בשבת התחלנו לקרוא את פרשיות המשכן, התורה מקדישה ארבע פרשות שלמות לבנית המשכן וכליו ולהכנת בגדי הכהונה ומכאן רואים את החשיבות שהתורה מיחסת למשכן. בספר מלכים א ישנם שני פרקים ארוכים (ו-ז) המתארים לפרטי פרטים את מקדש שלמה, וביחזקאל מנבא הנביא מוקדשים ארבעה פרקים (מ-מג) לתיאור מפורט של בית המקדש השלישי. במשנה ישנה מסכת 'מדות' המתארת בחמישה פרקים את כל מבנה בית המקדש השני, מסכת 'מדות' היא מן המסכתות העתיקות שלפי המסורת ורמזים במסכת עצמה נראה שאת גרעינה הראשוני שנה רבי אליעזר בן יעקב שנולד וחי בצעירותו עוד בפני הבית. אולם לאחר מסכת תמיד פסק העיסוק החז"לי במבנה המשכן והמקדש ולא נכתבה גמרא למסכת מדות אף שבתלמוד הבבלי ישנה גמרא לרוב מסכתות סדר קדשים. פרשני המשנה הקלאסיים שכתבו פרושים לכל סדר קדשים כרמב"ם, הר"ש משאנץ, הפירוש המיוחס לרא"ש כתבו פרושים גם למשניות מסכת מידות, והרמב"ם הפוסק גם 'הלכתא למשיחא', חיבר את הלכות 'בית הבחירה' ואת הלכות 'כלי המקדש והעובדים בו', חלק ממפרשי הרמב"ם הקדומים פירשו גם את הלכות אלו כחלק מפירושם המקיף לכל ה'יד החזקה', אך כל זה כחלק מפירוש כולל לכל המשנה והרמב"ם. אולם בראשית המאה ה-17 השתנה המצב ובבת אחת נכתבו כמה חיבורים בענייני מבנה המשכן והמקדש. הרב אברהם סופר (1897-1982) נינו של החת"ס ובוגר ישיבת פרשבורג, שירת בצעירותו כרב באי קורפו ולאחמ"כ בגרייצה שבאיטליה – שם הוא נחשף לכת"י וספרים נדירים של רבני איטליה, והוא מתאר את התופעה המעניינת:
"יש לציין, שחכמי ורבני איטליה אע"פ שמספר תושביה היהודים היה קטן, כפי ההשערה שבפי החכמים בעלי מקצוע לא עלה מספרם אף פעם על יותר משבעים אלף נפש למדו ועסקו הרבה במס' מדות והלכותיה. הגיעו אלינו יותר חבורים וספרים על ענינים אלה מרבני איטליאה מאשר מכל חכמי התורה שבמדינות אחרות. הספרים שחברו חכמי איטליה הם: א) באורו של הר"מ קזיס ז"ל, ב) ספר שלטי הגבורים לר' אברהם שער אריה ז"ל, (מנטובה, שע"ב), ג) ספר חנוכת הבית לר' מלכיאל אשכנזי ז"ל, ד) ספר חנוכת הבית לר' משה חפץ (גנטילי) ז"ל, מגוריציאה, נדפס וויניציאה, תנ"ו. מלבד אלו הספרים, א) התוי"ט במס' מדות פ"ב מ"ה מביא תמונת בית המקדש שנדפסה פעם שנית בוויניציאה שנת אשמח; ב) ר' משה חפץ בספרו אות ט מביא תמונת בית המקדש שנדפסה בפיסארו (עיירה קטנה באיטליה); ג) בספריית האוניברסיטה פה ירושלם תובב"א ישנו דף בודד, לצערי חסר חצי הדף אשר בו היתה צורת בית המקדש ונשאר רק חצי הדף אשר בו נדפס הביאור לצורה. הביאור מסיים וז"ל: זהו סדר הפירוש לצורת בית שני הלזה… כאשר מצאנו כן ראינו כיד ה' הטובה עלינו אנחנו צעירי הצאן היושבים בבית המדרש ווירונא יע"א ותהי זאת מלאכתנו מלאכת שמים ללמוד לעצמינו וללמד לתינוקות של בית רבן לשמור זו משנת רז"ל שתהא שגורה בפינו וסדורה בידינו לעשות לה כראוי ולזכרון בית קדשנו ותפארתנו יה"ר שיבנה בב"א. חדש כסלו ישענו. ע"י הצעיר יוסף שליט ריקיטי". א"כ בשנת תקל"ו למדו בחורים ברבים בווירונא שבאיטליא את מס' מדות והלכותיה ועשו צורת בית המקדש ותמונתו וביארוה, הרי שבאיטליא הרבו ללמוד ענייני בית המקדש יותר מבשאר המדינות"
הרב סופר הוציא לאור לראשונה מכתב יד את ביאורו של רבי משה קאזיס זצ"ל (1550-1617) למסכת מדות (ב / (2) 1.51 / 11) , רבי משה קזיס היה רב בעיר מנטובה שבאיטליה, והוא היה הראשון שבישר את ההתעוררות המחודשת בעיסוק בענייני בנין המשכן והמקדש, אם כי ספרו הוא עדין רק פירוש למסכת מדות ולא ספר בפני עצמו. לר"מ מקזיס היה תלמיד חשוב בשם רבי אברהם הרופא פורטלאונה / משער אריה (=תרגום עברי לשם שכונה ברומא -פורטלאונה) (1542-1612) (להלן: רא"פ) . כדרכם של רופאים רבים הוא היה רופא בן רופא כפי שהוא כותב בסיום ספרו "אמר אברהם הרופא יצ"ו ממנטובה, בן הנישא כבוד מורנו הרב רבי דוד משער אריה אביר הרופאים זצ"ל, בן המרומם כבוד מורנו הרב אליעזר הרופא המובהק ז"ל, בן המאוד נעלה כבוד מורנו הרב רבי בנימין פרש העברי ז"ל, רופא נכבד של מלך נפולי" – כלומר רבי אברהם היה דור רביעי לרבנים רופאים ("רב ד"ר") איטלקיים נין לרופאו של מלך נפולי שקיבל ממנו את תואר אצילות 'פרש העברי'. מי מעריך כעת שרא"פ למד את המקצוע בבית טועה בגדול. רא"פ למד תורה מפי אביו ורבנים נוספים ביניהם מר' אברהם בן דוד פרובינצאלו, שממנו למד גמרא, דבר נדיר באותם ימים באיטליה שלאחר גזרת שרפת התלמוד לא היו בה ספרי גמרא, אבל בבית רבו הנ"ל נמצא בסתר ש"ס שלם שממנו למדו הרב והתלמיד. כשהיה רא"פ בגיל 18 החלו הרב והתלמיד ללמוד יחד רפואה באוניברסיטת פאביה. אגב ב1564 הניסו ר' אברהם פרובינצאלו ואביו רבי דוד להקים מכללה יהודית בפרארה להוראת הרפואה, פילוסופיה, מתמטיקה ועוד, כדי שיהודים לא יאלצו ללמוד את מקצועות החול במסגרת נכרית, ופרופ' אפרים אורבך אף הוכיח שככל הנראה אוניברסיטה יהודית זאת אף התקיימה במשך תקופה מסוימת. והקדימה את האוניברסיטה העברית ובר-אילן בכ400 שנה!
כשהיה בן 21 סיים רא"פ את לימודיו והוסמך לרופא (כן, אז למודי הרפואה היו יותר קצרים – צריך לדעת מתי להיוולד…), הוא הפך לרופא חצר הדוכס גוליילמו, וקיבל רשיון מיוחד מהאפיפיור לרפא חולים נוצרים. אף שהמשיך כל חייו לעסוק בתורה והחזיק בביתו ספריה תורנית גדולה וחשובה, עיקר עיסוקו היה ברפואה והוא פרסם כמה ספרי רפואה בלטינית. בהיותו כבן 63 לקה רפ"א בשיתוק בחצי גופו השמאלי הוא שכב על ערש דווי כתשעה חודשים שבהם ערך את חשבון נפשו: "ובחוליי דרשתי את ה'. ואחרי התפילה והתשובה והתחינה נתתי את לבי לתקן את אשר עוויתי, וסדרתי לי ולבניי תנ"ך משנה וגמרא מדרש הגדה מאמרי הזוהר וסדר עבודה לכל ימי השנה בשחרית במוסף ובמנחה, עד כי בהגייה זו של תורה בטחתי ירחמני ה', ויסיר מעלי כל חטא ואשמה שהיה עלי בעבור ביטולה". כשהחלים ממחלתו כתב את סדר הלימוד הנ"ל וחלקו לשלשה שערים הקרויים 'מגינים' הראשון נועד לסדר לימוד בבוקר לפני התפילה, השני לפני תפילת המנחה, והשלישי לאשמורת הראשונה של הלילה. במרכז סדרי הלימוד אמירת פסוקי הקרבנות והמשניות הקשורים להם, ומתווספים להם לחמוד קטעים מכל חלקי התורה, המחבר בדק ומצא שהזמן שיש להקציב ללימוד זה הוא כארבע שעות ביממה (שעתיים בבוקר, חצי שעה במנחה, ושעה וחצי בלילה). כמבוא לשלשת המגינים הנ"ל הוסיף רא"פ מבוא הכולל תשעים פרקים! העוסקים בכל ענייני המשכן והמקדש בהרחבה רבה על סמך מקורות חז"ל (למרות שלא היו בידו ספרי גמרא) וידע מדעי רחב כפי המקובל באותם הימים. רא"פ יוצא מתוך הנחה שהמשכן והמקדש נבנו בכליל השלמות מבחינת חומרי הבניין והתכנון האדריכלי, והוא מפרט את מבניהם ועשייתם בעזרת שימוש במונחים לועזיים ביוונית, לטינית ואטלקית וציטוטים מאנשי מדע רבים. בהקדמה לספר הוא מרחיב בהסברים על אופי השפות השונות הכתבים השונים והשתלשלותן ומונה את חכמי ישראל וחכמי האומות שנעזר בדבריהם בפרושו. הוא מקדיש פרק לכלי הנגינה בבית המקדש וסוגי המוסיקה השונים בתהילים, הוא פותח בכך ש"היו מבני עמינו הסכלים אשר האמינו שהיתה שירת בית עולמים בפה ובנגינת הכלים הנזכרים במשנה במסכת ערכין כשירת אנשי השדה והרועים עם הכלי ההוא הנקרא משרוקיתא המשמיע שריקות עדרים… "אולם האמת היא ש"כמו שיש אצל המשוררין מינין הרבה מהזמרה המלאכותית עומדת על עמודי כמה תורות ותנאים, לעורר תכונות הנפש פעם לשמחה פעם לדאגה פעם לכעס ופעם לרצון ולהשקט וכדומה, כידוע לחכמים בשירי היונים ההם הנקראים: לידא"י ופריגיא"י דוריא"י ויוניק"י וזולתם, וכאשר הכירו הבקיאים שלהם בשלושה חלקי הזמרה הכללית אשר כתב המחבר פלוטארקו בספר אשר כתב על המוסיקא, והם: הדיאונו"ן, הקרומ"א והרמוניאו"ן – כן לדוד המלך בחיר ה' היה הרבה מינים מהשבח והשיר האלהי הנאמר בפה נבנה ונשלם ברוח הקודש, עם כל יתדות התבונה המעוררת הנפש החכמה לשיר תהילות ה' ועדותיו ונפלאותיו אשר עשה" ומכאן הוא עובר למנות כ"ב סוגים שונים של נגינות המוזכרות בתהילים. באופן דומה של דיון משולב בפסוקים עם דברי חז"ל וידיעות מדעיות מתפל רפ"א גם בנושאים נוספים כגון: אבני החושן, זיהוי סממני הקטורת ותיאור הבהמות הטהורות והטמאות בתורה ועוד.
מעניין במיוחד הוא פרק מא בספר העוסק ב "מלחמה!" אגב אזכרת כהן משוח מלחמה. רפ"א פותח את הפרק בקביעה כי מכיוון שתורתנו הקדושה היא "סמא דכולה בה" ודאי שיש בה גם תשובה והכונה כיצד להילחם, הן מהבחינה ההלכתית תורנית והן מהבחינה המעשית. והוא עובר לעסוק ב: מבנה מחנה המלחמה, כהן משוח מלחמה, מנהגי מלחמה, ה"קלגסים – כלי הקשה כעין תופים להעברת פקודות במלחמה, מרכבות המלחמה, הכנת מזון והימנעות מאכילת מאכלים מיותרים ומשתית יין, הימנעות משימוש במלחמה בחיות רעות ובסוסים, סוגים שונים של נשק חם, ארטילריה – בפרק זה מתאר רפ"א בפרוט כיצד להכין כדורים של 80-100 ליטרין מאבק שריפה וכיצד לירות אותם, רובים ועוד. רפ"א מוצא בכתובים רמזים לכל הנשק ה"מודרני" שהיה בזמנו ומניח שכולם היו קיימים אצל עם ישראל כבר בימי התנ"ך.
הרפ"א הדפיס את ספרו במנטובה בשנת שע"ב (1612) ואחרונים רבים כבעל התוי"ט, תפארת ישראל, ר"י עמדין והחוות יאיר מצטטים מדבריו בכבוד רב ומכנים אותו ע"ש ספרו "הרב השליט". בכרמי צור אשר בגוש עציון הוקם בתשנ"ו כולל בית הבחירה לעיסוק בענייני המקדש וקדשיו – שבראשותו עומד בוגר הישיבה הרב צבי שלוה, ומסרו ומוסרים בו שיעורים הרב מאיר שפיגלמן והרב יצחק לוי מישיבתנו. בתש"ע הוציא הכולל בשיתוף עם מכון שלמה אומן ומכון ירושלים מהדורה מפוארת ומוערת של 'שלטי הגיבורים' שערכו שני אברכים מהכולל: הרב גדליה גינזבורג והרב יצחק אימס. לספר הם הוסיפו מבוא נפלא שממנו שאבתי את רובו של בלוג זה ומומלץ מאוד לקרוא את כולו!
הרב יצחק אימס הי"ד, יליד ברית המועצות שגדל ללא כל רקע של למודי יהדות, עלה לארץ קיבל עול תורה ומצוות וביגיעה עצומה ובשימוש בכשרונותיו הגדולים עלה ונתעלה והיה מראשוני הלומדים בכולל בית הבחירה. כך סיפר החברותא שלו על עבודתם המשותפת על 'שלטי הגיבורים' במאמר שכתב בביטאון הכולל 'מעלין בקודש' – ניצוצות בודדים עלך ידיד נפשי ר' יצחק אימס ורעיתו, הי"ד:
"את ההערות לספר בד"כ אני ניסחתי, כי העברית היא שפת אם שלי ולא שלו. הוא כיבד תמיד את גילי (אני מבוגר ממנו בעשרים שנה) ואת נסיוני. יחד עם זאת לעיתים היה מסתייג ומציע ניסוחים משלו. חברים שישבו לידינו היו מקשיבים לעיתים ומתפלאים על עוצמת הוויכוח בינינו, לפעמים ביחס להבנת משפט, לפעמים על קוצו של יו"ד. אני זוכר שברגעים כאלה הייתי מסתכל עליו, על עיניו הכחולות שנצצו משמחה כאשר דן בפרט כלשהו הקשור במקדש. ניסיתי להבין את ה"תופעה" ששמה יצחק אימס. לפני שנים לא רבות לא ידע אל"ף-בי"ת, לא חומש ולא סדור, ועכשיו יושב הוא לידי ודן בכובד ראש ובידענות בגופי דברים השיכים למקדש. ואיזה ראש היה לו! קודם כל הזכרון. כל שיעור ששמע, מאמר שקרא, נחקק בראשו כחקוק בסלע. בלימוד השוטף, בשיעור הכללי או בעבודתנו על הספר, כשמישהו שאל: "איפה זה כתוב?" זכר יצחק את המקור שלמדנו לפני חודש או לפני שנתיים. השאלות ששאל או תשובה שנתן לשאלה של מישהו התבססו תמיד על מקורות מדויקים. רק לעיתים מעטות היה מוריד את עיניו בבישנות ואומר "אני לא זוכר איפה למדנו את זה". אני נוטה להציע שמקרים אלו היו לאחר ליל שמירה שבו שמר משמרת אחת או יותר והעייפות טשטשה את זיכרונו באותו רגע. כשהגענו למילים ביוונית, הוא חגג. הוא למד יונית עוד בחו"ל, וכשאני נתקעתי הוא שמח לקרוא ולהסביר. היה לו מילון בבית והוא עשה שיעורי בית בתחום זה כדי למצות את הנאמר"
הרב יצח אימס ורעיתו טליה הי"ד – נרצחו בפיגוע ירי בכ"ב אלול תש"ע כשהיו בדרכם לביתן בישוב בית חגיוהותירו אחריהם שישה יתומים – יהי זכרם ברוך! ויהי"ר שע"י הלימוד והעיון בספר הגדול 'שלטי גיבורים' שפתיו של המהדיר ידובבו בישיבה של מעלה.
כאמור לעיל, הרב אברהם סופר, הפנה את תשומת לבנו לתופעה המעניינת של התעוררות העיסוק בעניני המקדש – באיטליה בסוף המאה ה16 ותחילת המאה ה17, הרב סופר לא נותן הסבר לתופעה, אולם מהדירי 'שלטי הגבורים' הרבנים גינזבורג ואימס – מנסים לתת הסברים לכך במבוא לספר. בהערה הם מציעים כך:
"יתכן שגישת ההומניזם שפשתה בעידן הרנסאנס ששמה לה במרכז את האדם, הביאה את חכמי איטליה כמשקל נגד לעיסוקם הרב דווקא בנושאי הקודש והמקדש, בהם בולט שהקב"ה הוא המרכז, והיהודי הוא העובד אותו שם. ועי' להלן על ההתפתחות באותה תקופה גם ביחס לאומנות ולמחקר המדעי. מצד שני יתכן מאוד שגרוש ספרד והרדיפות נגד היהודים חיזקו מאוד את ההרגשה שקרובה הגאולה השלמה, וזה גרם לת"ח רבים לעסוק בענייני הקודש והמקדש"
אולם בפנים המבוא, הם מצביעים דווקא על ההתאמה שבין רוח התקופה לסוג העיסוק במקדש הבא לידי ביטוי ב'שלטי הגיבורים':
"הספר שלטי הגיבורים הוא דוגמה בולטת בהיקף נושאיו, ועומק חידושיו, לתקופה הזו. רוח התקופה באה לידי ביטוי בין השאר ברצון להכיר את העולם הקדום, ובהדגשת הידע המדעי והשפות היוונית והלטינית והשפות העתיקות" המחברים ממשיכים ומונים את האפיני התקופה הרנסאנסית באיטליה הבאים לידי ביטוי בספר: הענקת זכויות ליהודים ושיתופם בחובות – שהביאו את היהודים להתעניין בשאלות מדיניות וניהול מלחמות, התייחסות ליופי והדר חיצונים, הגברת המודעות לבריאות ולחכמת הרפואה והתעסקות מוגברת במוסיקה. כל הנושאים הנ"ל באים לידי ביטוי נרחב בספרו של רבי אברהם הרופא משער אריה. שילוב הרמוני זה של תורה ומדע בא לידי ביטוי גם בעבודת ההדרה הנפלאה של מהדירי הספר, מכולל 'בית הבחירה' שבהרי עציון, ששילבו ידיעה והבנה עמוקה במקורות היהודים, עם ידיעה ומחקר במקורות המדעיים שעמדו לפני המחבר באותם הזמנים.
ומכיון ששערי השערות לא ננעלו, הרשו לי להציע שאולי גם לשער טיטוס אשר ברומא שבו חרותים גולי ירושלים הנושאים אתם את מנורת המקדש, השולחן, החצוצרות וכלי מקדש נוספים – הייתה השפעה נסתרת על חכמי איטליה, לעסוק במקדש וכליו ובכך להביע את כמיהתם לבנינו המחודש וחזרתם משעבוד לגאולה. מעניין גם שבארונות קודש מאיטליה משולבים אלמטים מבית המקדש, ובעיקר היכין ובועז שבשער בית המקדש. ב2017 הובא לארץ ארון קודש ייחודי מהעתיקים ביותר בעולם, שמקורו בבית הכנסת "סקולה גרנרדה" שבמנטובה, הארון עשוי עץ ומקושט בגילוף המוזהב המקורי, צורתו מאזכרת את הדימוי המסורתי של קדמת בית המקדש בירושלים בו ניצב ארון הברית.
ארון הקודש העתיק ממנטובה נוצר בשנת 1543 כפי שמפורש בכתובת שבראש אחד הכורסאות שבצידו. בשנה זו היה נשוא רשימתנו רבי אברהם הרופא פורטלאונה ילד מנטובה כבן שנה! וייתכן שילדותו והתבגרותו בצלו של ארון קודש מיוחד זה השפיעה גם כן על משיכתו ועיסוקו בתבנית בית המקדש וכליו.
