שושן צחור – Madonna lily
פריחת השושן שושן צחור (Madonna lily או בשמו המדעי Lilium candidum)
הוא גיאופיט ממשפחת השושניים המתואר במקורות קדומים, יהודים ונוצרים ומסמל יופי וטוהר. בצליו אותרו לפני כמאה שנה במורדות הכרמל ובגליל העליון והוא מוגדר כמין בסכנת הכחדה. חקלאים מודרניים מגדלים מין קרוב אליו – שושן ארך-פרחים (Lilium longiflorum) כצמח נוי. במהלך הגידול המסחרי הם חושפים את בצלי השושן לקור, בתהליך הנקרא קיוט (וֶרנָליזציה), כיוון שבלעדיו אין השושן יכול לפרוח. עם זאת, הקירור הממושך יקר והחקלאים לא מפריחים בצלי שושן שההיקף שלהם קטן מ 12 ס"מ, כיוון שהפרחים לא מתפתחים מהם היטב.
במחקר שנערך באוניברסיטת בן גוריון שבנגב התגלה שבצלי שושן קטנים מ 12 ס"מ דווקא יכולים לפרוח היטב, אך רק כל עוד הם לא נחשפים לקור ומקבלים את האינדוקציה לפריחה במסלול שלא היה ידוע עד כה במין זה – יום ארוך. בחינת החומרים ברקמות הבצלים הובילה לממצא שהחומר גליצרול נמצא בעיקר בשכבות החיצוניות של בצלים גדולים, ומתפרק באופן הדרגתי במהלך החשיפה לקור. חשיבותו של הגליצרול היא עיכוב פריחת הבצלים עד לאביב מחד והגנה מפני הקור מאידך. כמצויין למעלה, בבצלים גדולים ישנו גליצרול בגלדים החיצוניים ולכן הבצל יפרח רק לאחר פירוק הגליצרול בתהליך המתרחש בחשיפה לקור. היעדר הגליצרול בבצלים הקטנים גורם להם להיפגע מחשיפה לקור, ועל כן יש להם בעיות בהתפתחות הפרחים. עבור החקלאים תגלית זו היא בשורה, שכן ניתן להשתמש בבצלי שושן קטנים להפרחה ללא קור ולא להשליך אותם כבעבר.
מבוא / סלעית לזר
א.
הַפֶּרַח הַנּוֹלָד בְּלֵב הַבָּצָל
וּמְקַלֵּס אֶת כּוֹחוֹ הַבִּלְתִּי מְנֻצָּל –
הוּא-הוּא הָעוֹלָם שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא.
וַאֲנִי – הַצּוֹפָה בּוֹ בְּעַיִן בּוֹרֶקֶת,
שְׂאֵתִי מְרֻפֶּטֶת וּמִצְטַדֶּקֶת
כְּיַזָּם שֶׁלֹּא פָּרַע אֶת חוֹבוֹ.
מִי יִתְּנֵנִי מֵרִיסְטֵמָה דְּחוּסָה וּמֻשְׁלֶמֶת,
נְקֻדַּת בְּרֵאשִׁית שְׁרִירָה וְקַיֶּמֶת,
מִי יִתְּנֵנִי רֹאשׁ נֵר בְּלַהֲבוֹ,
וְאוּכַל לְהַעֲנִיק לָעוֹלָם בְּלִי מְחִיר,
וְאֶבְרָא מִתּוֹכִי שִׁיר אַחַר שִׁיר,
וּתְהֵא שִׁלְיָתִי שְׁלֵמָה כִּכְאֵבוֹ.
ב.
הַפֶּרַח הַנּוֹלָד בְּחֵיק הַגְּלָדִים
הוּא מַלְאַךְ רַחֲמִים שֶׁל עוֹר וְגִידִים
הַפּוֹזֵר אוֹר-תָּמִיד מִלְּבָבוֹ.
גִּצִּים רוֹחֲפִים בֶּחָלָל הַפָּנוּי,
מְסַמְּנִים שְׁעָלִים בֵּין סָמוּי וְגָלוּי
כְּמַלְבּוּשׁ אַב-רַבִּים לַחֲבִיבוֹ.
וְאַתֶּם הַיּוֹשְׁבִים בֵּין הַמִשְׁפְּתַיִם,
מְצָרְפִים נְקֻדּוֹת בֵּין שָׁמַיִם וּמַיִם,
אַל תִּפְסְעוּ בְּהֵיכַל הַר נְבוֹ.
שֶׁאֵין הָעוֹלָם נוֹשֵׁק לַשְּׁקָרִים,
וְאֵין אֱמֶת בְּמַיִם מָרִים,
וּבְשׂוֹרַת יְשׁוּעָה עוֹד תָּבוֹא.
בעקבות ההתרחשויות הכואבות של ימים אלו בחרנו לצטט מתוך ספרה הראשון של ד"ר סלעית לזר – 'רקמת הניתוק'.
השיר 'מבוא' עוסק בפוטנציאל לצמיחה ופריחה גם בזמן שהישועה עדיין מסתתרת מן העין.
סלעית היא אגרונומית וחברת קיבוץ סעד בעוטף עזה. המחקר על פריחת השושן הוא עבודת הדוקטורט שלה.