותרב גדולתו ויהי' מהיחידים העומדים לנס בין גדולי ישראל גאוני הדור"

מיהו אותו גאון רך בשנים שהרב קוק מגדירו "קנקן חדש מלא ישן כאחד הגדולים" וצופה לו עתיד מזהיר שיתפוס את מקומו בין גאוני הדור??

בהסכמה נוספת לאותו ספר כותב ר"י עץ חיים הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, כך:

""הנה כאשר אהובי וחביבי העילוי הנפלא רך בשנים (כבן ח"י) ואב בחכמה הרב הגאון החריף ובקי בש"ס וראשונים מו"ה…וכאשר הפרח הנחמד הזה הוא באמת מן היחידים המצוינים בדור, שבימי עלומיו עלה במדרגה רמה ונשאה במעלות התורה וראוי הוא לחיזוק גדול מצד מוקירי תוה"ק…שיהיו להם חלק בהתגדלות האילן הגדול הזה שישא בעז"ה פרי ברכה למכביר"

אם כן אותו "עילוי נפלא…אב בחכמה, הרב הגאון החריף ובקי" היה רק כבן ח"י שנים בלבד!! (האמת שהיה בן 17..) במי מדובר?

מדובר בבחור שלמה גורנצ'יק לימים הרב שלמה גורן זצ"ל  שאתמול בכ"ד מרחשוון חל יום פטירתו ה25. בדיוק באותו התאריך שבו כתב הרב קוק את ההסכמה הנ"ל לספרו "נזר הקודש – חידושים ובאורים מקוריים בהלכות פסולי המוקדשין"  (ד / (3)3 / 99) – אותו כתב ופרסם כבן 17 שנה בלבד!

כיצד מגיעים בגיל כ"כ צעיר למדרגה כל כך גבוהה של "גדלות בתורה"? – מסתמא כמו גדולי ישראל אחרים, שמגיל שלוש היו שקדנים וחרוצים וכו' אז זהו שלא! הרב גורן הילד גדל ב"כפר חסידים" ועל ילדותו שם הוא מספר באוטוביוגרפיה המרתקת "הרב שלמה גורן – בעוז ותעצומות" בעריכת הסופר ואיש החינוך והתקשורת אבי רט (מ / 8 / 196).

"אומר את האמת – אף על פי שאהבתי את המורים בבית הספר, לא אהבתי ללמוד. לא הייתי מתמיד גדול ולא מצאתי ענין בלימודים. הייתי "ראש הבריונים" של הילדים, משחק עם כלבים ושרשראות. נלחמתי עם הבדואים שהיו באים לגנוב מהירקות שלנו, עגבניות ובצלים. הייתי הולך עם השרשראות ונלחם בהם. בבוקר הייתי הולך לבית הספר, לומד קצת. אחר כך כבר נמאס לי, אז התחלתי להרעיש קצת, עד שהמורה אמר לי "גורנצ'יק צא" אמרתי "טוב מאוד" וברחתי הביתה"

רק בגיל 10 וחצי, כשמשפחתו עברה לירושלים נכנס ללמוד בת"ת מאה שערים, שם "נהפך לאיש אחר". בגיל 12 כבר עבר ללמוד בישיבת חברון עלה ונתעלה עד שבגיל 17 פרסם את ספרו הנ"ל, שבו כתבו הרב קוק והרב מלצר את דברי ההערכה המופלאים מהם ציטטתי. את הנטייה להשתתף בהגנה על הרכוש היהודי ולהילחם עם ה"בדואים" הוא תיעל ברבות הימים בכך שהפך לרב הראשי לצה"ל מיסד ומורה דרכה של הרבנות הצבאית הראשית שהרבה בזכותו אנחנו יכולים לשרת בצה"ל כאנשים דתיים ובני ישיבה.

בת"ש כשהיה רק בן עשרים ושתיים הוציא הרב גורן ספר נוסף: שערי טהרה על סדר טהרות – מסכת מקוואות (ב / (3)1.61 / 19 – תמר) חיבור זה הוא התחלה של מפעל עצום של חיבור גמרא לסדר טהרות ע"י הבאת כל הנאמר על המשניות בתלמודים ובמדרשי ההלכה והאגדה. מסביב לגמרא כתב הרב שני פרושים ועוד הוספות. גם חיבור זה מעוטר בהסכמות נלהבות של הרב הראשי הגרי"א הרצוג זצ"ל, הגרא"ז מלצר זצ"ל, והרב משה אביגדור עמיאל זצ"ל.

את סיפור חייו המדהים והסוער של הרב גורן ניתן לקרוא  בספר 'עוז ותעצומות' זה הוא ספר חובה לכל דתי לאומי, מפני שבנוסף לספור חייו של הרב עצמו, ניתן ללמוד ממנו רבות על שורשיהם של כמה וכמה מן הנושאים המעסיקים את הציבוריות הישראלית עד היום, ובפרט נושאי דת ומדינה הקשורים לצבא ומלחמה. בחרתי להביא בפניכם מתוך הספר את הסיפור על עצם ההחלטה על אופן שילובם של חילים דתיים בצה"ל, שהשלכותיו ומשמעותיו אקטואליות מתמיד בימים אלה:

"המטרה הראשונה שלי היתה לדאוג לפרסום פקודת מטכ"ל והוראות הפיקוד העליון בנוגע לכל ענייני הדת בצבא. ואכן, הבסיס לכשרות של הצבא היה החוק הראשון שיזמתי במועצה הזמנית. קידמתי אותו על רקע של משבר ממשלתי שהתהווה באותו הזמן. המשבר נוצר לאחר ששני טבחים דתיים מחטיבת אלכסנדרוני קיבלו פקודה לבשל בשבת, מפני שהגדוד עמד לצאת לקון הם הודיעו שהם לא יבשלו בשבת אלא ייתנו לחיילים אוכל קר, על אף שהם צריכים לצאת לקרב, בתגובה לכך, הלכו מפקד החטיבה, מפקד הגרור ושאר המפקדים שם – והכניסו את הטבחים הללו לבית סוהר, לאחר שגילחו את ראשם. זה היה עוד המשך הנוהג הקלוקל של הצבא הבריטי, שכל מי שנכנס לבית הסוהר היו מגלחים את ראשו. לאחר שזה קרה קמה מהומה במדינה – הרב מימון, שהיה אז שר הדתות התפטר מהממשלה ואמר שצבא כזה איננו ראוי להיות צבא יהודי, כאשר הולכים ומכניסים למחבוש ומגלחים את ראשם של חיילים שכל חטאם הוא שלא רצו לבשל בשבת ורצו לשמור על התורה ועל המצוות. היו הפגנות בבני ברק, ברמת גן ובתל אביב, והיו שם צעקות רמות. כיוון שהרב מימון התפטר, נוצר משבר פוליטי, וממשלת האחרות הזדעזעה. כתוצאה מכך, בעיית החייל הדתי התעוררה במדינה, והשאלה העקרונית – איך לפתור את בעיות הדת בצבא ולספק את צרכיו של החייל הדתי – עלתה לסדר היום הציבורי. כדי להחזיר את האחדות בממשלה הבטיח בן גוריון לרב מימון שני דברים: האחד – שני הטבחים ישוחררו מיד, ולבית הדין לערעורים יוגש ערעור על פסק הדין של המחבוש ושל גילוח השיער. השני – תוקם ועדת שרים שתברר את הנושא של החייל הדתי בצבא, כלומר היא תנחה את הצבא בכל הנוגע לענייני הדת בצבא זאת היתה ההצעה של בן-גוריון, והיא התקבלה על ידי הרב מימון ועל ידי השר משה חיים שפירא. לאחר מכן הממשלה חזרה לתפקודה"

הרב גורן ממשיך ומספר על הדיון באותה 'ועידת שרים' שקמה בעקבות אותו מקרה מצער:

"כפי שהבטיח בן־גוריון, התקיימה ישיבה של ועדת השרים, והוא ישב בראשותה. בישיבה השתתפו נציגי כל המפלגות שהיו שותפות מקואליציה, ובהם היה גם הרב לוין, נציג אגודת ישראל שהיה שר בממשלה. מן הצד שני היה ציזלינג מאחדות העבודה, מהשומר הצעיר וממפא"י כמובן, והיו גם הרב מימון ומשה חיים שפירא – כל השרים כולם כל מפלגה הייתה מיוצגת בוועדה הזאת. אני נקראתי לבוא לוועדה כדי לתת חוות דעת בנושא החייל הדתי. בתחילה, לפני שקיבלתי את רשות הדיבור, הביעו כל השרים הדתיים תביעה אולטימטיבית, שייקבע בפקודה שחייל דתי ישובץ רק ביחידה דתית, ואסור יהיה לשבץ אותו ביחידה לא דתית. החייל ישובץ לפי רמת דתיותו, ביחידה שבה יוכל לחיות כפי שהוא התחנך, לשמור על השבת ועל החג, על הכשרות ועל הכול. הם דרשו את זה בכל תוקף, משום שחשבו שזה יפתור את הבעיה. הם אמרו שחייל שייכנס לצבא כחייל דתי וישובץ בין חיילים לא דתיים, "יתקלקל" ולא יחזיק מעמד. הוא יעמוד כפני ניסיונות קשים ולא יוכל להם. התביעה הזאת הוגשה כמעוגנת על יסוד החלטת מועצת הרבנות הראשית דאז, בראשותם של הרב הרצוג והרב עוזיאל, שני הרבנים הראשיים. ההסתמכות של שרי הממשלה הדתיים על החלטת מועצת הרבנות הראשית נתנה משנה תוקף לדרישה האולטימטיבית שלהם, לפיה לא ישתתפו בממשלה אלא אם כן ימלאו את דרישתם. עם זאת, היה לי הרושם שלא הרבנות הראשית יזמה את הבקשה הזאת, אלא שהיא באה מצד המפלגות הדתיות, שביקשו את הסכמת הרבנות הראשית על מנת שלדרישתם תהיה יותר עוצמה שייראה כאילו זוהי כבר הלכה שאי אפשר לסטות ממנה…

באשר שמע ציזלינג את הדרישה של השרים הדתיים, הוא אמר שהוא תומך בה בשתי הידיים. הוא הודיע שהוא מוכן לרכז את כל הדתיים בכיתות, במחלקות, בגדודים ובחטיבות, לתת להם את כל מה שהם רוצים, שיתפללו כל היום כולו, כל הימים, כל השבוע, שיאכלו חמין של שבת כל השבוע ושיתנהגו איך שהם רוצים – ובתנאי שייתנו לחילונים להתנהג כמו שהם רוצים, ושלא יכפו עליהם שום נושא דת. כך הוא אמר, לאחר שנשמעו כל הטיעונים האלו, התבקשתי אני לחוות את דעתי בעניין. אמרתי לנוכחים שאני מתנגד להצעה בכל תוקף, ולא רק שאני מתנגד. אלא במקרה שהממשלה תחליט לקבל את ההצעה הזאת, שכל חייל דתי ישתבץ ביחידה דתית, הם יכולים לראות אותי כמפוטר מן התפקיד הזה ואני חוזר מיידית לעמדה שלי בירושלים וליחידה שלי. אשתחרר מהצבא עם סיום המלחמה, ובכך אסיים את תפקידי. הסברתי את עצמי ואמרתי שאני מתנגד בצורה כה נחרצת מכמה סיבות: הסיבה הראשונה היא אידיאולוגית. במשך אלפי שנים חיינו בגטו, דחקו את היהודים לגטו בעל כורחם, ושם הם היו כלואים. הכריחו אותם לנהל אורח חיים יהודי פנימי ולא נתנו להם לצאת החוצה. לא ייתכן, שאחרי אלפיים שנות גלות – אחרי שזכינו לחירות בארצנו, לשחרר את ארץ ישראל ולהקים לנו מדינה עצמאית – שנשיב את החיילים הדתיים לתוך גטו בתוך הצבא שלנו. צבא ההגנה לישראל חייב להיות צבא שיכול לפתור את כל הבעיות הדתיות של החיילים, מבלי להכניס אותם לתוך גטו דתי. זה יהיה חילול ה' ונוגד את התורה. אמרתי לנוכחים – מה פירוש הדבר שחיילים דתיים יהיו רק ביחידות דתיות? פירוש הדבר הוא שכל הצבא לא ישמור על הדת, לא יאכל כשר, לא ישמור שבת וחג, לא יהיה לו בית כנסת, שום דבר. רק היחידות המיוחדות המועטות שיוגדרו כיחידות דתיות, רק בהן תהיה כשרות מלאה, כשרות למהדרין, ושבת תישמר כהלכתה. רק בהן יהיו בתי כנסת ושם ישבו וילמדו. שם יהיו ששון ושמחה, אבל רק לאחוז קטן של החיילים בצבא. לאחר שזכינו להקמת הדתית. לבסוף שבתי וטענתי שאנחנו חייבים לדאוג לכך שאורח החיים בצבא כולו יהיה מבוסס כך שכל חייל, דתי או לא דתי, יוכל לחיות שם דהיינו, הכשרות תהיה מחייבת לכל הצבא – כל מטבחי צה"ל חייבים להוזות כשרים, וכל המזון המסופק לצה"ל חייב להיות כשר. כמו כן, השבת חייכת להיות יום מנוחה, פרט כמובן לזמני מלחמה או לצורכי ביטחון שותף הצבא חייב לשבות ביום השבת כשם שכל יהודי שובת. נוסף על כך, ככל מחנה צבאי, מבלי לקבוע את גודל היחידה, חייב להיות בית כנסת, כדי שחיילים יוכלו להתרכז שם לתפילה בציבור. העניין של התפילה אסור שיהיה איזה נושא פרטי של האדם שצריך לחפש לו את הזמן לכך, אלא צריך לתת לו זמן ומקום להתפלל. כל החיילים המעוניינים בכך יוכלו להשתתף בתפילה בציבור. אלו היו הדרישות המינימליות שדרשתי והאמנתי שצריכות להתקיים. אם דברי לא יתקבלו, טענתי, אני רואה את עצמי מפוטר ומשוחרר מן התפקיד.

לשמחתי הרבה, לאחר דברי סיכם בן־גוריון את הדיון ואמר: "יש לנו מדינה אחת וצבא אחד. לא נפצל את הצבא לצבאות של דתיים ושל לא דתיים." הוא אמר שהוא לא מסכים בשום פנים ואופן להפריד בין חיל לחיל ולהקים שני צבאות – דתי ולא דתי. חייב להיות צבא אחד, ומכיוון שמי שאוכל כשר – אסור לו לאכול לא כשר, אבל מי שאוכל לא כשר – מותר לו לאכול גם כשר, כל הצבא יאכל רק אוכל כשר. מכיוון שמי ששומר שבת לא יכול לחלל את השבת, אבל מי שמחלל את השבת מותר לו גם לשבות וזה לא נוגד את העקרונות שלו – כל הצבא ישמור שבת, פרט לצורכי ביטחון. בכך סיכם בן־גוריון את הדיון של המפלגות הדתיות, של ועדת השרים, ואז נקבע שלא מקימים יחידות דתיות, אלא כל הצבא כולו יאכל כשר וישמור שבת. מיד לאחר מכן הגיש בן־גוריון, לפי בקשתי, הצעת חוק למועצה הזמנית של המדינה, עוד לפני הכנסת הראשונה, בדבר החובה לספק מזון כשר לכל יחידות צה"ל ולכל החיילים בצבא. זה אחד החוקים הקונסטיטוציוניים הראשונים אשר דן בחובת הצבא לספק מזון כשר לכל החיילים ובחיוב המטבחים להיות כשרים. זה היה בשבילי היסוד שעל בסיסו אפשר כבר לעבוד"

כלומר, הרב גורן ודוד בן גוריון הם אלו שהובילו את ההחלטה שלא יהיו בצה"ל יחידות נפרדות לדתיים וכולם ישרתו יחד, כשהפועל היוצא הוא  שבכל יחידות צה"ל ישמרו הכשרות והשבת. מעניין לצייו שדווקא עם הקמת ישיבות ההסדר הופר במידה מסוימת עקרון זה כאשר במשך שנים רבות בני הישיבות שרתו בפלוגות נפרדות עד שהחולט להסתפק במחלקות נפרדות. כיום כשעולה על הפרק שאלת גיוס חרדים לצה"ל – אחד מהתנאים המועלים הוא הקמת חטיבה נפרדת לחלוטין עבור המתגייסים החרדים, ונשאיר לכם הקוראים להחליט על עמדתכם בנושא.

אגב ד"ר צבי צמרת כתב מאמר מיוחד על יחסי הידידות וההערכה ההדדית של הרב גורן עם דוד בן גוריון שתופי הפעולה והמחלוקת ביניהם.  המאמר נקרא" שלמה ודוד – שני חולמים, לוחמים ובונים: הרב הראשי לצה"ל שלמה גורן וראש הממשלה דוד בן גוריון. המאמר הודפס בסוף הספר 'בעוז ותעצומות'.

החוקר הרב שי הירש הוציא ספר נוסף על הרב גורן בשם 'עטרת שלמה – קווים לדמותו ולפועלו של מרן הרב שלמה גורן זצ"ל' (מ / 8 / 196) שמכיל חוצר חשוב על 'שבחי הרב' קשריו עם גדולי תורה, קורות חייו, רשימת ספרים וכתבי יד. בספר מובאים סיפורים ואנקדוטות לא ידועות המטילות אור חדש ומעניין על אישיותו של הרב גורן.

במשך שנים רבות עסק הרב גורן בענייני הרבנות הצבאית ולא היה לו פנאי לכתוב ספרים. אולם הוא כתב תשובות הלכתיות רבות פורצות דרך בענייני 'הלכות צבא' הלכות שלא עסקו בהם 'למעשה' במשך כאלפיים שנות גלות, בנוסף כתב מאמרים רבים בקבצי 'מחנים' של הרבנות הצבאית, בקבצי תושבע"פ של מוה"ק, עיתון הצפה ועוד. בשנות כהונתו כרב הצבאי הראשי הוא הוציא רק שני ספרים: הירושלמי המפורש עמ"ס ברכות : מהד' חדשה ומתוקנת של התלמוד הירושלמי, עם פירוש חדש מיוסד על תיקוני הנוסחאות לפי כתבי יד וספרי הגאונים והראשונים (ג / (3)1 / 013), ואת הספר: תורת המועדים: מחקרים ומאמרים על מועדי ישראל לאור ההלכה (ל / 1.6 / 81). בתשל"א פרש הרב גורן משרות צבאי לאחר 24 שנות שרות, והתמנה לרבה הראשי של תל אביב ושנתיים לאחמ"כ לרב הראשי לישראל.  רק בתשמ"ג לאחר שהרב גורן סיים את עשר שנות כהונתו כרב הראשי לישראל. הוא התפנה להוציא את מכלול מחקריו ופסיקותיו בעניני צבא ומלחמה בשלשה כרכים של שו"ת: משיב מלחמה (ד / 8.214 / 012 ) לאחרונה יצא השו"ת מחדש במהדורה חדשה ויפה.  בתשנ"ב הוציא הרב גורן כרך נוסף בסדרה על הר הבית: גבולות הר הבית והלכותיו (ד / 9.6 / 32) שבו פרסם את מחקיו המפורטים בעניין גבולות הר הבית המקודשים ומיקום המקדש והעזרות בהר הבית, הייתה לו שיטה ייחודית בנושא והוא נהג על פיה למעשה. בנוסף יצא מפרי עטו של הרב בחייו, הספר: תורת השבת והמועד (ל / 1.5 / 81), והירושלמי והגר"א : על הגהות ובאורי הגר"א על התלמוד ירושלמי בהשוואה לכת"י ונוסחאות הראשונים… ונוסף עליהם פרק בהגהות הגר"א על המכילתא דר' ישמעאל וזיקתן לירושלמי (ג / 0.7 / 15). לאחר פטירתו של הרב הוציאו מכתביו שפע של ספרים בכל מקצועות התורה המבטאים כולם את מקוריותו הרבה ואופקיו הרחבים: משנת הגורן: מאמרים, נאומים ומכתבים (פ / 8 / 427), תורת המקרא: דרשות על פרשת השבוע (ל / 161 / 81), תורת המדינה: הלכות מדינה (ד / 9.81 / 12), משנת המדינה: מחקר הלכתי היסטורי בנושאים העומדים ברומה של מדינת ישראל מאז תקומתה (ד / 9.81 / 12), תורת הפילוסופיה: לקט הרצאות בפילוסופיה יהודית (ט / 7 / 223), תורת הרפואה: מחקרים הלכתיים בנושאי רפואה (ד / 8.211 / 74), ושו"ת תרומת הגורן על או"ח ויור"ד ( ה/ 7 / 298).

המעוניינים להרחיב בחקר דמותו של הרב ומשנתו ההלכתית, יכולים לעשות זאת באמצעות שלש יצירות חשובות שנכתבו עליו:

• היצירה הראשונה היא עבודת הדוקטורט של ד"ר שפרה מישלוב: בעין הסערה: דמותו הציבורית ויצירתו התורנית של הרב שלמה גורן בשנים 1948–1994, תש"ע 2010.
• היצירה השניה היא עבודת הדוקטורט של ד"ר אביעד הולנדר: דיוקנו ההלכתי של הרב שלמה גורן: עיונים בשיקולי הפסיקה ודרכי הביסוס במאמריו ההלכתיים, אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א.
• היצירה השלישית היא ספרו של ד"ר ירון זילברשטיין "בין אדם למדינתו – מדינת ישראל במשנתו ההלכתית של הרב שלמה גורן" – (ד / 9.81 / 027) מחקר מקיף ומעמיק על שית פסיקתו בענייני ציבור ומדינה.

בכ"ד מרחשון תשנ"ד נסתלק מעמנו הרב גורן כשהוא כבן 76 בלבד (שלש ימים לאחר פטירתו של הרב אריה בינה זצ"ל – עליו כתבתי בשבוע שעבר) , אולם הותיר אחריו מורשת עצומה של הטבעת חותם בלתי ימחה על דמותו היהודית של צבא הגנה לישראל, ומורשת רבה בכתב של עיסוק בענייני תורה ומדינה, הלכה ואקטואליה והגות יהודית מודרנית. יהי זכרו ברוך. מורנו הרב עמיטל זצ"ל הספידו בבית המדרש בישיבה: 'וי לארעא דישראל דחסרה גברא רבה' מומלץ!

לפניכם שני סרטונים קצרים הראשון הוא סרטון קצר על חייו ודמותו של הרב גורן, שהופק ע"י המכינה הקדם צבאית 'עוז שלמה' הקרויה על שמו.

הסרטון השני הוא – מפזמוני מלחמת ששת הימים "הרב רבנו גורן" שנכתב ע"י יורם טהר-לב ומושר ע"י אריק לביא – לחצו על הקישור אני בטוח שתיהנו!