אתמול ה' באב תשפ"ה מלאו 85 שנים לפטירתו של 'הגאון האמיתי פאר הדור' ו'מאור הגולה' רבי חיים עוזר גרודזנסקי זצ"ל (1863-1940).(להלן רח"ע) התואר 'הגאון האמיתי פאר הדור' הוא התואר שבו השתמש הראי"ה קוק במכתביו אליו, והתואר 'מאור הגולה' הוא הכינוי שבו השתמש הרב הרצוג זצ"ל בפניותיו אליו. אני מקווה שבסוף רשומה זו נבין במעט את השימוש בתארים אלו.
רח"ע נולד בעיירה איוויה שבליטא, אביו הרב דוד שלמה גרודזנסקי היה רב העירה. כבר מילדותו ניכרו בו כישרונותיו הגדולים והתמדתו העצומה, והוא כונה "העילוי מאיוויה", תקופה מסוימת למד בישיבת וולוז'ין שם היה לתלמיד חבר לגר"ח סולוביצ'יק שהיה מבוגר ממנו בעשר שנים, ובאותה תקופה מונה לראש ישיבה צעיר לצדו של הנצי"ב. רח"ע ספג מר' חיים את יסודות שיטתו הלמדנית הבריסקאית שאותה החל לפתח באותם ימים. אם כי הוא עצמו רוח אחרת הייתה בו כפי שנראה לקמן.
בהיותו כבן 20 נשא את לאה בתו של הרב אליהו אליעזר גרודזינסקי, (חתנו של רבי ישראל מסלנט) ששימש ברבנות בעיר וילנה. כשנתיים לאחמ"כ נפטר חותנו והוא מילא את מקומו, וכך כבר בגיל 22 מונה רח"ע לאחד מרבני 'ירושלים דליטא'. למרות גילו הצעיר הוכר כת"ח מופלג, וראש רבני וילנה רבי שלמה כהן בעל ה'חשק שלמה' היה נועץ בו בענינים חמורים של גיטין ועגונות. במהרה התפרסם שמו גם מחוץ לווילנה ורבנים מכל העולם החלו להריץ אליו את שאלותיהם. בנוסף נתגלה כשרונו לעסקנות ציבורית והוא הוזמן לאספות רבנים חשובות בעיני השעה, יחד עם זקני הרבנים. ולאחר פטירתו של גדול הדור רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל (1817-1896) הוכר רח"ע כסמכות ההלכתית העליונה במזרח אירופה.
רח"ע פתח בווילנה בית מדרש שבו כינס צעירים מוכשרים ולמדנים שהתעתדו להיות רבנים וראשי ישיבות, בין המפורסמים שבהם היו: רבי שלמה פוליצ'ק – העילוי ממיצ'יט, רבי יחזקאל אברמסקי בעל ה'חזון יחזקאל', ראש אגודת הרבנים בארה"ב רבי אליעזר סילבר, רבה של תל אביב רבי משה אביגדור עמיאל, רבי משה שצ'קס רבה של לומז'ה ועוד. בבלוג שכתבתי לאחרונה "הרב משה אביגדור עמיאל – שמונים שנה לפטירתו" הבאתי מזירונותיו של הרב עמיאל על אותו קיבוץ אברכים. וההדרכה ברבנות ודינות שלה זכו מרח"ע.
בווילנה היה נהוג מאז 1791 שלא למנות רב ראשי לעיר, ובמקום זה היה תפקידי דינים ומוצי"ם בלבד, אולם ב1911 הכריח השלטון הפולני למנות 'רב מטעם' לעיר, התנאים לבחירת 'רב מטעם' היה שיהיה דובר רוסית ובעל השכלה יסודית לפחות. בד"כ ה"רבנים" שנבחרו למשרה זו היו עמי ארצות ופעמים רבות גם לא היו שומרי תורה, ולעיתים גרמו נזק רב. למשרה בוילנה הציג עצמו רב משכיל שרבני וילנה פחדו שישתמש במשרתו לקידום מגמות רפורמיסטיות והחליטו שיש לעשות מאמץ לבחור למשרה ת"ח יר"ש ולאחר מאבק קשה שבראשו עמד רח"ע נבחר למשרה הרב יצחק רובינשטיין זצ"ל (להלן הר"ר) שהיה בוגר ישיבות חשובות – ת"ח חשוב ובעל השכלה כללית תיכונית ואוניברסיטאית. בשנות מלחמת העולם הראשונה נאלץ רח"ע לברוח לדרום רוסיה מחשש שהשלטונות יגלו אותו לסיביר כבן ערובה כלפי הגרמנים. הרב רובינשטיין שנשאר בווילנה פעל רבות כשתדלן למען התושבים היהודים מול כוחות הכיבוש שהתחלפו באיזור, דאג לנזקקי העיר ועמד בראש ועד העזרה לפליטים הרבים שהגיעו לווילנה. הר"ר היה ציוני בהשקפותיו ופעיל בתנועת המזרחי מימיה הראשונים.
לאחר סיום המלחמה חזר רח"ע לווילנה שיקם את מוסדותיה הדתיים, וביצר את מעמדו כפוסק ומשיב לכל תפוצות ישראל וגם כעסקן ציבורי ומראשי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.
ב1928 פעלו חוגים ציוניים בווילנה לבחירת רב ראשי לוילנה מטעם הקהילה היהודית (ולא רק בתור רב מטעם). מועמד הציונים והמזרחי היה הרב רובינשטיין, עצם הצגת מועמדות לרב ראשי לוילנה כנגד מועמדותו של רח"ע נתפסה בחוגים החרדים ולא רק כפגיעה ברח"ע ובכבוד התורה ו'החפץ חיים' ועוד גדולי תורה יצאו כנגד הפגיעה בכבוד התורה. בחוגים החרדים הוצג הר"ר כ'נוכל' שניצל את העדרו של רח"ע בשנות המלחמה להשתלט על העיר וכו' – כמובן שהתמונה הייתה יותר מורכבת בווילנה באותם הימים הציבור החרדי היה מיעוט ורוב הציבור היה שייך לחוגים ציונים דתיים וחילונים או לחוגים סוציאליסטים (כפי שתוכלו להתרשם בעצמכם מהתמונה למעלה), והיה ציבור גדול שחפץ ברב בעל השקפה ציונית ומשכיל שיוכל לייצג נאמנה את השקפותיו כפי חוץ וכלפי פנים ובנוסף זכרו לר"ר את שנות המלחמה שבהם הוא מסר נפשו לצרכי תושבי העיר, את מלחמתו באנטישמיות בכהנו כחבר בסיים הפולני ואת פועלו למען הקמת רשת בתי ספר תחכמוני בוילנה וסביבתה, ואכן בבחירות שהתקיימו בהם התמודדו על התפקיד רח"ע והר"ר, נבחר הר"ר לרבה הראשי של וילנה. הפרשה גרמה לקרע עמוק בין הציבור החרדי לאנשי המזרחי, וכמה רבנים גדולי תורה חברי המזרחי פרשו בגללה מהמזרחי, ביניהם רבי חנוך אייגש זצ"ל – מח"ס 'המרחשת' והרב יעקב כהן בנו של החשק שלמה. דומני שבמבט לאחור ניתן לומר שהמהלך היה טעות פוליטית וגם לאחר 'לימוד הזכות' שלימדתי לא היה נכון להציג מועמד אף אם הוא ת"ח ובעל זכויות רבות מול רח"ע שהוכר אז כאחד מגדולי הדור ונתמך ע"י החפץ חיים.
חשוב לציין שרח"ע עצמו שמר על יחסים טובים הר"ר גם לאחר הבחירות ויחד שתפו פעולה בכל הנצרך, וכארבע שנים לאחמ"כ נמצאה פשרה לפיה גם רח"ע יוכתר כרב העיר ותפקידי הרבנות חולקו ביניהם. כאשר ההיבטים הפורמליים של הרבנות (כגון רישום לידות ופטירות וכדומה) הופקדו בידי הרב רובינשטיין, והרב גרודזנסקי היה אמון על ההנהגה הרוחנית וההלכתית של הקהילה.
לאחר פטירת החפץ חיים ב1933, הוכר רח"ע כ'גדול הדור' ומעבר לשאלות בהלכה שהופנו אליו, הוא עמד גם בראש 'מועצת גדולי התורה' ובראש 'ועד הישיבות' ודאג לקיומם ומחסורם של כל ישיבות ליטא. הוא התנגד לציונות ולמזרחי אולם עשה זאת במתינות ובכבוד, כשנשאל למשל האם מותר לתמוך ב'תוכנית החלוקה' או שיש בכך משום 'לא תחנם'? – הסביר מדוע לדעתו אין בכך משום 'לא תחנם' ולא ענה שהמדינה היהודית איננה כלל מענינו של הציבור החרדי. וכאשר הכריזה ההסתדרות הציונית על חרם נגדי על גרמניה הנאצית, בעקבות החרם הכלכלי אותו הכריזה על יהודי גרמניה, פנה אליו גיסו הרב אלחנן וסרמן הי"ד שיביע התנגדות לחרם זה. משיקולים של איסור מרידה באומות, סירב לכך הרב חיים עוזר באומרו שגם האומה הישראלית היא אומה, ואין למרוד בה.
סיפור מענין על עיסוקיו הרבים ויכולותיו הפנומנליות מובא בספר: ארי בין העולמות : סיפור חייו ומשנתו של הרב אריה בינה (ר"י נתיב מאיר), מאת אביעד הכהן (2 מ / 2.32 / 32):
" חכם תורה נוסף שזכה ר' אריה להכיר אישית היה ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי, רבם של כל בני הגולה, שישב בווילנה. "כשחזרנו מההלוויה של ה'חפץ חיים'", סיפר ר' אריה לימים לתלמידו יוסף (מוסן) לוי, "החלטתי לעבור דרך וילנה על מנת לפגוש את ר' חיים עוזר, שהכיר את אבי. כשהגעתי לביתו הוא היה באמצע סעודת הצהריים ומזכירו הקריא לו מכתבים בענייני צדקה. כשראה אותי, ביקש שאומר לו 'א שטיקל תורה', דבר תורה קצר. התחלתי לדבר, אך שמתי לב שר' חיים עוזר ממשיך לטפל בענייני הצדקה שבהם שח קודם. כעבור זמן קצר הפסקתי את דברי, חושש להפריע לו. 'מדוע הפסקת?' שאל ר' חיים עוזר. 'כי הרב עסוק', השיבו ר' אריה. 'לא, לא, תמשיך בבקשה', פסק ר' חיים עוזר. ר' אריה המשיך ולתדהמתו כאשר סיים, החל ר' חיים עוזר לדון עמו על כל פרט ופרט מדבריו. "הוא היה מסוגל לעסוק בשלושה דברים בו זמנית מבלי שיסיח דעתו מאחד מהם", הבהיר ר' אריה לתלמידו, וראה בכך קנה מידה לאדם גדול."
רח"ע עמד בקשרי מכתבים עם הראי"ה קוק הן בענייני הלכה והן בענייני השעה והוא מכנה אותו תמיד כינה "ידידי היקר והנעלה…" בספר : אחיעזר: קובץ אגרות, בעריכת אהרן סורסקי, (פ / 8 / 43) , מובאת האגרת המעניינת הבאה ששלח רח"ע לרב קוק זצ"ל:
בעז"ה, עשי"ת תרצ"ג.
הוד כבוד ידידי היקר והנעלה, הרב הגאון הגדול המפורסם כשיית מוה"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א. ישא ברכה מאת ד'.
אחדשת"ה. יקרת מכתבו מיום כ"ח מנחם אב העבר ע"י כבוד הרה"ג מוהר"ז גאלד נ"י הגיעני במועדו. והנה הדר"ג שמועה שמע מהסכמתי לנסוע לאה"ק לשבת שם בקביעות, ורומעכ"ת מוצא שיהי' לתועלת לכל עניני הקדש ולכל עניני הבנין והרכוז היהדות בכלל, ויעורר בדברים נעימים ונאהבים. הנה לא אכחד מידידי כי הרעיון הזה מנקר במוחי זה כמה שנים, אשר נפשי איותה לעת זקנה להסתופף בחצרות היכל ד'. אבל לידי החלטה לא בא, באשר בדור יתום קשה לעזוב את גלילותינו והישיבות, ויעוי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"יד (סי' רכ"ה רכ"ו רכ"ז) מה שהשיב להרה"ג ר' זלמן שפיצער ז"ל. אם אמנם בודאי יש לעשות הרבה באה"ק, בכל זה קשה להכריע, ואין ספק מוציא מידי ודאי, ולהשערתי המרכז מכוון ביותר במקום שרוב בני ישראל נחתים שם, וכעת המרכז היותר גדול לתורה הוא מדינת פולין. בכל זה עוד לא אמרתי נואש להרעיון לצאת בע"ה. אולם מדברי הרה"ג מוהר"ז גאלד שי' עוד לא נודעתי על נכון פרטי הדברים אשר חושב מעכת"ר שי', ייטיב נא הדר"ג להודיעני דעתו בפרטיות, כאשר כן כתב במכתבו, שאם יספיק הזמן לבא בדברים בענין זה יבאר לפני את העולה על רוחו, ואתישב בדבר אי"ה. והנני חותם בברכה לרומעכ"ת ולכב"ב ולכל הנלוים אליו, ועיניהם תחזינה במהרה בשוב ד' את שבות עמו ויקוים בנו כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים.
כנפשו היקרה וכנפש ידידו מוקירו ומכבדו הדוש"ת. חיים עוזר גראדזענסקי
מהאיגרת עולה כי הרב זאב גולד זצ"ל מראשי המזרחי, העביר לרח"ע מכתב מהראי"ה שבו הוא הציע לרח"ע לעלות לארץ ולהתמנות לתפקיד מסוים. בהערות לאיגרת מצוין בשם הרב דב כהן חתנו של הרב גולד שההצעה הייתה לכהן כמעין רב ראשי עולמי לכל תפוצות ישראל (רשכבה"ג), רח"ע לא דוחה את ההצעה על הסף אבל מציין שקשה לו לקבלה מפני שהמרכז הגדול ביותר לתורה כעת הוא 'פולין' והוא חושב שתפקידו להשפיע עליו. דומני שמכתב זה מבטא בצורה חזקה ביותר את ההבדל בין שני הגדולים הנ"ל שהיו כמעט בני אותו הגיל, שניהם עילויים גאונים שלמדו בוולוז'ין והתמנו בגיל צעיר ביותר לרבנות. אלא שבשלב מסוים נפרדו הדרכים הראי"ה בחר לעלות לארץ ולהניח את היסודות הרוחניים למדינה היהודית ולדור הגאולה, ואלו רח"ע בחר בבחירה מושכלת להישאר בגולה ב'מרכז התורה בפולין' ולהנהיג את העולם החרדי בגלות. וכעת אנו מבינים יותר טוב את הכינוי שבו השתמש כלפיו הרב הרצוג – "מאור הגולה"!.
רח"ע נשאר בפולין, והיה בוילנה בפרוץ מלחמת העולם השניה. באותם הימים ליטה היתה עצמאית והיתה מחשבה שהנאצים לא יפלשו אליה, רח"ע יזם את העברת כל הישיבות שהיו בבלרוסיה ובפולין לליטא ושם הוא דאג למחסורם, ביוני 1940 פלשו הסובייטים לליטא והחלו לפגוע ביהודים. כחודשיים לאחמ"כ נדם לבו של קברניט הספינה הגדול –'מאור הגולה' רח"ע שנפטר בה' באב ונקבר בהלוויה גדולה. ההלויה תוארה ע"י הסופר ר' שמואל רוטשטיין שנכח בארוע , ואני מביא אותה מתוך ספרו של אהרן סורסקי: רבן של ישראל – פרקים במסכת חייו ופעלו של רבשכבה"ג .. רבי חיים עוזר גרודזנסקי זצוק"ל מוילנא (מ / 7 / 31):
"ביום ראשון בבוקר נתמלא הבית, המדרגות וכל הרחוב.אלפי אנשים עמדו וחיכו עד שיגיע תורם להיכנס אל החדר, שבו הצטופפו יהודים נלבבים ליד מיטתו ואמרו תהילים… רצפת החדר היתה רטובה מדמעות… הסדרנים האיצו באנשים לצאת כדי לפנות את המקום לבאים אחריהם… הקהל גדל מרגע לרגע. אלפי אנשים הגיעו מקובנה ומשאר ערי השדה, בתוכם מאות רבנים ובני-ישיבה… בשעה שתים־עשרה בצהרים נע מסע ההלוויה ממקומו. ראשון למספידים במעונו של רבי חיים עוזר היה זקן רבני וילנא, הגאון ר' הניך אייגש, אולם אף מלה אחת לא הצליח להוציא מפיו, רק בכיו המר זעזע את כולם, הקהל התמוגג בדמעות… השלטונות לא הפריעו, ואף שלחו כמה עשרות מאנשי המשמר האדום" לפקח על הסדרים… כל החנויות (לרבות של הנוצרים) היו סגורות… את המיטה הקיפו בני-ישיבה בשרשרת חיה… ההלוויה עברה את רחוב טרוקר ואת הרחוב האשכנזי עד שהגיעו אל חצר בית הכנסת. כאן הספידו הרבנים ר' משה שצ'קס מלומז'ה ור' זלמן סורוצקין מלוצק… בקושי רב פינו דרך למיטה ועד בית הקברות, מהלך כמה קילומטרים,נתרבה עוד יותר מספר המלווים. כמעט לא נשאר יהודי אחד בביתו… בשעת הטהרה הספידו בבית החיים יותר מארבעים רבנים ואחד מהם, הרב רג"ב גינצבורג מיאנוב, נשיא אגודת הרבנים" דליטא, התעלף מרוב התרגשות בשעת הספדו… הכל היו נזהרים בדבריהם ורק המגיד דמתא של וילנא, רבי משה ז'וכוביץ, הזכיר במלים קצרות את מה שהעיק על הלבבות -ומיד נגש אליו אחד מאנשי המשמר האדום" וציוה עליו שיסיים… הקבר נכרה בין קברות הגאונים הרב ר' מאיר מיכל והרב ר' מאיר־נח לוין, שני גדולים ידועים מרבני וילנא, הורידו את רבי חיים עוזר אל הקבר וכהרף עין היה גופו מכוסה פתקאות לאלפים… באין לו בן אמר אחיו, ר' אליהו איסר גרודזנסקי, את הקדיש"… שעות רבות אחרי סתימת הגולל עוד הצטופף הקהל סביב לקבר הרענן ועד שהעריב היום לא חדלו ההספדים. כי הלילה החשיך, וחשכה אפפה את לב כל יהודי ויהודי הפליא ה' את מכות הדור שבעתיים הפלא ופלא, כי כבה נר ישראל וכי גלה כבוד מישראל, כי מפני הרעה נאסף ראש גולת אריאל".
פטירתו של רח"ע הצטרפה לפטירתם של שני גדולי ראשי הישיבות בליטא הגר"ש שקאפ ר"י סלוצק שנפטר בט' חשון באותה שנה, ור' ברוך בער ליבוביץ ר"י קמינץ שנפטר בה' כסלו באותה שנה. הסתלקותם של שלשת גדולי הדור בסמיכות שברה את ליבם של יהודי ליטא ובני הישיבות שהרגישו שהקב"ה מלקט את הצדיקים המגינים על הדור לפני החורבן הגדול. ואכן ב22 ביוני 1941 פלשו הגרמנים לליטא ויהדות ליטא ובכללה עולם הישיבות הושמדו. חוץ מישיבת 'מיר' שברחה בעוד זמן ליפן וניצלה, ועל כך נספר בעז"ה בפעם אחרת. עיתון 'הצפה' של תנועת המזרחי שבזמנו הציבה מועמד מול רח"ע פרסם הודעת אבל בעמוד הראשון של העיתון שבו כונה רח"ע – רשכבה"ג (=רבן של כל בני הגולה), ומתחת פורסמה רשימה קצרה ממנהיג המזרחי הרב מאיר בר אילן בה שבה הוא בעצם 'מצדיק' את התואר הנ"ל. למחרת דיווח הצפה בהרחבה על ההספדים השונים שהתקיימו בירושלים, ובפרט הספדו של הרב הראשי הרב הרצוג.
כשפרצה מלחמת העולם השניה שהה הרב רובינשטיין בקונגרס הציוני בג'נבה ומיהר לחזור לפולין שם עמד בראש מפעלי הצלה שונים. מספרים שהרב רובינשטיין השתתף בהלוויתו של רח"ע, ואף ניגש בבכי למיטה לבקש את סליחתו של הנפטר. ימים ספורים לאחמ"כ הצליח הר"ר לצאת מליטה ולהגיע לארה"ב. שם התמנה לאחד מראשי ישיבת רבנו יצחק אלחנן (ישיבה אוניברסיטה), והיה פעיל בפעילויות שונות למען יהודי אירופה, הוא היה שבור וחולה ולא מצא לנפשו מנוחה, וכשנתיים לאחמ"כ נפטר, והוא בן 65 בלבד, ולא זכה לעלות לארץ ישראל – משאת נפשו. ראו אודותיו עוד באנציקלופדיה של הציונות הדתית כרך ה עמ' 585-588 (מ / 2.3 / 022).
התארכו הדברים ולא הספקנו לגעת במורשתו הספרותית והלמדנית של רח"ע שהרי ב'ספרים וסופרים' עסקינן – ולכך ועוד נקדיש בעז"ה את הרשומה הבאה.