אתמול י"ג מרחשון מלאו 110 שנים לפטירתו של רבי אליעזר ליפמן פרינץ (1835-1915) (להלן: אל"ף). הוא נולד בעיר ארנהם אשר בהולנד. אביו החבר ר' רפאל פרינץ היה צאצא של משפחה שהגיעה להולנד מאיטליה באמצע המאה ה-17 ועסק במסחר בדים ושטיחים. הוריו דאגו לחנכו בחינוך יהודי ברמה גבוהה אצל מחנכים ת"ח חשובים, ובמקביל למד מדעים באופן עצמאי. מגיל צעיר שולב בעסקי המשפחה ובכל רגע פנוי עסק בתורה. בהיותו כבן כ"א נשא את הנרייטה יעקובזון מאמשטרדם לפרנסתו עסק במסחר בשטיחים ולנשמתו התעמק בלימוד תורה ויצר קשרי מכתבים עם גדולי תורה ומחקר. לצורך לימודיו החל בבניית ספריתו הגדולה, והזמין ספרים חשובים מסוחרי ספרים מרחבי העולם היהודי. הוא השתלם במלאכת המילה ומל ילדים רבים בעיר והסביבה, ישנה תשובה מעניינת של רבי יעקב עטטלינגר בעל הערוך לנר על שאלתו לגבי מילה בשבת של בן ישראלית שהתעברה מנכרי. החל מ-1871 החל לפרסם בכתבי עת מאמרים תורניים, סקירות וביקורת ספרים – בכל מקצועות התורה.
בברנהם נולדו לזוג פרינץ חמישה בנים ובת. ב-1876 לאחר כעשרים שנות מגורים בברנהם עברה המשפחה לאמשטרדם, שם בעיר הגדולה מצא אל"ף כר נרחב לפעילות, מפאת עושרו הוא לא נזקק לעסוק יותר במסחר ויכל להקדיש את כל זמנו לתורה וכמה – הוא פתח בביתו 'בית מדרש' בו נמסרו שיעורים ברמה גבוהה ע"י גדולי תורה, ובראשם הגאב"ד המהרי"צ דינר שאותו קיבל עליו כרבו. בנוסף ללימודיו ומחקריו, הוא נרתם לפעילות ציבורית והתמנה לראש 'חברת פקידים ואמרכלים' – חברה שנוסדה ב-1810 ופעלה רבות למען הישוב הישן בארה"ק. אולם לא ארכו ימי הטובה ובשנת 1876 נפטרה רעיתו האהובה הנרייטה ושנה לאחמ"כ נפטרה גם אמו. אל"ף נותר לבדו מטופל בשישה ילדים, והוצעה לו הצעת שידוך עם האלמנה גבי' שראה לאב מפרנקפורט דמיין, והוא החליט לעבור לפרנפורט. ספריתו מנתה אז כבר כמה אלפי ספרים יקר ערך ביותר, ותוך כדי תהליך אריזתם החליט אל"ף להכין קטלוג של הספריה שלו קרא: נעימות אל"ף. למלאכת הכנת הקטלוג שכר את ר' יהודה פלק שבהקדמת הקטלוג, כתב את דברי המבוא דלקמן:
"אל אוהבי תורה ודורשי ספריה! הספרים האלה הכתובים ברשימה הזאת נקבצו ונאספו במחיר רב ע"י הגביר היקר החכם והנכבד כ"ה אליעזר ליפמאן בן כ"ה רפאל פרינץ נ"י, רבים מהם מגדולי חכמי ישראל הקדמונים וגאונים אנשי השם המפוארים הנדפסים בדפוסי העברים הקדומים היקרים מאד במציאות. גם רבים מגדולי ישראל חכמי זמננו הנדפסים בזמן הזה; ומלבד כי טהורים ונקיים הם מחלאה, מכורכים בכרכים יפים ונאים הנחמדים למראה ונעימים להשכיל. ולמען הקל למבקש לדעתם, חצצנו נערנו כיד ה' הטובה עלינו השכיל לכתוב את שמות הספרים האלה ע"ס א"ב עם תמונתם תכנם ומחבריהם מקום וזמן דפוסם, וזאת חשבנו למשפט להודיע על מלאכת הרשימה הזאת וענינה. דברי המרשים – יודא ליב בן מוהר"ר גבריאל פאלק, אמ"ד ליראה את ה' לפ"ג [ תרמ"ז]"
מאשתו השניה נולדו לו שלש בנות ובן אחד, ולאחר שנפטרה אשתו השנייה בפרנקפורט דמיין נישא בשלישית ליעני עפשטין. גם בפ"ד לא הניח ידו מפעילות ציבורית והקים ארגון "חבורת מוהלים" ובכך סייע לרגולציה של המצוה שעליה מסר נפשו בכל תחנות חייו.
כשקמה התנועה הציונית, הצטרף אליה רא"ף בכל ליבו, והתפלמס עם רבנים מתנגדי הציונות, בספר המיוחד "פרנס לדורו – התכתבות אליעזר ליפמן פרינץ עם חכמי דורו" (מ / 7 / 183) מופיע מאמר בהמשכים שפרסם ב-1904 "בעניין הציונות" (עמ' 428-440), בסוף המאמר הוא כותב את הדברים הבאים:
פתגם ידוע הוא בתורת הקבלה "עלמא די לעילא אצטריך לאתערותא דעלמא די תתאה" אותו רעיון מתבטא גם בתהלים (קטז יג): "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"; רק אחרי שהרימותי כוסי למעלה – רשאי אני להזכיר את שם ה' ולבקש את עזרתו. עינינו נשואות לאל הטוב, לישועה, רוח והצלה לאחינו ולאחיותינו המעונים בלחץ הגלות. עזרה חומרית וסיוע כספי נוכל להושיט לקרבנות הפוגרומים, לסובלים מרורות אחרי עמידה אמיצה בהגנה עצמית, שבה הפסידו את הכל, במערכה נגד כוחות אכזריים, ונאלצו לנטוש את חורבות שכונותיהם. אבל מה נענה ואיך נעזור לנשים ולבנות שנאנסו, לגברים ולנערים שנרצחו, לפליטים שגורשו מבתיהם, ועדיין אין לבנו סמוך ובטוח שראינו כבר קץ לסבלם, שהמאורעות והפרעות האלו ח"ו לא יחזרו על עצמם! האם אין אנו חייבים, נדרשים ומצווים להשתדל ולדאוג לאלו האחים שרק בגלל ייחוסם היהודי נרדפים על צווארם, להשיג עבורם מקלט בטוח ולקומם הריסות חייהם? האם יש פתרון יותר קרוב ועולה על הדעת מרכישת אדמות ארצנו, המיועדות לנו, ושרק בגלל שנאת חינם גורשנו משם, להחזירן במאמץ מלוכד, משותף ומאוחד לרשותנו?. הרצל, תיאודור הרצל – הגבור שעמד על משמרתו ונפל זה עתה, יהא זכרו ברוך – לא שאף אלא למטרה זו. הוא היה האיש המבשר שהכריז על שיבת ציון. הכרזתו השיבה מתהום הנשייה עריקים, שנמנו על קבוצות יהודים שכבר מחקו מתוך תפילות ישראל כל זכר ציון וירושלים שחזרו מהתנכרותם ותחי בהם רוח חדשה לציון, מתוך הבנה משוכנעת שעם ישראל תמיד התפלל ועודנו מתפלל על בניין ציון ושובנו לשם. ראשי התנועה הציונית לא חשבו אף פעם, וגם כעת אינם חושבים, לדחוק את הקץ ולכונן תנועה משיחית. ואם השעה משחקת להם ויוזמתם תצליח בסיעתא דשמיא – לא יראו בהצלחתם את הגאולה המיוחלת ומימוש חזון נביאינו. משאלת לבם נובעת מרגשי אחווה ואהבת הבריות. ממעמקי לב הקשיבו לקול היוצא ממסתרים, קול ממרומים, קול ה' חוצב להבות אש בלב בוער בנדיבות דשמיא הומניטרית"
עד כאן דיבר אל"ף על הציונות וארץ ישראל כ'מקלט בטוח', אולם הוא ממשיך ואומר שאכן שלומי אמוני ישראל, מצפים מהתנועה והציוניות ליותר מכך:
"אכן אנחנו שאיננו מתגרים בהם אלא מקבלים את מאמציהם של שומרי ציון הנאמנים בסבר פנים יפות אנחנו מגלים עוז בנפשנו לראות בתנועה זו סימן ל"עקבות משיחא". אין אנו רוחשים אמון לקנאים הקיצוניים הטוענים שאסור לנו להצטרף לתנועה הציונית כיוון שבתלמוד הורונו שהקב"ה השביענו שלא לעלות בחומה המקיפה את גלותנו. מקובל עלינו פירושו של פרשננו הראשון לתלמוד, רש"י, לכתובות קיא ע"א, שלא ניחלץ מהגלות באלימות ובכח הזרוע. אנו חוזרים ומזהירים, שאנו רואים בתנועה הציונית תרופה ומרפא למצב המועקה והחולי של היהדות והיהודים, באשר הם שם, בגלות. התנועה הציונית תשכין אחדות ושלום בקהילות ישראל, בקהילות המפולגות והשבורות, אשר בשני חלקיה מחזיקים את מוסדות הציבור היהודי באותה נאמנות למסורת; מקפידים על שחיטה, כשרות, מקוואות, חינוך וכו' לקיימם כדת וכדין לפי החוק היהודי המסורתי. זאת ועוד, אם תשכיל הציונות לחדור לכלל ישראל נזכה לקירוב הרחוקים. כלומר, הקהילות הדוגלות בהתנגדותן לכל עתיד משיחי ומדעיכות בלב בניהן את נר האמונה בביאת המשיח, אותן הקהילות שמחקו כבר כל זכר לציון גם אלה תשובנה לחיק העם, ליהדות הלאומית, ותשאנה לבסוף מתפילותיהן בעול האומה, באורח חיים יהודי נאמן. בדרך זו יקוים חזון הנביא יחזקאל (לז כב): "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל… ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד". נבואה זו נאמרה אחרי תחיית העצמות היבשות של שבט אפרים, אשר העזו לשחרר את עצמם מגלות מצרים, בלא רשות ההשגחה העליונה – אנחנו מצביעים על דברי חז"ל אלו ללא תוספת ביאור"
בספר מובאים התכתבויות מרתקות בשלל נושאים עם גדולי הדור ההוא, חוקרים חשובים ואישי ציבור. בפתח הספר מבוא על האיש ותולדות חייו מאת נכדתו הגב' אלס בנדהיים שאף ערכה את הספר. בספר נוסף – 'פרנס לדורות' (פ / 8 / 149) כונסו דברי תורתו ומחקריו של אל"ף מתוך הבמות השונות שבהם פורסמו כתבי יד וגליונות ספריו. בספר: הגהות וביאורים לש"ס, מאמרים על תפילה ומנהגים, הגות מחשבה ולשון ועוד. בסוף הספר מדור שבו צילומי הקדשות של מחברים שהעניקו לו את ספריהם, ודוגמאות של כריכות ספרים מפוארים מספריתו. הגב' בנדהיים פרסמה גם את: אילן יוחסין למשפחת אליעזר ליפמן פיליפ פרינץ – שניתן לראותו באוצה"ח. המעיין שם ימצא שצאצאיו של אל"ף פזורים היום ברחבי ארץ ישראל – וממשיכים לתרום מאונם והונם למפעלי תורה וחסד.
אל"ף אף סייע למדפיסי הש"ס דפוס וילנא, וב"אחרית דבר" שבסוף התלמוד בבלי נכתב לו הבעת תודה "לכבוד הרה"ג השוע הנדיב מוהר"ר אליעזר ליפמן פרינס מאמשטרדם". ובסוף מסכת חולין אף נדפסו הגהות וחידושים ממנו.
הרב פרינץ נפטר בי"ג בחשון תרע"ו (21 באוקטובר 1915) בפרנקפורט דמיין, ונקבר במיידרברג (Muiderberg) שבאמסטרדם. ב-1930 תרם נכדו ר' משולם אליעזר פרינץ מלונדון את ספריתו, שכללה כבר כ-8000 כותרים בהם כרכים נדירים ועתיקים, לבית המדרש למורים מזרחי שברחוב הלל בירושלים – שלימים הפך למכללת ליפשיץ. עם הגעת הספריה, נערף טקס רב רושם, בהשתתפות נציגי הרבנות הראשית, הסה"ל, משפחת פרינץ וקהל גדול. בטקס נאמו הראי"ה קוק, הרב מאיר בר אילן ונציג המשפחה פרופ' אברהם הלוי פרנקל.
תשעים וחמש שנים שכנה הספריה החשובה במכללה למורים ע"ש ליפשיץ בירושלים, בארונות עץ מיוחדים שהוקדשו לה. לאחרונה נוצר צורך בהעברת הספריה ובהסכמת בני המשפחה נאמני ההקדש הוחלט כי החלק הארי של הספרייה יועבר לספריה הלאומית, כשחלק ממנו אף יוצג באולם הקריאה של הספרים הנדירים, וכעשירית מהאוסף יישאר בחזקת מכללת הרצוג – ליפשיץ, ויקבל מקום של כבוד בספרית המכללה אשר ב'היכל שלמה'. זכיתי לעבור יחד עם ידידי דוד אלטלף ואיתי קופר על אלפי הספרים שבספריה ולבחור מהם את הספרים שישכנו ב'היכל שלמה' -זאת הייתה חוויה מיוחדת במינה וחד פעמית!. זכה רבי אליעזר פרינץ, הת"ח והחוקר, עסקן הציבור למען ישוב ארץ ישראל והציונות, שספרייתו המפוארת תשכון משכן קבע בספריה הלאומית של מדינת ישראל, ובסמינרים למורים דתיים המחנכים את הדורות הבאים לתורה וחכמה – בירושלים עיה"ק. יהי זכרו ברוך!
