הביטוי "אלה תולדות" הפותח את פרשת תולדות ונזכר פעמים נוספות בחומש בראשית ("אלה תולדות נח" " אלה תולדות יעקב יעקב" ועוד) מתפרש בפשוטו וכן פרש"י, רשב"ם והרמב"ן – כאלה הבנים והצאצאים. אולם האבע"ז (ו, ט) הרד"ק (ו, ט ; כה, יט) והספורנו מפרשים ש"תולדות" היינו קורות ומאורעות (ראו דבריו החריפים של הרשב"ם (לז, ב) כנגד פרשנות זו).
בעקבות פרשנות זו נכתבו כמה וכמה ספרים בשם "תולדות פלוני" אחד מהם שנקרא בהשראת הפסוק שלנו הוא הספר "תולדות יצחק" (מ / 6 / 060) מאת מזכירו הנאמן רבי יעקב ליפשיץ (1838-1921) על תולדותיו של רבנו יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל (להלן רי"א). שהיום כ"א אדר ימלאו 130 שנים לפטירתו. דומני שלא אחטא לאמת אם אומר שאין תקדים לעובדה של ת"ח כה גדול שנחשב ובצדק ל"גדול הדור" ו"רבן של כל בני הגולה" במשך עשרות שנים, ועם זאת כמעט לא מוכר וניתן לומר שאף "נשכח" ע"י בני ישיבה צעירים והצבור הרחב.

הרי"א נולד ב1817, בגרודנא שבבלרוס. מגיל צעיר נתגלה כגאון ומתמיד עצום, בשנת 1837, בטרם מלאו לו עשרים, התמנה כרב בזבלין. ולאחמ"כ בעירות אחרות וביניהן נובהרדוק, על אותה תקופה מספר מזכירו הנ"ל בספר 'תולדות יצחק':"כאשר נתן את ספרו 'באר יצחק' לדפוס בקעניגנסבערג, בשנה תרי"ח, באו אל בית מלונו לשחרהו הרבנים הגדולים אנשי השם אשר היו שם בעת ההיא, הנאון הנדול צדיק יסו"ע המפורסם ר' ישראל סלאנטער זצ"ל, והרב הגאון הגדול המפורסם רבי יעקב צבי מעקלענבורג זצ"ל אב"ד דשם (בעמ"ח 'הכתב והקבלה'), וישבו וישיחו בדברי תורה, והנה בתוך הבאים לשחרהו בא גם הרב הגביר הנכבד המפורסם ר' העניך אייזינשטאדט זצ"ל ממינסק, ויקרא ויאמר: רבותי, שאלה גדולה לי לשאול מכבוד תורתכם, באחת הערים אשר בסביבותנו יש אשה זקוקה ליבם אשר עזב את דת ישראל, והוא כהן לוטהעראני (=כומר, רח"ל) באחת ערי אשכנז, וימאן לחלוץ ליבמתו האשה הזאת, אך בזאת יאות לפוטרה בחליצה, אם יוכיחו ויראו לו רבני ישראל מקור מהתלמוד בעצמו, ולא מהוראת כל פוסק מהראשונים ואחרונים, כי גם מומר חייב בחליצה, אך אז ישמע ויחלוץ, עוצו אפוא עצה, רבותינו, לחלץ אח העגונה מזקוקה ליבם אשר כזה, והמציאו מקור מהתלמוד לבד, והנה בעוד החלו להוריד את עיונם במצולות התלמוד, ורבנו (=רבי יצחק אלחנן) ענה ואמר, אכן יש לי מקור נאמן בתלמודנו, במה שאמרו גיטין (עד.) 'הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, נתנה אין זקוקה ליבם, לא נתנה זקוקה ליבם, רשב"ג אומר נותנה לאחיו או לאביו או לאחד מן הקרובים' [הכוונה היא שיכול לתת לאחר מיתת הבעל רק ליורש שיורש את הבעל בפועל], ונחזי אנן, על איזה אופן כוונה הגמרא במה שאמרה 'או לאחד מן הקרובים', הא שפיר מה שאמר 'נותנת לאחיו' כי הרי זקוקה להם, 'או לאביו' – יתכן באופן שיש יבם שהיא זקוקה לו, ועל כן אם נותנת לאביו שהוא היורש הראשון נפטרת מהיבם, אבל 'לקרוביו', באיזה אופן יתבן שהיא צריכה לתת, ממה נפשך, אם אין אחים הלא איננה זקוקה ליבום כלל, ונתינה זו למה? – אלא על כרחך מוכרחים אנו לומר, כי כוונת הגמרא על האי גוונא, שאכן יש לה יבם שעזב דתו, שכגון זה אין לו דין יורש (כמבואר בחו"מ ס' רפ"ג), ועל כן נותנת לקרוביו, כדי להפטר מחליצת העוזב דת, הרי מזה אנו מוצאים דעת התלמוד מוכחת ובולטת, שחובת החליצה חלה גם על העוזב דת, שחופשיותה לצאת ממנה לרשות עצמה תלויה בחליצה שיחלוץ לה. הגאונים המסובים השתוממו על בינתו הישרה, אשר מהר כחץ תשועה לשלח אל המטרה, ויביעו לו הסכמתם בקול תודה".

ב1864 התמנה לכהונת הרב של קובנה ושימש בתפקיד זה במשך 32 שנה, עד לפטירתו. כבר בצעירותו הופנו אליו שאלות הלכתיות עליהם ענה בהרחבה מתוך בקיאות וחריפות נפלאה. ומאז הגיעו לקובנה הפך ל"משיב" של הדור כאשר שאלות הופנו אליו מכל רחבי העולם היהודי (מזרח ומערב אירופה, אנגליה, ארה"ב, אוסטרליה, קווקז וארץ ישראל) [מזכיר קצת את רבי משה פיינשטיין, בדורנו כאשר רבות מתשובותיו מורכבות מענפים וסעיפים רבים ושזורות בהם חדו"ת בכל מרחבי הש"ס] במיוחד הוא נודע בתשובותיו להתרת עגונות שבהם הפליא להיכנס לעומקא דדינא ובכוחא דהתרא. אולם רי"א לא היה רק "משיב" אלא "מנהיג עם ישראל" בשנים קשות ורבות תהפוכות, הוא נכנס כל כולו לכל צרותיהם של ישראל בפרט ובכלל באותם הימים: גזירת הקנטוניסטים, פוגרומים, שריפות של עירות. גזירות על החינוך היהודי, על המלמדים ותלמודי התורה, הקמת סמינרים לרבנים כדי לשנות את פני הרבנות ועוד. מעניינת במיוחד היא מעורבותו בתנועת 'חיבת ציון' בהיתר המכירה בשמיטה של תרמ"ט ששווה התייחסות נפרדת. יש הטוענים שהוא היה ה"גדול" האחרון שהוכר כ"גדול הדור" ונערץ בכל רחבי העולם היהודי (עכ"פ במרחב האשכנזי) כולל ה'משכילים' שנלחם בחלק מרעיונותיהם ושיתף איתם פעולה בנושאים כלל ישראלים, כאשר לאחר פטירתו נוצרו כבר הפיצולים בין: שומרי מצוות לחילונים, ובין ציונים למתנגדי הציונות, שגרמו למצב ששוב לא יכלו כולם להסתופף תחת צילו של "גדול הדור" אחד מוסכם.

סיפור נוסף מאותה תקופה מספר בביוגרפיה החדשה על הרי"א – 'רבי יצחק אלחנן ספקטור' מאת ר' מנחם מנדל פלאטו ( מ / 7 / 013) "בתקופת רבנותו בעיר נובהרדוק הגיעה לשולחנו שאלה לגבי היתר עגונה אשר בעלה טבע בים ולא נמצא כל סימן לגבי גורלו, השאלה הייתה האם במצב זה אשתו מותרת או לאו, רבי יצחק אלחנן ישב על המדוכה במשך זמן ארוך ועמל ללא לאות למען מציאת הכרעת ההלכה בעניין, כעבור זמן ועמל בסוגיה זו כתב תשובה הלכתית ארוכה מסועפת ועמוקה בסיומה כתב כי הכרעתו היא שהבעל נחשב כמת והאישה העגונה מותרת בנישואין. פסק ההלכה של רבי יצחק אלחנן אשר היה צעיר בשנות השלושים לחייו הכה גלים רבים, היו רבנים מחשובי וגדולי הפוסקים שבדור שחלקו על הכרעתו ולא הסכימו עם הדברים, הדבר גרר פולמוס גדול מאחר והסוגיה הינה מהחמורות ומהעמוקות ביותר, למרות הביקורות וההסתייגויות רבי יצחק אלחנן נותר איתן כי אשר הכריע הינו אמת לאמתיה של תורה. רבי יעקב ליפשיץ מספר כי למחרת פרסום הפסק בו הכריע כי הבעל מת, לפתע נמצאה גופתו עם סימני זיהוי אשר לדעת הכול הדבר הוכי כי הוא אכן האדם שנעדר… היה בכך סייעתא דשמיא שדווקא אחר פרסום הפסק נמצאה הגופה שחיפשוה זמן רב קודם לכן. כך משמים סייעו להוכחת צדקת הפסק של רבי יצחק אלחנן"

בספר 'הגדולים' – אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל ( ל / 3.8 / 018) ישנו מבוא מאת פרופ' שאול שטמפפר שבו הוא טוען בעקבות החוקר מנחם פרידמן שעד לעת החדשה מנהיגי הדור היו בד"כ רבנים ששאבו את כוחם ממשרה מוסדית חשובה שנשאו בה, כגון:  ראשות הישבה בבל או רבנות עיר גדולה, ובעת החדשה (בעיקר החל ממחצית המאה ה-19) צמחה תופעת ה'גדולים' שלא נשאו משרה חשובה, אבל היו ת"ח או צדיקים חסידיים בעלי 'כריזמה' שבעזרת אמצעי פרסום מודרנים יצרו 'קהילה מדומינת' דהיינו קהילת מעריצים או חסידים שאינה שייכת דווקא למקום גאוגרפי מסוים, ברי"א הוא מוצא דמות מעבר בין שני סוגי ה'גדולים':

"אחד מבכירי ה'גדולים' במאה התשע עשרה היה הרב יצחק אלחנן ספקטור שבמובנים רבים היה דומה לרבנים בתקופות מוקדמות יותר, אך במובנים אחרים היה מנהיג מודרני. הוא היה אחד הרבנים המובילים בתקופתו ולא היה ספק בדבר גדלותו בתורה. בה בעת, לא ניתן להבין את מעמדו אם מתייחסים אך ורק לכשרונותיו; היו תלמידי חכמים גדולים אחרים בזמנו שלא תפסו מעמד גומה. במקרה שלו, לא רק תפקידו הקהילתי (הוא הנבחר על ידי הקהילה בקובנה לשמש כרב העיר) עשו אותו למנהיג בכיר של כל יהדות מזרח אירופה. הרב ספקטור היה אחד הרבנים הנבחרים המפורסמים האחרונים בקהילה במזרח אירופה וזאת כאשר בימיו, קהילות חשובות כדוגמת וילנה, ורשה ורבות אחרות, תפקדו בלי רב קהילה נבחר ומוסכם. הוא זכה לשירותיו הטובים של ר' יעקב הלוי ליפשיץ, ששימש מזכירו במשך יותר מעשרים וחמש שנה. ליפשיץ היה מתנגד נחרץ של מה שראה כיסודות שליליים של המודרנה, אך בה בעת הוא השתמש בעיתונים היהודים כדי לנסות לקדם את רעיונותיו ואת יוקרתו של הרב הגדול ששירת. היה זה צירוף שרמז על השינוי המהותי בעולם הרבני – רב מסורתי ומזכיר מאוד מיומן בתחום התקשורת המודפסת"

הרי"א כתב בעיקר שו"ת, ורוב ספריו הם ספרי שו"ת. שמות ספריו לקוחים מפרשת תולדות, ומתכתבים עם שמו 'יצחק'. הראשון שבהם נקרא באר יצחק, השני (על חו"מ) – נחל יצחק, והשלישי עין יצחק וכך מבאר הרי"א עצמו את השמות המקוריים  שבחר לספריו:
כך הוא מסביר בהקדמת הספר באר יצחק: "הכי קראתי שמו באר-יצחק ממנו ישתו עדרי צאן קדושים כי על מבוע מים חיים כריתיו ואצלו שתול עץ החיים, ישלח ענפים ובו כל פרי מגד תאוה לעינים, וגם בשם בא"ר כלול שם אבי זצ"ל בקרבו ע"פ א"ת בן ר' איסר. ועוד טעם נוסף על שקראתי שמו באר-יצחק ע"פ הפסוק בקהלת "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך" …וידוע כי בור הוא מקוה מים חיים מכונסים, ובאר הוא הנובע מעצמו ממקור מים חיים, וזהו תחילה שתה מים מבורך כי תחילה צריך ללמוד ולהיות קובץ על יד ש"ס ופוסקים, אמנם אח"כ יזכהו ה' שיהיו נוזלים מתוך בארך, ויהיה כמעין הנובע לחדש בשכלו אשר חננו ה', כדכתיב יפוצו מעינותיך חוצה, כמבואר בע"ז (דף יט) "בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקרת על שמו שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה … לכן קראתיו בשם באר-יצחק כי ב"ה אלה תולדות יצחק אלחנן ממה שחנני אלקים ונכלל בזה שמי יצחק אלחנן" .
וכך הוא מסביר את השם נחל יצחק: "וכן נחל הוא מעין כמבואר בנדרים דף מ' נהרא מכיפי מתברך וע"כ בתחילה באר ואח"כ זוכה להיות כמעין…ויש מי שזכהו ה' לחדש על כל יסוד ויסוד רוב פלפולים נכונים וראויין כפלים מן היסודות וזהו כעין נחל. ובפרט בדיני ממונות דאמרו בב"ב דף קע"ה והן כמעין הנובע ע"כ קראתי שם ספרי בשם נחל יצחק מכל הלין טעמי"
וכך הוא מסביר את השם עין יצחק: "ומתחילה זכני ה' בספרי באר יצחק על שו"ת ואח"ז נחל יצחק על חו"מ. דזהו כעין נוזלים מן בארך, וכעת בימי זקנותי זכני ה' להוציא לאור ספרי עין יצחק ובבחינת יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים. ופי' רש"י במשלי שם "יפוצו מעינותיך חוצה – סוף שתקנה תלמידים הרבה ותורה הוראות ברבים" לכן מי שזכהו ה' להורות ברבים הלכה למעשה זוכה למעלת יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות….ויזכני שיפוצו מעינותי חוצה וישתו התלמידים מן מי המעין אשר חפרתי בעזר הי"ת אשר חנן לי יצחק אלחנן".

לקראת שמיטת תרמ"ט (1889) התעוררה בעיה קשה כיצד לנהוג בשמיטה במושבות הצעירות שנבנו בארץ. רבני ירושלים וחלק חשוב מרבני חו"ל אסרו כל עבודה בשביעית. לעומתם הרבנים שהיו חברים בתנועת 'חובבי ציון' הרב מרדכי אלישברג, הרב שמואל מוהליבר והרב יצחק יעקב ריינס – התירו בתנאים מסוימים את העבודה בשמיטה ע"י מכירת הקרקע לנוכרי (אמנם הנצי"ב למרות שהיה מראשי חיבת ציון התנגד בכל תוקף להיתר). נוצר צורך ציבורי לקבלת תמיכה בהיתר ע"י רב גדול נטראלי שאינו שייך לתנועת חובבי ציון. הרי"א היה ידוע בחיבתו לישוב הארץ ולמושבות החדשות. אולם הוא לא הצטרף לתנועת חיבת ציון ייתכן שהתנגד לשיתוף פעולה עם גורמים חילונים, או שלא יכל לעשות זאת מפני שמזכירו הרב יעקב ליפשיץ, היה מתנגד גדול ל'חיבת ציון' ולימים לאחר פטירת הרי"א היה מראשי המתנגדים החרדים לציונות ועמד בראשות ה'לשכה השחורה' ויזם את הוצאת הספר: אור לישרים שמאסף מכתבים של גדולי ישראל כנגד הציונות. ואכן  הרב יצחק ניסנבוים מספר ביומנו 'עלי חלדי' (ל / 1.5 / 31) כי כאשר שהה הרב שמואל מוהליבר בקובנה הוא שכנע את הרב ספקטור לזמן למחרת אספה של חובבי ציון בביתו. הרב ספקטור הסכים מיד, אך בביתו "נמצא גם השטן של חובבי ציון, יעקב ליפשיץ, והוא הטיל אימה על הגריא"ס כי סכנה צפויה לביתו מאספה זו". למחרת שלח הרב ספקטור לרב מוהליבר פתקה ובה הודיעו על ביטול האספה "מסיבה שנתחדשה". יום לאחר מכן, היה יום שישי והרב ספקטור בא למלונו של הרב מוהליבר והזמינו לסעוד אצלו את סעודות השבת. לפליאתו של המזמין ענה הרב מוהליבר בהיתול: אם אקבל את הזמנתך ולא אזמין סעודות שבת בבית המלון, ירא אני כי סמוך לכניסת השבת אקבל פתק נוסף כי "מסיבה שנתחדשה לא תוכל הסעודה להתקיים בביתי…" (אם הדברים אכן נכונים הרי שניתן לכנות את הרב יעקב ליפשיץ "יענקי הראשון"…). החוקר הרב בועז הוטרר מצטט בספרו: ובשנה השביעית -שנת השמיטה בהתישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל ח"א (ד / (0.9)9.5 / 12)  מכתב שכתב אריה לייב הורביץ מראשי חובבי ציון בקובנה לד"ר יהודה לייב פינסקר שבו הוא מספר שהפניה לרי"א הייתה צריכה להיעשות "בסודי סודות" כדי שהדבר לא יודע לרב ליפשיץ וממנו לרבנים אחרים שהיו יכולים להפעיל לחץ על הרי"א שלא להקל. הרי"א נכנס לעובי הקורה ו"קרב אל המלאכה לחפש היתר וקולות" ולבסוף פרסם היתר בתנאי שימכרו את הקרקע לשתי שנים, והמלאכות דאורייתא יעשו ע"י נכרים. להצטרפותו של הרי"א להיתר היה משקל מכריע בהתקבלותו אצל חלק מהאיכרים במושבות – אם כי ככל הנראה בפועל מעטים עמדו בתנאים שהוא דרש. על חלקו של הרי"א בהיתר המכירה ופרטי היתרו ראו בספר 'ובשנה השביעית' עמודים: 241-261.

הרי"א נפטר ב1896, באותה שנה באמריקה הרחוקה החליטו אנשי ציבור דתיים להקים 'סמינר לרבנים' ע"י הישיבה אוניברסיטה שנוסדה כעשור לפני כן. לסמינר הם בחרו לקרא: ישיבת רבנו יצחק אלחנן, הקיימת כיום כגוף עצמאי שרוב תלמידיו לומדים את למודיהם האקדמאים בישיבה אוניברסיטה. "צחוק הגורל" שהישיבה שמסמלת בצורה הכי חזקה שילוב של 'תורה ומדע' ותוכנית מובנית לסמיכה לרבנות ומהווה ספינת הדגל של אורתודוקסיה המודרנית,  קרויה ע"ש רי"א שנלחם בכל כוחו בנסיונות לבניית 'חדרים מתוקנים' ה'סמינירים לרבנים' הכנסת למודי חול לישיבות וחובת מינוי רבנים בעלי השכלה. ואולי בעצם זאת יד ההשגחה שכל אותם ניסיונות של שילוב קודש וחול שהוצעו במזרח אירופה ע"י משכילים חילונים והשלטונות הרוסים במגמה לקעקע את היהדות המסורתית, נוסו  ע"י יהודים יר"ש ב'עולם החדש' במגמה לבצר את היהדות  המסורתית ולצקת אותה ב'כלים' המתאימים בארה"ב – ואכן נחלו הצלחה גדולה. ושמו של רי"א שלחם בניסיונות שנעשו בזמנו ברוסיה  – קרוי ע"ש הישיבה שהצליחה לשלב 'תורה ומדע' אורתודוקסיה ומודרנה בארה"ב. אני ממליץ בכל פה לצפות בסרטון התדמית הנדיר של ישיבת רבנו יצחק אלחנן , ולא לפספס את התמונה המופיעה בדקה ה5:30 בדיוק:

בשנים האחרונות יצאו לאור מחדש מרבית ספרי הרי"א בהוצאה משותפת של מכון ירושלים עם ישיבת רבנו יצחק אלחנן בניו יורק. ואף נוסף כרך של תשובות מלוקטות מתוך ספרי גדולים שהתכתב אתם, קבצים וכתבי יד.
על כל מאורעות התקופה ניתן ואף מומלץ (ל"מיטיבי קריאה" ) לקרוא בשלשה הכרכים המרתקים "זכרון יעקב" מאת מזכירו רבי יעקב ליפשיץ, על אישיותו של הרי"א ופעולותיו בפרט בספרו של הנ"ל "תולדות יצחק". הספרים נכתבו בלשון רבנית של לפני כ100 שנים, מאז נכתבו תולדותיו של הרי"א גם ע"י ד"ר אפרים שימאף בספר "ר' יצחק אלחנן ספעקטור' – תולדות חייו ואגרותיו (התולדות באנגלית – האגרות בעברית) ובעברית בשפה מודרנית בפתח הספר "תשובות רבינו יצחק אלחנן" תש"ע, וכספר בפני עצמו בשם: תולדות רבינו יצחק אלחנן ספקטור, וכאמור בביוגרפיה החדשה: רבי יצחק אלחנן ספקטור. מאת: מנחם מנדל פלאטו (תשע"ב).

ומעניין לעניין באותו ענין בספרית הישיבה קיים מדור נרחב ומקיף של ספרי "תולדות" של קהילות, משפחות, שולשלות ובעיקר "גדולי ישראל" מכל התקופות והתפוצות (אות מ בספריה). זה עולם גדול עשיר ומגוון שכדאי להיחשף אליו. מי שמעונין לקבל הדרכה וסיוע להתמצאות וכניסה ל'יער' גדול זה, מוזמן לדבר איתי ואשתדל להדריכו בעולם הגדול הזה (לא רוצה לטייל שם לבד…). מצ"ב שיעורו של הרב שמואל גלייזר ר"מ בישיבת ירוחם על שיטת לימודו ופסיקתו של הרי"א . הרב גלייזר מסר שיעור אודיו נוסף על רבי יצחק אלחנן ספקטור השנה במסגרת הפודקסט המשובח שלו 'עולמם של אחרונים'.

רעיונות לבניית מהלכי הוראה בשיעור סינכרוני

• הפסקות צ'ק אין: בסיום קטעי הקניה בשיעור, ניתן לתכנן הפסקות יזומות לצורך בדיקות הבנה, הפנמת מושגים ועוד. כפתורי התגובה המהירה והסקר של 'זום' יאפשרו לכם לקבל משוב מיידי על ההקניה. שאלות הסקר גוונו בגרסה המעודכנת של הזום, וניתן להשתמש בהן בהתאם לתוכן השיעור. להרחבה.
• הפסקות זום: לאחר קטע הקניה או דיון, כדאי להקצות מספר דקות להפסקות מסך / מתיחה. אפשר להשמיע קטע מוסיקלי/שיר להפוגה שאורכו מתאים לזמן שיוקצה להפסקה.
• דיון בקבוצות קטנות: עבודה שיתופית בקבוצות קטנות נערכת בחלוקה ל"חדרים". שימו לב: ניתן להשאיר את הקבוצות לעבודה קבועה בקורס, דבר שיאפשר עבודה שוטפת על פרויקט משותף וכן ייתן הזדמנות ליצירת זהות וקהילה של קבוצות לומדים משמעותיות בקורס. להרחבה.
• למידה שיתופית:

• • WHITEBOARD:  הלוח מאפשר ריכוז טקסט על ידי שיתוף בין המרצה ללומדים. ניתן לסכם או לרכז תשובות על ידי שימוש בפתקים צבעוניים. זהו תחליף יעיל ונגיש לאפליקציית PADLET. להרחבה.

• בדוגמה זו תוצר למידה ובו תשובות הלומדים לסיכום קטע הקנייה בשיעור

• • רשומות NOTES : הרשומות מאפשרות כתיבה במסמך משותף, כתחליף לשימוש בGOOGLE DOCS.

• שימוש פדגוגי בצ'אט: לאחר קטע הקניה או תרגול ניתן לשאול שאלה ולבקש תגובות בצ'ט. התשובות יכולות להיות מסוג בדיקת הבנה או ידע או אף לקיים הצבעה על עמדה מסוימת. ניתן גם לבקש מלומדים לתרום לתיבת הצ'אט במהלך ההרצאה מחשבות, תובנות ורעיונות המסכמים קטעי למידה. מעקב אחר הצ'אט בזמן ההרצאה דורש פיצול קשב ומסיח את הדעת. לכן, כדאי לתכנן חלונות זמן מוגדרים לבדיקת הצ'אט יחד עם הלומדים. בתום השיעור, ניתן להוריד את קובץ הצ'אט כדי להעביר מידע רלוונטי לסטודנטים שלא נכחו בשיעור.
• כלי בינה מלאכותית: יישומים אלה זמינים כרגע בעיקר באנגלית והם יכולים לעזור לסכם את השיעור ולשאול שאלות להרחבה ולהעמקה. סיכומי  הבינה המלאכותית נשלחים למייל של מארח המפגש.

שאלות ותשובות על תפעול ה'זום' בקישור הזה

השיעור הראשון בשעה הראשונה של הסמסטר (בשעה תשע בבוקר) מחייב התייחסות מיוחדת ומפורטת יותר למצב. החל מהשיעור השני במערכת ואילך מומלץ להתמקד בהיכרות ובתיאום ציפיות בנוגע לדרישות הקורס.

המלצתנו היא להקדיש בשיעור הראשון כ-5 עד 15 דקות להתייחסות להקשר המורכב שבו אנו מתחילים את הסמסטר. את רוב הזמן מומלץ להקדיש להכרות, מיפוי ראשוני של מצב הסטודנטים בכיתה, הצגת מבנה הקורס ומטרותיו, ודרישות הקורס. לימוד תוכן מקצועי – במידת האפשר ובהתאם למצב האישי שלכם ושל הסטודנטים

.

על שיח רגשי בעת הזו

ככלל, לא בטוח שיש מקום לערוך שיח רגשי בכיתה. שיח כזה עלול להציף תחושות מורכבות, וכשהוא מנוהל בידיים שאינן מיומנות הוא עשוי להעצים תחושות קושי. בשל המצב האישי שבו כולנו מצויים, שיח לימודי עשוי לגלוש לשיח רגשי ולהעלות קשת של תחושות. במקרים כאלה, מומלץ לתת תוקף לתחושות (אני בטוח/ה שעוד רבים בכיתה חווים תחושות דומות של כעס  / עצב / חרדה / קושי להתרכז כרגע), לחזק את המשתתפים בשיעור על עצם ההשתתפות ולעודד אותם להמשיך בלמידה. חשוב לזכור שעל פי רוב, למרבית הלומדים בכיתה יש כוחות התמודדות ותמיכה מהמעגלים השונים שאליהם הם משתייכים. רק  מיעוט מהסטודנטים עשויים להגיב קשה ואולי יזדקקו לתמיכה, או עלולים לפתח פוסט -טראומה. במידת הצורך, ניתן להתייעץ עם מנהלת מרכז התמיכה הגב' איילת טיין או להפנות אליה סטודנטים על פי הבנתכם.

עוד על ניהול שיח רגשי בכיתה תוכלו לקרוא כאן

מה חשוב לעשות בשיעור הראשון?

• הכרה במצב המורכב, לצד מסר מחזק על חשיבות הלמידה לחוסן האישי :
  "ברור לי שזה לא פשוט לכם להיות כאן היום, גם לי זה לא קל, הקשב של כולנו מוגבל ואנחנו עוברים ימים לא פשוטים. עם זאת, מי שבחרו לנסות בכל זאת להיות פעילים וללמוד מצליחים להביא עימם כוחות התמודדות רבים. הלמידה עצמה המזמנת עיסוק בהיבטים רציונאליים מתוך מפגש (גם אם וירטואלי) עם חברים ללמידה, יכולה לסייע בהתמודדות עם המצב ולפיתוח חוסן אישי. בקישור הזה תוכלו למצוא המלצה לניהול שיח שיתופי בשיעור הראשון, שנכתבה על ידי פרופ' יאירה חממה מביה"ס לעבודה סוציאלית באריאל שניסחה את המסמך בשיתוף קולגות נוספות מסגל ההוראה.

• הצגת מרכז התמיכה של המכללה – מומלץ להזכיר את מרכז התמיכה של המכללה העומד לרשות הסטודנטים ואת דרכי הפנייה אליו המפורטים בעמוד הסטודנטים באתר המכללה.

• פעילות היכרות קצרה – יוצרת תחושת ביטחון, שייכות ולכידות לקורס ולמכללה.
  • אם קבוצת הלומדים או חלקם מכירים משנים קודמות ניתן להעמיק את ההיכרות ולהציב מטרות חדשות כיחידים וכקבוצה.
  • חשוב לאפשר יצירת קשרים בין הסטודנטים לבין עצמם ולסייע ביצירת לכידות כקבוצת למידה. חשוב לשים לב אם יש זכאי "מתווה מילואים" בקורס ולעודד את הקבוצה לסייע להם בהשלמת החומר (תוכלו למצוא סימון של זכאות ל"מתווה מילואים" בפורטל, "מעקב תלמידים").
  • לקריאה והרחבה נוספת על עקרונות מנחים לתיאום ציפיות תוכלו לקרוא באתר "לב לדעת"

• הצגת הסילבוס ותיאום ציפיות בנוגע לדרישות הקורס – מומלץ להשתמש בסילבוס כמפת חשיבה ותכנית ניווט של הסטודנט לקורס:
  • מבט-על על תכני הקורס: הצבת שאלות מסקרנות לנושאים שיילמדו במהלך השנה.
  • ידע ומיומנויות שילמדו: עם מה הלומדים יצאו מהקורס? כיצד הקורס ייסייע להם בכלל ובהוראה בפרט?
  • שיטת הלימוד בקורס: מה תהיה המתודה המובילה בקורס?
  • הערכה: כיצד יינתן ציון הקורס? ממה תורכב ההערכה המעצבת בקורס? מהי ההערכה המסכמת? כיצד הם ישוקללו לציון הקורס?
  • תקשורת: כיצד ניתן ליצור קשר עמכם? שעות וימים? הצגת ערוצי התקשורת והפנייה אליכם, קביעת נורמות המענה (כיצד לפנות אליכם, תוך כמה זמן תחזרו לפניות ועוד), שעות קבלה ועוד.

• שימוש בבינה מלאכותית – מומלץ לשוחח באופן גלוי על השימוש בבינה מלאכותית ללמידה ולהערכה, לדון ביתרונות ובחסרונות לתאם ציפיות ולקבוע כללים בקורס.
  • הציגו את מדיניות המכללה לשימוש בבינה מלאכותית המופיע באתר המכללה.
  • הציגו את עמדתכם ואת כללי השימוש בקורס, מומלץ להשתמש באופני ורמות השימוש המופיעים בהצהרת השימוש בבינה מלאכותית. מומלץ בחום להשתמש בהצהרה הזו ככלי לפיתוח אוריינות בינה מלאכותית ולעודד את הלומדים לחשוב כיצד השתמשו בבינה ומה למדו מכך.
  • ניתן להכין אמנת שימוש כיתתית משותפת ולקבוע את כללי המותר והאסור.
    עיינו במערך שיעור לדוגמה על הדילמה של הבינה המלאכותית שהכינו צוות פיתוח הקורס "אקדמיה בתיכון – לומדים מלכים בהרצוג" נועה דוקוב ושרוני רוזנר.

• מבנה הלמידה בשגרה – שילוב בין למידה בקמפוסים לבין שיעורים א-סינכרוניים: הסבירו לסטודנטים את הרציונל של שבועות הלמידה מרחוק וכן הציגו מהי מתכונת הלמידה והדרישות מהלומדים בשבועות אלה.
  • מומלץ להסביר כיצד תתקיים הלמידה בשיעור סינכרוני ובשיעור א-סינכרוני ואת ההבדל בין השניים.
  • מומלץ להציג את מיומנויות הלמידה העצמית והמוכוונות העצמית ללמידה שיבואו לידי ביטוי בלמידה מרחוק. חשוב מאד להדגיש את חשיבותן של מיומנויות אלה למורים לעתיד שכן הלמידה מרחוק הופכת כלי מצוי ושכיח בארגז הכלים של המורים.
  • מומלץ לעודד את הלומדים להשתמש בלוח האקדמי ולסמן את שבועות הלמידה מרחוק ולהיערך בהתאם.
  • המלצות לשיעור הרביעי תוכלו למצוא כאן

• התייחסות למשרתי/ות המילואים: יש עדיין בקרבנו סטודנטים וסטודנטיות הזכאים ל"מתווה מילואים". זוהי חובתי המוסרית לסייע להם בהשלמת הלמידה. לכן בדקו האם יש סטודנטים הצפויים לשירות מילואים במהלך הסמסטר? עדכנו אותם על מתווה למידה וההקלות בקורס וכן עודדו את הסטודנטים לסכם את השיעורים ולהעביר את הסיכום לטובת מי שייעדר מהשיעור.

ואיך אפשר בלי: כיצד להיעזר במודל שפה של בינה מלאכותית לקבל רעיונות לפעילות פתיחה מעניינת?

ניתן להיעזר בכל מודל שפה שנוח לכם (Claude, Copilot, Gemini או ChatGPT)

פרומפט לדוגמה

שלום, אני מרצה במכללה להכשרת מורים, מלמדת קורס בחוג ל_____שעוסק ב_____________. אני מחפשת רעיון לפעילות פתיחה בשיעור הראשון בסמסטר שתסייע לי ליצור הכרות בין הסטודנטים לבין עצמם וביני לבינם וגם תאפשר להם ליצור קשר ראשוני כקבוצת למידה. בכיתה ילמדו כ 15 סטודנטים ואני רוצה להקדיש לכך בין 10-15 דקות. הייתי רוצה שהפעילות תצא מתוך עולם התוכן של הקורס שלנו וגם תאפשר לכל סטודנט להציג את עצמו בשמו. תציע לי בבקשה פעילות כזו

בשורות הבאות ברצוני לבאר ולסנגר מעט על בחירת השם (כולנו מבינים שהאגדה האורבנית ע"כ שמחשב בוחר את שמות המבצעים היא אגדה – וישנם אנשים בשר ודם הבוחרים את השמות) הצרוף: שאגת אריה שבו בחר הרב גינצבורג כשם לספרו לקוח מהפסוק באיוב (ד, ד) "שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו" עפ"י ההקשר הדימויים של האריה שבפסוק מתייחסים לרשעים כמו שמפרש עמס חכם ב'דעת מקרא' "אף הרשעים שעושים ביד רמה (דגמת אריות שואגים על טרפם), אף הם אובדים" וא"כ נשאלת השאלה מדוע לקרוא כך לספר תורני? [אגב השאג"א איננו הראשון שבחר בשם זה לספרו. קדם לו ספר השו"ת 'שאגת אריה' מאת הרב אריה יהודה ליב בן שמואל צבי הירש שיצא יחד עם ספרו של הרב אברהם נתן מייזליש (שהוא צאצא שלו) 'קול שחל' בתצ"ו (1736) ויחד הם משלימים את הפסוק: "שאגת אריה וקול שחל"]

פרק כ"ב בתהילים "למנצח על אילת השחר' נדרש במדרש תהילים (שוחר טוב) על מרדכי ואסתר וספור המגילה. ונהוג בכמה קהילות לאמרו בפורים כ'שיר של יום'. גם בפרק זה מתוארים האויבים כאריה "פצו עלי פיהם אריה טורף ושואג" (יד) הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני" (כב). אלא שבפרק זה ישנה גם "שאגה" "אלי אלי למה עזבתני – רחוק מישועתי דברי שאגתי" השאגה המדוברת היא השאגה של המתפלל ומשמעותה "דבר בכי ואנחה היוצאים בקול רעש גדול, וכן: כי לפני לחמי אנחתי תבוא ויתכו כמים שאגותי (דעת מקרא). על סמך פסוקים אלו פייט הפייטן שמואל רחמים בפיוט 'מכניסי רחמים' את השורה הבאה: "שואגים בתפילה ומבקשים רישיון". מענין כי הביטוי 'ארי' מופיע במזמור זה גם ככינוי למתפלל (=עם ישראל) "כי סבבוני כלבים עדת מרעים הרחיפוני כארי ידי ורגלי" ומפרש דעת מקרא: "נמצא שדמה עצמו המשורר ביחס לאויביו כאריה כפות המוטל לפני הכלבים המצפים לאכול מנבלתו לכשימות". א"כ נמצא עד כה כי אויבי המשורר שהם אויבי ישראל הם הנמשלים לאריה טורף, ואלו ישראל נמשלים ל'אריה כפות המוטל לפני הכלבים" ושואג אנחת בכי זעקה ותפילה.

אך כאן נכנס ה"טוויסט" בעלילה. נודע כבר ברבים כי הסיבה לבחירת שם המבצע הייתה מפני שהוא החל בי"א אדר יום נפילתו של יוסף טרומפלדור, שעל קברו וקבר חביריו מדיני תל חי – הוצבה אנדרטת האריה השואג שפיסל האומן אברהם מלינקוב. האנדרטה מסמלת את כוחות הגבורה של מגיני תל חי, ועל בסיסה כתובים המילים "טוב למות בעד ארצנו" שהיו מילותיו האחרונות של טרומפלדור, ומתחתם שמות שמונת נופלי תל-חי (שלזכרם נקראת לימים 'קרית שמונה'). [על השאלה האלמותית, האם טרומפלדור אמר או לא את המילים הנ"ל ראו סכום בערך: טוב למות בעד ארצנו]

הרב ישככר שלמה טייכטל (1845-1945) היה ת"ח גדול מחשובי הרבנים בהונגריה שעד השואה החזיק בעמדות אנטי ציוניות כרוב רבני הונגריה. אולם במהלך שנות השואה 'חישב מסלול מחדש' והגיע למסקנה שטעה, הוא נכנס לעובי הקורה והגיע למסקנה כי הרבנים היו צריכים לתמוך בישוב הארץ ולעודד את הציבור החרדי לעזוב את הגולה. אולם בנוסף לביקורת העצמית, הוא ראה את החיוב בחלוצים שעלו לארץ ומסרו את נפשם על כיבושה, אף שלא היו שומרי תומ"צ, וכך הוא כתב בספרו 'אם הבנים שמחה' (פרק שני אות ט) שיצא לאור בבודפשט בתש"ג בעיצומה של מלחמת העולם השניה, על אודות ישוב הארץ ע"י יהודים שאינם שומרים תומ"צ:

"ועתה בזמנינו שנעשה התעוררת לשוב לארץ אבותינו וגם חזרו בפועל ועושין מעשה בבנין הארץ. בודאי נתקיים בזה נבואת הושע "ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה"א ואת דוד מלכם" היינו בקשו ממש וכמו שביארתי לעיל משמעת תיבת בקשו בפועל ומעשה ידיהם. וא"ת הא בפסוק נאמר "ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם" והלא בעוה"ר אלו הבונים אין זכר להם לבקש את מלכות שמים ואת דוד המלך וגם התנהגותם מורה על זה? על זה אשיב לך עפי"מ שמבואר במדרש שה"ש "אל תראוני שאני שחרחורת שזפתני השמש – אמרה כנס"י לנביאים אל תראוני בשחרורותי ולהגיד דלטורי על ישראל, שזפתני האומות היינו שאין שחרורותי בפנימיותי אלא רק 'שזפתני השמש' היינו האומות שנתגדלתי בין האומות וקלטה חיצוניותי את סוגיהם אבל בפנימיותי אני לבנה ונקיה חיינו שאין חידוש באלפי השנים שנתגדלתי בין הגוים שלמדתי ממעשיהם הרעים כדכתיב "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" אבל הנפש הישראלי זרע אברהם יצחק יעקב המה טהורים בפנימיותם ומשתוקקים לחזור למקורם רק אינם יודעים הדרך לשוב אל הטהרה מפני שהרגילו בגידול הגוים ואינו דומה לעת שהיו בארצם וראו וידעו את דרכי התורה ע"י הסנהדרין יושבי כסאות למשפט התורה והיראה ומאסו בם ובתורת ה' ולא שמעו לקול נביאיהם ע"כ התחייבו לילך בגלות. אבל עתה דור של גליות שנתערבו בם ונולדו בגוים ולא ראו ולא שמעו ואין חזון למו בכבוד ה' אין ראי' ממה שאין הולכין בדרך התורה דמשום מיאוס הוא רק דנשחרו ממעשי הגוים. וכבר הבאתי בשם רבינו המקובל מקאמארנא דנשבע בחיי עולם דהמה כתינוק שנשבה בין העכו"ם דאנוסין על הכל ושוגגין על הכל. ובאמת גם הרמב"ם בה' ממרים כתב כן על אלו שכבר נתגדלו במנהג הגוים שמצוה לקרבם כי המה כתינוק שנשבה בין העכו"ם אבל המה זרע אברהם יצחק יעקב ומצוה לאהוב אותם. על כן אלו בודאי אינם נמאסין בעיני הקב"ה"

לאחר שהוא דן לכף זכות, בעצם את כל החילונים בזמנו, הוא עובר לדבר בפירוט על החלוצים החילונים העולים ליישב את הארץ במסירות נפש:

"ועיין מדרש ילקוט איכה שאמר בפסוק בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה אמר הקבה"ו הלואי יתוון? בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה עכ"ל. היינו נמי על פי כונה זו שכעת ששהו כל כך זמן רב בין הגוים המה כלא יודעין מחומר האיסור ואנוסין על הכל ואינו דומה למעשה החוטאים בזמן הבית וזהו לחוד שמחבבין את הארץ ואינם רוצים בארץ אחרת רק בארץ אבותינו ומוסרין נפשם עליה כידוע דכמה וכמה מתו עבור הארץ כמו ששמענו בזמן הפרעות של הערביים וכמה מן בני ישראל שעמדו לנגדם ומתו על ידיהם אמרו קודם יציאת נשמתם בזה"ל "אין דבר. טוב למות בעד ארצינו!" ועיין ח"ס בתשובה שהביא הגמרא דסנהדרין דישראל שנהרג ע"י עכו"ם אפילו הי' רשע וגרוע נקרא קדוש וכש"כ אלו שהערו נפש למות בעד ארצינו … הכי יש ספק שבן עוה"ב המה?! והכי לא עדות ברורה הוא דאע"ג איהו לא חזי אבל נפשו נפש הישראלי שבקרבו חזי ומשתוקק לחזור למקורה, וכבר אמרו כל הדר בא"י דומה שיש לו אלוק היינו אפילו אינו יודע ומבין לבקש בפיו את אלקית אבל נפשו בקרבו מרגיש הצורך לזה ועל זה רמזו בתיבת דומה שאמרו היינו אף שלפי הנהגתו אינו כן. ועל כן כיון שמבקשים את ארץ ישראל הוי בכלל ג"כ ובקשו את ה' אלקיהם וגם דוד מלכם כי זה יביא את זה לכונן מלכות בית דוד ולבנות ביהמ"ק אחר ההזדככות ברוב ימים ויקוים בנו נביאת הנביא ומשתי את עון ישראל ביום אחד"

הדברים  מדהימים בעוצמתם ונועזותם. רב חרדי הונגרי המקורב לרבי ממונקאטש, מוצא חיוב בחלוצים החילונים, הדבקים בארץ ישראל ומוכנים להלחם עליה ואומרים סמוך ליציאת נשמתם 'אין דבר. טוב למות בעד ארצנו".

טרומפלדור וחבריו, מסמלים את הדור החדש של הארי המתעורר משנת הגלות ומוכן להילחם על ארצו ולטרוף את אויביו כדברי הפסוק "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה" (במדבר כג, כד), וכברכת יעקב ליהודה "גור אריה יהודה מטרף בני עלית , כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו (בראשית מט, ט) ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד (דברים לג, כ). א"כ השם 'שאגת ארי' מתייחס לאותו ארי מהפסוקים "וכארי יתנשא" ו"כרע רבץ כארי" – ולכן ארי ולא אריה.

האם שני ההופעות של האריה היהודי: השאגה הלא היא התפילה והזעקה לקב"ה שיושיענו מיד הקמים לכלותינו, והקימה וההתעוררות להילחם כארי על ארצנו ולעמוד בגאון מול אויבינו. סותרים זו את זו? היו בוודאי רבים שחשבו כך, ובחרו באחת משניהם או להמשיך ולעסוק אך ורק בתורה מצוות ותפילה ולחכות לגאולה מהשמים, או שבחרו בדרך של קימה והתעוררות התישבות כיבוש ומלחמה וויתרו על ה'שואגים בתפילה'. מעניין בהקשר זה הסיפור שמצטט החוקר משה נחמני בספרו: הגיבור הלאומי: פרקים בחייו של יוסף טרומפלדור (נ / 4.1 / 435 – מכללה) מתוך ספרו של נתן גרדי פרקי חיים של חלוץ דתי: ממייסדי הפועל המזרחי וההתיישבות הדתית בא"י (נ / 7.3 / 036 – מכללה). גרדי היה פעיל ציבור ציוני ואיש הפועל המזרחי וההתיישבות הדתית. במשך תקופה קצרה ב-1948 עמד בראש המחלקה לענייני דת בצה"ל ("השירות הדתי") עוד לפני שהרב גורן הקים את הרבנות הצבאית. גרידי היה בוגר ישיבת מיר תלמידו של המשגיח ר' ירוחם ליבוביץ שנתפס לציונות אבל נשאר חזק באמונתו ובהקפדה על קלה כבחמורה. כדי להגיע לארץ הצטרף לחברת הכשרה של תנועת החלוץ בראשותו של טרומפלדור, והיה ה'דתי' היחיד בקבוצה. בזכרונותיו הנ"ל הוא מספר על היכרותו עם טרומפלדור:

"… הגענו לתחת הרכבת 'דזנקוי'… ירדתי אני לעיירה להצטרף לחלוצי טרומפלדור. הללו עבדו בסביבה זו באחוזות ובמושבות גרמניות. בעיירה זו נקבעו לשכת העבודה והמרכז שלהם. בעיירה היתה קהילה יהודית קטנה […]. במרכז העיירה עמד בית גדול, שהיה שייך לקהילה, ובו רוכזו כל מוסדותיה, כמו: בית הכנסת, בית הספר, ועד הקהילה, ושאר המוסדות. בבית הזה סודרה לשכת העבודה והיא שמשה גם בית לינה לחלוצים. מכאן היו נשלחים למקומות עבודה שונים בסביבה. בבית הזה סודרתי גם אני ללינה, ואמרו לי לחכות יום-יומיים עד שטרומפלדור יבוא והוא יסדר אותי בעבודה. הוא בא למחרת, ומאוד שמח בי, כי אני ואחי היינו אחרוני החלוצים שהגענו ממינסק. היתר שנסעו אחרינו אנוסים היו לחזור באמצע הדרך. כך נפסק כל קשר בינו לבין מרכז החלוץ ברוסיה. מסרתי לו דו"ח מפורט מעבודת המרכז במינסק ופרישת שלום אישית מסגנו רושצוק. משהגענו לפרשת סידורי בעבודה – שאלתי אותו אם יוכל לסדרני בעבודה, שלא אצטרך לעבוד בשבת? כן הודעתי לו שלא אוכל טריפה. שאלתי אמנם הפתיעה אותו קצת, כי מכל מאה החלוצים שהגיעו לקרים הייתי אני היחיד שפנה אליו בבקשה כזו. הוא ענה לי בחביבות רבה "גולובציק" (זו היא מילה ברוסית המבטאת רגש חיבה – שפירושו הוא "יונתי") – קרא ואמר לי: שאמנם הוא אינו מכיר את הדת היהודית, אבל הוא מכבד את רגשותיו של הזולת ומאוד היה רוצה למלאות את רצוני, לצערו אין בכוחו לעזור לי. העבודה היא אצל גרמנים ואצלם חייבים לעבוד גם בשבת, וגם אי אפשר לדרוש אוכל כשר. "אני יכול לסדר אותך בעבודה, ולעניין השבת והכשרות עליך לדאוג בעצמך", כך הוא סיים. עד כמה ידע לכבד את רגשותיו של הזולת נוכחתי לדעת למחרת בבוקר. אני עמדתי על גזוזטרת הבית עטור תפילין והתפללתי. עבר חלוץ אחד והתחיל מתלוצץ על חשבוני. טרומפלדור, שעמד בחוץ ושוחח עם אחת החברות, שמע זאת. הוא הפסיק את השיחה, ניגש לבחור, ובחימה שפוכה אמר לו: "סובולוטש" (מנוול)! איך אתה מעיז להתעלל ברגשותיו של השני. האם זהו "חופש המצפון" אצלך, הלא לו היית נותן לו סטירת לחי לא היה זה כל כך מכאיב כמו הלעג שלך". מובן שהצעיר לא ידע איך להתנצל בפניו והסתלק חפוי ראש. וכנראה כדי לפייס אותי, ניגש (טרומפלדור) לשוחח אתי קצת, וכך התפתחה בינינו שיחה יותר ארוכה, בה הסברתי לו במקצת את השקפות היהדות הדתית. הדברים היו בשבילו חדשים. ובייחוד היה מופתע לראות אדם צעיר – שהצטרף אל חבורת החלוצים – דתי. נראה שהוא התרשם עמוקות מהשיחה, כי בכל פעם שהיה מבקר בדגקוי היה שואל עלי בחיבה: "מה נשמע עם "החסיד'ל" שלנו? איך הוא מסתדר עם הדתיות שלו?

בכלל היה טרומפלדור טיפוס נפלא. פניו היו כאילו עשויים מעשת, והעידו על גבורה ואומץ לב לבלי חת. יחד עם זאת ריחפה על פניו בת צחוק תמימה של ילד חף מפשע, ועיניו הפיקו חמימות וטוב לב. הוא היה אדם, אשר היה מסוגל למסור את נפשו מבלי כל היסוס על האידיאלים שלו. בכל זאת לא היתה בו מהגסות של חייל והנטיה לפקד ולהשתלט על אחרים. להיפך – היתה בו הרבה עדינות, ויחסיו עם החלוצים היו פשוטים וחברותיים. הם נשמעו לו בכל מבלי שתורגש בדבריו פקודה. הם ראו בו אב, אב דואג ומסור להם. לא פעם סיכן את עצמו כדי להציל חברים ממאסר ומוות בטוח".

א"כ גרדי מספר שטרומפלדור עצמו לא סבר שישנה סתירה בין חלוציות ושמירת תורה ומצות תפילה ותפילין. ואדרבא תמך וסייע למי שדבק בשניהם גם יחד. אגב גרדי הקים בית של תורה ועבודה למופת. בתו דינה היא המחנכת דינה הכהן ז"ל אשת ר' ידעיה הכהן ז"ל ממייסדי הישיבה. ובתו שלומית היא אשת הרב ישראל רוזן ז"ל מיסד ומנהל צומ"ת.

אם נחזור לשם המבצע  'שאגת ארי' נראה שניתן לראות בו את השילוב של הארי הטורף והמתנשא, ובין השאגה של התפילה והזעקה. אז נשאג כולנו בתפילה שחיילנו הגיבורים כאריות יטרפו זרוע אף קדקד וידבירו שונאינו תחתם ונזכה לניסים ונפלאות בימים ההם ובזמן הזה.

לסיום כדאי להאזין ל'שיר טרומפלדור' מאת אבא חושי. סיפורו המענין של השיר מתואר באתר שיר עד "בעת נפילת תל-חי ב-1920, נימנה חושי על קבוצה של 40-30 מאנשי "החלוץ" של "השומר הצעיר", שהתארגנו בעיירת מולדתו, טוּרְקָה שבגליציה, לעליה לארץ. הידיעות על נפילת חל-חי עשו רושם עמוק על החלוצים והוגברה הנכונות להצטרף לבוני הארץ ומגיניה, וגבר הלחץ לזירוז מועד העליה. אבא חושי סיפר, כי התרשם מפרשת תל-חי, עד כי חיבר את מילות השיר על גבורתו של טרומפלדור, והתאימם למנגינת שיר-עם אוקראיני שהיה נפוץ באותם הימים. לאחר עליית הקבוצה ארצה, באביב 1920 (קיבוץ א' של השוה"צ), נפוץ השיר בארץ כולה." במשך עשרות שנים אימצו אנשי בית"ר והאצ"ל שיר זה ללבם, והאמינו כי הוא יצא מעטו של זאב ז'בוטינסקי. השיר נקרא בשירוני בית"ר: "שיר על מות טרומפלדור". עד שבשנת 1965, באחת מתוכניות הרדיו ב"קול ישראל" של הסדרה "מי יודע" (על מקורותיהם של שירים), שערך והגיש חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, יחד עם חדוה סולד, חשף הכהן לראשונה את זהות מחברו כאבא שנלר, שבארץ שינה את שם משפחתו לחושי ולימים כיהן כראש עיריית חיפה. במשך שנים הסתיר אבא חושי את העובדה שהוא שכתב את השיר. הוא גם לא מחה כשהשיר יוחס בטעות לזאב ז'בוטינסקי. רק לאחר הפצרות והצגת עדויות, הסכים להודות בכך. באפריל 1966 קיבל חושי שיק בסך 47.5 ל"י כדמי התמלוגים של השיר שהצטברו באקו"ם"

בספר 'רבן של כל בני הגולה'  (מ /7 / 201) על הגר"ח מבריסק. מובאת עדות על הגעתו של הילד לבית הלוי: " פעם אחת, בשעת צהרים של ערב שבת, נפתחה הדלת, ואיש גבוה בעל זקן ארוך ופאות עבותות, מוליך בימינו נער קטן כחוש, בעל פאות דקות וארוכות. הוא מגישו אל הרב ואומר: "כבודו הוא הרב הסלוצקאי המפורסם? אנכי יליד רוגאצ'וב. זה הוא בני הקטן, אשר יש לו שם בין הגדולים בתורה. הבאתיו אל כבודו ויעשה לו כל הדרוש לעשות לילדים כמוהו". רבי יושע בער נתן לאב שלום, ואת הקטן הקריב אליו וישאלהו: "מה שמך"?- "יוסף", ענה הילד בקול דק מאד. "מה תדע בגמרא? ומה למדת"?- "למדתי ויודע אני חצי ש"ס", ענה הילד בהעזה. "איזה חצי"?, שאל הרב- "את אשר כבודו חפץ. אחת היא לי, המחצית הראשונה או האחרונה", השיב. החליק לו הרב על ראשו ויאמר לו: "ראה, על השולחן הזה מונח הספר 'בית הלוי', אראך בו איפוא תשובה ואתה תקחנו אתך לבית המדרש ותעיין בו, ובמוצאי שבת תבוא אלי ונדבר על התשובה הזאת".

"מה הרבי אוכל עכשיו"? שאל הילד כשבת-שחוק נמתחת על שפתיו, "הנני רואה חתיכת דג. עד אשר יגמור את מאכלו אהיה נכון לדבר אתו על התשובה, ולמה לרבנו להגיד לי לך ושוב"?… הרוגאצ'ובי הקטן לקח את 'בית הלוי' ועיין בתשובה אשר הראה לו הרב. נעץ עיניו בה ועבר באצבעו על כל אורך התשובה, וכרגע שאל את הרב שתי קושיות חמורות עליה. הרב השתומם מאד על חריפות הילד ויפן אל אביו ויאמר לו: "ה' חננך במתנה גדולה, הוא עתיד להיות אחד הגדולים בישראל, ועליך לשמור עליו ולחנכו".וכמה שנות חייו? התענין הרב לדעת. "אחת עשרה, עד מאה ועשרים," השיבו אבי הילד. אמר לו הרב: "ביום הראשון הבא תקנה לו תפילין, כי יהודי שלם הינו".ולי אמר הרב: "הוליכהו לבית הכנסת, וצווה לשמש בשמי כי יפתח לפניו את הארגז החדש של הספרים, והנער יוכל לבחור לו איזו מסכת מהש"ס הוילנאי החדש, אך לא יתן לו מספרי הרמב"ם".הולכתיו לבית הכנסת, ובלכתנו יחד ביקשני שתי בקשות: אחת, כי אם ידרוש לצאת בלילה החוצה, אלווהו, כי ירא הוא ללכת בחשכת הלילה, ושנית, כי אראהו את המקום אשר שם ספרי הרמב"ם מונחים…"הלא הרב ציווה, כי לא יתנו לך את הרמב"ם ללמוד, ומה לך ולהם"? שאלתיו. והוא השיבני: "מאזהרתו אנכי מבין, כי יש בהם דברים מעניינים, לכן אובה לראותם תיכף"…"הבאתיו לבית הכנסת. כעבור חצי שעה ראיתיו מעיין בספרי הרמב"ם…"מהעילוי השובב הזה", מסיים עד הראיה את תיאורו – "התפתח הגאון הנפלא רבי יוסף ראזין, מי שהתפרסם לימים כהגאון מרוגאצ'וב"."

במשך כשנה למד  עם בנו של 'בית הלוי' הלא הוא הגר"ח מבריסק בחברותא. יחדין שמעו שיעור מר' מנדל מסלוצק ולמדו בהדרכת ה'בית הלוי' שבו ראה כל ימיו את אחד מרבותיו. אולם הרב המובהק שבו בחר הנער היה "הרמב"ם" שבספרו הי"ד החזקה הגה בכל עת. ולמרות הכוונת בית הלוי להתמקד בלימוד התלמוד לא הניח ידו גם מספרי הרמב"ם.

לאחר נישואיו עבר לשקלוב ולמד אצל המהרי"ל דיסקין, ובשנת ה'תרמ"ט (1889) מונה על ידי רבי שלמה זלמן שניאורסון, האדמו"ר מקאפוסט (נכדו של ה"צמח צדק") לרב עדת החסידים בדווינסק, שרובם היו חסידי קאפוסט. ברבנות דווינסק כיהן עד לפטירתו 47 שנים (עם הפסקה באמצע במלחמת העולם הראשונה וקצת אחריה (1914-1924) שבהם שהה בפטרבורג וכיהן שם כרב הקהילה החרדית) רב הקהילה המתנגדית בדווינסק היה הרב מאיר שמחה מדווינסק בעל האור שמח ומשך חכמה, ולמרות נטיתו של הרוג' לבטל גם את גדולי תלמידי החכמים שבדורו – הוא העריך את רמ"ש והם שמשו יחדיו בשלום ובאחוה ברבנות העיר.

בגלל גאונותו וחריפותו הרבה נטה לזלזל בת"ח ומחברי ספרים בני דורו (ולעיתים גם מדורות קודמים) ישנם ספורים רבים, סיפור נחמד בנושא מסופר בספר 'ארי בין עולמות' מפי ר' אריה בינה ר"י נתיב מאיר שביקר אצל הרוגצ'ובר בצעירותו :

"כשבאתי לביתו ראיתי אחד מראשי הישיבות שבא להרצות לפני הגאון את 'תורתו'. היו אלה חידושים שונים ובעיקר משונים. לבסוף הפטיר הגאון לעבר אותו תלמיד חכם, שהחידושים שלו עומדים על כרעי תרנגולת, וחלקם אפילו זה לא. אנכי הייתי 'הבא בתור' ולא ידעתי את נפשי. אם אותו ראש ישיבה דגול 'זכה' למנה כזו, מה יהא עלי?". ר' אריה מספר שפנה לקרן זווית, נטל מארון הספרים כרך אחד של 'צפנת פענח' ולמד קטע מסוים בעל פה. כשהגיע תורו החל אומר לרוגצ'ובי את כל הסימן ונהרו פניו של הגאון. "רואה אתה", פנה הגאון אל אותו ראש ישיבה, "אלה הם חידושים של ממש. הילד מדבר לעניין ואילו אתה…"

כל ימיו לא פסק ממשנתו ממש. למד ללא הפסקה וענה למאות פונים ששאלוהו שאלות בלימוד ובהלכה, וכתב חידושים על הרמב"ם ועל מסכתות שונות בש"ס. לימודו ושליטתו המלאה בע"פ הייתה בכל חלקי התורה, מדרשי ההלכה והאגדה, התלמודים, והרמב"ם, ואף בקבלה ובפילוסופיה. חיבורו הנפשי למשנת הרמב"ם הביאה אותו גם לעיסוק מעמיק ב'מורה נבוכים' שעליו כתב הערות שנדפסו בסוף ספרו 'צפנת פענח' עה"ת (א / 6.3 / 26). אך המעניין במיוחד הוא שהרוג' השתמש במושגים ובמונחים הפילוסופים הימי-בינימים שאותם למד בספר המורה, להסברת מחלוקות תנאים ואמוראים בהלכה, וכך נוצרה אצלו שיטה אחדותית המפרשת את ההלכה במושגים פילוסופים. ואם יקשה בעיניכם הכיצד ת"ח חסידי עוסק ומתחבר כ"כ דווקא למורה נבוכים? – הזה: יחס אדמו"רי חב"ד למורה נבוכים. הרוג' התעניין במידת מה גם בפילוסופיה חדשה. ישראל אורי מייטליס כתב מאמר מרתק: למקומו של שפינוזה בהערותיו של ר' יוסף רוזין על גיליונות מורה הנבוכים שבו הוא מביא דוגמה מהערות הרוג' למורה נבוכים שמסביר את דעת ת"ק שהשם צ – באות (המסמל את הנהגת הטבע)  הוא שם קודש שאסור למוחקו עפ"י המשנה הפנתאיסטית מבית שפינוזה. מייטליס מסכם את המאמר, כך: "החידוש המשמעותי ביחסו של הרוגוצ'ובר לשפינוזה אינו בתוצר הפילוסופי אלא בהקשר, במגמה ובדרך של איש הדת הניגש לדברי הפילוסוף ה'כופר' ומסכים, בדרכו שלו, לברר אותם. העיסוק בתלמוד הוא שהיה מרכז הווייתו של הרוגוצ'ובר, ובמסגרת המרחב הלמדני שבו הוא פעל עומדות הסוגיות התלמודיות במרכז דבריו יותר מאשר מגמותיה של הסוגיה הפילוסופית שממשיגה אותן. מנקודת מבט זו לא חייב להימצא הבדל מהותי בין הקשר שנוצר בין השאלה הפנתאיסטית לסוגיות על שמות הקודש לבין הקשר שנוצר בין הגדרות של 'כמות' המוצאות מהקשרן הפילוסופי לטובת סוגיות על טומאה. רוצה לומר, בשונה מקבוצת אנשי הדת 'מצרפי'  שפינוזה, שאליה התייחס הרב קוק, הרוגוצ'ובר אינו פועל כאן במגמה ובשדות פילוסופיים קיומיים או מיסטיים, שמוקד עניינם הוא הרעיון הפנתאיסטי גופא, ואף אינו מצהיר הצהרות 'מטא- תורניות'. הרוגוצ'ובר, בניגוד לאותם אישים, ניגש גם אל השפינוציזם מתוך האתוס הלמדני, שבו בירור ההלכות התלמודיות עומד במרכז ההוויה האינטלקטואלית, אלא שהוא עושה זאת בגוון הלמדני-פילוסופי המיוחד שלו. באופן זה 'צורף' שפינוזה, אם יורשה לי לשאול מן הרב קוק את המונח שלקח ממנדלסון, מתוך שצורף ללימוד סוגיות הלכתיות, דוגמת מחלוקת תנאים על היתר  מחיקת אחד משמות הקודש או מחלוקת אמוראים על איסור קריאת שמע במצבים שונים, שאינו נבדל מהותית, מבחינת הרוגוצ'ובר, מחקירות למדניות בענייני טומאה ושיעורים."

דברי תורתו של הרוג' נכתבו בקיצור רב, וחלקם הגדול הם הפניות "ועיין…" שרק ת"ח גדולים יכולים להבין את כוונתו, ולכן נדרש 'תיווך' והרחבה של תורתו. הראשון שכתב על משנתו הוא הרש"י זוין ב'אישים ושיטות' – הרב זוין העריץ את הרוגצ'ובר והקדיש לו את הפרק הגדול ביותר בספרו החשוב. (63 עמודים! לעומת 44 עמודים על הראי"ה קוק, ו43 עמודים על הגר"ח מבריסק) יתכן שלעובדה שגם הרש"י זוין היה חסיד חב"ד-קפוסט היתה השפעה על 'חיבה יתירה' זו.

מעריץ נוסף של הרוגצ'ובר ומשנתו הוא האדמו"ר מליובאוויטש שזכה להכירו אישית עוד בהיותו בפולין, בביוגרפיה מקיפה שכתב חסיד חב"ד הרב יאיר בורוכוב על הרוג' שנקראת "הגאון הרוגצ'ובי" (מ / 7 / 30) הוא מרחיב בדברים על יחסו של הרבי לרוגצ'ובר, ומביא שבאחת משיחותיו אמר הרבי:"בזמננו מתרחשים בעולם דברים מבהילים… דוקא בדורות הכי אחרונים נתחדשו חידושי תורה כאלו שלא שיערו אודותם ולא נזכרו כמותם בספרי הדורות הקודמים… זהו גם ההסבר בפשטות לענין הרוגצ'ובי, שהיה דבר יוצא מן הכלל לגמרי. מדובר ביהודי שיכלו לראות אותו בעיני בשר, וראו שהיה אוכל ושותה וישן כידוע ומפורסם, וביחד עם זה – דרכו בלימוד התורה היתה באופן חדש!.. סדר הלימוד שלו שהיה באופן נפלא" "הייתה לו דרך נפלאה ("א געוואלדיקע") בלימוד התורה שלא מצינו דוגמתה במשך מאה וחמישים או מאתיים שנה"

וכך הוא מגדיר באחת משיחותיו את ההבדל בין שיטות הלימוד של ה"חברותא" מילדות הגר"ח והרוג': "יש כאן שתי פירושים, פירוש רבי חיים הלוי, ופירוש הרוגצ'ובר (ששני הגאונים היו בזמן אחד, והם היו מתפלפלים זה עם זה, וכל אחד מהם שנא לתלמידים ותלמידי תלמידים), וכאן ניתן לראות את שתי דרכי הלימוד: דרך הלימוד של ר"ח הלוי – כל עניין מוסבר בהעמקה על אתר, ודרך הלימוד של הרוגצ'ובר – מחפש כלל בכל עניין שתקף לכל התורה. (שיחות קודש תשל"ט, כרך ב עמ' 425). במכתב שכתב הרבי, הוא מעיד שהוא עצמו אימץ את דרך לימודו של הרוגצ'ובר: "אולי נודע לו משיטתי [האישית בלימוד]… – על דרך שהבליט והדגיש הגאון הרגצובי – למצוא המשותף שבענין פרטי זה שבתורה עם עוד פרטים, הכלל והגדר המאחדם".

באחת משיחותיו סיפר הרבי את הסיפור דלקמן, על שיחה בלימוד בין הרוגצ'ובר לר' חיים: "בין החקירות של הגאון הרגצ'ובי יש חקירה בנוגע לשעבוד הבעל לאשתו, "שארה כסותה ועונתה לא יגרע", אם זהו ענין שמתחדש בכל רגע (כל זמן שאין גט ח"ו), או שזהו שעבוד שנמשך משעת החופה. ונפק"מ לדינא כבכל עניני התורה: "מאי בינייהו", כמודגש במיוחד בתורתו של הרגצ'ובי בנושא אשה שני' על אשתו הראשונה: אם השעבוד נמשך משעת החופה אזי שעבודה של אשתו הראשונה קודם לשעבוד של אשתו השני', ואם זהו שעבוד שמתחדש בכל רגע השעבוד של אשתו הראשונה והשעבוד של אשתו השני' הם בשווה". ומספרים, שפעם נפגש הרגצ'ובי עם ר' חיים מבריסק גדולים בכתר אחד ובעת שיחתם אמר הרגצ'ובי חקירה הנ"ל לר' חיים מבריסק, ואמר לו ר"ח: מגיע לכם מזל טוב! וכשתמה הרגצ'ובי על כך, אמר לו ר"ח: לפי השיטה שהשעבוד מתחדש בכל רגע, נמצא שזה עתה באתם בברית הנישואין, ובעת החתונה מאחלים לחתן "מזל טוב" !…( תורת מנחם (התועדויות, תשכ"ד כרך ב עמ' 46). על יחסו של הרב י למשנת הרוגצ'ובר ואופן שימושו בה, נכתב ספר שלם: הצפנת פענח במשנת הרבי.

הרוג' הספיק להוציא בחייו, את שני כרכי 'צפנת פענח' על הרמב"ם וכרך אחד של שו"ת. השם צפנת פענח הוא כמובן עפ"י הפסוק שכך נקרא יוסף. וגם מרמז ע"כ שדבריו צפונים ודורשים פענוח. הרוג' היה חולה במחלת כליות, וכשעבר ניתוח בוינה נפטר ביום י"א אדר תרצ"ו. רוב כתביו נשארו בעת פטירתו בכתבי יד. בשנת האבל יצא לאור הספר מכתבי תורה – שהוא התכתבות בין הרוגצ'ובר לרב מרדכי קאלינא, שהתקיימה בין השנים ה'תרצ"ב – ה'תרצ"ו. הספר מכיל 290 מכתבים קשים להבנה הכתובים ברמזים של הפניות למקורות מכל מרחבי התורה (בסגנון: ויש לישב עפ"י הגמ' סנהדרין כא, אם כי יקשה מהסוגיה בגיטין אך אפשר לישב עפ"י הספרי במדבר…) , הרב קאלינא שהינו דמות כמעט אלמונית מתגלה כגאון חריג החושב ולומד בסגנון דומה לזה של הרוגצ'ובר. ההתכתבות עוסקת במאות נושאים שונים. רובה של ההתכתבות נגע לעניינים תאורטיים ולא הלכה למעשה.

רחל בתו של הרוג' נישאה לרב ישראל אבא ציטרון זצ"ל (1881-1927) שהיה ת"ח מופלא, בעל השכלה כללית ושחקן שחמט מחונן. ב1911 עלו הזוג ציטרון לארץ והרב ציטרון נתמנה לרבה של פתח-תקוה. הרב ציטרון היה תלמידו של חמיו והמשיך את דרך לימודו. אולם הוא היה עצמאי בדעותיו ובעוד הרוג' התנגד לציונות ולמזרחי ואף פרסם פשקוויל חריף כנגד הרב קוק – הרב ציטרון היה ממיסדי המזרחי בארץ, השתתף בשני קונגרסים ציוניים, והתיעץ בכל הכרעה חשובה עם הרב קוק עמו עמד בקשר מכתבים חם. [לתולדות חייו של הרב ציטרון ראו בהרחבה במבוא מאת הרב אורי רדמן לספר: חידושי הרב ציטרון קטרוני. (פ / 8 / 353). אגב, לאחרונה הגיעו לספרייתנו שני ספרים מספריתו עם חתימתו. הרב ציטרון נפטר כבן 46 בלבד ללא ילדים. והאלמנה הוצרכה לחליצה. לרב ציטרון היו שני אחים הראשון התגורר בגרמניה והוא הסכים לחלוץ אולם דא עקא שהוא היה משומד (התנצר), והשני היה יהודי חילוני שהתגורר בברית המועצות ולא היה ניתן להגיע אליו ובנוסף היה בעל השקפה אנטי דתית ולא היה מעונין לחלוץ. המקרה עורר פולמוס גדול בין הרבנים רוב הרבנים ובראשם הרב וינברג – בעל ה'שרידי אש' טענו שבמקרה כזה שיש אח שאינו משומד הוא זה שצריך לחלוץ, ואלו הרוג' טען שהאח המשומד יכול לחלוץ ואין הבדל עקרוני בין משומד לבין יהודי כופר שאינו שומר תומ"צ. על הפרשה המעניינת כתבה ד"ר ענת נבות מאמר בשם: פולמוס שני היבמים והרבית רחל ציטרון: בין הרבנים רוזין (הרוגצ'ובי) לוינברג. פורסם בתוך: דרך ספר – שי לזאב גריס (פ / 7 / 772). נבות טוענת שמאחורי המחלוקת עמדה השאלה העקרונית כיצד להתייחס ליהודים מחללי שבת  בזמננו: הרוג' טען שמחלל שבת דינו כעכו"ם ואין הבדל בינו למומר ממש, ואלו רוב הרבנים סברו שלא ניתן להתייחס לחילונים בזמננו הנשארים קשורים לעם היהודי כעובדי ע"ז. בגלל הוויכוח הגדול לא קיבלה לבסוף הרבנית 'רחל' חליצה מאף אחד מהאחים – ונותרה עגונה. היא נשארה בפ"ת ועסקה בין השאר בהוצאת כתבי בעלה הרב ציטרון.

בספר 'מחקרי ספר' מאת הביבליוגרף אברהם יערי ישנו פרק בשם: נשים  במלאכת הקודש. בפרק מביא יערי רשימה של 186 נשים שהיו פעילות בהוצאת ספרים כבעלות בעלי דפוס, מוציאות לאור, ועוד. במספר  170. הוא רושם את: "רחל בת ר' יוסף רוזין אלמנת ר' ישראל אבא ציטרון הוציאה לאור את ספרה של בעלה המנוח חדושי מהרי"א ציטרון בתל אביב בשנת תר"ץ" – זה בהחלט נכון. אבל נראה שחשוב לא פחות להזכיר את פועלה להוצאת כמה מכתבי אביה הרוגצ'ובר עוד לפני השואה,  ואת חלקה הגדול בהצלת שאר הכתבים מאובדן ע"י צילומם ושליחתם לניו יורק, פעולה שבדיעבד הצילה חלקים גדולים ממשנת הרוג' מאבדון ולמחקר הגדול במשנתו. (הספר 'מחקרי ספר' נכתב בתשי"ח – והספרים שיצאו מהמיקרופילים עדין לא יצאו).

ולסיום, שכחתי לענות על השאלה שבכותרת הבלוג: מדוע הרוגצ'ובר לא היה מסתפר (כפי שניתן להבחין בכל התמונות)? ישנם כמה ניסיונות הסבר לתופעה: יש אומרים שבגלל התמדתו העצומה לא רצה לשבת בגילוי ראש את הדקות הנצרכות לתספורת מכיוון שאז לא היה יכול להרהר בלימוד תורה – על אפשרות זאת ניתן להעיר שהרוג' היה לומד גם בתשעה באב וגם כשישב שבועה – ומצא לכך קולות, ולכאורה יכול להקל גם להרהר בד"ת בגילוי ראש כמה דקות, י"א שהוא קיבל עליו נזירות בגיל צעיר ושמר ע"כ בסוד – אך אין תימוכין להסבר זה. כששאלתי את הבינה המלאכותית האם הרוג' היה נזיר הוא ענה לי שנראה שלא כי היו לו אשה וילדים…  ואפשרות שלישית שהייתה לו מחלת עור מסוימת. נראה שכמו שכל דמותו שהייתה 'פרשה בפני עצמה' וחידה. גם נוהגו זה שלא להסתפר – יישאר לתמיד בבחינת 'חידה'. אז אתם מוזמנים לעיין באחד מהספרים על משנתו ולהתבשם ממשנתו הגאונית הייחודית. זיע"א. סיפורים ואנקדוטות  ממקור ראשון על אישיותו היחודית של הרוגצ'ובר כדאי לקרוא ברשימתו של העיתונאי והסופר ר' נח זבולוני ז"ל – במחיצתו של הרוגצ'ובר.

ולבסוף אתם מוזמנים להאזין להרצאתו של פרופ' יצחק הרשקוביץ: הפוסק הלמדן: שני מודלים של הכנסת הלמדנות להיכל ההלכה. המנגיד בין משנותיהם ההלכתית של רח"ע גורדינסקי והרוגיצ'ובר –  זצ"ל.

• אנא התייחסו ללמידה במצב החירום בראש עמוד הבית של הקורס מתוך גמישות והבנה למצב
• התייחסו לגמישות בהגשת המטלות לאור מצב החירום

היקף הלמידה בקורס

• האם תוכן הקורס בהתאמה ל- 14 שבועות לימוד?

ארגון סביבת הלמידה

• האם עדכנתם את מועדי יחידות ההוראה בהתאם ללוח השנה? שימו לב: גם בכותרות היחידות וגם בתוך היחידות עצמן!
• האם כותרות יחידות ההוראה מתאימות לנושאי הלימוד המפורטים בסילבוס הקורס? האם הסטודנט יתמצא בקלות בקורס?
• האם היחידות בקורס מוסתרות / גלויות?

תקשורת עם הלומדים

• האם ללומדים בקורס ברור כיצד ליצור עמכם קשר?
• באיזה מרחב נוח לכם להשתמש לשיח ולהעברת מסרים? (מייל, מודל, ווטצאפ)

חומרי הוראה ולמידה

• האם חומרי הלמידה מגוונים ומעוררים סקרנות ועניין?
• האם הם קריאים ובאיכות טובה?
• האם לסטודנטים ברור מה עליהם לעשות עם החומרים?
• האם הקישורים והסרטונים עובדים כראוי?

הערכה

• האם ברור לסטודנטים בדיוק על מה הם יוערכו?
• האם מפורטים בסילבוס אירועי ההערכה ומשקלם?
• אם הקורס יובא / שוכפל, האם עדכנתם את מועדי ההגשה על פי לוח השנה?
• האם בדקת את שקלול מרכיבי הציון בקורס במודל וב"ראשים"?

בינה מלאכותית

• האם פרסמתם באופן ברור את מדיניות השימוש בבינה מלאכותית?
• האם ביקשתם לצרף הצהרת שימוש בבינה מלאכותית למטלות הקורס?

ועוד משהו:

מעקב לומדים: לאחר כשבועיים מומלץ לבדוק אם ישנם לומדים שלא התחילו את הקורס ולדווח למנהל לומדים להמשך טיפול.

לרשותכם מדריכים לעדכון הקורס במודל

ייבוא קורס בתוך המודל

עדכון תאריכי הגשה של מטלות

בקשות לסריקת חומרים באיכות גבוהה

לעזרה טכנית במודל מוזמנים לפתוח פנייה לשירות

לשאלות בנושא הוראה, למידה והערכה מוזמנים לפנות למייל pedagogy@herzog.ac.il

• וודאו שבידכם לוח הזמנים המעודכן של התואר והתוכנית בה אתם מלמדים, תוכלו למצוא באתר המכללה את לוחות הזמנים האקדמיים.
• שימו לב לתכנון יחידות ההוראה בהתאם לשילוב בין שיעורים מקרוב ומרחוק.
• בתוכניות הרלוונטיות: חשבו על מהלכי ההוראה של השבועות בלמידה מרחוק: זום? א-סינכרוני? תכננו מטלות מותאמות למשך הזמן העומד לרשותכם.
• האם יש שיעורים שידוע שיבוטלו? שיעורים מיוחדים שנוספו?
• האם הקורס משובץ בתחילת היום או בסופו? האם מהלכי ההוראה מותאמים לכך?

העלאת הסילבוס לפורטל

• האם הסילבוס המעודכן מופיע בפורטל? להדרכה על העלאת סילבוס.

הכנת אתר המודל של הקורס

• האם לסטודנטים ברור כיצד ניתן לפנות אליכם? דרכי התקשורת מפורסמות?
• האם חובות הלמידה ומבנה ההערכה בקורס מופיע? האם לסטודנטים ברור כיצד יחושב הציון בקורס?
• האם מתווה המילואים מופיע בראש העמוד באופן ברור? האם לסטודנטים ברור כיצד ליצור אתכם קשר בנושא כדי לקבל מענה אישי?
• האם תכני הקורסים מעודכנים? האם תאריכי השיעורים מעודכנים? להדרכה על ייבוא קורסים מתשפ"ד והלאה, להדרכה על עדכון מרוכז של תאריכי מטלות.
• האם אתר הקורס גלוי? להדרכה על הצגה והסתרת קורס.

וכמובן איך אפשר בלי בינה מלאכותית

• מחפשים רעיון לשדרוג שיעור? תוכלו להיעזר בפוסט הזה
• תכנון שיעור עם עם בינה מלאכותית כחברותא בקישור הזה

ומה עוד עומד לשרותכם?

• שירותי הספרייה
• הדרכות מוודל
• טיפים פדגוגיים

• פעילות היכרות קצרה – יוצרת תחושת ביטחון, שייכות ולכידות לקורס ולמכללה.
  • אם קבוצת הלומדים או חלקם מכירים משנים קודמות ניתן להעמיק את ההיכרות ולהציב מטרות חדשות כיחידים וכקבוצה.
  • חשוב לאפשר יצירת קשרים בין הסטודנטים לבין עצמם ולסייע ביצירת לכידות כקבוצת למידה. חשוב לשים לב אם יש זכאי "מתווה מילואים" בקורס ולעודד את הקבוצה לסייע להם בהשלמת החומר (תוכלו למצוא סימון של זכאות ל"מתווה מילואים" בפורטל, "מעקב תלמידים").
  • לקריאה והרחבה נוספת על עקרונות מנחים לתיאום ציפיות תוכלו לקרוא באתר "לב לדעת"

• הצגת הסילבוס ותיאום ציפיות בנוגע לדרישות הקורס – מומלץ להשתמש בסילבוס כמפת חשיבה ותכנית ניווט של הסטודנט לקורס:
  • מבט-על על תכני הקורס: הצבת שאלות מסקרנות לנושאים שיילמדו במהלך השנה.
  • ידע ומיומנויות שילמדו: עם מה הלומדים יצאו מהקורס? כיצד הקורס ייסייע להם בכלל ובהוראה בפרט?
  • שיטת הלימוד בקורס: מה תהיה המתודה המובילה בקורס?
  • הערכה: כיצד יינתן ציון הקורס? ממה תורכב ההערכה המעצבת בקורס? מהי ההערכה המסכמת? כיצד הם ישוקללו לציון הקורס?
  • תקשורת: כיצד ניתן ליצור קשר עמכם? שעות וימים? הצגת ערוצי התקשורת והפנייה אליכם, קביעת נורמות המענה (כיצד לפנות אליכם, תוך כמה זמן תחזרו לפניות ועוד), שעות קבלה ועוד.

• שימוש בבינה מלאכותית – מומלץ לשוחח באופן גלוי על השימוש בבינה מלאכותית ללמידה ולהערכה, לדון ביתרונות ובחסרונות לתאם ציפיות ולקבוע כללים בקורס.
  • הציגו את מדיניות המכללה לשימוש בבינה מלאכותית המופיע באתר המכללה.
  • הציגו את עמדתכם ואת כללי השימוש בקורס, מומלץ להשתמש באופני ורמות השימוש המופיעים בהצהרת השימוש בבינה מלאכותית. מומלץ בחום להשתמש בהצהרה הזו ככלי לפיתוח אוריינות בינה מלאכותית ולעודד את הלומדים לחשוב כיצד השתמשו בבינה ומה למדו מכך.
  • ניתן להכין אמנת שימוש כיתתית משותפת ולקבוע את כללי המותר והאסור.
    עיינו במערך שיעור לדוגמה על הדילמה של הבינה המלאכותית שהכינו צוות פיתוח הקורס "אקדמיה בתיכון – לומדים מלכים בהרצוג" נועה דוקוב ושרוני רוזנר.

• השבוע הרביעי – הסבירו לסטודנטים את הרציונל של שבוע הלמידה מרחוק וכן הציגו מהי מתכונת הלמידה והדרישות מהלומדים בשבועות אלה.
  • מומלץ להסביר כיצד תתקיים הלמידה בשיעור סינכרוני ובשיעור א-סינכרוני ואת ההבדל בין השניים.
  • מומלץ להציג את מיומנויות הלמידה העצמית והמוכוונות העצמית ללמידה שיבואו לידי ביטוי בלמידה מרחוק. חשוב מאד להדגיש את חשיבותן של מיומנויות אלה למורים לעתיד שכן הלמידה מרחוק הופכת כלי מצוי ושכיח בארגז הכלים של המורים.
  • מומלץ לעודד את הלומדים להשתמש בלוח האקדמי ולסמן את שבועות הלמידה מרחוק ולהיערך בהתאם.
  • המלצות לשיעור הרביעי תוכלו למצוא כאן

• התייחסות למשרתי/ות המילואים: יש עדיין בקרבנו סטודנטים וסטודנטיות הזכאים ל"מתווה מילואים". זוהי חובתי המוסרית לסייע להם בהשלמת הלמידה. לכן בדקו האם יש סטודנטים הצפויים לשירות מילואים במהלך הסמסטר? עדכנו אותם על מתווה למידה וההקלות בקורס וכן עודדו את הסטודנטים לסכם את השיעורים ולהעביר את הסיכום לטובת מי שייעדר מהשיעור.

ואיך אפשר בלי: כיצד להיעזר במודל שפה של בינה מלאכותית לקבל רעיונות לפעילות פתיחה מעניינת?

ניתן להיעזר בכל מודל שפה שנוח לכם (Claude, Copilot, Gemini או ChatGPT)

פרומפט לדוגמה

שלום, אני מרצה במכללה להכשרת מורים, מלמדת קורס בחוג ל_____שעוסק ב_____________. אני מחפשת רעיון לפעילות פתיחה בשיעור הראשון בסמסטר שתסייע לי ליצור הכרות בין הסטודנטים לבין עצמם וביני לבינם וגם תאפשר להם ליצור קשר ראשוני כקבוצת למידה. בכיתה ילמדו כ 15 סטודנטים ואני רוצה להקדיש לכך בין 10-15 דקות. הייתי רוצה שהפעילות תצא מתוך עולם התוכן של הקורס שלנו וגם תאפשר לכל סטודנט להציג את עצמו בשמו. תציע לי בבקשה פעילות כזו

נקודות למחשבה בעת התבוננות על ממצאי המשוב

מהימנות המשוב – חשוב לשים לב למספר המשיבים. ככל שהמספר גדול יותר מהימנות המשוב גדולה יותר.

הערות מילוליות – יכולות להעביר לנו מחשבות ותחושות של סטודנט בודד. חשוב להתייחס להערות אלה ולשאול האם הן מבטאות תובנה כללית או פרטנית ולתת מענה בהתאם.

לאחר עיון במשוב מומלץ לחשוב על השאלות הבאות:

האם המשוב תאם את תחושותיי? אם לא, מה יכולות להיות הסיבות לכך?

איזו הערה כתובה שימחה אותי ומדוע?

מה הייתי רוצה לשמר לקורס זה ולקורסים נוספים?

במה הייתי רוצה להשתפר ולשפר?

האם לאור הערות הסטודנטים נכון לשנות במשהו את ההוראה? להוסיף מטלות ביניים? להפחית את מינונן?

ומה למשל אפשר לעשות עם התובנות שגיבשנו?

לעדכן את הסילבוס ולתקף נושאים שנחוו כקשים או קלים מדי.

למקד את מטרות הקורסים בהתאם לנושאים נקודתיים שהועלו במשוב.

לשוחח עם מרצה-עמית, ולחשוב יחדיו על נושאים לשימור ושיפור.

לגוון שיטות הוראה, למידה והערכה.

"בהשכמת בוקר אחד שלפני חג השבועות הרעים השמש בקולו: אל בית הכנסת", וכרגע נפוצה השמועה כי כולם יתפללו ותיקין וכל העירה תצא לקבל פני רבה החדש. המסירות התמימה של קבלת פנים זו הביאה את בעלי הרגש שבנו לידי דמעות. אנשים, נשים וטף, לרבות יונקי שדים על זרועות אמותיהן, יצאו הרחק מחוץ לעיר בצפיה גדולה לראות את הרב החדש. אחרי שהרב התודע אל הבע"ב נכנסנו אנו למעונו והר"מ התוודע אל התלמידים. כדאי להעיר, כי במאלטש היו רגילים בכלל לבקר את "ההבנה הטלזאית", ויש שהשמיעו דברי חדודין על פרוד המושגים לדק מן הדק" רוצה לרשום איך שחדושי רבנו השפיעו על הבחורים לטובה, עד שהחליטו כי אין דרך זו חדישה" (קראו לזה בלשון הרידב"ז: כימיה"…), ומפני זה אני רוצה לרשום איך שחידושי רבנו השפיעו על הבחורים לטובה, עד שהחליטו כי אין דרך זו "חדישה" כל כך…"

לאחר כארבעה חודשים, הגיע הגרש"ש להתיישב סופית בעירה, ולעמוד בראשות הישיבה:

"לפני רה"ש תרס"ד הופיע הגר"ש עם כל משפחתו לשכון כבוד במאלטש וכל הקהילה קבלה את פניהם בצהלה וברב כבוד, והפעם בצרוף כלי זמר. כשהביע הרב רעיונות דרוש ודברי תורה הזכיר תיכף את החלטתו להחל ביסוד הישיבה. הוסכם כי לע"ע לא ימנו לא משגיח ולא מנהל, לא סופר ולא מזכיר, ויטילו את אחריותם של סדרי הישיבה, גם בלמוד וגם בהנהגה, על הבחורים עצמם. בראשית החורף נתאספו בחורים חשובים מישיבות שונות וגם אחדים מאלה שעברו ממאלטש לקריניק, וכשבא הגר"ש לביהמ"ד להגיד את השיעור הראשון היה מעוטר בתפילין ומצב הרוח היה מרומם. כולנו חשנו כי דבר גדול הולך ונוצר ברגע זה, ובטוחים היינו כי הישיבה הזאת תהיה בעלת יתרונות רבים בכל הפרטים. התחילו במסכת נדרים, ושמור בזכרוני הרושם שנתקבל מהשעור הראשון שהגיד הגר"ש על התחלת המסכת. כשפירש את דברי הר"ן שם אי שבועה בעיא שם או לאו, ושיטת רבנו תם בזה, העיר הערה פשוטה, שעשתה על התלמידים רושם נמרץ מאד והיתה לשיחה בפי כולם…"

בערב נקראו הבחורים הגדולים אל רבם להתישב על דבר פרטים שונים בנוגע לסדרי הישיבה.

"הגר"ש פתח בלשון זה: מצינו בתוה"ק כי כשבא הקב"ה לברא את האדם נמלך במלאכים ואמר להם: נעשה אדם וגו'". אולם, כנראה, היה כל זה רק בטרם שנברא האדם, אבל אחר כך, כשנשלמה הבריאה כולה, לא מצינו עוד בשום מקום לשון המלכה אצל הבורא, והוא לעולם שליט יחיד בעולמו. נראה, אפוא, מזה כי רק בטרם שכלו מעשה בראשית אפשר היה להתחשב עם חוות דעתם של נבראים נאצלים כמלאכים, מפני שהיו אז טהורים מכל סיג של פניה, אבל אחר כך גם בקדושיו לא יאמין", כי יש אשר גם הם משקיפים על הכל מצד איזה יחס עצמי שלהם. הרמז היה מחוכם וקלע אל המטרה וחריפים היינו למדי להבינו. הכונה היתה כי רק עכשו, בטרם שנקבעו סדרי הישיבה והכל היה במצב ההתהוות, מתישב הוא עם התלמידים ומתיעץ אתם על כל דבר, אבל לא אחר כך. אולם, האמת נתנה להאמר, כי רגיל היה הגר"ש להתישב אתנו בכל משך הזמן בשאלות הנוגעות לעניני הישיבה בחומר וברוח".

בזכרונותיו שילב הר"א גם את דברי התורה  שהשמיע הגרש"ש בהזדמנויות השונות ודברי הערכה על שיטת לימודו. הר"א הפך לתלמידו המובהק והקרוב של הגרש"ש והשפעתו הגדולה עליו ניכרת בשיטת לימודו שלו.  לימים כשכתב הסופר: אהרן סורסקי את הספר: רבי שמעון ותורתו (מ / 7 / 15) על הגרש"ש, הוא "שכח" להזכיר את הר"א, כמו ש"שכח" להזכיר את תלמידו הגדול של הגרש"ש מתקופת טלז – הרב משה אביגדור עמיאל, כנראה שניהם נשכחו מאותה סיבה שהיא 'ציונותם' וחברותם ב'מזרחי' של שני תלמידים גדולים אלה. ראוי לציין כי בביוגרפיה החדשה והמקיפה על הגרש"ש 'תורה יבקשו מפיהו' שכתב הרב חיים שלמה רוזנטל – תוקן העיוות ושניהם מוזכרים בכבוד.

לאחר חתונתו למדד הר"א בכולל של ישיבת וולוז'ין המתחדשת והוסמך לרבנות. הוא כיהן ברבנות של כמה עיירות בליטא ועמד בראשות ישיבה בוישנובה. בתקופה זו הצטרף לתנועת המזרחי והשתתף באופן פעיל בוועידותיה. בוועידת המזרחי השלישית בפולין, נשא נאום נגד תוכנית אוגנדה, שבו אמר:

"אינני גורס ציונות המבוססת על שלילת העוני והלחץ שבחיי הגלות, שכן ציונות כזו עלולה להוליד תוכנית נפל כהקמת מדינה יהודית באוגנדה. הציונות "זקוקה לנשמה", ליסוד רוחני איתן המושתת על מורשת דורות".

ב1923 השפיע הגרח"ע גרודנסקי זצ"ל – על הר"א לקבל על עצמו את הרבנות בעיר ליברפול אשר באנגליה. למרות פערי השפה והתרבות התאקלם הר"א בצורה מלאה. הוא השקיע את כל כולו בחיזוק הקהילה ומצבה הרוחני. הוא הקים ארגון גג של הקהילות באנגליה, חיזק את הישיבה המקומית כשהביא תלמידים מגרמניה ומזרח ארופה ללמוד בה, ובעיקר ניסה והצליח להגיע לליבם של הנוער והילדים ולחזק את זהותם היהודית והדתית. באותו מאמר שכתב ב'ספר היובל' לגרש"ש כאשר כיהן כרבה של ליברפול, הוא הוסיף את הדברים הבאים:

"צו השעה של עכשיו הוא זה שהורו לנו רבותינו אנשי כנסת הגדולה: והעמידו תלמידים הרבה". מתלמידי התורה יהי' גם יתד וגם פנה לכל עניני האומה, ומפלגות והסתדרויות לא תועילינה לנו אם התורה משתכחת ח"ו. והנה ענני הבערות מתרבים גם בזמננו, אלפי ילדים גדלים לצערנו ללא תורה, ומספרם של הללו שלא נחשף לפניהם אור תורתנו שבע"פ – גדול מאד. ביהדות המערבית יש שהכירו כבר את אמתיותו של יסוד זה. כשקול תורה נדם בבתי מדרשות, אז (גם בלי זרמים שליליים של הרס וכפירה) ממילא נתרוקנו בתי הכנסיות המפוארים, החיים היהודיים שנו צורתם וכמעט שההתבוללות הציפה את הכל. ומאז נתחדשה ההתעוררות שמה לחזק למוד תשב"ר, להרביץ תורה שבע"פ ולהעמיד ת"ח בראשי קהלות, – נשתנה המצב הרבה ויש תקוה לאחריתם. אמת הבנין שבמערב צריכה לשמש עכשיו גם במזרח: לבקש בכל לב את קרבתו של הדור הצעיר, בכל ההתאמצות ממש ועל ידי כל האמצעים האפשריים. שמאל וימין מקרבים כאחד! זה אפשר כשמשקיפים על הצעירים במבט של חמלה, כאב על בנו אהובו, ומסירים כל קטרוג וטרוניא"

הר"א שימש 22 שנים כרבה של ליברפול, בשנים אלו התעצבה דמותו כת"ח ומנהיג. היודע לעמוד בתקיפות על ההלכה המסורה ועם זאת להיות קשוב ליהודים המודרנים ולצרכיהם. להכיר היטב את העולם היהודי בחו"ל ובמערב ולהאמין ולדחוף לעליה לארץ ישראל ולציונות. השפה האנגלית שרכש באותם הימים וה'גינונים האנגלים' סייעו לו רבות בהמשך דרכו.

בתש"ה (1945) נפטר רבה של תל אביב – הרב משה אביגדור עמיאל זצ"ל (שעליו כתבתי את הרשומה: הרב משה אביגדור עמיאל זצ"ל – שמונים שנים לפטירתו). הר"א היה מועמד טבעי להחליפו – שניהם היו ת"ח גדולים שגדלו במזרח ארופה וישיבותיה, שניהם היו תלמידי הגרש"ש שקאפ, שניהם כיהנו ברבנות בליטא ולאחמ"כ עברו למערב ארופה, שניהם התרכזו בחינוך היהודי ושניהם היו ציונים ואנשי 'מזרחי' פעילים. מול הר"א התמודדו הרב שמואל יו"ט הלוי ברוט זצ"ל (1885-1963) והרב הצעיר שלמה גורנצ'יק (=גורן) זצ"ל. בהתמודדות המעניינת זכה הר"אה ב18 קולות, הרב ברוט ב10 קולות, והרב גורן אף לא בקול אחד, והרב אונטרמן נבחר לרבה הראשי של תל אביב. גם בת"א הנהיג הר"א את רבנותו ברמה. בנוסף לענייני העיר השוטפים, הקים כולל לדינות בשם 'שבט מחוקק' ובית דין לעניני עגונות, כיהן בבית הדין הרבני הגדול וכחבר במועצת הרבנות הראשית. אך למרות טרדותיו הרבות 'לא פסיק פומיה מגירסא' בסוגיות הש"ס בעיון ובתשט"ו הוציא את ספרו: שבט מיהודה, הכולל: ארבעה שערים בירורי סוגיות חקרי הלכה וחדושי תורה בענינים שונים (פקוח נפשות, נדרים ושבועות, עדות והוכחות, גיטין וקדושין, זיקת יבמין ופסולי קהל) (ג / 6 / 255).

ב1959 נפטר רבה הראשי של מדינת ישראל הרב הרצוג זצ"ל – מסיבות שונות נדחתה בחירת מחליפו עד ל1964, הפעם התמודדו על המשרה רק הרב אונטרמן והרב גורן (הרב ברוט נפטר שנה לפני"כ) בשלב זה הרב גורן כבר היה דמות מוכרת כרה"ר לצה"ל – והתמודדות הייתה צמודה. הרב גורן קיבל 57 קולות והרב אונטרמן 60 קולות, והר"א התמנה לרב הראשי לישראל – גם הפעם היה משהו סמלי בכך שרבה של ליברפול האנגלית החליף ברבנות הראשית לישראל את רבה של דבלין אשר באירלנד – וכך בדומה לרב הרצוג שחבש לראשו את כובע ה'צילינדר' האנגלי המכובד, גם הר"א המשיך במסורת וחבש צילינדר לראשו. ארבע שנים לאחמ"כ נבחר הרב גורן לרבה של תל אביב – תפקיד שאותו מילא בפועל בין השנים 1971-1973.

כלמדן ופוסק השיב הר"א תשובות הלכתיות בכל שאלות השעה לשואלים מהארץ ומרחבי העולם. שחלקם התפרסמו בשעתם בקבצים שונים. הוא נסע לביקורים בחו"ל לבקר ולחזק את יהודי התפוצות. במיוחד נודע ביקורו בארה"ב בתשכ"ו שם ביקר בין השאר בישיבה אוניברסיטה שם מסר שיעור בפני תלמידי הישיבה, כך הציגו מרן הגרי"ד בפני תלמידיו כ"כהן הגדול שלנו" והסביר "יש רבנים שהם מוכתרים בכתר תורה בלבד, רבה של ישראל – כל הכתרים על ראשו: כתר תורה, כתר גדולה, כתר משיחה, והוא גם "מרובה בגדים" מסע זה ואחרים מתוארים יפה בפרקי התולדות של הרב אונטרמן, שחיבר ד"ר יצחק אלפסי ונדפסו בספר 'שבט מיהודה – תולדות, פרקי הלכה והגות' (מ / 8 / 110).

עם שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, פסק הרב אונטרמן שיש לעשות את יום ירושלים ליום חג בדומה לחנוכה, ויש לומר בו הלל בברכה מפני שנתקימה בו גאולה של ממות לחיים, בניגוד ליום העצמאות שבו פסק שיש לומר הלל בלא ברכה על הגאוה של משיעבוד לחרות. ישעיהו יחיאלי ממחזור א' של ישיבת הר עציון מספר כי בתשכ"ט רצה הרב אונטרמן לבקר ביום ירושלים בישיבה שהייתה אז בכפר עציון, אולם תלמידי הישיבה היו ביום ירושלים בתפילה וסיורים בירושלים ולכן נפגשו עם הרב אונטרמן במשרדו ב'היכל שלמה', ובהזדמנות אחרת הוא ביקר בישיבה.

בכנס השנתי לתושבע"פ שהתקיים במוסד הרב קוק בחודש אב תש"ל הרצה הר"א בישיבת הפתיחה על 'הלכות גירות ודרך ביצוען' באותם הימים עמדה בשער עליה גדולה מברית המועצות, והר"א חשב שעל הרבנות להיערך לכך, (דבריו נדפסו בקובץ תושבע"פ י"ג (פ / 6 / 20)) וכך אמר:

"מכיון שהזכרתי את יהודי רוסיה מוצא אני את עצמי מחוייב לומר, כי חלילה לנו להתייאש מהיהודים שם בנוגע לשמירת היהדות. יש יסוד להאמין כי כשנחיה ונזכה להביאם לכאן נוכל, בעז"ה, להשפיע עליהם, לקרבם יותר ויותר לאמונה שלימה ותקיפה בהקב"ה ובתורתו הנצחית, עד שמאלה יהיו במשך הזמן גם מחזיקים ומגינים של עיקרי היהדות הנאמנה נגד זרמי הכפירה ותנועות של פורקי עול. תקוה גדולה זו מבוססת על ההגיון הבריא ועל ידיעה נכונה במאורעות ההיסטוריים שלנו, וכדאי להאריך קצת בהשקפתי זאת, המשמשת נקודת דחיפה בנוגע לגיורם של המעורבים במשפחות יהודיות שבין העולים.השכל מחייב כי אלה העולים, ששמעו כבר הרבה נאומים תיאורטיים ולהג מכל סוגי הדברנים הקומוניסטיים על שלילת האמונה בכוח עליון ובתורה ומסורת וכי האושר יבוא לאנושות באחווה ושלום שהקומוניזם יביא; ויחד עם זאת ראו בעליל את גודל האכזריות שלהם ואת האנוכיות הגסה, שעוקרת כל רגש של ידידות ושל אהבת הזולת, עד שראשי המדינה שלהם הוציאו להורג את מיטב חבריהם בתנועה מפני חשש התחרות בעתיד אלה מרגישים את הזיוף והשקר שבתנועה זו. והנה חכמינו אמרו לנו כלל גדול: כל הכופר בעבודה זרה כאילו מודה בכל התורה כולה. לאמר, הוא כבר קרוב לדרך הנכונה ובלי ספק יכיר את קדושת התורה, לאחר שנוכח באפסותן של מיני עבודה זרה. ולכן היהודים שיבואו אלינו, אחרי סבלם הממושך שם, וגם אלה הנכרים שנתערבו במשפחותיהם והיו שותפים לסבל ולקבל השמצות, כשיתגיירו יכירו וידעו להבין אמתת דת קדשנו ואת המוסר הטהור והמזהיר שביהדות. אכן, לא על הגיון והשערת השכל בלבד מבוססת תקוותנו באחינו וגם באלה הנכרים הנלווים עליהם כי גם דוגמאות מההיסטוריה הנפלאה של עם ישראל מאשרים תקוותנו זו"

באותה ישיבת פתיחה של הכנס לתושבע"פ הרצה גם אורח מארה"ב הלא הוא מורנו הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל שנשא משא על: גירות: לידה ומשפט, (שהתפרסמה לימים גם בספר: מוסר אביב). נמצא כי ארבע שנים לאחר שהגרי"ד ארח את הר"א בישיבה אוניברסיטה בניו יורק, ישבו והרצו הר"א וחתנו של הגרי"ד יחדיו בכנס בירושלים. אגב, ביום השלישי של הכנס נסעו כל משתתפי הכנס לסיור לימודי בגוש עציון. בסיור בקרו בכפר עציון ושמעו הרצאה מפי חנן פורת על המקום ועל הקרבות בגוש בתש"ח. לאחמ"כ עברו הקהל לאולם חדר האוכל של ישיבת הר עציון שעברה לאלון שבות כחודשים לפני כן ושמעו שם שיעור מפי הרב ד"ר זאב בנדיקט על מלחמת מנע בהלכה. ככל הנראה הרא"ל לא השתתף בסיור הנ"ל מפני שהוא הכיר כבר את הגוש ואת הישיבה משלשה שיעורים שמסר באותו 'זמן קיץ' בישיבה לצורך בדיקת התאמתו לתפקיד ראש הישיבה.

בתקופת כהונתו כרב ראשי נשאל הר"א שאלות אקטואליות רבות, ובסוגיות מסוימות היה הפוסק הראשון שנדרש להן. מפורסמות במיוחד תשובותיו לגבי השתלת איברים מן המת שבהם קבע כי אין בעיית הנאה מן המת או ניוול המת בלקיחת אברים מהמת, אולם אסר את ההשתלות בזמנו בגלל הצורך לקבוע בוודאות את מותו של התורם ובגלל אחוזי ההצלחה הנמוכים אצל הנתרמים, (ובמקרה של ניתוח לב גם מפני שבאותה שעה שבין ניתוק הלב ה'ישן' לבין חיבור ה'לב החדש' יש לראות את האדם כמת וממילא כאילו הרגו אותו). מכיוון שעיקר הנימוק לאסור היה הקושי בקביעת רגע המות ואחוזי ההצלחה הנמוכים הסתמכה לימים הרבנות הראשית על דבריו בהתירה השתלות לב כאשר היכולת לקביעת המוות ואחוזי ההצלחה של ניתוחי הלב השתפרו.

הר"א נשאל לגבי מי שהורגל להתפלל ב'הברה ספרדית' ומגיע לביכנ"ס שמתפללים בו בהברה אשכנזית, האם הוא יכול לעבור לפני התיבה או לקרוא בתורה בהברה שהורגל בה, והשיב: "ראיתי בספרים הנ"ל המצטטים דברי רבנו בחיי, הקורא תגר על ההברה הספרדית, אבל בעניינים כאלה אין שום הכרעה. כל אחד מצדד בהברה שהורגל בה, וברור שגאוני עולם ומאורי הדורות דיברו והתפללו וקראו בתורה בהברה זו ואין לזלזל בה. וכדאי להזכיר מה ששמעתי בוולוז'ין כי הגאון ר' איצלה וולוז'ינר היה רגיל לקרוא את "שמע" אחרי התפילה בהברה הספרדית, מפני שחשש כי היא ההברה הנכונה והחמיר על עצמו בענין דאורייתא. סוף דבר, הדרך הנאותה היא לא לכפות על זה שמתפלל תמיד בהברה אחת, לשנות את מנהגו והרגלו, גם אם רוב הציבור רגיל בהברה אחרת. אכן החזן הקבוע, וכן הקורא בתורה בקביעות, צריך להיות זה שקורא כדרישת רוב הציבור. אבל יחיד המתפלל או קורא בתורה באקראי יעשה כמו שהורגל, בלי מוחה ומעכב.דבר דומה זה נהוג הי' כבר בקהילות ישראל בגולה. כי השנוי שיש בין המבטא שבמדינת פולין לזה שבמדינת ליטא, הוא כמעט כזה שבין האשכנזי לספרדי. ואמנם בתחילה היו מקפידים בכל מקום שיתנהגו רק כמו שנהוג אצלם. אבל כשנתרבו אנשים שבאו ממדינה למדינה, חדלו להקפיד על כך וכל אחד התפלל כהרגלו, אלא שהחזן הקבוע שמר על מה שנהוג במקום. אין ספק כי בסופו של דבר תשלוט ההברה הספרדית בכל מקום, וכשיגדלו הנערים הלומדים בבתי ספר שלנו, ומספרם רב ב"ה (כן ירבו!), תתקבל הברה זו על כל המקומות בהחלט. ברם לעת עתה צריכים לבלי להקפיד בדבר ודרך זו תוביל לשלום ואחדות באומה. העיקר שצריכים לשים לב בתפילה, כי יכוונו את לבם לאביהם שבשמים, ובקריאת התורה שישמעו בשקט ובכוונה כל מלה ומלה ולמנוע כל קפידא בנוגע להברה – עד שיבוא גואל צדק וילכד את כל חלקי האומה לחטיבה אחת שלמה של עם סגולה וגוי קדוש בימינו בקרוב"

בתשל"ג נערכו שוב בחירות לרבנות הראשית והפעם התמודדו בשלישית הרב אונטרמן – שהיה אז כבן 87 וחפץ להמשיך לקדנציה נוספת ומולו התמודד בפעם השלישית הרב גורן שהיה אז רבה של תל אביב, בפעם הזאת ניצח הרב גורן. כשלש שנים לאחמ"כ בכ"ד שבט תשל"ו (1976) נפטר הרב אונטרמן זקן ושבע ימים ומעשים (כבן 90). מורשתו הספרותית הגדולה, הן זאת שפורסמה בעשרות קבצים תורנים והן זו שהייתה עדין בכתב יד – לוקטה ונערכה ע"י ד"ר איתמר ורהפטיג ואחרים, ויצאה לאור בכארבעת כרכי 'שבט מיהודה' המכילים עיונים בסוגיות הש"ס, תשובות בהלכה, ודברי הגות ונאומים. דומה שתורתו ומשנתו עדין מונחים בקרן זווית – ללומדים ולחוקרים שידלו ממנה פנינים – בכל זאת לא כל יום מתהלכים בינינו כאלה גדולים. כדאי להאזין