היום מלאו מאה שנים לפטירתו של ה'שם משמואל' האדמו"ר השני מסוכצ'ב. ה'שם משמואל' הוא כמובן כינוי ע"ש ספרו המפורסם ושמו המקורי הוא הרב שמואל בורנשטיין (להלן: הרש"ב), הוא נולד בקוצק לאביו רבי אברהם בורנשטיין בעל ה'אבני נזר' האדמו"ר הראשון מסוכצ'ב. למרות שהיה כבן שלוש בלבד כשנפטר סבו רבי מנחם מנדל מקוצק – הוא זכר היטב את דמותו וידע לתאר את ליל הסדר שחגגו במחיצתו. מכיוון שהיה בן יחיד (הייתה לו אחות אחת) השקיע אביו השקעה מרובה בחינוכו ואכן כבר בצעירותו צמח לת"ח גדול. יחד עם אביו הרביץ תורה בישיבה החסידית הראשונה שהקים האבני נזר בקרושנוביץ, ולפרנסתו עסק במסחר היין וסחורות נוספות. הרש"ב הוא זה שערך את ספרו של אביו ה'אגלי טל' כפי שכתב האבני נזר בהקדמת הספר:
"ולטוב יזכר שם בני מהר"ש נ"י שטרח הרבה בסידור הכתבים על מכונם המוקדם מוקדם והמאוחר מאוחר. וגם מלאתי את ידו להוציא את כל פסקי הלכות מתוך הפלפול ולעשות את פנים הספר בלשונו כי הוא בעל צחות לשון הקודש. וקמא קמא דתיקן הביא לפני וראיתיו מתאים עם הביאור לא החטיא המטרה [רק במקומות מועטים שהצרכתי להגיה קצת הלשון לפי ערך רוחי] והכל מסודר על מכונה ועליה יסוב הביאור כחפץ לבבי"
כשנפטר ה'אבני נזר' בתר"ע (1910) היה הרש"ב כבן 56, בתחילה לא רצה לקבל עליו את עול ההנהגה מפני שחשש ל'ביטול תורה' – אולם זקני החסידים לחצו עליו בטענם שכמו שאביו השכיל לעסוק בתורה במקביל לתפקודו כאדמו"ר, כך יצליח גם הוא. הרש"ב אכן הצליח ובגדול, הוא פיתח את החצר בכמות ובאיכות, עמד בראש ישיבה שהקים בסוכטשוב שיצאו ממנה למדנים גדולים. ובמקביל המשיך לעסוק בהוצאת כתבי אביו כאשר ליקט את תשובותיו, העתיקם ערכם והוציאם בסדרת השו"ת 'אבני נזר'. למרות שהקדיש חלק ניכר מזמנו וכוחותיו להוצאתה לאור של תורת אביו, בחר שלא להוציא את דברי תורתו שאמר על השולחן מפני שהוא כתב אותם בקצרה ובראשי פרקים, והרש"ב חשש שלא יובנו כראוי ע"י הקוראים. אולם בשיחותיו שלו בשעת עריכת השולחן (טיש) הוא הרבה לצטט מדברי תורתם של סבו השרף מקוצק ושל אביו ה'אבני נזר' לבארם ולפתחם. הרש"ב כיהן באדמורות כ-15 שנים בהם הרבה לומר ד"ת עמוקים ומקוריים בהרחבה וזרימה. אולם הוא לא התפנה להוציאם לאור. רק לאחר פטירתו טרח בנו ממשיך דרכו האדמו"ר רבי דוד בורנשטיין הי"ד בעל ה'חסדי דוד', להוציא את דרשותיו לאור, והמשיך את דרכו של אביו שטרח להוציא את כתבי אביו שלו, וכך כתב בהקמת הספר:
"יתענגו החכמים וישמחו הנבונים בהגלות נגלות מאורי אור יקרות וקפאון חידושי תורת כ"ק אבינו אדומו"ר הרב הגאון הקדוש זצוקלל"ה אשר הניח אחריו ברכה, כתובים בכתב ידו הקדושה, דברי אלקים חיים אשר דרש מדי שבת בשבתו ומועדי קודש, המבשרות צבא רב קהל חברים מקשיבים לקולו. משובצים באבני נזר קודש, מאמרי קודש מכ"ק אביו אדומו"ר הגדול הרב הגאון הקדוש רשכבה"ג זצוקלל"ה אשר שמע מפיו הקדוש ומהם אשר נכתבו בכתב ידו הקדושה, אך יען נכתבו בקיצור כדרכו בקודש, חשש כ"ק אבינו אדומו"ר זצוקלל"ה להדפיסם, פן יחטאו המטרה בכוונתו הקדושה (כי אף בחידושיו לתורה הנגלית כתב בעצמו בתשובותיו בשם גדול אחד שבדבריו צריכין לעיין כמו בדברי הראשונים, עיין באבני-נזר חלק אה"ע סי' קכ"ב, מה גם בנסתרות). וכ"ק אבינו אדומו"ר זצוקללה"ה ביארם בביאור רחב בצחות לשונו הקדוש. וכעת תהילה לאל עליון, תעלוז נפשינו בכפליים לתושיה, בהוציאנו לאור עולם, חידושי תורת אמת מאנשי אמת, מאב ובנו אדמו"ר הקדושים זצוקללה"ה, שראו את החידוש. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שדבריהם הקדושים, הנאמרים בקדושה ובטהרה וברגש קודש, לעורר לבב אחינו בני ישראל, לתורת ה' ולאהבתו וליראתו הטהורה, ימצאו מסילות בלבב הלומדים והמעיינים בדבריהם הקדושים, להנטותם לתחיה לתורה ולמצוות, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם עד העולם, ולהניח ברכה אל ביתם בשפע ברכה והצלחה, כדברי זוהר הקדוש פר' בלק (ר"ב:) על פסוק 'כי ממנו תאכל'. כעתירת המצפים לישועה, ושלא ימוש דברי התורה מפינו ומפי זרעינו וזרע זרעינו,ולימים שיקויים בהם והיו עיניך רואות את מוריך', "יגדיל תורה ויאדיר'. דוד בהגה"ק המחבר זצוקלל"ה"
אם כן לדברי האדמו"ר המו"ל בספר 'שם משמואל' שזורים יחדיו חדושי התורה של האב ה'אבני נזר' ושל הבן ה'שם משמואל', ואכן בחיפוש שערכתי בעזרת תוכנת אוצה"ח מצאתי כי ה'אבני נזר' מוזכר 571 פעמים! בספר 'שם משמואל'. שם הספר הושאל מהמשנה במסכת שבת פי"ב משנה ג' "אמר רבי: מצינו שם קטן משם גדול, שם משמעון ושמואל, נח מנחור, דן מדניאל, גד מגדיאל'. אני מתאר לעצמי שיש מהקוראים השואלים את עצמם, אז התשובה היא שכן יש גם כמה ספרים בשם: שם משמעון, ואפילו שני ספרים בשם: דן מדניאל. (גד מגדיאל ונח מנחור – בינתיים פנויים…)
היחס לישוב הארץ ולציונות – פרשה מעניינת במיוחד היא יחסם של האדמורי"ם מסוכצ'ב לישוב ארץ ישראל ולציונות. כבר האבני נזר תמך מאוד בישוב הארץ וכתב בתשובותיו כי "מצווה גדולה להשתדל אצל הממשלה ליתן רשות לקיבוץ אנשים לעלות. שזה ודאי תועלת גדולה בכמה עניינים… ואפילו להאנשים היושבים בחו"ל הוא מצווה גדולה לקנות נחלה בארץ ישראל. ובפרט אם יהיה להם מזה פרנסה, אף אם ישבו בחו"ל – נחשב קצת כאלו יושבים בארץ ישראל" (אבני נזר סי' תנ"ד). בתרנ"א 1891 שלח האבנ"ז את בנו ה'שם משמואל' לבקר בארץ ולקנות קרקעות, השליחות נכשלה מפני שהשלטונות העות'מנים לא אפשרו אז לנתינים זרים לרכוש קרקעות בארץ. אהבת הארץ המשיכה לבעור ברש"ב ובספר שם משמואל ניתן למצוא קטעים רבים על מעלת הארץ וחשיבות ישובה, ולהלן כמה דוגמאות:
"בבואו מפדן ארם ויחן את פני העיר…שגם שכם מצאה חן בעיניו אחר שנוכח ממהות המקומות והערים של חוץ לארץ, ואפילו של עבר הירדן, הבין ויעקב אבינו ע"ה יתרון מעלת ארץ־ישראל מתוך חושך של שאר המקומות (וישלח, תרע"ו, עמ' ל"ד)"
והדברים המפורסמים בקשר לחטא המרגלים:
"המרגלים, שרצונם הי' להתענג על התורה במדבר, וימאסו בארץ חמדה, לחרוש ולזרוע ולעסוק בגשמיות העולם … בחרו לשבת במדבר, והיתה העשיי' נחות דרגא להם – – אך לא כן הי' הרצון העליון, בי עיקר צורך גבוה נעשה על ידי עשי'ה, וידוע כי עיקר מעלת העשי'ה היא בארץ ישראל, כמ"ש הרמב"ן … והם שרצו בחכמה בלי עשיי הוא בכלל "חכמתו מרובה ממעשיו' (במדבר, תרע"ג, עמ' כ"ב).
ועל הצורך באחדות כדי לירש את הארץ, כתב:
"ולעומת שישראל מתאחדים, הן בפרט והן בכלל, לעומתם זוכין לירש את הארץ … אך באשר לא עמדו בנסיונם, והיה פירוד בין הדעת והאמונה, נדחה ה"דור דעה" מלהיכנס לארץ ולא ירשו דור באי הארץ אלא שבעה עממין … וזה היה מה שביקש בלק "שלא יכנסו לארץ" – שארץ ישראל עצמה מאחדת את כלל ישראל, "ולא נתערבו ישראל עד שעברו את הירדן" (בלק, תרע"ה, עמ' שמ"ג).
אולם הכמיהה והרצון לישוב הארץ לא גרמו לאב ובנו להצטרף לתנועה הציונית ההרצליינית ולתנועת המזרחי – אליהם התנגדו, וזאת ככל הנראה בעיקר מפני ההסתייגות משיתוף פעולה עם חילונים, ואולי אף מהקמת מדינה לפני ביאת המשיח. על סוגיה מעניינת זו הבאתי ספור מדהים מכלי ראשון ברשימה: ר' יצחק יעקב ארליך זצ"ל – סבא רבא של ז'אבו ארליך הי"ד. דברים מעניינים בנושא נכתבו גם ע"י ידידי הרב אבישי אלבוים בבלוג המשובח 'עם הספר' "הכת הידועה" האם היא הציונות?
אולם חלק מצאצאיו וחסידיו של הרש"ב נהיו לציונים של ממש, בד בבד עם נאמנותם והקשרים העמוקים שרחשו לחצר סוכצ'ב ואדמוריה. לרש"ב היו 19 ילדים (משני נשים) רובם נרצחו בשואה וביניהם האדמו"ר רבי דוד בורנשטיין הי"ד. לאחר השואה הקים בן אחר הרב חנוך העניך בורנשטיין את חצר סוכצ'ב בשכונת בית וגן בירושלים. הוא שימש גם כיו"ר המחלקה החרדית בקק"ל, והיה העורך הראשון של בטאון 'ההד' שהיה ביטאון דתי-חרדי לאומי שיצא ע"י קק"ל. בתו של ה'שם משמואל' שרה צינא נישאה לרב שאול רפפורט, ובנם הוא הרב שבתאי רפפורט לשעבר ר"מ בישיבת הר עציון, ראש ישיבת ההסדר 'שבות ישראל' באפרת וראש המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן. הרב רפפורט קשור בלב ונפש למורשת אבותיו בהלכה ובמחשבה ומלמדה בכל הזדמנות. כדאי לקרוא את הראיון המרתק 'אש וקרח' שערכו עמו בעלון עולם קטן לרגל מלאת 100 שנים לפטירת סבו ה'שם משמואל' (גיליון 1029 'שמות' תשפ"ו עמ' 10-11)
בן אחר הרב אהרן ישראל בורנשטיין עלה לארץ והתיישב בת"א. הוא כתב את תולדות שלשת האדמורי"ם לבית סוכצ'ב לפני השואה והוציאם בספר 'מראה הדש"א' (כ /0.2 / 176) [דש"א הם ר"ת: דוד – בנו של ה'שם משמואל', שמואל – השם משמואל, ואברהם – האבני נזר]. כך מתאר הוא את בספרו את ההבדלים בין ה'אבני נזר' לבנו הרש"ב:
"ה"שם משמואל" היה שונה מאוד מאביו (ה"אבני נזר"), גם במבנה גופו ובהבעת פניו, כמו שהיה שונה ממנו הרבה בפנימיותו ובמזגו. ה"אבני נזר" היה בעל מבנה גוף שברירי, קומתו למטה מבינונית, דל בשר, עם קווי פנים חדים, ה"שם משמואל" לעומתו, היה לו גוף איתן ורחב גרם, קומתו קצת למעלה מבינונית, שרירי, ופנים מלאים לו. גם במזגם היה הבדל גדול בין האב לבנו; כבר הוזכר למעלה' והודגשה זריזות תנועותיו של ה"אבני נזר", בשבתו ובקומו, בהילוכו וגם בדיבורו, לעומתו ה"שם משמואל" היה מתון ועצור בהילוכו ובתנועותיו, יציבתו איתנה וכן גם פסיעותיו.
אבל לא רק בתכונותיו הגופניות היה שונה מאביו, אלא גם בכל דרך חינוכו וקבלת תורתו מרבותיו היה שונה מאביו. ה"אבני נזר" ינק את תורתו משלושת רבותיו, מקוצק, גור ואלכסנדר, ואילו ה"שם משמואל" קיבל את הכל ממקור אחד, מאביו. בעוד שה"אבני נזר" קלט את אשר למד מרבותיו השלושה', וזיקק אותם ואיחדם למסכת אחת. הרי שה"שם משמואל" קיבל כבר את רובי תורתו ממקור אחד, מאביו, וחסך מעצמו את מלאכת העיבוד והאיחוד של ריבוי מקורות לימודו. ולכן הגושפנקא של ה"אבני נזר" טבועה כל־כך ובולטת בתורת ה"שם משמואל", כי קיבל בירושה מה"אבני נזר" תורה שלימה ומגובשת, וזו ניכרת בכל דברי וכתבי ה"שם משמואל". ומסירת המורשת הזו היתה מושלמת, בלי הגבלה, וכבר אמרו חז"ל" בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, מכל שכן כאן שהי' בנו ותלמידו כאחד, בנו יחידו, ותלמידו הותיק הצמוד אליו ביותר"
גם באופן הרצאתו היה הבדל: ה"אבני נזר" הרצה בצורה קצרה ותמציתית. ואילו ה"שם משמואל" שטח דבריו בהרחבה ובצורה מתאימה יותר לקהל שומעיו. דיבורו היה קצוב וסמכותי, לאט ובמתינות", כל מלה היתה שקולה ומבטא אותה בדיוק ומתוך הדגשה במקום הדרוש. לא היה מרים את קולו בדיבורו, והיה מרצה דבריו במשפטים מהוקצעים וברורים וקשורים יחד ובנשימה ארוכה.
בכל הליכותיו של ה"שם משמואל" היו נראים ישוב הדעת' וזהירות. היה בעל שכל בהיר ותפיסה חדה ומהירה, אבל סיגל לעצמו ריסון מרצון, כך שכלפי חוץ היה נראה מתון ושקט, למרות שבפנימיותו היה מהיר תוסס ונלהב. בדרך זו הצליח להסתיר מן העין את האש העצורה בקרבו' ואת ההתלהבות המתמדת. גם בשעת התפילה לא גילה את רתיחתו הפנימית, לא בנענועי גוף מופרזים ולא בהרמת קול, אף שפניו היו בוערות כלפידים", רק בעתים מיוחדות היתה התלהבות זו פורצת החוצה, בעיקר בשעת "עריכת השולחן", כשאמר אשת חיל וכו' בעוז ובלהט, וביותר בקידוש, ובנטילת ידים שלאחריה, או ב"אתקינו סעודתא" וכו', לפני מזמורי האריז"ל. ולכן מובנת ההדגשה המרובה על ההתלהבות בספרו "שם משמואל", ורואה בזה גם תרופה נגד השיגרה וההרגל וברור שזה בדיוק ההפך מן העצבות"
הרב ישראל אהרן היה ממייסדי ומתפללי בית החסידים של סוכטשוב בתל אביב שבו התפללו כמה עשרות שרידי חסידי סוכצ'ב, רובם אנשי הציונות הדתית. בין המתפללים היה הסבא של ז'אבו ארליך – רבי יהודה ארליך. לימים כתב אביו של ז'אבו הסופר רבי ישראל ארליך ספר בשם 'אביר הרועים' (כ / 0.2 /031) על תולדות אדמורי סוכצ'ב ומשנתם. בקטע מיוחד הוא מתאר את האווירה ששרה באותו 'בית חסידים' בתל אביב:
"רחובותיה הראשיים של תל־אביב ההומים, מלאים היו אדם. זה דמותם של הרחובות עם צאת השבת, שמרובין בהם המטיילים בזוגות ובקבוצות, לאחר מנוחת יום השבת. פניה שפנינו מרחוב המלך ג'ורגי לרחוב רש"יי הצר, מצאה אותנו בודדים. כאן אין מרבים לטייל ואין הרחוב משמש במוצאי שבת, אלא כקשר בין הרחובות הראשיים. כשקרבנו לאותו בית ישן, בן קומה אחת, העומד זה שנים ברחוב רש"י כבר שמענו קולות ובנות קול. בחצר כבר ראינו רבים. הכרנום. חסידי סוכטשוב שנתועדו לכאן הערב, נדחקים לעשרותיהם לפנים השטיבל" הדחוס־אדם, ממלאים את החדרים, את המרפסת הגדולה, כשכל המאורות דלוקים, מברכים איש את רעהו בגוט־וואך". מוצאיי שבת עתה אור ל־כ"ד בטבת ומלאו ארבעים שנה לפטירתו של האדמו"ר, רבי שמואל בורנשטיין, האדמו"ר מסוכטשוב, בעל "שם משמואל"…השלך הס. הכל מצטופפים אל עבר ראש השולחן. כאן מסובין זקני החסידים לבית סוכטשוב. כאן מסובין שרידי בית הרבי. הבן רבי אהרן־ישראל. הנכד, רבי מנחם־שלמה המכהן כרב בשכונת יד אליהו בתל־אביב, ונתכתר בכתר־אדמו"ר, לאחר פטירת אביו האדמו"ר רבי חנוך זצ"ל, בירושלים. השלך הס. ומעבר לראש השלחן נשמע קול הקורא פרק בספר שם משמואל", ופותח בהסבר. כן. סוכאטשוב. אבני נזר" ואגלי טל" – זה היסוד של תורה. "שם משמואל" זה ספר החסידות. מאימתי החלו שמות אלה מהדהדים בזכרוננו ? דומה, מיום שעמדנו על דעתנו. ישובים היינו בחיק סבא ובחיק אבא – וקולטים סיפוריהם אודות בעל האבני נזר". סבא ממה שידע בבחינת בדידי הוה עובדא", ואבא – ממה שידע מפי אביו. וכאן יותר משהיו אלה דברי חסידות, היתה כאן חריפות של האדמו"ר מקוצק, חותנו, ודברי הלכה משלו ומשל ספריו. ולאחרי מכן – שם משמואל". משום קירבה יתירה שהיה סבא קרוב לרבי שמואל, שבן דודו היה – לא סיפר בו, אך הרבה לצטט מדברי תורתו אבירי הרועים ששמעם ולמדם מספריו, וספריו אלה כרכי שם משמואל" בכריכתם השחורה, תמיד תמיד, בכל סעודת שבת ומועד מונחים היו על השולחן, ומהם היינו לומדים בין מנה למנה, ובין זמירות לזמירות. ולאחר מכן, בשטיבל", כד־הוינא טליא, לוויים ביד אב וביד סב, ואף כאן: אבני נזר, אגלי טל, שם־משמואל… ועד לרבי שביקר בארץ־ ישראל באמצע שנות השלושים, ועד לנזר שעל ראש ר' חנוך בבית וגן שבירושלים"
בנו של הרב ישראל אהרן בורנשטיין – נולד בפולין בד' אדר תרפ"ח, כשנתיים לאחר פטירת סבו ה'שם משמואל' ונקרא ע"ש סבו והסבא רבא שלו ה'אבני נזר' – שמואל אברהם. הוא עלה לארץ עם הוריו בגיל שש וגדל בתל אביב, הצטרף לגדנ"ע ולהגנה החל מגיל 14, במלחמת השחרור השתתף בהגנה על הקוצרים בשדות תל- עדשים, בל"ג בעומר תש"ח כשבועיים לאחר 'הכרזת המדינה' נפל בקרב עם כנופיה. שמואל-אברהם בורשטיין הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק. חטא המרגלים עליו דיבר ה'שם משמואל' שלא רצו להיכנס ל'ארץ' ולעסוק בעבודות גשמיות ובמלחמות – תוקן ע"י נכדו שלחם ונפל למען תקומת עם ישראל בארץ ישראל.
בשנים האחרונות התחבב מאוד הספר 'שם משמואל' על ידי ציבור דתי לאומי, והוא נלמד ע"י אנשים רבים. כמה כותבים גם חיפשו ומצאו דרכים להנגשתו לציבור הרחב הרב אלי שיינפלד ר"מ בישיבת חורב הוציא את הספר: לאור השם – הערות רוחניות בעבודת ה' לאור דברי “השם משמואל” בפרשות השבוע, ואת הספר: מועדי השם – עיבוד עכשווי לתורת השם משמואל על חגי ישראל (כ / 7 / 40). בפתח הספר הוא כתב את הדברים הבאים:
"את כתבי ה'שם משמואל' הכרתי לראשונה לפני כעשרים שנה עת הייתי בחור ישיבה בישיבת הגולן. לא אחת חיפשתי ותרתי אחר שורשי המועדים. זכור לי היטב בירור ממושך שעשיתי על אודות פשרו של ט"ו בשבט. עיינתי בספרים רבים מתחומי המחשבה והחסידות, אך רק כאשר זכיתי ללמוד את דברי ה'שם משמואל', חשתי שמצאתי את שביקשה נפשי. באופן מופלא שזר האדמו"ר סוגיות שונות, קישר בין מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל באשר לזמנו של ראש השנה לאילן לבין מחלוקתם העקרונית ביחס לדרכי הנהגת ה' בעולם, ואף הצמיח משם הדרכה בעניין מקומם של המוח והלב בעבודת השם. נמלאתי התרגשות ושמחה גדולה. מאז לא מָשה ידי מספרי ה'שם משמואל'. דברי ה'שם משמואל' נכתבו בקיצור ובעמקות, והם מזמינים את הלומד, גם אם לא זכה לשמוע את הדברים באופן ישיר מפיו של האדמו"ר, להמשיך לברר ולהעמיק בדבריו ולדלות מהם אור יקרות, שבכוחו להאיר גם את חיינו, כאן ועכשיו. מסיבה זו בשני העשורים האחרונים אני משתדל ללמוד בחבורה את דבריו העמוקים"
הרב כרמיאל כהן מישיבת ברכת משה במעלה אדומים הוציא את הספר: מפניני השם משמואל, והרב נדב מיטב מאור עציון הוציא את: מפתח ענינים לספר 'שם משמואל' (כ / 7 נ/ 40) המאפשר למצוא התייחסויות לכל נושא למי שלא מעונין דוקא בלימוד רציף. פרופ' אבי וינרוט הוציא את הספר: לאור שם משמואל (כ / 7 / 40) שהוא עיבוד של חלק מתורות ה'שם משמואל' על סדר הפרשות, בפתח הספר הוא כותב:
"ה"אבני נזר" הטעים, כאמור, בהקדמה לספרו (אגלי טל), כי עונג וטעם בלימוד תורה מצווה הם, ומי שמתענג נעשה דבוק לתורה ודברי התורה נבלעים בדמו. כזה הוא העיון בספריו של "אבני נזר", והדברים נכונים גם בספר "שם משמואל" המבוסס, כאמור, על דברי ה"אבני נזר". העיון בספר "שם משמואל" הוא "מטעם". דבריו המקוריים להפליא, מסבים עונג עילאי, מרומם ומקדש. זהו תענוג שהוא מצווה. המבט הנגלה לעיני המעיין בספר "שם משמואל" הוא תמיד מפתיע, מדהים בחידושו, פותח עיניים ושובה לב, עמוק וחריף ועם זאת כה מובן ומתקבל על הדעת ועל הלב. זהו עונג של אמת! ספר זה הוא דוגמא ואות לכך שעונג מאמת יצמח"
ולאחרונה החלו חסידי סוכצ'ב להוציא את סדרת ה'שם משמואל' במהדורה חדשה ומאירת עיניים. עד כה יצא הכרך בראשית א לפרשות: בראשית – חיי שרה.
ניתן למצוא ברשת כמה סדרות של שיעורים קצרים בתורת ה'שם משמואל' שנמסרים ע"י רבנים מישיבות ההסדר. בחרתי להביא בפניכם את שיעורו של הרב מרדכי פרומר ממעלות לפרשת השבוע פרשת 'וארא' – גילוי שם הוי"ה בתולדות האומה ובחיינו. ואם 'נתפסתם' אתם יכולים להמשיך ולהאזין לכל הפלייליסט' של 'השם משמואל בפרשה' – טעמו וראו כי טוב ה'.