הרב חזקיה די סילוה (להלן רח"ד) נולד ב- 1656 בליווורנו שבאיטליה. באותם שנים צמחה ופרחה קהילת יהודי ליוורנו ורח"ד למד תורה מפי רבניה. אולם נפשו של רח"ד חפצה בתורת ארץ ישראל, ובהיותו כבן עשרים עלה לירושלים, ולמד בישיבתה המפורסת 'בית יעקב' שנוסדה ע"י רבי יעקב ישראל חאגיז' ובראשה עמד באותם שנים חמיו של הרב חאגיז' – הראשון לציון הראשון ר' משה גלאנטי המכונה המג"ן. כשנתתים לאחר עליתו נשא לאשה את חנה בתו של איש ההלכה והרופא רבי רפאל מרדכי מלכי שעלה גם הוא עם משפחתו באותם שנים מאיטליה ולמד בישיבת 'בית יעקב' שם פגש את רח"ד ובחר בו לחתן. לאחר חתונתו המשיך לעמול בתורה בישיבת 'בית יעקב' בירושלים, ותקופה מסוימת אף גלה למצרים ללמוד מרבי שלמה קוסטא ורבי יהודה שארף . ב- 1689 נפטר ראש הישיבה המג"ן, והישיבה נכנסה למשבר ובנוסף הייתה שנת בצורת והיה רעב קשה בירושלים. רח"ד נשלח ע"י רבני העיר לאירופה לגייס כספים עבור תושבי ירושלים במסעו הגיע לאמשטרדם שבאותם הימים היתה מרכז לדפוס עברי. הוא התעכב בעיר כדי לסיים את כתיבת ספרו הגדול 'פרי חדש על יורה דעה' (סימנים א-קכב) ולהביאו לדפוס.

מסתבר שבזמן שהותו של הרח"ד באמשטרדם ועבודתו על סיום כתיבת ה'פרי חדש' הוא ישב בספריה החשובה של בית המדרש 'עץ חיים' ספרדי, שנוסדה עוד ב- 1639 ועברה למשכן הקבע שלה בבית הכנסת הפורטוגזי החל מ- 1675 ושם היא נמצאת עד עצם היום הזה. הספריה של בית המדרש עץ חיים – אשכנזי הנמצאת היום בחדר אמשטרדם שבספריתנו – נוסדה רק בשנים יותר מאוחרות, אולם ככל הנראה חלק מן הספרים הישנים שבה, נאספו מבתי הכנסת האשכנזים של אמשטרדם, ומי יודע אולי רח"ד למד גם בהם (ביינתיים לא מצאנו הערות שלו בשולי הספרים שברשותנו…). כמובן שהמהדורה הראשונה של הספר נמצאת ב'חדר אמשטרדם' אשר בספריתנו.

בהקדמת הספר מסביר רח"ד את שם הספר 'פרי חד"ש' הן כר"ת של שמו חיים די סלויה – והן בגלל החידושים הרבים שבספרו. הוא דן בכל שאלה ממקורותיה בתלמוד ובדברי הראשונים ובוחן בביקורתיות וללא מורא את דברי הראשונים וגדולי פוסקים שקדמו לו. יש בספר לעיתים חדושים לקולא, כמו פסיקתו לגבי חלב עכו"ם "הכלל העולה דבעיר שלא נמצא שם חלב טמא, או שהיא יותר ביוקר מחלב טהור, מותר לקנות מהעכו"ם חלב שחלבו בלא ראיית ישראל כלל. וכן מצאתי המנהג פשוט פה אמשטירדאם, וכן נהגתי אני גם כן זולת קצת יחידים הנזהרים בזה" קדם לו בפסיקה זו הרדב"ז. ויצאו כנגדה בתוקף החת"ס ואחרונים נוספים. בספר הוא קורא תגר על חומרות יתירות אחר התלמוד, ואומר אין לנו לגזור גזירות מדעתנו בדבר שלא נזכר בתלמוד… אין לנו לחדש אחרי שנסתם התלמוד (סי' כ"ז א', סי' ל"ז א', סי' ל"ב ו', סי' נ"ח ט"ז). ולעיתים הוא דוקא מחמיר כנגד הדעה המקובלת. אך החידוש הגדול בספר הוא שבזמנו כבר החלו להתקבל בעולם פסקי המחבר בשו"ע והרמ"א כמחייבים. ואילו רח"ד לא ראה את פסיקות הב"י כמחיבות וחלק עליהם בכמה וכמה מקומות ולעיתים בלשון חריפה כדבריו בסי' ש"ט ס"ו "שהמחבר וכל האחרונים טעו בזה."

פרסום הספר 'פרי חדש' גרם לסערה, כפי שמספר בן הדור רבי אברהם הלוי בעל שו"ת גינת ורדים (1650-1712) בשו"ת גינת ורדים (כלל ג' סי' ג):

"עובדא הוה בחד צורבא מרבנן דהוה חריף טובא ואורייתיה מרתחא ליה וחיבר ספר על טור י"ד הוא ספר פרי חדש. ויש בו חדושים רבים מפלפול ובקיאיות. ואע"פ שאין הכרעתו מכרעת לנו לענין פיסקא דדינא, מ"מ יועיל לנו הספר הלז להקל מעלינו טורח החיפוש, ולכל הפחות יועיל להערה ואנחנו נדע מה נעשה… ויהי כבוא הספר הלז למצרים עברו מעברה על מקצת דבריו ומצאו ששלח רסן לשונו לדבר תועה על גדולי ישראל… ועל רבי' הגדול ב"י אשר הוא לכל הוראתינו יסוד ועמוד בכל התלמוד… ויהי בהתפרסם הדברים… וקבצו חכמי ישראל מבני העיר וגם גרים הנמצאים מארץ אחרת ויבקשו לקעקע ביצתו ועלתה הסכמת החכמים לפייס שני הצדדין לבלתי שלוח יד בחכם המחבר ולא לפגום בכבודו ח"ו ולא בנגידא ולא בשמתא, אכן בינם לבינו בסתר דברו אתו תוכחות והתנצל וידע אשר עשה ובוש ממעשיו… עלתה הסכמתם שספריו הנמצאים פה מצרים שישקעו בבנין וגזרו והחרימו בכל תוקף ובכל אלות הברית על דעת המב"ה [=המקום ברוך הוא] שלא יקרא אדם בספר הלז לא קריאת עראי ולא קריאת קבע וכתבו הסכמה זו… וחתמו בה כל חכמי העיר וגם הנמצאים מארץ אחרת גם נקרו נקרו הנה רבני חברון תוב"ב ושאלו מהם שיסכימו במעשה אשר נעשה ואמרו שלרצון בני העיר הם חותמין בהסכמה זו אכן אינם מקבלים הסכמה זו עליהם שבצאתם חוץ לעיר יחזיקו בספר הלז וילמדו בו"

נמצא א"כ שרבני מצרים (ושניים מרבני חברון)  הטילו איסור על הספר 'פרי חדש' והורו לגונזו. אם כי לאחר לחצים לא הטילו חרם על המחבר עצמו.

לאחר כשנתיים בחו"ל, חזר ה'פרי חדש' לירושלים. בשהותו באמסטרדם הוא פגש את הגביר ר' יעקב פירירא, נדיב מפורסם שתרם רבות למטרות צדקה באמסטרדם ובארץ ישראל. יעקב פירירא היה בנו של הגביר אברהם פירירא שייסד בשנת תי"ט (1659) את ישיבת חסד לאברהם בעיר חברון. לאחר פטירת אביו בשנת תנ"ט (1699) הגדיל בנו יעקב את קרן התמיכה בישיבה והרחיב אותה. מאז נקראה הישיבה "חסד לאברהם ואמת ליעקב". הפרי חדש הציע לגביר להקים ישיבה דומה בירושלים שילמדו בה חכמי העיר ושתיקרא על שמו. ואכן כשחזר רח"ד לירושלים הקים ישיבה שהקראה 'בית יעקב – פירירא' והיותה תחליף לישיבת 'בית יעקב – ויגה' שבה למד הוא עצמו ונסגרה לאחר פטירתו של ראש הישיבה המג"ן. רח"ד עצמו עמד בראש הישיבה ומסר בה שיעורים, אולם לא ארכו הימים וכשנתיים לאחר חזרתו ארצה בימי החנוכה כ"ט בכסלו תנ"ו (סוף 1695) נפטר הרח"ד והוא כבן 39 בלבד! ונקבר בחלקה הספרדית בהר הזיתים.

כעשור לאחר פטירתו, יצא בנו הצעיר רבי דוד מירושלים לאמשטרדם עם כת"י שהותיר הרח"ד – פרי חדש על אורח חיים. רבי דוד טיפל במסירות בכל הנדרש להדפסה וזכה להוציא את הספר ב- 1706.  גם בספר הזה ישנם פסקים מקוריים, לדוגמא בהלכות מגילה מעלה המחבר את השאלה: כיצד נהגו לצום בתענית אסתר, הרי כתוב שכל הימים שבמגילת תענית בטלו חוץ מחנוכה ופורים, ובמגילת תענית נאמר שכל הימים הרשומים בה אסורים בתענית גם לפניהם ואחריהם? הוא מביא את תרוצו של הרז"ה שמכיון שפורים נחשב ל'דברי קבלה' ודברי קבלה אינם צריכים חיזוק א"צ לאסור את התענית לפניה, וכאן מחדש רח"ד חידוש גדול שכ"ז נכון לגבי פורים דמוקפים שיום ארבעה עשר הוא הפורים שלהם ומכיון שהוא מדברי קבלה מותר להתענות לפניו ביום י"ג. אולם בירושלים שיום הפורים שלהם הוא בט"ו האיסור להספיד ולהתענות ביום י"ד הוא רק בגלל שהוא ב'מגילת תענית' (שהרי איננו נחשב לפורים וממילא איננו מדברי קבלה) וא"כ יש לאסור להתענות גם ביום י"ג כמו בכל הימים האסורים רק בגלל מגילת-תענית ולכן צריכים חיזוק. רח"ד מסיים "נפיק לדידן דיתבינן בירושלים דקרינן בט"ו שיהא אסור לן להתענות בי"ג וכן נראה עיקר אע"פ שלא נהגו כן". מענין לציין שיש מהדורות ישנות של הספר שצינזרו וכתבו "ואין נראה עיקר"…

אגב, פגשתי פעם יהודי ירושלמי חסיד קרלין ירושלמי, שאמר לי שמקובל במשפחתם שהפרי חדש הוא המרא דאתרא של ירושלים, ובירושלים יש ללכת אחרי פסקיו – ולכן אינם מתענים בתענית אסתר בשנים שהיא חלה בי"ג באדר (רוב השנים).

כמובן שהמהדורה הראשונה של הפרי חדש או"ח נמצאת גם היא בספריתנו, בספרית הרב יששכר תמר זצ"ל. העותק שלנו היה בבעלותו של הרב אברהם לוונשטאם (1775-1839) רבה של מזריטש ואמדן. בנו של רבי אריה לייב ברעסלא מח"ס שו"ת פני אריה. בעלותו מופיעה הן עג"ב שער הספר, והן בדף מיוחד המצורף לספר.

נחזור לדברי רבי אברהם הלוי  בעל שו"ת גינת ורדים שהבאנו לעיל, לאחר שהוא מתאר את החרם שהחרימו רבני מצרים את הספר 'פרי חדש' הוא ממשיך וכותב: "והחכם המחבר נתבקש בישיבה של מעלה ובכן כמה וכמה חכמים שלמים וכן רבים נכספה וגם כלתה נפשם להגות בספר הלז… מה גם שזה לי ימים והדבר הזה בלבי כאש בוערת…"

לאחר דיון האם החרם הותר לאחר פטירתו של המחבר מגיע הרב הלוי למסקנה כי החרם לא הותר מעצמו אבל די בכך שאותו בית הדין שהחרים יבטל כעת את האיסור ויהיה מותר ללמוד בספר. ואכן בהשגחה פרטית התמנה ב- 1740 תלמידו המובהק של רח"ד – רבי שלמה אלגאזי השני (1673-1762) לרבה של מצרים, וביטל את האיסור על ספר 'פרי חדש' ועוד הגדיל לעשות שהיה נוהג לפסוק כדעת רבו בכל מקום שבו חידש פסקים יחודים. ואכן מאז זכה הספר 'פרי חדש' להכרה כאחד מספרי הפסק מהשורה הראשונה, ולקוטי פר"ח שבהם מסקנות דיוניו ופסקיו נדפסו במהדורות רבות של השו"ע. להרחבה על פרשת החרם על הספר 'פרי חדש' ורקעה, כדאי לקרוא בעבודת הדוקטורט של הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין "רבי אברהם הלוי מחבר שו"ת גנת ורדים ובני דורו" (ה / 3 / 14) עמ' 301-315.

ב- 1696 כשנה לאחר פטירת הפר"ח נולד בעיר סלא שבמרוקו – רבי חיים בן עטר – האור החיים הקדוש. לא כאן המקום להאריך בסיפור חייו, לענייננו כעת חשוב הספר 'פרי תאר' שאותו חיבר, בהקדמת הספר, הוא מתאר את שלשת הפוסקים מפרשי השו"ע שבדבריהם הוא עוסק בספרו:

"הראשונות – מפרשי השו"ע הראשונים הנה באו, וחיבוריהם הם בבחינת נהרי נחלי דבש סביבות הגן והיו לשלשה ראשים: שם האחד פי' שונה הלכות, אשר שם הזהב וזהב האר"ש ההיא טוב. ושם הנהר השני גיחון יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ושם הנהר השלישי חדקל, שמימיו חדים וקלים, הוא ההולך קדמת אשו"ר לחפש אחר פסקי ראשונים ותוהא בהם – וחרב קולמוסו מלאה דם חללים וצרופים אשר צרף במצרפו, ואמר כי הוא זה פרי חדש, אליו תשמעון"

בדבריו אלו מסביר האוה"ח שבספרו הוא ידון בדבריהם של נושאי כליו של השו"ע: הט"ז והש"ך, שאותם הוא משבח. ובספר 'פרי חדש' שאותו הוא מבקר על מגמתו וסגנונו. השם 'פרי תאר' לקוח מן הפסוק "זית רענן יפה פרי תאר קרא יהוה שמך.." (ירמיהו יא, ט"ז) והמילה 'תאר' מתכתבת עם שם המשפחה 'עטר'. האוה"ח בחר להוציא את ספרו מסביב לשו"ע כאשר מצד אחד של השו"ע מודפסים מחדש דברי ה'פרי חדש' במלאם ומצד שני ה'פרי תאר'  את הטעם לבחירה זו הוא מסביר בהמשך ההקדמה:

"לטובה נתכוונתי  להדפיס חידושי סמוך ל'פרי חדש', לפי שרוב משאי ומתני עמו יחדתי, לשתי סיבות: א', כי דרך לו ישר  כאדם בעל חכמת תורה הישרה, ב' לפי שחורפתו מְחַלְיָא לִיה  חריפותו גורמת לו לדבר נגד ת"ח גדולים וטובים ממנו  המה גדולי עולם, והסיר מסוה הכבוד  שהיה ראוי לו לנהוג בהם, אשר לא טוב עשה בזה דוקא. וברוך ה' יגעתי יגיעה שכליית ומצאתי  כי כמלא נימא עֲבָרַתּוּ אינו חסר אלא מלא נימא משלימות דעת הראשונים, ורְתחת תורתו גְמָעַתָּה – ומלא נימא זו נבלעה ונגמעה בשל ורתחת תורתו גְּמָעַתָּה, ונאמן עלי הדיין שלא עסקתי עמו דרך קינטור, אלא באהבת אמת ואמונה".

לספר המשולב משני הפרות 'פרי חדש' ו'פרי תאר' קרה המחבר 'פירות גנוסר' עפ"י הגמרא בברכות מ"ד המדברת בשבח פירות גינוסר – המתוקים.

ב- 1741 עלה האוה"ח עם כשלשים משפחות תלמידיו לארץ ישראל – כשנה לאחמ"כ התיישב בירושלים והקים בה ישיבה בשם 'כנסת ישראל'. באותו תקופה חי בירושלים נער כבן 18 בשם חיים יוסף דוד אזולאי  שלימים גדל לאחד מגדולי ישראל  הלא הוא רבנו החיד"א שבספרו שם הגדולים (מערכת ספרים, ערך פרי תואר) מספר את הסיפור המדהים הבא: "ואני זכיתי בילדותי לילך עם הרב הנזכר (=רבי חיים בן עטר) וכל בני ישיבתו לעשות זייאר"ה על מצבת הצדיקים שבעיר הקודש ירושלים ת"ו, וכבואנו למצבת הרב 'פרי חדש' ראינו להרב הנזכר שנשאר יחידי על מצבתו כמו רביע שעה, ורחושי מרחשן שפוותיה. והבנו דהיה שואל מחילה ואומר כי לשם שמים נתכוון וכיוצא"

באותה שנה שבה הגיע האוה"ח לירושלים,  טיפל ידידו רבי שלמה בן יצחק אלוף מליוורנו בהדפסת ספריו 'אור החיים – על התורה' ו 'פרות גנוסר' בבתי הדפוס שבליוורנו. ההדפסה נתקלה בקשיים בגלל הביוקרטיה הקשה של קבלת 'רישיון הדפסה' שהייתה באותם שנים באיטליה. רבי שלמה התייאש ומסר את הספר 'פרות גנוסר' להדפסה באמשטרדם! וכך מסובב הסיבות סובב שגם הספר 'פרי תאר' המתפלמס עם ה'פרי חדש' יידפס כמו ספרי הפרי חדש על יו"ד ועל אוה"ח – באמשטרדם!

למרבה הצער גם האוה"ח הק' כמו עמיתו ה'פרי חדש' נפטר כשנה בלבד לאחר עליתו ארצה והקמת ישיבתו, כשהוא בן 47 בלבד. הוא נקבר בהר הזיתים במרחק מטרים ספורים מקברו של בעל ה'פרי חדש' – ומסתמא גם בעולם האמת הם יושבים ולומדים ומתווכחים יחד. הפרי חדש נפטר כאמור בחנוכה  ולכן מעטים עולים לפקוד את קברו ביום היארצייט שלו, אולם כאשר עולים המוני בית ישראל לקברו של האור החיים הקדוש ביום ההילולה שלו בט"ו בתמוז, רבים  מהם פוקדים גם את קברו הסמוך ונראה של בעל הפרי חדש שאתו התפלמס בעל האוה"ח ב"אהבת אמת ואמונה".

ולמעוניינים להרחיב ולהעמיק על שיטתו של ה'פרי חדש' בהלכה, מצ"ב שיעורו של הרב שמואל גלייזר ר"מ בישיבת ההסדר בירוחם – פרי חדש (הרב חזקיה די סילוה) – במסגרת הפודקאסט 'עולמם של אחרונים'