ביום ראשון י"ט סיון מלאו שלשים שנה לפטירת הרב שאולי ישראלי זצ"ל (להלן הר"י) . הוא נולד ב1909 בבלרוס אביו רבי בנימין איזראעליט היה רבה של העירה קוידנוב (ליד מינסק) הוא היה ת"ח גדול שמסר נפשו להנהגת הקהילה והמשך החינוך היהודי וקיום המצוות תחת השלטון הסוביטי עד שנאסר ע"י השלטונות והוגלה לסיביר שם נפטר. כבר בילדותו ניכרו בילד שאול כשרונות גדולים ובעיקר חשק עצום ללימוד תורה, הוא גלה לסלוצק שם למד בישיבה הקטנה בנשיאות הגרא"ז מלצר והר"י אברמסקי זצ"ל. לאחר שנסגרה הישיבה בסלוצק עבר הרב ישראלי ללמוד בישיבה מחתרתית ובקיבוץ אברכים מחתרתי גם הוא שהתקיימו בבתי כנסת במינסק, לשם התקבצו מטובי בחורי הישיבות שנסגרו ע"י השלטונות הרוסים.
בספר "גאון בתורה ובמידות – פרקים לדרכו ולדמותו של מרן הגאון הרב שאול ישראלי זצ"ל" (מ / 7 / 43) מסופר על המשך קורותיו ברוסיה הסוביטית:
"בשנת תר"צ (בהיותו כבן 21) הגיע הרב ישראלי למסקנה, כי במגבלות הקשות שהוטלו על למוד התורה ברוסיה, אין הוא יכול להמשיך לחיות בה ועליו להגר ממנה. למרות הסיכון בשהייה מחוץ למקום מגוריו למי שהיה בנו של רב, ולכן 'משולל זכויות', עבר למוסקבה במטרה להגיש בקשה להגירה, שם התקיים בתנאים קשים מעבודות מזדמנות. פעם אחר פעם נתקל בסירוב לבקשות ההגירה, עד אשר גמלה בלבו ההחלטה לנסות ולחצות את הגבול באופן בלתי חוקי. במוסקבה פגש הרב ישראלי בשני בחורים נוספים שהחליטו לברוח מרוסיה, החברותא שלו עוד מימי מינסק, ר' דוד סאלמאן (לימים הרב ר' דוד סלומון זצ"ל רבו של כפר אברהם), ור' אברהם פשעדמייסקי (לימים הרב ר' אברהם שדמי זצ"ל, חתנו של הרב חרל"פ זצ"ל, וראש כולל 'בית זבול'). באותם ימים היתה רוסיה סגורה ומסוגרת, ודינו של כל הנתפס בהברחת גבול היה מוות מיידי. שאלת הבריחה מרוסיה היתה לכן שאלה קשה וגורלית. יחדיו פנו השלושה לרבה של מוסקבה, הרב יעקב קלעמעס זצ"ל (לימים חבר במועצת הרבנות הראשית לישראל) בבקשת עצה והדרכה. הרב קלעמעס, שהתקשה להחליט בשאלה כה גורלית לשלושה, ערך בנוכחותם 'גורל הגר"א' כדי להכריע בשאלה. הפסוק שעלה בגורל הצביע על תשובה ברורה וחד משמעית: "פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הנהר הגדול נהר פרת" (דברים א' ח'). ומדויקים להפליא היו הדברים, כי הנהר המפריד בין רוסיה לפולין, אותו היה עליהם לחצות בעת בריחתם, נקרא עד היום 'פרות'!
בליל חורף קר ומושלג, בכ"ג שבט תרצ"ג, לאחר הרפתקאות שונות, חצו השלושה את הגבול על נהר פרות הקפוא, כשהם עטופים בסדינים לבנים וספר תורה בידיהם. הם נתפסו ע"י שוטרים פולנים ונכלאו בעיר בורשטשוב. כוונת הפולנים היתה להחזירם לרוסיה, כאשר היה ברור כי פסק דין מוות מובטח להם מיד עם החזרתם. הרב ישראלי פנה בשם השלושה אל מרן הראי"ה קוק זצ"ל בבקשה כי יפעל להשגת 'סרטיפיקטים' עבורם, וכך ינצלו מההסגרה הצפויה להם חזרה לרוסיה. רב המקום, הרב הערץ, הצטרף לפניה, ובמקביל פעל, עם אחרים, להשהיית הסגרתם של העצורים חזרה לרוסיה עד אשר יגיעו האישורים. (הוא אף פעל לעורר את דעת הקהל בעולם למטרה זו), מרן הרב זצ"ל פעל מיד לאשור הסרטיפיקטים עבורם, ועם קבלתם שוחררו השלושה מהכלא, ועלו ארצה, איש איש בדרכו. עד לגיוס האמצעים לנסיעה ארצה, פנה הרב ישראלי לישיבת מיר, שם למד כמחצית השנה. לימים סיפר כי התרשם שם עמוקות מהמשגיח הנודע, ר' ירוחם ליבוביץ זצ"ל. כאשר נפרד ממנו ביקש ר' ירוחם כי ידרוש בשלומו של מרן הראי"ה זצ"ל ויגיד לו כי: "קנאה גדולה הוא מקנא בו על פעולתו למען רבני רוסיה"
ואכן זכו כל שלשת ה"עילויים" הצעירים לעלות ארצה, ושלשתם קבעו את מקום לימודם בישיבתו של הראי"ה קוק זצ"ל – ישיבת 'מרכז הרב'. הר"י גדל והתעלה בתורה, והושפע עמוקות מראשי הישיבה, כפי שמסופר שם בהמשך:
"מיד עם הגעתו ארצה עלה לירושלים, להודות למרן הרב זצ"ל על הצלתו, וקבע את מושבו בישיבת 'מרכז הרב'. במחברת בה נהג לרשום את חדושיו פתח עמוד חדש ועליו רשם כותרת: "תורת ארץ ישראל, פעה"ק ירושלים, ט"ו כסלו תרצ"ד". תקופת למודיו בישיבה היתה רבת משמעות להמשך דרכו. על תקופה זו כתב לימים בהקדמה לספרו 'חוות בנימין' "התקבלנו בחיבה ובתשומת לב מיוחדת לישיבה הק'. בעוד מרן הרב זצ"ל בחיים חייתו. וזכינו עוד לשמוע אמרותיו בקודש, ואף חזינו ולמדנו רבות מקצות דרכו בהדרכת העם בארץ ומחוצה לה, נודל חזונו ועומק השקפתו וטוהר נפשו זיע"א. כמו"כ זכינו לשמוע שיעורים רבי עמקות וחריפות מפי מרן ראש הישיבה הגרי"מ חרל"פ זצוקללה"ה והגות מחשבתו שניתנה בלבת אש…"זמן קצר יחסית למד הרב ישראלי במחיצתו של מרן הרב זצ"ל. אך לתקופה זו היתה השפעה עצומה על כל פועלו, כפי שיעידו הפרקים שלפנינו. עם ממשיכו של מרן הרב זצ"ל בראשות הישיבה, הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, נקשר הרב ישראלי בקשר עמוק ומיוחד. הרב חרל"פ זצ"ל אף בחר בו ללמוד בצוותא, ולחזרה על השעורים הכלליים השבועיים בישיבה עובר לנתינתם"
ב1937 החליט הר"י שהגיע הזמן ללכת בעקבות אביו הי"ד ולקחת על עצמו משרת רבנות בישוב החדש בארץ ישראל. באותם הימים חפשו חברי המושב 'כפר הרא"ה' שהוקם כחמש שנים לפני כן רב לכפר. למשרה ניגשו שלשה רבנים גדולי תורה: הרב אליעזר יהודה ולדנברג (בעל ה'ציץ אליעזר'), תושב הכפר הרב אריה בינסובסקי (בינה) לימים ר"י 'נתיב מאיר'. והרב ישראלי שהיה אז כבן 28 ועדין רווק (ארוסתו בת דודתו בת שבע בורגנסקי הייתה עדין בפולין וחכתה לאישור עליה) ההכרעה בין שלשת המועמדים הגדולים והמיוחדים הייתה קשה, ותושבי הכפר הצעירים התקשו להחליט. הגרי"מ חרל"פ רבו של הגר"י ישראלי הגיע במיוחד מירושלים לשבות ב'כפר הרא"ה' – ובשיחתו עם תושבי הכפר הטיל את מלוא כובד משקלו למען בחירתו של הר"י בטענו ש"לא יתכן שכפר הקרוי על שמו של הראי"ה זצ"ל לא יבחר בתלמידו ותלמיד ישיבתו למרא דאתרא" ואכן חברי הכפר בחרו ברב ישראלי לרב הכפר – והשאר היסטוריה. על מערכת הבחירות המעניינת הנ"ל ניתן לקרוא בהרחבה בספר "ייחודו של כפר – תולדותיו וקורותיו של כפר הרא"ה" עמ' 100-107. אגב, במשפחתנו מספרים כי באותה שבת התארח הרב חרל"פ בביתם של סבא וסבתא של רעייתי – ר' יהודה וחדוה צ'רבוניץ ז"ל מראשוני כפר הרא"ה. הם היו נשואים כחמש שנים ועדין לא נפקדו בילדים, ובמוצ"ש כשנפרדו מהרב בקשו את ברכתו לזש"ק, הרב חרל"פ ברכם ולאחר כשנה חבקו את ביתם הבכורה! השמועה נפוצה בכפר וכשהגיע הרב חרל"פ פעם נוספת לבקר בכפר הוא הופנה לשבות בביתם של משפ' מנדלסון שהיו גם הם חשוכי ילדים, הרב ברכם ולאחר כשנה זכו ללידת בתם הבכורה 'נחמה' לימים הרבנית נחמה אשת הרב יעקב אריאל שליט"א. ר' יהודה צ'רבוניץ היה איש תורה ועבודה אמיתי, הוא היה חקלאי שגידל בין השאר אתרוגים ובכל שנה היה מכין ארגז של אתרוגים מהודרים לרב ישראלי שמהם הוא היה בוחר את האתרוג שלו לברכה. אגב, מספרים שהיה בוחן את האתרוג ממרחק וללא זכוכית מגדלת… לעיתים כשהר"י היה נאלץ לנסוע היה ר' יהודה ממלא את מקומו בהעברת שיעור המשניות בין מנחה לערבית בבית הכנסת של הכפר.
בחירתו של הר"י הוכחה כבחירה של ה"אדם הנכון במקום הנכון" הר"י שימש ברבנות כפר הרא"ה במשך כעשרים ושבע שנים (1938-1965) בהם השפיע מתורתו וחכמתו על תושבי הכפר, הוא למד לעומק את כל נושאי המצוות התלויות בארץ, לימד אותם לחקלאי הכפר והסביבה ופסק בשאלות שאלפי שנים לא נזקקו להן. את מחקריו בנושאי מצוות התלויות בארץ פרסם בתשי"ז בספרו הראשון 'ארץ חמדה' – בהלכות ארץ ישראל, לבירורה של הלכה ולהדרכתה בחיים החקלאיים. חלק ראשון – מבוא כללי על עניני מצות ישוב הארץ, קדושת הארץ וגבולותיה, וחלק שני על הלכות כלאים (ד / 9.1 / 026).
בהקדמת הספר, כתב את הדברים הבאים, המבטאים יותר מכל את יחסו האוהב והמעריץ לבני עדתו בפרט ולחלוצים הדתיים בכלל:
"כאבני חן נוצצות מתנוססים יישובי תורה ועבודה, בהתישבות החקלאית בארץ ישראל משובצים הם בתוך מסגרת החוקה השומרה על אחידות ציבור זה כגוף מלוכד שומר תורה ומצוה, ומעוטרים בנוגה תפארת של הנהנים מיגיע כפיהם. כאן הולכים ונוצרים התנאים למימושן של כל המצוות כולן. כאן נעשה הנסיון להחיות את הטיפוס האידיאלי של איכר יהודי, של "עם שבשדות".
לאחר הבעת הערכה גדולה זו לאנשי "תורה ועבודה" עובר הר"י לדבר על תפקידם של אנשי התורה ביחס לציבור זה – וראויים הדברים מאד למי שאמרם:
"חידוש זה של צורת חיים שנשתכחה מאתנו בתוקף היד ודאי שהוא כרוך בחיפושים והתלבטויות, וכן גם במשגים וטעויות. זו דרכה של התחדשות, וכבר אמרו חז"ל: אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם (גיטין מג). אין להרתע מטעויות כשם שאין להמנע מביקורת. מה שחשוב הוא שתהא זו ביקורת נאמנה, לא מתוך סילוף ולא מתוך שמחה לגילוי מומים אצל אחרים, אלא ביקורת מתוך אהבה, מתוך כאב, מתוך רצון לתקן ונכונות לסייע לתקן. ועוד לפני הביקורת והתוכחה נחוצה ההדרכה. יותר מאשר תמיד זקוק העם כיום לתלמידי חכמים שבארץ ישראל המנעימים בהלכה, לרבנן דיבנה היודעים שההצלחה תלויה רק בשיתוף פעולה עם הצבור והמוכנים לצעוד צעד בצעד עם הצבור בכדי לתמוך אשוריו לבל ימוט, להדריכו ולנהלו על מי מנוחות. בכלל זה אין ספק שצריכה להיעשות עבודה תורנית מקיפה את כל ענפי החיים, הלכות חברה והלכות מדינה, הלכות צבא והלכות עבודת האדמה, לבירור ההלכה ולניתוח הבעיות שהזמן גרמן ופתרונן לאור ההלכה"
הר"י היה נאה דורש ונאה מקיים. הוא יסד וערך את הקובץ התורני 'התורה והמדינה' (פ / 6 / 99) שיצא בשנים תש"ט-תשכ"ב והיווה במה למאמרים של ת"ח גדולי תורה בכל השאלות הנוגעות לענייני תורה ומדינה. הר"י יצר סגנון של עריכה פעילה כאשר המאמרים השונים היו מלווים ה'הערות העורך' שלעיתים תמכו בדברי הכותבים ולעיתים מזומנות הקשו עליהם. מבחר מהמאמרים של קבצי התורה והמדינה כונסו ויצאו לאור בשלשת הכרכים 'בצומת התורה והמדינה' (פ / 6 / 99) שיצאו בתשנ"א ע"י מכון צומ"ת. 'התורה והמדינה' היה המודל שעמד לפני מכון צומ"ת בהוצאת כתב העת 'תחומין' שהחל לצאת בתש"מ וממשיך לצאת פעם בשנה עד היום, ועוסק גם הוא בכל שאלות התורה והמדינה, והשאלות ההלכתיות המתחדשות בחיים המודרנים במדינת ישראל. הר"י עצמו כתב בקבצי התורה והמדינה מספר מאמרים מכוננים שחידשו יסודות המשמשים עד היום בסיס לפסיקה בעניינים אלו, את מאמריו הנ"ל ליקט הר"י והוציאם בשנת תשכ"ו בספר בשם 'עמוד הימיני' (ד / 9.81 / 011). את שמו המיוחד של הספר, הסביר הר"י בהקדמה:
"ובבנות שלמה את בית האלקים הקים עמודיו שנים: עמוד הימיני – יכין, ועמוד השמאל – בועז. סמלים לשמש ולירח אשר אף הם אינם אלא סמלים – הירח, כנגד מלכות בית דוד, כדברי חז"ל, והשמש כהמשך עקבי לדבריהם …כנגד מלכות התורה, אשר על תופסיה נאמר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". 'בועז' – בו עוז ואין עוז אלא תורה. שני עמודים אלה תורה ומלכות ישראל הם הם שעליהם ישען בית המקדש של מטה ושל מעלה כאחד. מלכות בית דוד נמשלה לירח, וכנסת ישראל לירח היא מונה, כי זאת תכונתו, וזאת תכונתם שאין לו משלו ולא כלום. ומתוך ידיעה זו מקבל עליו על מלכות שמים. "למען ילמד ליראה את ה' אלקיו" ומתוך קבלת עול זו משתחרר מקבלת כל עול אחר שאין על גביו אלא ה' אלוקיו (הוריות י"א) ומכיון שרואה את עצמו כטפל ואת העמוד השני הוא 'בועז' בו עוז תורה כעיקר מגיע ומביא העולם כולו יחד עמו לכלל תכליתו. ובזה גופא הופך הוא להיות העיקר (הימני לעולם חשוב רש"י ברכות כ"ח) חולשתו-גבורתו, קטנותו-גדולות. "המאור הקטן" "יעקב הקטן" "שמואל הקטן" "דוד הקטן ומלכות בית דוד – עמוד הימיני".
בראשית שנות החמישים התבקש הר"י ע"י הרב יהושע יגל זצ"ל לבוא ללמד במדרשית נעם מחשבת-ישראל, המקצוע עדיין לא היה קיים בתוכניות משרד החינוך, והר"י אסף חומרים מכל הספרות התורנית על כל הנושאים היסודיים של האמונה היהודית וגם על נושאים אקוטאליים שהעסיקו את הנוער באותם הימים כגון סוציאליזם ויהדות וערך אותם, בליווי הקדמה קצרה לכל נושא. הלקט המבואר הנ"ל יצא בתשי"ב בשם: 'פרקים במחשבת ישראל' ( ט / 3.1 / 015 – מכללה), והיה במשך שנים רבות החומר הרשמי למבחני הבגרות במחשבת ישראל.
הר"י היה גם נואם ודרשן מחונן, כפי שהגדירו רבו הרב חרל"פ במכתב המלצה "שפתותיו שושנים", והיה דורש לעיתים מזומנות בפני קהלים שונים. דרשותיו הרבות בשלל נושאים יוצאות לאור בשנים האחרונות בסדרת הספרים 'שיח שאול' עה"ת (ל / 1.6 / 98) ועל המועדים (ל / 1.7 / 96). 'זה היום עשה ה' – על יום העצמאות ויום ירושלים (ל / 1.6 / 098) , 'דבר לדור – הספדים על הראי"ה, הרב חרל"פ והרצי"ק' (ט / (0.2)8.1 / 30) ואסופת המאמרים והנאומים 'הרבנות והמדינה' – העוסקים בעניני רבנות , הציונות הדתית, מדינת ישראל וארץ ישראל – שנערכו ע"י חתנו הרב ישראל שריר, העוסק שנים רבות בהוצאה לאור של כתבי הר"י והפצת תורתו לרבים.
גדלותו של הר"י לא אפשרה לו לפעול רק ברבנות הכפר, חינוך תיכוני וכתיבה תורנית, והוא נדרש לפעול בכמה מסגרות רבניות ארציות. כך היה ממיסדי וראש 'חבר הרבנים של הפועל המזרחי', וחבר במועצת הרבנות הראשית לישראל שבה היה מהבולטים והמשפיעים בעיקר באחריות על המצוות התלויות בארץ בכלל והשמיטה בפרט, כשרות "בני ישראל" מהודו, היחס לרפורמים, והשתלות לב. בתשי"ט הוזמן ע"י הרצי"ק למסור שיעור כללי במרכז הרב, בהמשך התמנה הר"י לכהן כראש הישיבה לצידו של הגר"א שפירא זצ"ל. הרב ישראלי היה מוסר שיעור כללי בימי חמישי במשך כ 36 שנים עד סמוך לפטירתו. שיעוריו יוצאים בשנים האחרונות בשם: שערי שאול (ג / 5 / 1136) עד כה יצאו השיעורים על ארבע המסכתות: שבת, פסחים, נדרים ובבא קמא – ורוב המסכתות עדין נמצאים בכתובים ובסיכומי התלמידים.
בתשכ"ה התבקש הר"י ע"י הרבנים הראשים לישראל הרב אונטרמן והרב ניסים להצטרף לבית הדין הגדול, אף שלא כיהן לפני כן בבתי הדין המחוזיים. לשם כך עבר הר"י לירושלים ועזב את רבנות כפר הרא"ה, בבית הדין התבלט הר"י כאחד מחשובי הדיינים והוערך על ידי חבריו מכל המגזרים. כלמדן מובהק חידש פסקים בכמה וכמה תחומים. מבחר מפסקי הדין החשובים שלו יצאו בספר "משפטי שאול" – פסקי דין (ד / 8.31 / 017) ומהווים עד היום אחד ממקורות ההסתמכות של היושבים על מדין.
במשך כל השנים, המשיך הר"י לעסוק בברורים הלכתיים בכל חלקי השו"ע ובפרט בענייני מצוות התלויות בארץ ועניני מדינה הקרובים לליבו. מחקריו ומאמריו הרבים נאספו ויצאו בשלשת חלקי חוות בנימין – מאמרים, בירורים ועיונים הלכתיים (ד / 8.20 / 081). את שם לספר נתן הר"י עצמו חוות – ע"ש אמו חוה, ובנימין ע"ש אביו בנימין, כפרפרזה לשו"ת המפורסם 'חוות יאיר' של ר' יאיר בכרך עפ"י לשון הפסוק (דברים ג, יד) "ויקרא אתהן חות יאיר" כאשר המילה 'חות' היא ע"ש סבתו הרבנית 'חוה בכרך' ו'יאיר' כשמו שלו. ספר נוסף: משפטי שאול – תורה ומדינה (ד / 8.31 / 17) , הוא אוסף של התכתבויות הלכתיות של הר"י עם תלמידי חכמים שונים. שזכיתי גם אני לקחת חלק באיסוף החומר מהמכותבים השונים וחויה מיוחדת היתה לי לשמוע מפיהם על יחסו של הר"י לכל צורב, כיצד היה עונה לכל מכתב בד"ת בשפע ונדיבות ומעודד ת"ח צעירים לעסוק בפסיקה הלכתית.
על דמותו הגדולה של הרב ישראלי זצ"ל ועיונים במשנתו ניתן ומומלץ לקרוא בספרים: גאון בתורה ובמידות (מ / 7 / 43), ובספר: פרקי תורה ומדינה – עיונים במשנתו של הרב ישראלי (ד / 9.1 / 26).
בתשמ"ז יסדו הרבנים משה ארנריך זצ"ל ויבל"א הרב יוסף כרמל שליט"א את 'מכון ארץ חמדה' ששם לו למטרה לכנס אברכים מכלל ישיבות ההסדר ולהכשירם לכהן כדיינים רבנים ור"מים ברוח תורת ארץ -ישראל. הרב ישראלי נענה להזמנתם לכהן כנשיא 'ארץ חמדה'. הוא מסר שיעור שבועי בכולל, והדריך במסירות רבה את ראשי הכולל והאברכים, מתוך תחושה של שליחות קדושה. זכיתי ללמוד אצלו בשנותיו האחרונות ולספוג מעט מדמותו ותורתו הגדולה. ואף להשתתפותו בחתונתי שם שמח לפגוש את סב רעיתי ר' יהודה צרבוניץ ז"ל תלמידו ואהובו מ'כפר הרא"ה'. את החופה ערך מורנו הרב עמיטל זצ"ל, ושמחתי לגרום בעקיפין למפגש בין הגדולים למרות המחלוקת האידאולוגית שהייתה אז ביניהם, בבחינת ת"ח שבארץ ישראל המנעימים זה לזה בהלכה.