ד"ר איתמר ברנר מספר:
ושוב הגיע השיעור השישי בקורס 'השיח היהודי ואתגר המגדר'. וככל שנה, ציפיתי לשיעור הקשה והפחות מוצלח בקורס.
הנושא: ההתנגשות בין הפמיניזם והדתות (לא יהדות, דתות בכלל) – רחב ידיים, נוגע בסוגיות נפיצות מכמה כיוונים (נצרות, אסלאם, בודהיזם כשלעצמם; ואז המפגש שלהם עם סוגיות מגדריות), וקשה לעיכול עבור הסטודנט הממוצע שלנו.
מצד שני, נושא הכרחי שקשה להתקדם בלי לצלוח אותו. בעת הכנת השיעור, העברתי בראשי את כל הווריאציות השונות שכבר ניסיתי עבורו – כולן נכשלו, מי יותר ומי פחות. איכשהו, מכל הקורס הזה, דווקא הנושא הזה לא מצליח לי. בלילה שלפני השיעור, החלטתי ברגע האחרון לנסות את מזלי, ושאלתי את קלוד האם יוכל לעזור. "בשמחה", הוא ענה. "רק תסביר לי במה עוסק השיעור". מיד העליתי אל תוכו מסמך בן שלושה עמודים, אותו הכנתי בייאושי לפני שנים מספר, המסכם את כל תוכן השיעור. "זה תוכנו של שיעור שאינני מצליח לבנות כראוי כבר שנים", כתבתי לו. "אשמח להצעה כיצד ללמד אותו. 80 דקות בזום, רמת תואר שני, לתלמידים ותלמידות דתיים. אה, והשעה מאוחרת", הוספתי. "אין לי זמן להכין מצגת, אז בלי". הקשתי ENTER ובלי יותר מדי ציפיות התבוננתי במסך.
תוך שלוש שניות החל להיווצר מול עיניי שיעור בנוי לתלפיות, כולל חלוקת זמנים, והסבר מפורט בנוגע לאיזה נושא קיבל יותר משקל ואיזה פחות ומדוע, ואיזה חלק (קצר) אין ברירה אלא להשמיט. להפתעתי, מלבד יציאה קצרה לעבודה בחדרים – למידה מסורתית, פרונטלית. אבל איזה מבנה הגיוני וסדור! איזה שאלות וסיכומים ברורים ומבהירים! איך לא חשבתי על כך בעצמי קודם?!
"אולי יש לך רעיון לעוד פעילות כלשהי לשלב בשיעור", שאלתי? "תראה", הוא ענה, "החומר רב ולכן אין יותר מדי זמן. אבל… תוכל לשלב סקר בהתחלה ואולי עוד אחד בסוף. והנה גם השאלות המומלצות לסקר…"
בנקודה זו נשמתי עמוק, העתקתי והדבקתי, ואמרתי תודה. "בבקשה", קלוד ענה. "אשמח לשמוע מחר בערב איך הלך השיעור". ובכן, למחרת בערב חזרתי אליו: "הלך מצוין! והכל בזכותך! השיעור זרם, חלוקת הזמנים הייתה מדויקת, הסטודנטים היו מעורבים ונראה לי שהבינו את השיעור. לראשונה!"
מסקנה: את השיעור הבא אני מעלה לקלוד ומבקש ממנו לשפר, למרות שאני יודע שהוא דווקא כן טוב. מי יודע כמה עוד יותר טוב הוא יכול להיות.