רא"ם הרגיש שהמטען שקיבל בבית ובבית הספר לא יעמוד לו מול הנסיונות לערער את אמונתו, ובנוסף חש כי היהדות השכלתנית של יהודי גרמניה "קרה" מדי והוא השתוקק להכיר את היהדות המזרח ארופאית ובעיקר את ה'חסידות' בגיל 17 הוא יצא בגפו לישיבה בבוסקוביץ ולאחרי כשנתיים הגיע לקרקוב שם התחבר לחסידי רדומסק ויצא איתם לחוג את החגים אצל האדמו"ר רבי שלמה הכהן רבינוביץ זצ"ל בעל ה'תפארת שלמה' (1801-1866). לימים סיפר הרא"ם את זכרונותיו לנכדו ר' מרדכי מרקוס שפרסמם ב1966 בספרון בגרמנית. ספרון זה וחומרים נוספים היוו את הבסיס לרומן לנוער 'החסיד מהמבורג' (כ / 0.2 / 203) שכתבה הסופרת יוכבד סגל (1010-2006) מחברת סדרת הספרים 'כה עשו חכמינו' שעליהם גדלו ועדין גדלים דורות של ילדים. כך מתארת יוכבד סגל את פגישתו הראשונה של רא"ם עם האדמו"ר:

"כשמגיע תורם של חסידי קראקא לקבל שלום אצל הרבי, נכנסת הקבוצה מתוך חששות רבות. אהרן נשאר עומד מאחורי החסידים הקשישים ורק בסוף מעיז לגשת אף הוא אל הרבי. מבטיהם נפגשים בפעם הראשונה. עיניו של הרבי דומות עליו, על אהרן, כשני זרקורים בהירים, שחודרים לנפשו ומאירים בה כל פינה. הוא עומד מוקסם ואינו יודע מה יעשה מרוב התפעלות. הרבי פונה אל החסידים שבאו יחד אתו ושואל: מיהו הבחור הזה? החסידים נבהלים. אין זה רגיל, שהרבי ישאל על איזה חסיד צעיר וחדש. הם מתחילים להסביר, משתדלים להרבות בשבחים, אבל הרבי אינו זקוק להערכתם ומשתיק אותם בתנועת יד.  – בוא נא ארן, הוא אומר בפנים מסבירות, עמוד כאן על ידי! איזה פלא! החסיד הצעיר זוכה מיד למה שלא זכו חסידים ותיקים רבים: הרבי מקרב אותו מן הרגע הראשון. במשך הזמן אף מצרף אותו אל תלמידיו – הצטיינות שרק מעטים נחשבים ראויים לה. ואהרן נקשר באהבה והערצה בלי גבול".

רא"ם נשבה בקסמו של הרבי, ובחום של החיים החסידיים, הוא נשאר כמה חודשים אצל הרבי והפך לתלמיד וחסיד קרוב. הוא חש שהרבי קורא את מחשבותיו ואף מטיל עליו את ייעודו בחיים, כפי שממשיכה סגל לספר:

"לפתע פונה אליו הרבי ואומר לו בלי כל קשר עם הדברים שהשמיע זה עתה בפני החסידים: – ארן הרי אתה יכול לתרגם את הזוהר לגרמנית! דברים אלו תמוהים בעיני החסידים. אינם מבינים אותם כלל. הרב שתקן תמיד ומעולם אינו אומר מילה מיותרת. מה ראה על כך לומר דברים מוזרים אלה לחסיד החדש? מה פשר הדבר? רק אחד מבין היטב. זו תשובתו של הרבי למחשבות, שאהרן לא הוציא כלל מפיו. התשובה ברורה: אל לו להתכחש לידיעותיו ולהשכלתו! עליו להשתמש בהן, כדי להביא את דבר החסידות בפני אחיו בגרמניה, לדבר אליהם באופן שיוכלו להבין"

לאחר פטירת ה'תפארת שלמה', דבק הרא"ם באדמו"ר רבי יוסף פרידמן מרימינוב בנו החורג של רבי ישראל מרוז'ין, ואמר ששם הוא שורש נשמתו  ובנוסף היה מקושר  לאדמו"רי בית רוז'ין אחרים  ובמיוחד לרבי  דוד משה פרידמן האדמו"ר מצ'ורטקוב. הוא חי בקרקוב והקים משפחה חסידית עם שבעה ילדים שקבלו חינוך חסידי רגיל ככל המשפחות החסידיות בקרקוב. לפרנסתו עסק ב'הנהלת חשבונות' וסוחר יינות של יקבי "כרמל מזרחי", ומהונו ואונו עסק בגמ"ח ועסקנות ציבורית מקומית. הרא"ם לא שכח את ה'תפקיד' שהטיל עליו ה'תפארת שלמה' ובערבים ישב בביתו ועסק בתורה ובחכמה. הוא התעניין וקרא על כל ההתפתחויות המדעיות במדעי הטבע, החברה, הפילוסופיה, היסטוריה, ארכאולוגיה ופילולוגיה, ובחן מה מהם ניתן לקבל ואף לראותם כרמוזים במקרא או במקורות קבליים, ואלו מסקנות לא ניתן לקבל ויש לדחותם ולסותרם. את פרות מחקריו היה כותב באלפי גליונות של כת"י צפוף.

את ספרו הראשון 'הפלוסופיה האינדוקטיבית של הרטמן בחסידות' פרסם ב1888 בגרמנית. בספר זה הוא מראה כי עקרון ה'תת מודע' שפתחו פרויד, וקרל אדוארד פון הרטמן  תופס מקום מרכזי כבר בתורת הנפש של החסידות ובמיוחד בספר התניא. מי שהספר השפיע עמוקות על מהלך חייו, היה לו אחר מאשר מיסד אגודת ישראל רבי יעקב רוזנהיים, כפי שהוא מספר בזכרונותיו: זכרונות (מ / 7 / 134): "השפעה מכריעה על התפתחותי הרוחנית היהודית בשנים ההן, נודעה לשני גורמים: לימוד פרוש מלבי"ם על בראשית, וקריאת כתבי אהרון מארקוס ז"ל, שניהם פתחו לפני בפעם הראשונה את העולם המחשבתי של הקבלה, שהיה סגור ומסוגר עד אז, ושלמדתי אחר כך להכירו ולראות בו חלק בלתי נפרד של ההתגלות האלוקית, על יד התנ"ך והתלמוד. בבוקר שבת אחד מצאתי בין דברי הדואר שהגיעו לאבי היקר, חוברת שנדפסה אצל יוסף פישר בפודגורצה ע"י קראקא. החוברת נשאה שם מוזר במקצת: הפילוסופיה האינדוקטיבית של הארטמן בתוך החסידות, מאת אהרן מארקוס, חוברת שניה. את המחברת הראשונה שהופיעה קודם, מצאתי רק כעבור זמן. תוכן החוברת ריתק את התעניינותי עד למאוד, למרות ניסוחה הבלתי מסודר הלא שיטתי. פניתי במכתב אל המו"ל, וממנו קבלתי את כתובת המחבר, שחי אז בקראקא ועבד כמנהל חשבונות בבית מסחר. מוצאו של אהרן מארקוס היה מהמבורג, ושם למד בבית הספר הריאלי היהודי. שיעורים פרטיים בשפה הלאטינית. יחד עם אברהם זולצבאך (מי שהיה אח"כ הפרופ' זולצבאך בפרנקפורט) המיטו על מרקוס הצעיר לבטים נפשיים קשים. המורה הלא יהודי דייר קליינפאול לא היה רק כופר בעיקר כשלעצמו, אלא אף השתדל באופן שיטתי להרחיק את תלמידיו מאמונתם הדתית. עבור זולצבאך נשאר כל הענין אפיזודה בלבד, ואילו אצל מרקוס, בעל הנפש הלוהטת. גרם הדבר למפנה סנסאציוני בחיים. הוא הטיל ספק בפשרה בין התורה והמדע, בסיסמת "תורה עם דרך ארץ" אליה חינך בית הספר, עזב את גרמניה והתבודד ביערות אוקרינה וגליציה, כדי לשקוע שם לגמרי בעולם החסידי ולשכוח את תרבות המערב. אבל הדבר לא היה קל כל־עיקר. גם החסיד אהרן מארקוס היה מבקר לעתים בספריות האוניברסיטאיות בקראקא ולמברג, וקריאת ספרו של אדוארד הארטמן, הפילוסופיה של הבלתי מודע", הצמיחה את שתי המחברות ההן, עם שמן המוזר. במחברותיו הוכיח מארקוס כי המדע האזוטרי של המקובלים, וביחוד הקלית של רמח"ל. סיפקו את החומר לתיאוריות המודרניות על היצירה ועל בריאת העולם, כי המקובלים ידעו את האמת אשר עליה בונה פילוסופית הטבע המודרנית את מסקנותיה ההיפוטטיות. רק בתקופה יותר מאוחרת הכרתי אישית את אהרן מארקוס, וקשרי ידידות חמה התקיימו ביני ובין אישיות מזהירה זו. עד סוף ימיו. גם ספר קל"ח הגיע לידי, רק כעבור זמן"

הספר השני שפרסם הרא"ם ב1895 היה ספר תורני לחלוטין: שאלות ותשובות מן השמים: מאחד מבעלי התוספות רבינו יעקב הלוי ממרויש ומקורביל, עם פירוש קסת הסופר (ה / 2 / 33)  – הרא"ם הוציא לראשונה את ספר השו"ת הנ"ל לאחד מבעלי התוספות והוסיף לו הערות למדניות עם מקבילות לספרות הגאונים, הראשונים וספרי קבלה. בראש הספר הוא כתב מבוא גדול על השאלה העקרונית של פסיקה בהלכה על סמך נבואה או רוה"ק והביא מקורות רבים לכך שבניגוד לדעת הרמב"ם הייתה גם שיטה שלפיה הדבר מותר וראוי. הספר יצא שוב בתל אביב תשי"ז ותשל"ט.

ב1986-7 הוא פרסם את ספרו השלישי 'קדמוניות' (נ / 1.1 / 024 – מכללה) המוקדש לגלויים הארכאולוגיים באשור, בבבל ובפרס בתקופתו והתאמתם לכתוב בתנ"ך ובמסורת חז"ל. בתשל"ג הספר יצא שוב בת"א.  והעורך כתב בהקדמה את הדברים הבאים: " הספר הזה, אחד מהראשונים שנכתבו בעברית על נושא הארכיאולוגיה, הופיע בראשונה, בשתי חוברות הכלולות בזה, בשנת תרנ"ו ותרנ"ז, בקרקוב. ולמרות הזמן הרב שחלף מאז, יעורר הספר ענין אצל כל דורשי קדמוניות העם היהודי ושכניו בימי קדם. בכל יצירותיו העמיד המחבר לעצמו כאחת המטרות העקריות להגן על כבוד התורה ולפאר את עמו באהבה כלפי פנים וכלפי חוץ. ביחוד מתוך ספר זה בולטת המגמה הנעלה הזאת, כפי שהיא מתבטאת בדברים אלה: "והנה כי קמו מתי עולם אשר כוסו בחשכים אלפי שנים והעידו על מפלאות אמתות ספרי הקודש נחלת היהודים עייפי הגלות אשר בדור האחרון כבר שברו אויביהם להכחידם מגוי … עתה נתגלו להם ימי עולם ושנות קדם … ומכבדי התורה אשר בין חכמי האומות שמחו בזה כמוצאי שלל רב … ואמרו ומי גוי גדול אשר לו תורת אמת ככל התורה הזאת מורשת היהודים…"

"אהבת עם ישראל מוצאת ביטוי בספר אשר לפנינו גם בעובדה שמחצית תמורתו (אחרי ניכוי ההוצאות) הוקדש לייסוד המושבה משמר הירדן" בעת ההיא. המעשה היה משולב בפעולות סיוע למספר מושבות המוקמות אז בארץ על־ידי החברה חובבי ארץ ישראל" אשר המחבר היה אחד ממיסדיה ומזכירה בקרקוב, מרכז גליציה המערבית, בשני העשורים האחרונים של המאה הקודמת. בתור מזכרת היסטורית צורף למהדורה זו צלום שער הספר המקורי. במהדורתו הראשונה מסתיים הספר במלים המשך יבוא". ואמנם יש המשך לספר זה, אך לא בעברית, אלא בירחון Krakauer dhe Zeitung אשר המחבר פירסם, ערך וגם ברובו מילא ביצירותיו הספרותיות במשך שנתיים, 1898-1899, ואשר, אגב, הוא נאלץ, אחרי מאבקים ממושכים, להפסיק את הופעתו מחמת לחץ של עלילת דם אשר השלטונות האוסטריים ביימו נגד אחד מבניו, ר' צבי ז"ל, במטרה להכריח את האב העורך לחסל את עתונו. ברוב גליונותיו של העתון נדפס חומר על נושא הארכיאולוגיה ותחת כותרת זהה לספר. כותב שורות אלו מצא לנכון לצרף לספר המקורי קטעים שונים מתוך העתון, אותם תרגם לעברית, שהם קשורים או משתלבים לנושא הנדון"

ב 1901 הוציא הרא"ם בגרמנית את ספרו המפורסם 'החסידות' (כ / 0.7 / 19), שבו הציג את החסידות ואת תורתה בפני יהדות המערב בשפה מודרנית ומונחים מערבים. בספר סקירה על התפתחות הקבלה והרבה סיפורים ממקור ראשון על אדמורי"ם שפגש בעצמו. הספר כתוב בעיקרו מנקודת מבט של 'חסיד' אבל הוא לא נמנע מלתת הערכות וביקורות לגדולי ישראל שלפני החסידות. היותו חסיד רוז'ין בכל לבו ונפשו גרמה לכך שיש בספר ביקורות על חסידויות שהיה להם ויכוח אידאולוגי או סוציולוגי עם בית רוז'ין כחסידי קוצק וצ'אנז. הספר התקבל בהתלהבות ע"י אנשים רבים במערב אירופה שנחשפו לראשונה לחסידות מנקודת מבט אוהבת. ולימים תורגם לעברית ב1954 ע"י הסופר החרדי משה שנפלד. שנפלד כותב בהקדמתו לספר, את דברי הפתיחה הבאים: "על פני הגשר שבין מזרח ומערב אירופה מצויים היו לפני ר' אהרון מרכוס וגם בימיו, רק עוברים, שצעדו מערבה. הוא היה הראשון שפסע נגד הזרם ופניו מזרחה. תמורת התרבות והמדע שקלט מן המערב, העניק לו את אור החסידות. בזה בקש לפרוע את חובו  ליהדות אשכנז וכך יש להבין את המניעים, שגרמו לו לחבר את ספרו על החסידות בגרמנית צחה, עברו כבר למעלה מחמשים שנה מאז ראה ספרו זה אור ועד היום לא נמצאו לו גואלים, שיפקיעוהו מן הלע"ז ויכניסוהו לטרקלין לשון הקודש. כל סופרי החסידות הדליקו מאישו ונאותו לאורו ואילו הוא נשאר בנכר. החסידים הוקירו את האיש ופעלו וספרו נשאר חתום בפניהם והתוודעו רק מכלי שני לקטעיו הבודדים"

ואכן הרא"ם היה מהבודדים ממש מיהודי גרמניה שהצטרפו לחסידות. (בראשי עולה כעת רק הדוגמה של רבי שלמה פפנהיים (1926-2017) – אם אתם מכירים עוד דוגמאות אנא כתבו בקבוצת הוואטסאפ). כאמור הגרסה הגרמנית הייתה מיועדת להודי גרמניה המשכילים, ושנפלד שיעד את מהדורתו לציבור החרדי בארץ ישראל נאלץ לצנזר מעט, כפי שהוא רומז בעצמו בהמשך:

"המתרגם השתדל להישאר נאמן למקור, אולם התיר לעצמו לרכך כמה ביטויים חריפים, שיש בהם משום פגיעה בכבודם של שרי התורה והחסידות וגם להשמיט מספר שורות מאותו הטעם. הוא בטוח שוגרם בזה נחת רוח לנשמתו של המחבר זצ"ל, שכן דבריו נכתבו בתקופת סער וסופה שהרעידו את שיתי עולם החסידות, טרס שככה המחלוקת לשם שמים שבין החסידים והמתנגדים, וכבר התלקחה אש המריבה במחנה החסידים עצמם, בשל שיטות ודרכים שונות בעבודת ה'. לנוחיות הקורא שונה גם סדר הפרקים. הספר חולק לשנים. בחלק הראשון רוכזו הפרקים הדנים בתולדות החסידות וגדוליה ובחלק השני, הפרקים המוקדשים לעולמה הרוחני של החסידות"

אופיו של הספר בין מחקר להסטוגרפיה, ובין ביקורתיות לאהבה המקלקלת את השורה. הביאה גם לביקורת קשה משני כיוונים שונים. חוקר הקבלה גרשום שלום תקף במאמר שפרסם בכתב העת 'בחינות' 1- את חוסר הדיוק ההיסטורי וחוסר האוביוקטיביות, ואלו הרב רפאל קצנלבוגן כתב בביטאון 'שערים' מאמר גדול בשם "על הצדיקים" ועל "החסידות" שבו הוא תוקף את רא"ם על גישתו הבקורתית ועל כך שבמסווה של ספר חרדי הוא הכניס לטענתו דעות זרות וכפרניות למחנה ישראל. שני המאמרים כונסו יחד ע"י רבי שלום יחזקאל שרגא רובין-הלברשטאם, מצשינוב (בשם העת: יהודה בן זכאי) לספר בשם: מבעד למסוה : החסידיזמוס של אהרן מרקוס בתרגומו של משה שנפלד: דברי בקורת על מהות הספר ומחברו (הספר זמין באוצה"ח).

הספר הבא שפרסם בברלין בין השנים 1905-9 הוא הספר: ברזילי או "השפה כמכתב הנפש" (ס / 0.9 / 11) הספר הוא מחקר בפסיכולוגיה של הלשון העומד על ייחודה של הלשון העברית ועל התפתחותה ההיסטורית בתקופת התנ"ך. לספר מבוא גדול על ייחודה של השפה העברית, ולו מקדים רא"ם את הדברים הבאים, המסבירים את מגמתו בספר זה, ומגלים את סגנונו התקיף והלוחמני, במקום שחשב שישנה פגיעה מכוונת בקדשי ישראל: "בהקדמה זו רצוני להתנצל על כך, שהמבוא לספר התרחב מעל למכוון מראש. לא היה מנוס מזה, לאור הכורח להילחם בטעויות ובדעות הקדומות שערמו בתחום זה חוקרי השפות השמיות. במשך מאות שנים, מחוך גישה אנטישמית, שהוסוותה בקושי באדרת המדע. פעולתם יצרה מעין מסורת, שהתנפצה רק לאחר שהתגליות האחרונות, השפות והכתובות הבבליות-אשוריות, המואביות והפניקיות, הוכיחו כי אין היא אלא התעללות מיושנת ולא מדעית בכתבי הקודש העבריים. הבלשנות העברית היא זירת המאבק הזה. זו המלחמה בעמלק מדור דור, הדורשת חרב חדה. בזמן האחרון מצאה לה הבלשנות השמית הישנה בעל־ברית במדע שאני מציע לכנותו בשם "אנטי־אדמי", מדע הטוען למוצא האדם מן הבאבון והשימפאנזה. ומסביר בצורה קאניבאלית את לידת השפה התכונה שהיא מותר האדם מן הבהמה. מול עיקרי אמונה אלה, שהם מודרניים לכאורה, אך למעשה אינם אלא מהדורה חדשה של פולחן הקופים המצרי, היה צריך להעמיד במערכה את פסיכולוגיה של הלשון, שנחשפה מחדש על ידי. ואת תורת ההתפתחות המסורתית של חכמינו. פאר האנושות".הספר תורגם לעברית ע"י  ויצא במוה"ק בתשמ"ג ע"י נכדו ד"ר יוסף מרקוס.

אולם יצירתו הגדולה של הרא"ם היה פרוש ענק בשם 'קסת סופר' על התנ"ך והמשנה, אותו כתב במשך שנים. זה הוא פירוש ייחודי המשלב דברי חז"ל, קבלה, ובלשנות חדושי המדע בתקופתו. ב1912 יצא החלק הראשון וב1939 (לאחר פטירתו) החלק השני – שניהם יחד כוללים רק את פרשות בראשית-לך לך. בתשל"א הוציא נכדו את הספר במהדורה חדשה, ובפתחה כתב:

"כרך זה נדפס לראשונה בקרקוב, בחלקו בשנת תרעייב ובחלקו סמוך למלחמת העולם השניה, ומאז נשאר כידוע לנו, כשריד רק טופס אחד מוצל מאש השואה, אשר הודות לו הצלחנו להציל מתהום הנשיה את הספר הנוכחי.לכותב שורות אלה היתה הזכות לדפדף בכתב-יד של הפירוש השלם, שהכיל עשרים וארבע חוברות, כל אחת בת ששים דפים, כתובים בדיו בכתב קטנטן וברור, כשלושה מליון מילים. מבלי להביע הערכה, הכרך המתפרסם בזה בלבד יוכיח על מזיגה יחידה במינה של קבלה ומדע, למדנות וחסידות, בלשנות ופילוסופיה, והקורא שיעיין בו יוכל לעמוד על ערכו של המפעל הרוחני הזה.ההיסטוריה של כתבי-יד אלה היתה חלק נאמן מתוך ההיסטוריה הכללית של יהדות פולין לפני שעלה עליה הכורת. המחבר נפטר בשנת תרע"ו. מאז נשארו כתבי היד אצל צעיר בניו, ר' אברהם ישראל מרכוס היייד, אשר התגורר בקרקוב. מפני לחץ הגזירות עברה המשפחה לגור בעיר טרנוב, באדר תש"יא, ועמה כתבי היד. בתחילת אלול תש"ג הובלו אחרוני היהודים שבגטו טרנוב למחנות ההשמדה ורק שלש מאות נשארו וביניהם החיימ לשם אסוף ופנוי הרובע היהודי מהמטלטלים הנטושים. באחד הימים נתקלתי בחוברות הנ"ל ברחוב, מונחות על יד מוקד ספרים, שבקצותם כבר אכלה האש – וסביב רשעים יתהלכון. אספתי את כל החוברות לחצר בית. אך מה הלאה! כיצד להציל אותן? לקברן באדמה, הלא ירקבון היימצאו אי פעם! להבריחן חוצה – היש מי שיהא מוכן להסתירן! בהמשך נודע לי כי הגרמנים ציוו לאסוף את כל כתבי-יד וטופס אחד מספרים עבריים נטושים. קבוצה קטנה של אסירים, אליה הצטרפתי, עסקה בעבודה זאת. לאוסף ההוא מסרתי את כתבי היד, נכס משפחתי. עסקתי בעבודת מיון ושימור הספרים, עד שנארזו בארגזים, הוטענו על רכבות משא והובלו ל… אחרי המלחמה חקרתי בדבר יעודו של המשלוח. נאמר לי ממקורות אולי מהימנים, כי הוא הובא לעיר שלוס-נימס אשר בארץ הסודטן, כעת צ'כסלובקיה. לפי שמועה אחרת רוכזו כל הספרים במקום ההוא ואחרי המלחמה הועברו לארצות הברית. הננו פונים בקריאה יוצאת מן הלב לכל היודע או ששמע על מקום המצאם של כתבי-היד של ר' אהרון מרכוס זצ"ל, המתוארים לעיל, שיודיענו לפי הכתובת מעבר לדף ויבוא על שכרו ביד רחבה"

בתשע"ו יזם נינו של הרא"ם – הרב ישראל אברהם שריר (חתנו של הגר"ש ישראלי זצ"ל) הוצאה מחודשת של קסת הסופר לקראת מלאת 100 שנים לפטירת המחבר. זכיתי להשתתף בההדרת הספר – וזו הייתה חוויה מעניינת במיוחד, להתחקות אחר מקורותיו המגוונים של המחבר ורמיזותיו לספרות מחקר קבלה ועוד.

פרשה מרתקת ועצובה, היא יחסיו של רא"ם עם התנועה הציונית. כשהחלה הפעילות הציונית בגליציה היה הרא"ם אחד מראשוניה. יחד עם הרב שמעון סופר רבה של קרקוב הקים את ארגון "ראש פינה", לשם התבססות התנועה הלאומית בעיר ואגודה ליישוב ארץ ישראל. שימש ציר בקונגרס הציוני הראשון, ואף ישב בבימת הנשיאות. באותה תקופה התכתב עם תאודור הרצל ועם מקס נורדאו ואף החל להוציא ביוזמתו ובמימונו האישי כתב עת ציוני בגרמנית, Krakauer Judische Zeitung, אשר יצא לאור בשנים 1898 עד תחילת 1900. כאשר יצא רבה של וינה הרב ד"ר משה ידמן נגד הציונות בהסתמכו על מקורות, השיב לו הרצל "…מר ד"ר גידמאן יוצא אל המערכה נגד הציונות בהמון מקראות, אך חושב אני, כי למצער כאלה וכאלה אפשר למצא בעד הציונות. אינני כמובן מלומד כל כך, כדי שאוכל להביאם… אבל במחברת קטנה שנדפסה זה מקרוב, כתובה ביד הסוחר התורני אהרן מרקוס בפודגורז' [=פודגוז'ה], אני מוצא מקום אחד המסייע לנו: "תנועת היישוב נוצרה לפני יותר מחמשים שנה בחוגים היותר חרדים בידי גדולי הרבנים למטרה גלויה של יסוד מדינה. הספר "שיבת ציון" יכיל יותר ממאה הסכמות של גדולי רבנינו". – איך יצדיק מר ד"ר גידמאן לעומת עובדא זו את דבריו…? ואותו אהרן מרקוס כותב במקום אחר, כי "היהודים היותר חרדים מוכנים ומזומנים לקבל את ההצעות בדבר התחיה המדינית של היהדות, הנעשות בידי החפשים בדעות היותר חדשים".

הרא"ם ניסה ליצור חזית של רבנים ואדמו"רים מגליציה, מבוקובינה, מפולין ומרוסיה, ובכללם האדמו"ר מצ'ורטקוב, שהיו נכונים לפתוח במשא ומתן על הצטרפותם להסתדרות הציונית. ועמד בקשרי מכתבים עם הרצל בענין, אולם הרבנים דרשו לקבל הבטחות על שמירת הדת במוסדות התנועה ומפעליה, והרצל מצדו התמהמה במתן תשובות למכתביו של הרא"ם ודרישות הרבנים. בספר תולדות התנועה הציונית בגליצה 1875-1918 (נ / 4.1 / 75 – מכללה) מצטט המחבר נתן גלבר את מכתבו האחרון של הרא"ם להרצל:

"להלן הודעתי, שמצורטקוב נמסרה לי חליפת המכתבים מקיפה עם ראשי הרבנים הרוסיים ובה הביעו את נכונותם, אחרי שיקבלו תשובה לשאלות רבות לתת יד לשתוף פעולה ואוסף סכומים גדולים יותר מאשר דורשים מהם. היות ומכתבי נשארו בלי תשובה וגם המסמכים לא הוחזרו לי ואני וכל תעמולתי הוכשלה ע"י שתיקה זו והועד הפועל הציוני בלא ידיעת המצב האמתי חושב שאין כבר מן הנחוץ להחשיב את כוחם של הרבנים ברוסיה יותר, מאשר את אישיותי הבלתי חשובה, אינני יודע אם עוד רצוי שאשלח את חליפת המכתבים הנ"ל ואם מעוניינים עוד בהשכנת השלום לשם עכוב מלחמה חותרת תחת קיום הציונות. הרי הזלזול היחיד בערך המתנגדים הוא רעת ירושה ותיקה של האינטליגנציה הצעירה שלנו. אנשים, בעלי תבונה כגון פרופסור מנדלשטאם, ד"ר אבינוביצקי ואפילו ראובן בריינין המכירים את הארץ ואנשיה, דעתם על תוצאות מלחמה במנהיגי ההמונים היא אמנם אחרת לגמרי".גלבר מוסיף ומעיר: מכתב זה הוא שירת הברבור שלו בעבודתו הפעילה למען הציונות.

חוקר האורתודוקסיה היהודית יוסף שלמון (1939-2025) אם תעירו ואם תעוררו – אורתודוקסיה במצרי הלאומיות (נ / 7.3 / 081 – ספריה): רואה במכתב זה ארוע הסטורי "מכתב קשה זה סימן למעשה את סגירת הדלת בפני הסיכוי האחרון לשכנע את ההנהגה החרדית בגליציה ובפולין להצטרף לתנועה הציונית. כאן גם הסתיימה הקריירה הציונית של מרכוס" ובהמשך הוא כותב "אין ספק שבזאת נסתם הגולל על סיכוייה של התנועה הציונית לרתום את האורתודוקסיה המזרח-אירופית למחנה שלה" ומסכם: "כבר עם פרסום הספר "אור לישרים" במארס 1900 ועם התפוררות יזמתו של מרכוס הכריעה ההנהגה האורתודוקסית במזרח אירופה לטובת המאבק נגד ההסתדרות הציונית"

נמצא כי הרא"ם עשה מאמצים גדולים לרתום את היהדות החרדית החסידית במזרח אירופה לשותפות בתנועה הציונית, הנסיונות נתקלו מחד בהצבת קשיים מצד האדמורי"ם וב'כתף קרה' מצד המנהיגות הציונית. האם מדובר בהחמצה גורלית או שמא מראש לא היה סיכוי ממשי למהלך זה – אני משאיר לכם להחליט. בכא"פ הרא"ם עצמו נטש לחלוטין את פעילותו הציונית ובתרע"ב הוא השתתף בועידת קטוביץ שהיותה מעין ועידת היסוד של 'אגודת ישראל' הרא"ם נאם במושב הפתיחה, ואמר את הדברים המבטאים את תמצית חייו, המצוטטים בספר הזכרונות של יעקב רוזנהיים שכעת הפך מידידו של הרא"ם גם לשותפו לדרך: "אילמלא לא באה אגודת ישראל אלא כדי להרוס את החומה הסינית של דעות קדומות ושנאת חינם אשר הוקמה במשך עשרות בשנים בינינו, בין יהודי המזרח לאחינו החרדים לדבר ה' בארצות המערב, כי גם אז עלינו לקדם אותה בברכה מקרב לב! אחינו ממערב אשר נכנסים ל"אגודת ישראל" יוכחו בקרוב לדעת שאין החסידים מניחים תפילין בליל שבת – כפי שכתב עיתונאי גרמני – כשם שבדרך כלל יראו אותנו באור אחר מכפי שתיארה אותנו לא מזמן גברת יהודיה אחרת העוסקת בענייני צדקה. עוד תהיה לנו הזדמנות לדבר על תכניתינו. ברצוני היום להזכיר רק שארץ ישראל צריכה להיות במרכז התוכנית. רק בארץ ישראל נוכל לפעול וליצור ערכים גדולים וקיימים! (תשואות חזקות)"

ודו"ק – בדברים ה"אנחנו" הם יהודי המזרח, ו"האחינו" הם יהודי המערב. ודבר נוסף, גם כשרא"ם עבר לפעול במסגרת אגו"י, הוא דרש שארץ ישראל צריכה להיות במרכז התוכנית! במושב הנעילה של הועידה, נאם שוב הרא"ם, והפעם בחר לדבר על הנושא החשוב של חינוך הבנות: "אחת הבעיות החשובות ביותר שעל "אגודת ישראל" לטפל בהן בגליציה, היא שאלת חינוך הבנות. הרבנים במקום טרם עסקו בזה, ויש בכך משום חילול השם בצורה הנוראה ביותר, כשאנו רואים את בנותינו מובלות לשמד, בלי שאף אחד מהרבנים ינקוף אצבע!. חוק החינוך הממשלתי משנת 1873 רצה להגן על הדתות השונות, ועל־כן קבע את חובת הנייטראליות כלפי הדת של בתי הספר הממשלתיים וספרי הלימוד אך בניגוד לחוק, הפכו את ספרי הלימוד לחוברות תעמולה עבור הדת הקאטולית. הנערים מבתי החסידים אינם מבקרים בבתי ספר, אך הבנות מתחנכות על ברכי ספרי לימוד אלה, וללא כל חינוך דתי יהודי. על ידי כך, נוצרת אצלן הרגשה עוינת ליהדות, ותוצאות המצב הזה הרות סכנות הן לעתיד היהדות החרדית בגליציה. ראיתי מחובתי להתריע היום על התקלה באוזני היהדות העולמית, ולבקש את עזרתה. (תשואות חזקות)"

הדברים החשובים הנ"ל, מראים את רגישותו וראייתו ארוכת הטווח של הרא"ם. ה"כפפה" שזרק הרא"ם, הורמה רק שש שנים לאחמ"כ כאשר הגב' שרה שנירר הקימה את רשת 'בית יעקב' בהסכמת ועידוד תנועת אגודת ישראל.

הרא"ם נפטר בפרנקפורט בל' אד"א תרע"ו (1916) ונטמן עפ"י צוואתו בבית העלמין בקרקוב. לרא"ם היו חמישה בנים ושתי בנות. שניים מבניו לגרמניה ובנו צבי עלה לארץ ישראל (לאחר עלילת דם שכוונה כנראה כנגד אביו). בניו: יהודה והרב אברהם ישראל נשארו בקרקוב ונספו בשואה. בנו של הרב אברהם ישראל –  ד"ר יוסף מרקוס (1923-1995), היה סופר וחוקר, ועסק רבות בעריכת כתביו של סבו ובהוצאתם מחדש לאור. אחד מספריו תורגם לעברית בשם:  "בין חיים למוות  – תולדות חיי היהודים בפולין בימי המלחמה 1944-1939 (נ / 4.2 / 906 – מכללה). בתו של אברהם ישראל נחה עלתה לארץ ובנה הוא הרב ישראל אברהם שריר חתנו של הגר"ש ישראלי זצ"ל וקצין בכיר במודיעין חה"א שגם הוא כאמור עוסק בין השאר בהפצת משנתו של הסבא רבא שלו  – הרא"ם.

נכדה נוספת של הרא"ם היא חנה בנט (מרקוס) בתו של יהודה מרקוס. חנה ושני ילדיה עברו את שנות השואה בביתו של נאצי בהסוואה של משרתת גויה. הם ניצלו ועלו ארצה. חנה בנט הקדישה פרק שלם בספרה המרתק "בצל קורתו של נאצי" (נ / 4.2 / 800 – מכללה), על סבה, הרא"ם, בו היא מספרת על חייו, אופיו ופועלו. בנה, נינו של אהרון מרקוס, הוא פרופסור יחזקאל טלר, נשיא מכללת גורדון ובעבר, ראש המרכז האקדמי כרמל בחיפה.

אז אם אתם מתעניינים בביוגרפיות והסטוריה יהודית של העת החדשה אתם מוזמנים לקרוא את: החסיד מהמבורג, ובצל קורתו של נאצי. אם אתם מתעניינים בארכאולוגיה ומקרא – כדאי לכם לקרוא את הספר 'קדמונית', אם אתם מתעניינים בלשון ודקדוק מומלץ לכם לעיין בספר 'ברזילי', אם אתם מתעניינים בנושא פסיקת הלכה עפ"י נבואה ורוה"ק – חשוב מאוד לקרוא את המבוא והערותיו של הרא"ם ל'שו"ת מן השמים', ואם אתם מתעניינים בפרשנות מדעית וקבלית למקרא אתם מוזמנים ללמוד את הספר 'קסת הסופר'. הרא"ם עצמו כפי שהבנתם התעניין בכל התחומים הנ"ל ואף יצר וחידש בהם בצורה ראשונית ומקורית. יהי זכרו ברוך.

הביטוי "אלה תולדות" הפותח את פרשת תולדות ונזכר פעמים נוספות בחומש בראשית ("אלה תולדות נח" " אלה תולדות יעקב יעקב" ועוד) מתפרש בפשוטו וכן פרש"י, רשב"ם והרמב"ן – כאלה הבנים והצאצאים. אולם האבע"ז (ו, ט) הרד"ק (ו, ט ; כה, יט) והספורנו מפרשים ש"תולדות" היינו קורות ומאורעות (ראו דבריו החריפים של הרשב"ם (לז, ב) כנגד פרשנות זו).
בעקבות פרשנות זו נכתבו כמה וכמה ספרים בשם "תולדות פלוני" אחד מהם שנקרא בהשראת הפסוק שלנו הוא הספר "תולדות יצחק" (מ / 6 / 060) מאת מזכירו הנאמן רבי יעקב ליפשיץ (1838-1921) על תולדותיו של רבנו יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל (להלן רי"א). שהיום כ"א אדר ימלאו 130 שנים לפטירתו. דומני שלא אחטא לאמת אם אומר שאין תקדים לעובדה של ת"ח כה גדול שנחשב ובצדק ל"גדול הדור" ו"רבן של כל בני הגולה" במשך עשרות שנים, ועם זאת כמעט לא מוכר וניתן לומר שאף "נשכח" ע"י בני ישיבה צעירים והצבור הרחב.

הרי"א נולד ב1817, בגרודנא שבבלרוס. מגיל צעיר נתגלה כגאון ומתמיד עצום, בשנת 1837, בטרם מלאו לו עשרים, התמנה כרב בזבלין. ולאחמ"כ בעירות אחרות וביניהן נובהרדוק, על אותה תקופה מספר מזכירו הנ"ל בספר 'תולדות יצחק':"כאשר נתן את ספרו 'באר יצחק' לדפוס בקעניגנסבערג, בשנה תרי"ח, באו אל בית מלונו לשחרהו הרבנים הגדולים אנשי השם אשר היו שם בעת ההיא, הנאון הנדול צדיק יסו"ע המפורסם ר' ישראל סלאנטער זצ"ל, והרב הגאון הגדול המפורסם רבי יעקב צבי מעקלענבורג זצ"ל אב"ד דשם (בעמ"ח 'הכתב והקבלה'), וישבו וישיחו בדברי תורה, והנה בתוך הבאים לשחרהו בא גם הרב הגביר הנכבד המפורסם ר' העניך אייזינשטאדט זצ"ל ממינסק, ויקרא ויאמר: רבותי, שאלה גדולה לי לשאול מכבוד תורתכם, באחת הערים אשר בסביבותנו יש אשה זקוקה ליבם אשר עזב את דת ישראל, והוא כהן לוטהעראני (=כומר, רח"ל) באחת ערי אשכנז, וימאן לחלוץ ליבמתו האשה הזאת, אך בזאת יאות לפוטרה בחליצה, אם יוכיחו ויראו לו רבני ישראל מקור מהתלמוד בעצמו, ולא מהוראת כל פוסק מהראשונים ואחרונים, כי גם מומר חייב בחליצה, אך אז ישמע ויחלוץ, עוצו אפוא עצה, רבותינו, לחלץ אח העגונה מזקוקה ליבם אשר כזה, והמציאו מקור מהתלמוד לבד, והנה בעוד החלו להוריד את עיונם במצולות התלמוד, ורבנו (=רבי יצחק אלחנן) ענה ואמר, אכן יש לי מקור נאמן בתלמודנו, במה שאמרו גיטין (עד.) 'הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, נתנה אין זקוקה ליבם, לא נתנה זקוקה ליבם, רשב"ג אומר נותנה לאחיו או לאביו או לאחד מן הקרובים' [הכוונה היא שיכול לתת לאחר מיתת הבעל רק ליורש שיורש את הבעל בפועל], ונחזי אנן, על איזה אופן כוונה הגמרא במה שאמרה 'או לאחד מן הקרובים', הא שפיר מה שאמר 'נותנת לאחיו' כי הרי זקוקה להם, 'או לאביו' – יתכן באופן שיש יבם שהיא זקוקה לו, ועל כן אם נותנת לאביו שהוא היורש הראשון נפטרת מהיבם, אבל 'לקרוביו', באיזה אופן יתבן שהיא צריכה לתת, ממה נפשך, אם אין אחים הלא איננה זקוקה ליבום כלל, ונתינה זו למה? – אלא על כרחך מוכרחים אנו לומר, כי כוונת הגמרא על האי גוונא, שאכן יש לה יבם שעזב דתו, שכגון זה אין לו דין יורש (כמבואר בחו"מ ס' רפ"ג), ועל כן נותנת לקרוביו, כדי להפטר מחליצת העוזב דת, הרי מזה אנו מוצאים דעת התלמוד מוכחת ובולטת, שחובת החליצה חלה גם על העוזב דת, שחופשיותה לצאת ממנה לרשות עצמה תלויה בחליצה שיחלוץ לה. הגאונים המסובים השתוממו על בינתו הישרה, אשר מהר כחץ תשועה לשלח אל המטרה, ויביעו לו הסכמתם בקול תודה".

ב1864 התמנה לכהונת הרב של קובנה ושימש בתפקיד זה במשך 32 שנה, עד לפטירתו. כבר בצעירותו הופנו אליו שאלות הלכתיות עליהם ענה בהרחבה מתוך בקיאות וחריפות נפלאה. ומאז הגיעו לקובנה הפך ל"משיב" של הדור כאשר שאלות הופנו אליו מכל רחבי העולם היהודי (מזרח ומערב אירופה, אנגליה, ארה"ב, אוסטרליה, קווקז וארץ ישראל) [מזכיר קצת את רבי משה פיינשטיין, בדורנו כאשר רבות מתשובותיו מורכבות מענפים וסעיפים רבים ושזורות בהם חדו"ת בכל מרחבי הש"ס] במיוחד הוא נודע בתשובותיו להתרת עגונות שבהם הפליא להיכנס לעומקא דדינא ובכוחא דהתרא. אולם רי"א לא היה רק "משיב" אלא "מנהיג עם ישראל" בשנים קשות ורבות תהפוכות, הוא נכנס כל כולו לכל צרותיהם של ישראל בפרט ובכלל באותם הימים: גזירת הקנטוניסטים, פוגרומים, שריפות של עירות. גזירות על החינוך היהודי, על המלמדים ותלמודי התורה, הקמת סמינרים לרבנים כדי לשנות את פני הרבנות ועוד. מעניינת במיוחד היא מעורבותו בתנועת 'חיבת ציון' בהיתר המכירה בשמיטה של תרמ"ט ששווה התייחסות נפרדת. יש הטוענים שהוא היה ה"גדול" האחרון שהוכר כ"גדול הדור" ונערץ בכל רחבי העולם היהודי (עכ"פ במרחב האשכנזי) כולל ה'משכילים' שנלחם בחלק מרעיונותיהם ושיתף איתם פעולה בנושאים כלל ישראלים, כאשר לאחר פטירתו נוצרו כבר הפיצולים בין: שומרי מצוות לחילונים, ובין ציונים למתנגדי הציונות, שגרמו למצב ששוב לא יכלו כולם להסתופף תחת צילו של "גדול הדור" אחד מוסכם.

סיפור נוסף מאותה תקופה מספר בביוגרפיה החדשה על הרי"א – 'רבי יצחק אלחנן ספקטור' מאת ר' מנחם מנדל פלאטו ( מ / 7 / 013) "בתקופת רבנותו בעיר נובהרדוק הגיעה לשולחנו שאלה לגבי היתר עגונה אשר בעלה טבע בים ולא נמצא כל סימן לגבי גורלו, השאלה הייתה האם במצב זה אשתו מותרת או לאו, רבי יצחק אלחנן ישב על המדוכה במשך זמן ארוך ועמל ללא לאות למען מציאת הכרעת ההלכה בעניין, כעבור זמן ועמל בסוגיה זו כתב תשובה הלכתית ארוכה מסועפת ועמוקה בסיומה כתב כי הכרעתו היא שהבעל נחשב כמת והאישה העגונה מותרת בנישואין. פסק ההלכה של רבי יצחק אלחנן אשר היה צעיר בשנות השלושים לחייו הכה גלים רבים, היו רבנים מחשובי וגדולי הפוסקים שבדור שחלקו על הכרעתו ולא הסכימו עם הדברים, הדבר גרר פולמוס גדול מאחר והסוגיה הינה מהחמורות ומהעמוקות ביותר, למרות הביקורות וההסתייגויות רבי יצחק אלחנן נותר איתן כי אשר הכריע הינו אמת לאמתיה של תורה. רבי יעקב ליפשיץ מספר כי למחרת פרסום הפסק בו הכריע כי הבעל מת, לפתע נמצאה גופתו עם סימני זיהוי אשר לדעת הכול הדבר הוכי כי הוא אכן האדם שנעדר… היה בכך סייעתא דשמיא שדווקא אחר פרסום הפסק נמצאה הגופה שחיפשוה זמן רב קודם לכן. כך משמים סייעו להוכחת צדקת הפסק של רבי יצחק אלחנן"

בספר 'הגדולים' – אישים שעיצבו את פני היהדות החרדית בישראל ( ל / 3.8 / 018) ישנו מבוא מאת פרופ' שאול שטמפפר שבו הוא טוען בעקבות החוקר מנחם פרידמן שעד לעת החדשה מנהיגי הדור היו בד"כ רבנים ששאבו את כוחם ממשרה מוסדית חשובה שנשאו בה, כגון:  ראשות הישבה בבל או רבנות עיר גדולה, ובעת החדשה (בעיקר החל ממחצית המאה ה-19) צמחה תופעת ה'גדולים' שלא נשאו משרה חשובה, אבל היו ת"ח או צדיקים חסידיים בעלי 'כריזמה' שבעזרת אמצעי פרסום מודרנים יצרו 'קהילה מדומינת' דהיינו קהילת מעריצים או חסידים שאינה שייכת דווקא למקום גאוגרפי מסוים, ברי"א הוא מוצא דמות מעבר בין שני סוגי ה'גדולים':

"אחד מבכירי ה'גדולים' במאה התשע עשרה היה הרב יצחק אלחנן ספקטור שבמובנים רבים היה דומה לרבנים בתקופות מוקדמות יותר, אך במובנים אחרים היה מנהיג מודרני. הוא היה אחד הרבנים המובילים בתקופתו ולא היה ספק בדבר גדלותו בתורה. בה בעת, לא ניתן להבין את מעמדו אם מתייחסים אך ורק לכשרונותיו; היו תלמידי חכמים גדולים אחרים בזמנו שלא תפסו מעמד גומה. במקרה שלו, לא רק תפקידו הקהילתי (הוא הנבחר על ידי הקהילה בקובנה לשמש כרב העיר) עשו אותו למנהיג בכיר של כל יהדות מזרח אירופה. הרב ספקטור היה אחד הרבנים הנבחרים המפורסמים האחרונים בקהילה במזרח אירופה וזאת כאשר בימיו, קהילות חשובות כדוגמת וילנה, ורשה ורבות אחרות, תפקדו בלי רב קהילה נבחר ומוסכם. הוא זכה לשירותיו הטובים של ר' יעקב הלוי ליפשיץ, ששימש מזכירו במשך יותר מעשרים וחמש שנה. ליפשיץ היה מתנגד נחרץ של מה שראה כיסודות שליליים של המודרנה, אך בה בעת הוא השתמש בעיתונים היהודים כדי לנסות לקדם את רעיונותיו ואת יוקרתו של הרב הגדול ששירת. היה זה צירוף שרמז על השינוי המהותי בעולם הרבני – רב מסורתי ומזכיר מאוד מיומן בתחום התקשורת המודפסת"

הרי"א כתב בעיקר שו"ת, ורוב ספריו הם ספרי שו"ת. שמות ספריו לקוחים מפרשת תולדות, ומתכתבים עם שמו 'יצחק'. הראשון שבהם נקרא באר יצחק, השני (על חו"מ) – נחל יצחק, והשלישי עין יצחק וכך מבאר הרי"א עצמו את השמות המקוריים  שבחר לספריו:
כך הוא מסביר בהקדמת הספר באר יצחק: "הכי קראתי שמו באר-יצחק ממנו ישתו עדרי צאן קדושים כי על מבוע מים חיים כריתיו ואצלו שתול עץ החיים, ישלח ענפים ובו כל פרי מגד תאוה לעינים, וגם בשם בא"ר כלול שם אבי זצ"ל בקרבו ע"פ א"ת בן ר' איסר. ועוד טעם נוסף על שקראתי שמו באר-יצחק ע"פ הפסוק בקהלת "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך" …וידוע כי בור הוא מקוה מים חיים מכונסים, ובאר הוא הנובע מעצמו ממקור מים חיים, וזהו תחילה שתה מים מבורך כי תחילה צריך ללמוד ולהיות קובץ על יד ש"ס ופוסקים, אמנם אח"כ יזכהו ה' שיהיו נוזלים מתוך בארך, ויהיה כמעין הנובע לחדש בשכלו אשר חננו ה', כדכתיב יפוצו מעינותיך חוצה, כמבואר בע"ז (דף יט) "בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקרת על שמו שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה … לכן קראתיו בשם באר-יצחק כי ב"ה אלה תולדות יצחק אלחנן ממה שחנני אלקים ונכלל בזה שמי יצחק אלחנן" .
וכך הוא מסביר את השם נחל יצחק: "וכן נחל הוא מעין כמבואר בנדרים דף מ' נהרא מכיפי מתברך וע"כ בתחילה באר ואח"כ זוכה להיות כמעין…ויש מי שזכהו ה' לחדש על כל יסוד ויסוד רוב פלפולים נכונים וראויין כפלים מן היסודות וזהו כעין נחל. ובפרט בדיני ממונות דאמרו בב"ב דף קע"ה והן כמעין הנובע ע"כ קראתי שם ספרי בשם נחל יצחק מכל הלין טעמי"
וכך הוא מסביר את השם עין יצחק: "ומתחילה זכני ה' בספרי באר יצחק על שו"ת ואח"ז נחל יצחק על חו"מ. דזהו כעין נוזלים מן בארך, וכעת בימי זקנותי זכני ה' להוציא לאור ספרי עין יצחק ובבחינת יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים. ופי' רש"י במשלי שם "יפוצו מעינותיך חוצה – סוף שתקנה תלמידים הרבה ותורה הוראות ברבים" לכן מי שזכהו ה' להורות ברבים הלכה למעשה זוכה למעלת יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות….ויזכני שיפוצו מעינותי חוצה וישתו התלמידים מן מי המעין אשר חפרתי בעזר הי"ת אשר חנן לי יצחק אלחנן".

לקראת שמיטת תרמ"ט (1889) התעוררה בעיה קשה כיצד לנהוג בשמיטה במושבות הצעירות שנבנו בארץ. רבני ירושלים וחלק חשוב מרבני חו"ל אסרו כל עבודה בשביעית. לעומתם הרבנים שהיו חברים בתנועת 'חובבי ציון' הרב מרדכי אלישברג, הרב שמואל מוהליבר והרב יצחק יעקב ריינס – התירו בתנאים מסוימים את העבודה בשמיטה ע"י מכירת הקרקע לנוכרי (אמנם הנצי"ב למרות שהיה מראשי חיבת ציון התנגד בכל תוקף להיתר). נוצר צורך ציבורי לקבלת תמיכה בהיתר ע"י רב גדול נטראלי שאינו שייך לתנועת חובבי ציון. הרי"א היה ידוע בחיבתו לישוב הארץ ולמושבות החדשות. אולם הוא לא הצטרף לתנועת חיבת ציון ייתכן שהתנגד לשיתוף פעולה עם גורמים חילונים, או שלא יכל לעשות זאת מפני שמזכירו הרב יעקב ליפשיץ, היה מתנגד גדול ל'חיבת ציון' ולימים לאחר פטירת הרי"א היה מראשי המתנגדים החרדים לציונות ועמד בראשות ה'לשכה השחורה' ויזם את הוצאת הספר: אור לישרים שמאסף מכתבים של גדולי ישראל כנגד הציונות. ואכן  הרב יצחק ניסנבוים מספר ביומנו 'עלי חלדי' (ל / 1.5 / 31) כי כאשר שהה הרב שמואל מוהליבר בקובנה הוא שכנע את הרב ספקטור לזמן למחרת אספה של חובבי ציון בביתו. הרב ספקטור הסכים מיד, אך בביתו "נמצא גם השטן של חובבי ציון, יעקב ליפשיץ, והוא הטיל אימה על הגריא"ס כי סכנה צפויה לביתו מאספה זו". למחרת שלח הרב ספקטור לרב מוהליבר פתקה ובה הודיעו על ביטול האספה "מסיבה שנתחדשה". יום לאחר מכן, היה יום שישי והרב ספקטור בא למלונו של הרב מוהליבר והזמינו לסעוד אצלו את סעודות השבת. לפליאתו של המזמין ענה הרב מוהליבר בהיתול: אם אקבל את הזמנתך ולא אזמין סעודות שבת בבית המלון, ירא אני כי סמוך לכניסת השבת אקבל פתק נוסף כי "מסיבה שנתחדשה לא תוכל הסעודה להתקיים בביתי…" (אם הדברים אכן נכונים הרי שניתן לכנות את הרב יעקב ליפשיץ "יענקי הראשון"…). החוקר הרב בועז הוטרר מצטט בספרו: ובשנה השביעית -שנת השמיטה בהתישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל ח"א (ד / (0.9)9.5 / 12)  מכתב שכתב אריה לייב הורביץ מראשי חובבי ציון בקובנה לד"ר יהודה לייב פינסקר שבו הוא מספר שהפניה לרי"א הייתה צריכה להיעשות "בסודי סודות" כדי שהדבר לא יודע לרב ליפשיץ וממנו לרבנים אחרים שהיו יכולים להפעיל לחץ על הרי"א שלא להקל. הרי"א נכנס לעובי הקורה ו"קרב אל המלאכה לחפש היתר וקולות" ולבסוף פרסם היתר בתנאי שימכרו את הקרקע לשתי שנים, והמלאכות דאורייתא יעשו ע"י נכרים. להצטרפותו של הרי"א להיתר היה משקל מכריע בהתקבלותו אצל חלק מהאיכרים במושבות – אם כי ככל הנראה בפועל מעטים עמדו בתנאים שהוא דרש. על חלקו של הרי"א בהיתר המכירה ופרטי היתרו ראו בספר 'ובשנה השביעית' עמודים: 241-261.

הרי"א נפטר ב1896, באותה שנה באמריקה הרחוקה החליטו אנשי ציבור דתיים להקים 'סמינר לרבנים' ע"י הישיבה אוניברסיטה שנוסדה כעשור לפני כן. לסמינר הם בחרו לקרא: ישיבת רבנו יצחק אלחנן, הקיימת כיום כגוף עצמאי שרוב תלמידיו לומדים את למודיהם האקדמאים בישיבה אוניברסיטה. "צחוק הגורל" שהישיבה שמסמלת בצורה הכי חזקה שילוב של 'תורה ומדע' ותוכנית מובנית לסמיכה לרבנות ומהווה ספינת הדגל של אורתודוקסיה המודרנית,  קרויה ע"ש רי"א שנלחם בכל כוחו בנסיונות לבניית 'חדרים מתוקנים' ה'סמינירים לרבנים' הכנסת למודי חול לישיבות וחובת מינוי רבנים בעלי השכלה. ואולי בעצם זאת יד ההשגחה שכל אותם ניסיונות של שילוב קודש וחול שהוצעו במזרח אירופה ע"י משכילים חילונים והשלטונות הרוסים במגמה לקעקע את היהדות המסורתית, נוסו  ע"י יהודים יר"ש ב'עולם החדש' במגמה לבצר את היהדות  המסורתית ולצקת אותה ב'כלים' המתאימים בארה"ב – ואכן נחלו הצלחה גדולה. ושמו של רי"א שלחם בניסיונות שנעשו בזמנו ברוסיה  – קרוי ע"ש הישיבה שהצליחה לשלב 'תורה ומדע' אורתודוקסיה ומודרנה בארה"ב. אני ממליץ בכל פה לצפות בסרטון התדמית הנדיר של ישיבת רבנו יצחק אלחנן , ולא לפספס את התמונה המופיעה בדקה ה5:30 בדיוק:

בשנים האחרונות יצאו לאור מחדש מרבית ספרי הרי"א בהוצאה משותפת של מכון ירושלים עם ישיבת רבנו יצחק אלחנן בניו יורק. ואף נוסף כרך של תשובות מלוקטות מתוך ספרי גדולים שהתכתב אתם, קבצים וכתבי יד.
על כל מאורעות התקופה ניתן ואף מומלץ (ל"מיטיבי קריאה" ) לקרוא בשלשה הכרכים המרתקים "זכרון יעקב" מאת מזכירו רבי יעקב ליפשיץ, על אישיותו של הרי"א ופעולותיו בפרט בספרו של הנ"ל "תולדות יצחק". הספרים נכתבו בלשון רבנית של לפני כ100 שנים, מאז נכתבו תולדותיו של הרי"א גם ע"י ד"ר אפרים שימאף בספר "ר' יצחק אלחנן ספעקטור' – תולדות חייו ואגרותיו (התולדות באנגלית – האגרות בעברית) ובעברית בשפה מודרנית בפתח הספר "תשובות רבינו יצחק אלחנן" תש"ע, וכספר בפני עצמו בשם: תולדות רבינו יצחק אלחנן ספקטור, וכאמור בביוגרפיה החדשה: רבי יצחק אלחנן ספקטור. מאת: מנחם מנדל פלאטו (תשע"ב).

ומעניין לעניין באותו ענין בספרית הישיבה קיים מדור נרחב ומקיף של ספרי "תולדות" של קהילות, משפחות, שולשלות ובעיקר "גדולי ישראל" מכל התקופות והתפוצות (אות מ בספריה). זה עולם גדול עשיר ומגוון שכדאי להיחשף אליו. מי שמעונין לקבל הדרכה וסיוע להתמצאות וכניסה ל'יער' גדול זה, מוזמן לדבר איתי ואשתדל להדריכו בעולם הגדול הזה (לא רוצה לטייל שם לבד…). מצ"ב שיעורו של הרב שמואל גלייזר ר"מ בישיבת ירוחם על שיטת לימודו ופסיקתו של הרי"א . הרב גלייזר מסר שיעור אודיו נוסף על רבי יצחק אלחנן ספקטור השנה במסגרת הפודקסט המשובח שלו 'עולמם של אחרונים'.

רעיונות לבניית מהלכי הוראה בשיעור סינכרוני

• הפסקות צ'ק אין: בסיום קטעי הקניה בשיעור, ניתן לתכנן הפסקות יזומות לצורך בדיקות הבנה, הפנמת מושגים ועוד. כפתורי התגובה המהירה והסקר של 'זום' יאפשרו לכם לקבל משוב מיידי על ההקניה. שאלות הסקר גוונו בגרסה המעודכנת של הזום, וניתן להשתמש בהן בהתאם לתוכן השיעור. להרחבה.
• הפסקות זום: לאחר קטע הקניה או דיון, כדאי להקצות מספר דקות להפסקות מסך / מתיחה. אפשר להשמיע קטע מוסיקלי/שיר להפוגה שאורכו מתאים לזמן שיוקצה להפסקה.
• דיון בקבוצות קטנות: עבודה שיתופית בקבוצות קטנות נערכת בחלוקה ל"חדרים". שימו לב: ניתן להשאיר את הקבוצות לעבודה קבועה בקורס, דבר שיאפשר עבודה שוטפת על פרויקט משותף וכן ייתן הזדמנות ליצירת זהות וקהילה של קבוצות לומדים משמעותיות בקורס. להרחבה.
• למידה שיתופית:

• • WHITEBOARD:  הלוח מאפשר ריכוז טקסט על ידי שיתוף בין המרצה ללומדים. ניתן לסכם או לרכז תשובות על ידי שימוש בפתקים צבעוניים. זהו תחליף יעיל ונגיש לאפליקציית PADLET. להרחבה.

• בדוגמה זו תוצר למידה ובו תשובות הלומדים לסיכום קטע הקנייה בשיעור

• • רשומות NOTES : הרשומות מאפשרות כתיבה במסמך משותף, כתחליף לשימוש בGOOGLE DOCS.

• שימוש פדגוגי בצ'אט: לאחר קטע הקניה או תרגול ניתן לשאול שאלה ולבקש תגובות בצ'ט. התשובות יכולות להיות מסוג בדיקת הבנה או ידע או אף לקיים הצבעה על עמדה מסוימת. ניתן גם לבקש מלומדים לתרום לתיבת הצ'אט במהלך ההרצאה מחשבות, תובנות ורעיונות המסכמים קטעי למידה. מעקב אחר הצ'אט בזמן ההרצאה דורש פיצול קשב ומסיח את הדעת. לכן, כדאי לתכנן חלונות זמן מוגדרים לבדיקת הצ'אט יחד עם הלומדים. בתום השיעור, ניתן להוריד את קובץ הצ'אט כדי להעביר מידע רלוונטי לסטודנטים שלא נכחו בשיעור.
• כלי בינה מלאכותית: יישומים אלה זמינים כרגע בעיקר באנגלית והם יכולים לעזור לסכם את השיעור ולשאול שאלות להרחבה ולהעמקה. סיכומי  הבינה המלאכותית נשלחים למייל של מארח המפגש.

שאלות ותשובות על תפעול ה'זום' בקישור הזה

השיעור הראשון בשעה הראשונה של הסמסטר (בשעה תשע בבוקר) מחייב התייחסות מיוחדת ומפורטת יותר למצב. החל מהשיעור השני במערכת ואילך מומלץ להתמקד בהיכרות ובתיאום ציפיות בנוגע לדרישות הקורס.

המלצתנו היא להקדיש בשיעור הראשון כ-5 עד 15 דקות להתייחסות להקשר המורכב שבו אנו מתחילים את הסמסטר. את רוב הזמן מומלץ להקדיש להכרות, מיפוי ראשוני של מצב הסטודנטים בכיתה, הצגת מבנה הקורס ומטרותיו, ודרישות הקורס. לימוד תוכן מקצועי – במידת האפשר ובהתאם למצב האישי שלכם ושל הסטודנטים

.

על שיח רגשי בעת הזו

ככלל, לא בטוח שיש מקום לערוך שיח רגשי בכיתה. שיח כזה עלול להציף תחושות מורכבות, וכשהוא מנוהל בידיים שאינן מיומנות הוא עשוי להעצים תחושות קושי. בשל המצב האישי שבו כולנו מצויים, שיח לימודי עשוי לגלוש לשיח רגשי ולהעלות קשת של תחושות. במקרים כאלה, מומלץ לתת תוקף לתחושות (אני בטוח/ה שעוד רבים בכיתה חווים תחושות דומות של כעס  / עצב / חרדה / קושי להתרכז כרגע), לחזק את המשתתפים בשיעור על עצם ההשתתפות ולעודד אותם להמשיך בלמידה. חשוב לזכור שעל פי רוב, למרבית הלומדים בכיתה יש כוחות התמודדות ותמיכה מהמעגלים השונים שאליהם הם משתייכים. רק  מיעוט מהסטודנטים עשויים להגיב קשה ואולי יזדקקו לתמיכה, או עלולים לפתח פוסט -טראומה. במידת הצורך, ניתן להתייעץ עם מנהלת מרכז התמיכה הגב' איילת טיין או להפנות אליה סטודנטים על פי הבנתכם.

עוד על ניהול שיח רגשי בכיתה תוכלו לקרוא כאן

מה חשוב לעשות בשיעור הראשון?

• הכרה במצב המורכב, לצד מסר מחזק על חשיבות הלמידה לחוסן האישי :
  "ברור לי שזה לא פשוט לכם להיות כאן היום, גם לי זה לא קל, הקשב של כולנו מוגבל ואנחנו עוברים ימים לא פשוטים. עם זאת, מי שבחרו לנסות בכל זאת להיות פעילים וללמוד מצליחים להביא עימם כוחות התמודדות רבים. הלמידה עצמה המזמנת עיסוק בהיבטים רציונאליים מתוך מפגש (גם אם וירטואלי) עם חברים ללמידה, יכולה לסייע בהתמודדות עם המצב ולפיתוח חוסן אישי. בקישור הזה תוכלו למצוא המלצה לניהול שיח שיתופי בשיעור הראשון, שנכתבה על ידי פרופ' יאירה חממה מביה"ס לעבודה סוציאלית באריאל שניסחה את המסמך בשיתוף קולגות נוספות מסגל ההוראה.

• הצגת מרכז התמיכה של המכללה – מומלץ להזכיר את מרכז התמיכה של המכללה העומד לרשות הסטודנטים ואת דרכי הפנייה אליו המפורטים בעמוד הסטודנטים באתר המכללה.

• פעילות היכרות קצרה – יוצרת תחושת ביטחון, שייכות ולכידות לקורס ולמכללה.
  • אם קבוצת הלומדים או חלקם מכירים משנים קודמות ניתן להעמיק את ההיכרות ולהציב מטרות חדשות כיחידים וכקבוצה.
  • חשוב לאפשר יצירת קשרים בין הסטודנטים לבין עצמם ולסייע ביצירת לכידות כקבוצת למידה. חשוב לשים לב אם יש זכאי "מתווה מילואים" בקורס ולעודד את הקבוצה לסייע להם בהשלמת החומר (תוכלו למצוא סימון של זכאות ל"מתווה מילואים" בפורטל, "מעקב תלמידים").
  • לקריאה והרחבה נוספת על עקרונות מנחים לתיאום ציפיות תוכלו לקרוא באתר "לב לדעת"

• הצגת הסילבוס ותיאום ציפיות בנוגע לדרישות הקורס – מומלץ להשתמש בסילבוס כמפת חשיבה ותכנית ניווט של הסטודנט לקורס:
  • מבט-על על תכני הקורס: הצבת שאלות מסקרנות לנושאים שיילמדו במהלך השנה.
  • ידע ומיומנויות שילמדו: עם מה הלומדים יצאו מהקורס? כיצד הקורס ייסייע להם בכלל ובהוראה בפרט?
  • שיטת הלימוד בקורס: מה תהיה המתודה המובילה בקורס?
  • הערכה: כיצד יינתן ציון הקורס? ממה תורכב ההערכה המעצבת בקורס? מהי ההערכה המסכמת? כיצד הם ישוקללו לציון הקורס?
  • תקשורת: כיצד ניתן ליצור קשר עמכם? שעות וימים? הצגת ערוצי התקשורת והפנייה אליכם, קביעת נורמות המענה (כיצד לפנות אליכם, תוך כמה זמן תחזרו לפניות ועוד), שעות קבלה ועוד.

• שימוש בבינה מלאכותית – מומלץ לשוחח באופן גלוי על השימוש בבינה מלאכותית ללמידה ולהערכה, לדון ביתרונות ובחסרונות לתאם ציפיות ולקבוע כללים בקורס.
  • הציגו את מדיניות המכללה לשימוש בבינה מלאכותית המופיע באתר המכללה.
  • הציגו את עמדתכם ואת כללי השימוש בקורס, מומלץ להשתמש באופני ורמות השימוש המופיעים בהצהרת השימוש בבינה מלאכותית. מומלץ בחום להשתמש בהצהרה הזו ככלי לפיתוח אוריינות בינה מלאכותית ולעודד את הלומדים לחשוב כיצד השתמשו בבינה ומה למדו מכך.
  • ניתן להכין אמנת שימוש כיתתית משותפת ולקבוע את כללי המותר והאסור.
    עיינו במערך שיעור לדוגמה על הדילמה של הבינה המלאכותית שהכינו צוות פיתוח הקורס "אקדמיה בתיכון – לומדים מלכים בהרצוג" נועה דוקוב ושרוני רוזנר.

• מבנה הלמידה בשגרה – שילוב בין למידה בקמפוסים לבין שיעורים א-סינכרוניים: הסבירו לסטודנטים את הרציונל של שבועות הלמידה מרחוק וכן הציגו מהי מתכונת הלמידה והדרישות מהלומדים בשבועות אלה.
  • מומלץ להסביר כיצד תתקיים הלמידה בשיעור סינכרוני ובשיעור א-סינכרוני ואת ההבדל בין השניים.
  • מומלץ להציג את מיומנויות הלמידה העצמית והמוכוונות העצמית ללמידה שיבואו לידי ביטוי בלמידה מרחוק. חשוב מאד להדגיש את חשיבותן של מיומנויות אלה למורים לעתיד שכן הלמידה מרחוק הופכת כלי מצוי ושכיח בארגז הכלים של המורים.
  • מומלץ לעודד את הלומדים להשתמש בלוח האקדמי ולסמן את שבועות הלמידה מרחוק ולהיערך בהתאם.
  • המלצות לשיעור הרביעי תוכלו למצוא כאן

• התייחסות למשרתי/ות המילואים: יש עדיין בקרבנו סטודנטים וסטודנטיות הזכאים ל"מתווה מילואים". זוהי חובתי המוסרית לסייע להם בהשלמת הלמידה. לכן בדקו האם יש סטודנטים הצפויים לשירות מילואים במהלך הסמסטר? עדכנו אותם על מתווה למידה וההקלות בקורס וכן עודדו את הסטודנטים לסכם את השיעורים ולהעביר את הסיכום לטובת מי שייעדר מהשיעור.

ואיך אפשר בלי: כיצד להיעזר במודל שפה של בינה מלאכותית לקבל רעיונות לפעילות פתיחה מעניינת?

ניתן להיעזר בכל מודל שפה שנוח לכם (Claude, Copilot, Gemini או ChatGPT)

פרומפט לדוגמה

שלום, אני מרצה במכללה להכשרת מורים, מלמדת קורס בחוג ל_____שעוסק ב_____________. אני מחפשת רעיון לפעילות פתיחה בשיעור הראשון בסמסטר שתסייע לי ליצור הכרות בין הסטודנטים לבין עצמם וביני לבינם וגם תאפשר להם ליצור קשר ראשוני כקבוצת למידה. בכיתה ילמדו כ 15 סטודנטים ואני רוצה להקדיש לכך בין 10-15 דקות. הייתי רוצה שהפעילות תצא מתוך עולם התוכן של הקורס שלנו וגם תאפשר לכל סטודנט להציג את עצמו בשמו. תציע לי בבקשה פעילות כזו

בשורות הבאות ברצוני לבאר ולסנגר מעט על בחירת השם (כולנו מבינים שהאגדה האורבנית ע"כ שמחשב בוחר את שמות המבצעים היא אגדה – וישנם אנשים בשר ודם הבוחרים את השמות) הצרוף: שאגת אריה שבו בחר הרב גינצבורג כשם לספרו לקוח מהפסוק באיוב (ד, ד) "שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו" עפ"י ההקשר הדימויים של האריה שבפסוק מתייחסים לרשעים כמו שמפרש עמס חכם ב'דעת מקרא' "אף הרשעים שעושים ביד רמה (דגמת אריות שואגים על טרפם), אף הם אובדים" וא"כ נשאלת השאלה מדוע לקרוא כך לספר תורני? [אגב השאג"א איננו הראשון שבחר בשם זה לספרו. קדם לו ספר השו"ת 'שאגת אריה' מאת הרב אריה יהודה ליב בן שמואל צבי הירש שיצא יחד עם ספרו של הרב אברהם נתן מייזליש (שהוא צאצא שלו) 'קול שחל' בתצ"ו (1736) ויחד הם משלימים את הפסוק: "שאגת אריה וקול שחל"]

פרק כ"ב בתהילים "למנצח על אילת השחר' נדרש במדרש תהילים (שוחר טוב) על מרדכי ואסתר וספור המגילה. ונהוג בכמה קהילות לאמרו בפורים כ'שיר של יום'. גם בפרק זה מתוארים האויבים כאריה "פצו עלי פיהם אריה טורף ושואג" (יד) הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני" (כב). אלא שבפרק זה ישנה גם "שאגה" "אלי אלי למה עזבתני – רחוק מישועתי דברי שאגתי" השאגה המדוברת היא השאגה של המתפלל ומשמעותה "דבר בכי ואנחה היוצאים בקול רעש גדול, וכן: כי לפני לחמי אנחתי תבוא ויתכו כמים שאגותי (דעת מקרא). על סמך פסוקים אלו פייט הפייטן שמואל רחמים בפיוט 'מכניסי רחמים' את השורה הבאה: "שואגים בתפילה ומבקשים רישיון". מענין כי הביטוי 'ארי' מופיע במזמור זה גם ככינוי למתפלל (=עם ישראל) "כי סבבוני כלבים עדת מרעים הרחיפוני כארי ידי ורגלי" ומפרש דעת מקרא: "נמצא שדמה עצמו המשורר ביחס לאויביו כאריה כפות המוטל לפני הכלבים המצפים לאכול מנבלתו לכשימות". א"כ נמצא עד כה כי אויבי המשורר שהם אויבי ישראל הם הנמשלים לאריה טורף, ואלו ישראל נמשלים ל'אריה כפות המוטל לפני הכלבים" ושואג אנחת בכי זעקה ותפילה.

אך כאן נכנס ה"טוויסט" בעלילה. נודע כבר ברבים כי הסיבה לבחירת שם המבצע הייתה מפני שהוא החל בי"א אדר יום נפילתו של יוסף טרומפלדור, שעל קברו וקבר חביריו מדיני תל חי – הוצבה אנדרטת האריה השואג שפיסל האומן אברהם מלינקוב. האנדרטה מסמלת את כוחות הגבורה של מגיני תל חי, ועל בסיסה כתובים המילים "טוב למות בעד ארצנו" שהיו מילותיו האחרונות של טרומפלדור, ומתחתם שמות שמונת נופלי תל-חי (שלזכרם נקראת לימים 'קרית שמונה'). [על השאלה האלמותית, האם טרומפלדור אמר או לא את המילים הנ"ל ראו סכום בערך: טוב למות בעד ארצנו]

הרב ישככר שלמה טייכטל (1845-1945) היה ת"ח גדול מחשובי הרבנים בהונגריה שעד השואה החזיק בעמדות אנטי ציוניות כרוב רבני הונגריה. אולם במהלך שנות השואה 'חישב מסלול מחדש' והגיע למסקנה שטעה, הוא נכנס לעובי הקורה והגיע למסקנה כי הרבנים היו צריכים לתמוך בישוב הארץ ולעודד את הציבור החרדי לעזוב את הגולה. אולם בנוסף לביקורת העצמית, הוא ראה את החיוב בחלוצים שעלו לארץ ומסרו את נפשם על כיבושה, אף שלא היו שומרי תומ"צ, וכך הוא כתב בספרו 'אם הבנים שמחה' (פרק שני אות ט) שיצא לאור בבודפשט בתש"ג בעיצומה של מלחמת העולם השניה, על אודות ישוב הארץ ע"י יהודים שאינם שומרים תומ"צ:

"ועתה בזמנינו שנעשה התעוררת לשוב לארץ אבותינו וגם חזרו בפועל ועושין מעשה בבנין הארץ. בודאי נתקיים בזה נבואת הושע "ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה"א ואת דוד מלכם" היינו בקשו ממש וכמו שביארתי לעיל משמעת תיבת בקשו בפועל ומעשה ידיהם. וא"ת הא בפסוק נאמר "ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם" והלא בעוה"ר אלו הבונים אין זכר להם לבקש את מלכות שמים ואת דוד המלך וגם התנהגותם מורה על זה? על זה אשיב לך עפי"מ שמבואר במדרש שה"ש "אל תראוני שאני שחרחורת שזפתני השמש – אמרה כנס"י לנביאים אל תראוני בשחרורותי ולהגיד דלטורי על ישראל, שזפתני האומות היינו שאין שחרורותי בפנימיותי אלא רק 'שזפתני השמש' היינו האומות שנתגדלתי בין האומות וקלטה חיצוניותי את סוגיהם אבל בפנימיותי אני לבנה ונקיה חיינו שאין חידוש באלפי השנים שנתגדלתי בין הגוים שלמדתי ממעשיהם הרעים כדכתיב "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" אבל הנפש הישראלי זרע אברהם יצחק יעקב המה טהורים בפנימיותם ומשתוקקים לחזור למקורם רק אינם יודעים הדרך לשוב אל הטהרה מפני שהרגילו בגידול הגוים ואינו דומה לעת שהיו בארצם וראו וידעו את דרכי התורה ע"י הסנהדרין יושבי כסאות למשפט התורה והיראה ומאסו בם ובתורת ה' ולא שמעו לקול נביאיהם ע"כ התחייבו לילך בגלות. אבל עתה דור של גליות שנתערבו בם ונולדו בגוים ולא ראו ולא שמעו ואין חזון למו בכבוד ה' אין ראי' ממה שאין הולכין בדרך התורה דמשום מיאוס הוא רק דנשחרו ממעשי הגוים. וכבר הבאתי בשם רבינו המקובל מקאמארנא דנשבע בחיי עולם דהמה כתינוק שנשבה בין העכו"ם דאנוסין על הכל ושוגגין על הכל. ובאמת גם הרמב"ם בה' ממרים כתב כן על אלו שכבר נתגדלו במנהג הגוים שמצוה לקרבם כי המה כתינוק שנשבה בין העכו"ם אבל המה זרע אברהם יצחק יעקב ומצוה לאהוב אותם. על כן אלו בודאי אינם נמאסין בעיני הקב"ה"

לאחר שהוא דן לכף זכות, בעצם את כל החילונים בזמנו, הוא עובר לדבר בפירוט על החלוצים החילונים העולים ליישב את הארץ במסירות נפש:

"ועיין מדרש ילקוט איכה שאמר בפסוק בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה אמר הקבה"ו הלואי יתוון? בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה עכ"ל. היינו נמי על פי כונה זו שכעת ששהו כל כך זמן רב בין הגוים המה כלא יודעין מחומר האיסור ואנוסין על הכל ואינו דומה למעשה החוטאים בזמן הבית וזהו לחוד שמחבבין את הארץ ואינם רוצים בארץ אחרת רק בארץ אבותינו ומוסרין נפשם עליה כידוע דכמה וכמה מתו עבור הארץ כמו ששמענו בזמן הפרעות של הערביים וכמה מן בני ישראל שעמדו לנגדם ומתו על ידיהם אמרו קודם יציאת נשמתם בזה"ל "אין דבר. טוב למות בעד ארצינו!" ועיין ח"ס בתשובה שהביא הגמרא דסנהדרין דישראל שנהרג ע"י עכו"ם אפילו הי' רשע וגרוע נקרא קדוש וכש"כ אלו שהערו נפש למות בעד ארצינו … הכי יש ספק שבן עוה"ב המה?! והכי לא עדות ברורה הוא דאע"ג איהו לא חזי אבל נפשו נפש הישראלי שבקרבו חזי ומשתוקק לחזור למקורה, וכבר אמרו כל הדר בא"י דומה שיש לו אלוק היינו אפילו אינו יודע ומבין לבקש בפיו את אלקית אבל נפשו בקרבו מרגיש הצורך לזה ועל זה רמזו בתיבת דומה שאמרו היינו אף שלפי הנהגתו אינו כן. ועל כן כיון שמבקשים את ארץ ישראל הוי בכלל ג"כ ובקשו את ה' אלקיהם וגם דוד מלכם כי זה יביא את זה לכונן מלכות בית דוד ולבנות ביהמ"ק אחר ההזדככות ברוב ימים ויקוים בנו נביאת הנביא ומשתי את עון ישראל ביום אחד"

הדברים  מדהימים בעוצמתם ונועזותם. רב חרדי הונגרי המקורב לרבי ממונקאטש, מוצא חיוב בחלוצים החילונים, הדבקים בארץ ישראל ומוכנים להלחם עליה ואומרים סמוך ליציאת נשמתם 'אין דבר. טוב למות בעד ארצנו".

טרומפלדור וחבריו, מסמלים את הדור החדש של הארי המתעורר משנת הגלות ומוכן להילחם על ארצו ולטרוף את אויביו כדברי הפסוק "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה" (במדבר כג, כד), וכברכת יעקב ליהודה "גור אריה יהודה מטרף בני עלית , כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו (בראשית מט, ט) ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד (דברים לג, כ). א"כ השם 'שאגת ארי' מתייחס לאותו ארי מהפסוקים "וכארי יתנשא" ו"כרע רבץ כארי" – ולכן ארי ולא אריה.

האם שני ההופעות של האריה היהודי: השאגה הלא היא התפילה והזעקה לקב"ה שיושיענו מיד הקמים לכלותינו, והקימה וההתעוררות להילחם כארי על ארצנו ולעמוד בגאון מול אויבינו. סותרים זו את זו? היו בוודאי רבים שחשבו כך, ובחרו באחת משניהם או להמשיך ולעסוק אך ורק בתורה מצוות ותפילה ולחכות לגאולה מהשמים, או שבחרו בדרך של קימה והתעוררות התישבות כיבוש ומלחמה וויתרו על ה'שואגים בתפילה'. מעניין בהקשר זה הסיפור שמצטט החוקר משה נחמני בספרו: הגיבור הלאומי: פרקים בחייו של יוסף טרומפלדור (נ / 4.1 / 435 – מכללה) מתוך ספרו של נתן גרדי פרקי חיים של חלוץ דתי: ממייסדי הפועל המזרחי וההתיישבות הדתית בא"י (נ / 7.3 / 036 – מכללה). גרדי היה פעיל ציבור ציוני ואיש הפועל המזרחי וההתיישבות הדתית. במשך תקופה קצרה ב-1948 עמד בראש המחלקה לענייני דת בצה"ל ("השירות הדתי") עוד לפני שהרב גורן הקים את הרבנות הצבאית. גרידי היה בוגר ישיבת מיר תלמידו של המשגיח ר' ירוחם ליבוביץ שנתפס לציונות אבל נשאר חזק באמונתו ובהקפדה על קלה כבחמורה. כדי להגיע לארץ הצטרף לחברת הכשרה של תנועת החלוץ בראשותו של טרומפלדור, והיה ה'דתי' היחיד בקבוצה. בזכרונותיו הנ"ל הוא מספר על היכרותו עם טרומפלדור:

"… הגענו לתחת הרכבת 'דזנקוי'… ירדתי אני לעיירה להצטרף לחלוצי טרומפלדור. הללו עבדו בסביבה זו באחוזות ובמושבות גרמניות. בעיירה זו נקבעו לשכת העבודה והמרכז שלהם. בעיירה היתה קהילה יהודית קטנה […]. במרכז העיירה עמד בית גדול, שהיה שייך לקהילה, ובו רוכזו כל מוסדותיה, כמו: בית הכנסת, בית הספר, ועד הקהילה, ושאר המוסדות. בבית הזה סודרה לשכת העבודה והיא שמשה גם בית לינה לחלוצים. מכאן היו נשלחים למקומות עבודה שונים בסביבה. בבית הזה סודרתי גם אני ללינה, ואמרו לי לחכות יום-יומיים עד שטרומפלדור יבוא והוא יסדר אותי בעבודה. הוא בא למחרת, ומאוד שמח בי, כי אני ואחי היינו אחרוני החלוצים שהגענו ממינסק. היתר שנסעו אחרינו אנוסים היו לחזור באמצע הדרך. כך נפסק כל קשר בינו לבין מרכז החלוץ ברוסיה. מסרתי לו דו"ח מפורט מעבודת המרכז במינסק ופרישת שלום אישית מסגנו רושצוק. משהגענו לפרשת סידורי בעבודה – שאלתי אותו אם יוכל לסדרני בעבודה, שלא אצטרך לעבוד בשבת? כן הודעתי לו שלא אוכל טריפה. שאלתי אמנם הפתיעה אותו קצת, כי מכל מאה החלוצים שהגיעו לקרים הייתי אני היחיד שפנה אליו בבקשה כזו. הוא ענה לי בחביבות רבה "גולובציק" (זו היא מילה ברוסית המבטאת רגש חיבה – שפירושו הוא "יונתי") – קרא ואמר לי: שאמנם הוא אינו מכיר את הדת היהודית, אבל הוא מכבד את רגשותיו של הזולת ומאוד היה רוצה למלאות את רצוני, לצערו אין בכוחו לעזור לי. העבודה היא אצל גרמנים ואצלם חייבים לעבוד גם בשבת, וגם אי אפשר לדרוש אוכל כשר. "אני יכול לסדר אותך בעבודה, ולעניין השבת והכשרות עליך לדאוג בעצמך", כך הוא סיים. עד כמה ידע לכבד את רגשותיו של הזולת נוכחתי לדעת למחרת בבוקר. אני עמדתי על גזוזטרת הבית עטור תפילין והתפללתי. עבר חלוץ אחד והתחיל מתלוצץ על חשבוני. טרומפלדור, שעמד בחוץ ושוחח עם אחת החברות, שמע זאת. הוא הפסיק את השיחה, ניגש לבחור, ובחימה שפוכה אמר לו: "סובולוטש" (מנוול)! איך אתה מעיז להתעלל ברגשותיו של השני. האם זהו "חופש המצפון" אצלך, הלא לו היית נותן לו סטירת לחי לא היה זה כל כך מכאיב כמו הלעג שלך". מובן שהצעיר לא ידע איך להתנצל בפניו והסתלק חפוי ראש. וכנראה כדי לפייס אותי, ניגש (טרומפלדור) לשוחח אתי קצת, וכך התפתחה בינינו שיחה יותר ארוכה, בה הסברתי לו במקצת את השקפות היהדות הדתית. הדברים היו בשבילו חדשים. ובייחוד היה מופתע לראות אדם צעיר – שהצטרף אל חבורת החלוצים – דתי. נראה שהוא התרשם עמוקות מהשיחה, כי בכל פעם שהיה מבקר בדגקוי היה שואל עלי בחיבה: "מה נשמע עם "החסיד'ל" שלנו? איך הוא מסתדר עם הדתיות שלו?

בכלל היה טרומפלדור טיפוס נפלא. פניו היו כאילו עשויים מעשת, והעידו על גבורה ואומץ לב לבלי חת. יחד עם זאת ריחפה על פניו בת צחוק תמימה של ילד חף מפשע, ועיניו הפיקו חמימות וטוב לב. הוא היה אדם, אשר היה מסוגל למסור את נפשו מבלי כל היסוס על האידיאלים שלו. בכל זאת לא היתה בו מהגסות של חייל והנטיה לפקד ולהשתלט על אחרים. להיפך – היתה בו הרבה עדינות, ויחסיו עם החלוצים היו פשוטים וחברותיים. הם נשמעו לו בכל מבלי שתורגש בדבריו פקודה. הם ראו בו אב, אב דואג ומסור להם. לא פעם סיכן את עצמו כדי להציל חברים ממאסר ומוות בטוח".

א"כ גרדי מספר שטרומפלדור עצמו לא סבר שישנה סתירה בין חלוציות ושמירת תורה ומצות תפילה ותפילין. ואדרבא תמך וסייע למי שדבק בשניהם גם יחד. אגב גרדי הקים בית של תורה ועבודה למופת. בתו דינה היא המחנכת דינה הכהן ז"ל אשת ר' ידעיה הכהן ז"ל ממייסדי הישיבה. ובתו שלומית היא אשת הרב ישראל רוזן ז"ל מיסד ומנהל צומ"ת.

אם נחזור לשם המבצע  'שאגת ארי' נראה שניתן לראות בו את השילוב של הארי הטורף והמתנשא, ובין השאגה של התפילה והזעקה. אז נשאג כולנו בתפילה שחיילנו הגיבורים כאריות יטרפו זרוע אף קדקד וידבירו שונאינו תחתם ונזכה לניסים ונפלאות בימים ההם ובזמן הזה.

לסיום כדאי להאזין ל'שיר טרומפלדור' מאת אבא חושי. סיפורו המענין של השיר מתואר באתר שיר עד "בעת נפילת תל-חי ב-1920, נימנה חושי על קבוצה של 40-30 מאנשי "החלוץ" של "השומר הצעיר", שהתארגנו בעיירת מולדתו, טוּרְקָה שבגליציה, לעליה לארץ. הידיעות על נפילת חל-חי עשו רושם עמוק על החלוצים והוגברה הנכונות להצטרף לבוני הארץ ומגיניה, וגבר הלחץ לזירוז מועד העליה. אבא חושי סיפר, כי התרשם מפרשת תל-חי, עד כי חיבר את מילות השיר על גבורתו של טרומפלדור, והתאימם למנגינת שיר-עם אוקראיני שהיה נפוץ באותם הימים. לאחר עליית הקבוצה ארצה, באביב 1920 (קיבוץ א' של השוה"צ), נפוץ השיר בארץ כולה." במשך עשרות שנים אימצו אנשי בית"ר והאצ"ל שיר זה ללבם, והאמינו כי הוא יצא מעטו של זאב ז'בוטינסקי. השיר נקרא בשירוני בית"ר: "שיר על מות טרומפלדור". עד שבשנת 1965, באחת מתוכניות הרדיו ב"קול ישראל" של הסדרה "מי יודע" (על מקורותיהם של שירים), שערך והגיש חוקר הזמר העברי, אליהו הכהן, יחד עם חדוה סולד, חשף הכהן לראשונה את זהות מחברו כאבא שנלר, שבארץ שינה את שם משפחתו לחושי ולימים כיהן כראש עיריית חיפה. במשך שנים הסתיר אבא חושי את העובדה שהוא שכתב את השיר. הוא גם לא מחה כשהשיר יוחס בטעות לזאב ז'בוטינסקי. רק לאחר הפצרות והצגת עדויות, הסכים להודות בכך. באפריל 1966 קיבל חושי שיק בסך 47.5 ל"י כדמי התמלוגים של השיר שהצטברו באקו"ם"

בספר 'רבן של כל בני הגולה'  (מ /7 / 201) על הגר"ח מבריסק. מובאת עדות על הגעתו של הילד לבית הלוי: " פעם אחת, בשעת צהרים של ערב שבת, נפתחה הדלת, ואיש גבוה בעל זקן ארוך ופאות עבותות, מוליך בימינו נער קטן כחוש, בעל פאות דקות וארוכות. הוא מגישו אל הרב ואומר: "כבודו הוא הרב הסלוצקאי המפורסם? אנכי יליד רוגאצ'וב. זה הוא בני הקטן, אשר יש לו שם בין הגדולים בתורה. הבאתיו אל כבודו ויעשה לו כל הדרוש לעשות לילדים כמוהו". רבי יושע בער נתן לאב שלום, ואת הקטן הקריב אליו וישאלהו: "מה שמך"?- "יוסף", ענה הילד בקול דק מאד. "מה תדע בגמרא? ומה למדת"?- "למדתי ויודע אני חצי ש"ס", ענה הילד בהעזה. "איזה חצי"?, שאל הרב- "את אשר כבודו חפץ. אחת היא לי, המחצית הראשונה או האחרונה", השיב. החליק לו הרב על ראשו ויאמר לו: "ראה, על השולחן הזה מונח הספר 'בית הלוי', אראך בו איפוא תשובה ואתה תקחנו אתך לבית המדרש ותעיין בו, ובמוצאי שבת תבוא אלי ונדבר על התשובה הזאת".

"מה הרבי אוכל עכשיו"? שאל הילד כשבת-שחוק נמתחת על שפתיו, "הנני רואה חתיכת דג. עד אשר יגמור את מאכלו אהיה נכון לדבר אתו על התשובה, ולמה לרבנו להגיד לי לך ושוב"?… הרוגאצ'ובי הקטן לקח את 'בית הלוי' ועיין בתשובה אשר הראה לו הרב. נעץ עיניו בה ועבר באצבעו על כל אורך התשובה, וכרגע שאל את הרב שתי קושיות חמורות עליה. הרב השתומם מאד על חריפות הילד ויפן אל אביו ויאמר לו: "ה' חננך במתנה גדולה, הוא עתיד להיות אחד הגדולים בישראל, ועליך לשמור עליו ולחנכו".וכמה שנות חייו? התענין הרב לדעת. "אחת עשרה, עד מאה ועשרים," השיבו אבי הילד. אמר לו הרב: "ביום הראשון הבא תקנה לו תפילין, כי יהודי שלם הינו".ולי אמר הרב: "הוליכהו לבית הכנסת, וצווה לשמש בשמי כי יפתח לפניו את הארגז החדש של הספרים, והנער יוכל לבחור לו איזו מסכת מהש"ס הוילנאי החדש, אך לא יתן לו מספרי הרמב"ם".הולכתיו לבית הכנסת, ובלכתנו יחד ביקשני שתי בקשות: אחת, כי אם ידרוש לצאת בלילה החוצה, אלווהו, כי ירא הוא ללכת בחשכת הלילה, ושנית, כי אראהו את המקום אשר שם ספרי הרמב"ם מונחים…"הלא הרב ציווה, כי לא יתנו לך את הרמב"ם ללמוד, ומה לך ולהם"? שאלתיו. והוא השיבני: "מאזהרתו אנכי מבין, כי יש בהם דברים מעניינים, לכן אובה לראותם תיכף"…"הבאתיו לבית הכנסת. כעבור חצי שעה ראיתיו מעיין בספרי הרמב"ם…"מהעילוי השובב הזה", מסיים עד הראיה את תיאורו – "התפתח הגאון הנפלא רבי יוסף ראזין, מי שהתפרסם לימים כהגאון מרוגאצ'וב"."

במשך כשנה למד  עם בנו של 'בית הלוי' הלא הוא הגר"ח מבריסק בחברותא. יחדין שמעו שיעור מר' מנדל מסלוצק ולמדו בהדרכת ה'בית הלוי' שבו ראה כל ימיו את אחד מרבותיו. אולם הרב המובהק שבו בחר הנער היה "הרמב"ם" שבספרו הי"ד החזקה הגה בכל עת. ולמרות הכוונת בית הלוי להתמקד בלימוד התלמוד לא הניח ידו גם מספרי הרמב"ם.

לאחר נישואיו עבר לשקלוב ולמד אצל המהרי"ל דיסקין, ובשנת ה'תרמ"ט (1889) מונה על ידי רבי שלמה זלמן שניאורסון, האדמו"ר מקאפוסט (נכדו של ה"צמח צדק") לרב עדת החסידים בדווינסק, שרובם היו חסידי קאפוסט. ברבנות דווינסק כיהן עד לפטירתו 47 שנים (עם הפסקה באמצע במלחמת העולם הראשונה וקצת אחריה (1914-1924) שבהם שהה בפטרבורג וכיהן שם כרב הקהילה החרדית) רב הקהילה המתנגדית בדווינסק היה הרב מאיר שמחה מדווינסק בעל האור שמח ומשך חכמה, ולמרות נטיתו של הרוג' לבטל גם את גדולי תלמידי החכמים שבדורו – הוא העריך את רמ"ש והם שמשו יחדיו בשלום ובאחוה ברבנות העיר.

בגלל גאונותו וחריפותו הרבה נטה לזלזל בת"ח ומחברי ספרים בני דורו (ולעיתים גם מדורות קודמים) ישנם ספורים רבים, סיפור נחמד בנושא מסופר בספר 'ארי בין עולמות' מפי ר' אריה בינה ר"י נתיב מאיר שביקר אצל הרוגצ'ובר בצעירותו :

"כשבאתי לביתו ראיתי אחד מראשי הישיבות שבא להרצות לפני הגאון את 'תורתו'. היו אלה חידושים שונים ובעיקר משונים. לבסוף הפטיר הגאון לעבר אותו תלמיד חכם, שהחידושים שלו עומדים על כרעי תרנגולת, וחלקם אפילו זה לא. אנכי הייתי 'הבא בתור' ולא ידעתי את נפשי. אם אותו ראש ישיבה דגול 'זכה' למנה כזו, מה יהא עלי?". ר' אריה מספר שפנה לקרן זווית, נטל מארון הספרים כרך אחד של 'צפנת פענח' ולמד קטע מסוים בעל פה. כשהגיע תורו החל אומר לרוגצ'ובי את כל הסימן ונהרו פניו של הגאון. "רואה אתה", פנה הגאון אל אותו ראש ישיבה, "אלה הם חידושים של ממש. הילד מדבר לעניין ואילו אתה…"

כל ימיו לא פסק ממשנתו ממש. למד ללא הפסקה וענה למאות פונים ששאלוהו שאלות בלימוד ובהלכה, וכתב חידושים על הרמב"ם ועל מסכתות שונות בש"ס. לימודו ושליטתו המלאה בע"פ הייתה בכל חלקי התורה, מדרשי ההלכה והאגדה, התלמודים, והרמב"ם, ואף בקבלה ובפילוסופיה. חיבורו הנפשי למשנת הרמב"ם הביאה אותו גם לעיסוק מעמיק ב'מורה נבוכים' שעליו כתב הערות שנדפסו בסוף ספרו 'צפנת פענח' עה"ת (א / 6.3 / 26). אך המעניין במיוחד הוא שהרוג' השתמש במושגים ובמונחים הפילוסופים הימי-בינימים שאותם למד בספר המורה, להסברת מחלוקות תנאים ואמוראים בהלכה, וכך נוצרה אצלו שיטה אחדותית המפרשת את ההלכה במושגים פילוסופים. ואם יקשה בעיניכם הכיצד ת"ח חסידי עוסק ומתחבר כ"כ דווקא למורה נבוכים? – הזה: יחס אדמו"רי חב"ד למורה נבוכים. הרוג' התעניין במידת מה גם בפילוסופיה חדשה. ישראל אורי מייטליס כתב מאמר מרתק: למקומו של שפינוזה בהערותיו של ר' יוסף רוזין על גיליונות מורה הנבוכים שבו הוא מביא דוגמה מהערות הרוג' למורה נבוכים שמסביר את דעת ת"ק שהשם צ – באות (המסמל את הנהגת הטבע)  הוא שם קודש שאסור למוחקו עפ"י המשנה הפנתאיסטית מבית שפינוזה. מייטליס מסכם את המאמר, כך: "החידוש המשמעותי ביחסו של הרוגוצ'ובר לשפינוזה אינו בתוצר הפילוסופי אלא בהקשר, במגמה ובדרך של איש הדת הניגש לדברי הפילוסוף ה'כופר' ומסכים, בדרכו שלו, לברר אותם. העיסוק בתלמוד הוא שהיה מרכז הווייתו של הרוגוצ'ובר, ובמסגרת המרחב הלמדני שבו הוא פעל עומדות הסוגיות התלמודיות במרכז דבריו יותר מאשר מגמותיה של הסוגיה הפילוסופית שממשיגה אותן. מנקודת מבט זו לא חייב להימצא הבדל מהותי בין הקשר שנוצר בין השאלה הפנתאיסטית לסוגיות על שמות הקודש לבין הקשר שנוצר בין הגדרות של 'כמות' המוצאות מהקשרן הפילוסופי לטובת סוגיות על טומאה. רוצה לומר, בשונה מקבוצת אנשי הדת 'מצרפי'  שפינוזה, שאליה התייחס הרב קוק, הרוגוצ'ובר אינו פועל כאן במגמה ובשדות פילוסופיים קיומיים או מיסטיים, שמוקד עניינם הוא הרעיון הפנתאיסטי גופא, ואף אינו מצהיר הצהרות 'מטא- תורניות'. הרוגוצ'ובר, בניגוד לאותם אישים, ניגש גם אל השפינוציזם מתוך האתוס הלמדני, שבו בירור ההלכות התלמודיות עומד במרכז ההוויה האינטלקטואלית, אלא שהוא עושה זאת בגוון הלמדני-פילוסופי המיוחד שלו. באופן זה 'צורף' שפינוזה, אם יורשה לי לשאול מן הרב קוק את המונח שלקח ממנדלסון, מתוך שצורף ללימוד סוגיות הלכתיות, דוגמת מחלוקת תנאים על היתר  מחיקת אחד משמות הקודש או מחלוקת אמוראים על איסור קריאת שמע במצבים שונים, שאינו נבדל מהותית, מבחינת הרוגוצ'ובר, מחקירות למדניות בענייני טומאה ושיעורים."

דברי תורתו של הרוג' נכתבו בקיצור רב, וחלקם הגדול הם הפניות "ועיין…" שרק ת"ח גדולים יכולים להבין את כוונתו, ולכן נדרש 'תיווך' והרחבה של תורתו. הראשון שכתב על משנתו הוא הרש"י זוין ב'אישים ושיטות' – הרב זוין העריץ את הרוגצ'ובר והקדיש לו את הפרק הגדול ביותר בספרו החשוב. (63 עמודים! לעומת 44 עמודים על הראי"ה קוק, ו43 עמודים על הגר"ח מבריסק) יתכן שלעובדה שגם הרש"י זוין היה חסיד חב"ד-קפוסט היתה השפעה על 'חיבה יתירה' זו.

מעריץ נוסף של הרוגצ'ובר ומשנתו הוא האדמו"ר מליובאוויטש שזכה להכירו אישית עוד בהיותו בפולין, בביוגרפיה מקיפה שכתב חסיד חב"ד הרב יאיר בורוכוב על הרוג' שנקראת "הגאון הרוגצ'ובי" (מ / 7 / 30) הוא מרחיב בדברים על יחסו של הרבי לרוגצ'ובר, ומביא שבאחת משיחותיו אמר הרבי:"בזמננו מתרחשים בעולם דברים מבהילים… דוקא בדורות הכי אחרונים נתחדשו חידושי תורה כאלו שלא שיערו אודותם ולא נזכרו כמותם בספרי הדורות הקודמים… זהו גם ההסבר בפשטות לענין הרוגצ'ובי, שהיה דבר יוצא מן הכלל לגמרי. מדובר ביהודי שיכלו לראות אותו בעיני בשר, וראו שהיה אוכל ושותה וישן כידוע ומפורסם, וביחד עם זה – דרכו בלימוד התורה היתה באופן חדש!.. סדר הלימוד שלו שהיה באופן נפלא" "הייתה לו דרך נפלאה ("א געוואלדיקע") בלימוד התורה שלא מצינו דוגמתה במשך מאה וחמישים או מאתיים שנה"

וכך הוא מגדיר באחת משיחותיו את ההבדל בין שיטות הלימוד של ה"חברותא" מילדות הגר"ח והרוג': "יש כאן שתי פירושים, פירוש רבי חיים הלוי, ופירוש הרוגצ'ובר (ששני הגאונים היו בזמן אחד, והם היו מתפלפלים זה עם זה, וכל אחד מהם שנא לתלמידים ותלמידי תלמידים), וכאן ניתן לראות את שתי דרכי הלימוד: דרך הלימוד של ר"ח הלוי – כל עניין מוסבר בהעמקה על אתר, ודרך הלימוד של הרוגצ'ובר – מחפש כלל בכל עניין שתקף לכל התורה. (שיחות קודש תשל"ט, כרך ב עמ' 425). במכתב שכתב הרבי, הוא מעיד שהוא עצמו אימץ את דרך לימודו של הרוגצ'ובר: "אולי נודע לו משיטתי [האישית בלימוד]… – על דרך שהבליט והדגיש הגאון הרגצובי – למצוא המשותף שבענין פרטי זה שבתורה עם עוד פרטים, הכלל והגדר המאחדם".

באחת משיחותיו סיפר הרבי את הסיפור דלקמן, על שיחה בלימוד בין הרוגצ'ובר לר' חיים: "בין החקירות של הגאון הרגצ'ובי יש חקירה בנוגע לשעבוד הבעל לאשתו, "שארה כסותה ועונתה לא יגרע", אם זהו ענין שמתחדש בכל רגע (כל זמן שאין גט ח"ו), או שזהו שעבוד שנמשך משעת החופה. ונפק"מ לדינא כבכל עניני התורה: "מאי בינייהו", כמודגש במיוחד בתורתו של הרגצ'ובי בנושא אשה שני' על אשתו הראשונה: אם השעבוד נמשך משעת החופה אזי שעבודה של אשתו הראשונה קודם לשעבוד של אשתו השני', ואם זהו שעבוד שמתחדש בכל רגע השעבוד של אשתו הראשונה והשעבוד של אשתו השני' הם בשווה". ומספרים, שפעם נפגש הרגצ'ובי עם ר' חיים מבריסק גדולים בכתר אחד ובעת שיחתם אמר הרגצ'ובי חקירה הנ"ל לר' חיים מבריסק, ואמר לו ר"ח: מגיע לכם מזל טוב! וכשתמה הרגצ'ובי על כך, אמר לו ר"ח: לפי השיטה שהשעבוד מתחדש בכל רגע, נמצא שזה עתה באתם בברית הנישואין, ובעת החתונה מאחלים לחתן "מזל טוב" !…( תורת מנחם (התועדויות, תשכ"ד כרך ב עמ' 46). על יחסו של הרב י למשנת הרוגצ'ובר ואופן שימושו בה, נכתב ספר שלם: הצפנת פענח במשנת הרבי.

הרוג' הספיק להוציא בחייו, את שני כרכי 'צפנת פענח' על הרמב"ם וכרך אחד של שו"ת. השם צפנת פענח הוא כמובן עפ"י הפסוק שכך נקרא יוסף. וגם מרמז ע"כ שדבריו צפונים ודורשים פענוח. הרוג' היה חולה במחלת כליות, וכשעבר ניתוח בוינה נפטר ביום י"א אדר תרצ"ו. רוב כתביו נשארו בעת פטירתו בכתבי יד. בשנת האבל יצא לאור הספר מכתבי תורה – שהוא התכתבות בין הרוגצ'ובר לרב מרדכי קאלינא, שהתקיימה בין השנים ה'תרצ"ב – ה'תרצ"ו. הספר מכיל 290 מכתבים קשים להבנה הכתובים ברמזים של הפניות למקורות מכל מרחבי התורה (בסגנון: ויש לישב עפ"י הגמ' סנהדרין כא, אם כי יקשה מהסוגיה בגיטין אך אפשר לישב עפ"י הספרי במדבר…) , הרב קאלינא שהינו דמות כמעט אלמונית מתגלה כגאון חריג החושב ולומד בסגנון דומה לזה של הרוגצ'ובר. ההתכתבות עוסקת במאות נושאים שונים. רובה של ההתכתבות נגע לעניינים תאורטיים ולא הלכה למעשה.

רחל בתו של הרוג' נישאה לרב ישראל אבא ציטרון זצ"ל (1881-1927) שהיה ת"ח מופלא, בעל השכלה כללית ושחקן שחמט מחונן. ב1911 עלו הזוג ציטרון לארץ והרב ציטרון נתמנה לרבה של פתח-תקוה. הרב ציטרון היה תלמידו של חמיו והמשיך את דרך לימודו. אולם הוא היה עצמאי בדעותיו ובעוד הרוג' התנגד לציונות ולמזרחי ואף פרסם פשקוויל חריף כנגד הרב קוק – הרב ציטרון היה ממיסדי המזרחי בארץ, השתתף בשני קונגרסים ציוניים, והתיעץ בכל הכרעה חשובה עם הרב קוק עמו עמד בקשר מכתבים חם. [לתולדות חייו של הרב ציטרון ראו בהרחבה במבוא מאת הרב אורי רדמן לספר: חידושי הרב ציטרון קטרוני. (פ / 8 / 353). אגב, לאחרונה הגיעו לספרייתנו שני ספרים מספריתו עם חתימתו. הרב ציטרון נפטר כבן 46 בלבד ללא ילדים. והאלמנה הוצרכה לחליצה. לרב ציטרון היו שני אחים הראשון התגורר בגרמניה והוא הסכים לחלוץ אולם דא עקא שהוא היה משומד (התנצר), והשני היה יהודי חילוני שהתגורר בברית המועצות ולא היה ניתן להגיע אליו ובנוסף היה בעל השקפה אנטי דתית ולא היה מעונין לחלוץ. המקרה עורר פולמוס גדול בין הרבנים רוב הרבנים ובראשם הרב וינברג – בעל ה'שרידי אש' טענו שבמקרה כזה שיש אח שאינו משומד הוא זה שצריך לחלוץ, ואלו הרוג' טען שהאח המשומד יכול לחלוץ ואין הבדל עקרוני בין משומד לבין יהודי כופר שאינו שומר תומ"צ. על הפרשה המעניינת כתבה ד"ר ענת נבות מאמר בשם: פולמוס שני היבמים והרבית רחל ציטרון: בין הרבנים רוזין (הרוגצ'ובי) לוינברג. פורסם בתוך: דרך ספר – שי לזאב גריס (פ / 7 / 772). נבות טוענת שמאחורי המחלוקת עמדה השאלה העקרונית כיצד להתייחס ליהודים מחללי שבת  בזמננו: הרוג' טען שמחלל שבת דינו כעכו"ם ואין הבדל בינו למומר ממש, ואלו רוב הרבנים סברו שלא ניתן להתייחס לחילונים בזמננו הנשארים קשורים לעם היהודי כעובדי ע"ז. בגלל הוויכוח הגדול לא קיבלה לבסוף הרבנית 'רחל' חליצה מאף אחד מהאחים – ונותרה עגונה. היא נשארה בפ"ת ועסקה בין השאר בהוצאת כתבי בעלה הרב ציטרון.

בספר 'מחקרי ספר' מאת הביבליוגרף אברהם יערי ישנו פרק בשם: נשים  במלאכת הקודש. בפרק מביא יערי רשימה של 186 נשים שהיו פעילות בהוצאת ספרים כבעלות בעלי דפוס, מוציאות לאור, ועוד. במספר  170. הוא רושם את: "רחל בת ר' יוסף רוזין אלמנת ר' ישראל אבא ציטרון הוציאה לאור את ספרה של בעלה המנוח חדושי מהרי"א ציטרון בתל אביב בשנת תר"ץ" – זה בהחלט נכון. אבל נראה שחשוב לא פחות להזכיר את פועלה להוצאת כמה מכתבי אביה הרוגצ'ובר עוד לפני השואה,  ואת חלקה הגדול בהצלת שאר הכתבים מאובדן ע"י צילומם ושליחתם לניו יורק, פעולה שבדיעבד הצילה חלקים גדולים ממשנת הרוג' מאבדון ולמחקר הגדול במשנתו. (הספר 'מחקרי ספר' נכתב בתשי"ח – והספרים שיצאו מהמיקרופילים עדין לא יצאו).

ולסיום, שכחתי לענות על השאלה שבכותרת הבלוג: מדוע הרוגצ'ובר לא היה מסתפר (כפי שניתן להבחין בכל התמונות)? ישנם כמה ניסיונות הסבר לתופעה: יש אומרים שבגלל התמדתו העצומה לא רצה לשבת בגילוי ראש את הדקות הנצרכות לתספורת מכיוון שאז לא היה יכול להרהר בלימוד תורה – על אפשרות זאת ניתן להעיר שהרוג' היה לומד גם בתשעה באב וגם כשישב שבועה – ומצא לכך קולות, ולכאורה יכול להקל גם להרהר בד"ת בגילוי ראש כמה דקות, י"א שהוא קיבל עליו נזירות בגיל צעיר ושמר ע"כ בסוד – אך אין תימוכין להסבר זה. כששאלתי את הבינה המלאכותית האם הרוג' היה נזיר הוא ענה לי שנראה שלא כי היו לו אשה וילדים…  ואפשרות שלישית שהייתה לו מחלת עור מסוימת. נראה שכמו שכל דמותו שהייתה 'פרשה בפני עצמה' וחידה. גם נוהגו זה שלא להסתפר – יישאר לתמיד בבחינת 'חידה'. אז אתם מוזמנים לעיין באחד מהספרים על משנתו ולהתבשם ממשנתו הגאונית הייחודית. זיע"א. סיפורים ואנקדוטות  ממקור ראשון על אישיותו היחודית של הרוגצ'ובר כדאי לקרוא ברשימתו של העיתונאי והסופר ר' נח זבולוני ז"ל – במחיצתו של הרוגצ'ובר.

ולבסוף אתם מוזמנים להאזין להרצאתו של פרופ' יצחק הרשקוביץ: הפוסק הלמדן: שני מודלים של הכנסת הלמדנות להיכל ההלכה. המנגיד בין משנותיהם ההלכתית של רח"ע גורדינסקי והרוגיצ'ובר –  זצ"ל.

• אנא התייחסו ללמידה במצב החירום בראש עמוד הבית של הקורס מתוך גמישות והבנה למצב
• התייחסו לגמישות בהגשת המטלות לאור מצב החירום

היקף הלמידה בקורס

• האם תוכן הקורס בהתאמה ל- 14 שבועות לימוד?

ארגון סביבת הלמידה

• האם עדכנתם את מועדי יחידות ההוראה בהתאם ללוח השנה? שימו לב: גם בכותרות היחידות וגם בתוך היחידות עצמן!
• האם כותרות יחידות ההוראה מתאימות לנושאי הלימוד המפורטים בסילבוס הקורס? האם הסטודנט יתמצא בקלות בקורס?
• האם היחידות בקורס מוסתרות / גלויות?

תקשורת עם הלומדים

• האם ללומדים בקורס ברור כיצד ליצור עמכם קשר?
• באיזה מרחב נוח לכם להשתמש לשיח ולהעברת מסרים? (מייל, מודל, ווטצאפ)

חומרי הוראה ולמידה

• האם חומרי הלמידה מגוונים ומעוררים סקרנות ועניין?
• האם הם קריאים ובאיכות טובה?
• האם לסטודנטים ברור מה עליהם לעשות עם החומרים?
• האם הקישורים והסרטונים עובדים כראוי?

הערכה

• האם ברור לסטודנטים בדיוק על מה הם יוערכו?
• האם מפורטים בסילבוס אירועי ההערכה ומשקלם?
• אם הקורס יובא / שוכפל, האם עדכנתם את מועדי ההגשה על פי לוח השנה?
• האם בדקת את שקלול מרכיבי הציון בקורס במודל וב"ראשים"?

בינה מלאכותית

• האם פרסמתם באופן ברור את מדיניות השימוש בבינה מלאכותית?
• האם ביקשתם לצרף הצהרת שימוש בבינה מלאכותית למטלות הקורס?

ועוד משהו:

מעקב לומדים: לאחר כשבועיים מומלץ לבדוק אם ישנם לומדים שלא התחילו את הקורס ולדווח למנהל לומדים להמשך טיפול.

לרשותכם מדריכים לעדכון הקורס במודל

ייבוא קורס בתוך המודל

עדכון תאריכי הגשה של מטלות

בקשות לסריקת חומרים באיכות גבוהה

לעזרה טכנית במודל מוזמנים לפתוח פנייה לשירות

לשאלות בנושא הוראה, למידה והערכה מוזמנים לפנות למייל pedagogy@herzog.ac.il

• וודאו שבידכם לוח הזמנים המעודכן של התואר והתוכנית בה אתם מלמדים, תוכלו למצוא באתר המכללה את לוחות הזמנים האקדמיים.
• שימו לב לתכנון יחידות ההוראה בהתאם לשילוב בין שיעורים מקרוב ומרחוק.
• בתוכניות הרלוונטיות: חשבו על מהלכי ההוראה של השבועות בלמידה מרחוק: זום? א-סינכרוני? תכננו מטלות מותאמות למשך הזמן העומד לרשותכם.
• האם יש שיעורים שידוע שיבוטלו? שיעורים מיוחדים שנוספו?
• האם הקורס משובץ בתחילת היום או בסופו? האם מהלכי ההוראה מותאמים לכך?

העלאת הסילבוס לפורטל

• האם הסילבוס המעודכן מופיע בפורטל? להדרכה על העלאת סילבוס.

הכנת אתר המודל של הקורס

• האם לסטודנטים ברור כיצד ניתן לפנות אליכם? דרכי התקשורת מפורסמות?
• האם חובות הלמידה ומבנה ההערכה בקורס מופיע? האם לסטודנטים ברור כיצד יחושב הציון בקורס?
• האם מתווה המילואים מופיע בראש העמוד באופן ברור? האם לסטודנטים ברור כיצד ליצור אתכם קשר בנושא כדי לקבל מענה אישי?
• האם תכני הקורסים מעודכנים? האם תאריכי השיעורים מעודכנים? להדרכה על ייבוא קורסים מתשפ"ד והלאה, להדרכה על עדכון מרוכז של תאריכי מטלות.
• האם אתר הקורס גלוי? להדרכה על הצגה והסתרת קורס.

וכמובן איך אפשר בלי בינה מלאכותית

• מחפשים רעיון לשדרוג שיעור? תוכלו להיעזר בפוסט הזה
• תכנון שיעור עם עם בינה מלאכותית כחברותא בקישור הזה

ומה עוד עומד לשרותכם?

• שירותי הספרייה
• הדרכות מוודל
• טיפים פדגוגיים

• פעילות היכרות קצרה – יוצרת תחושת ביטחון, שייכות ולכידות לקורס ולמכללה.
  • אם קבוצת הלומדים או חלקם מכירים משנים קודמות ניתן להעמיק את ההיכרות ולהציב מטרות חדשות כיחידים וכקבוצה.
  • חשוב לאפשר יצירת קשרים בין הסטודנטים לבין עצמם ולסייע ביצירת לכידות כקבוצת למידה. חשוב לשים לב אם יש זכאי "מתווה מילואים" בקורס ולעודד את הקבוצה לסייע להם בהשלמת החומר (תוכלו למצוא סימון של זכאות ל"מתווה מילואים" בפורטל, "מעקב תלמידים").
  • לקריאה והרחבה נוספת על עקרונות מנחים לתיאום ציפיות תוכלו לקרוא באתר "לב לדעת"

• הצגת הסילבוס ותיאום ציפיות בנוגע לדרישות הקורס – מומלץ להשתמש בסילבוס כמפת חשיבה ותכנית ניווט של הסטודנט לקורס:
  • מבט-על על תכני הקורס: הצבת שאלות מסקרנות לנושאים שיילמדו במהלך השנה.
  • ידע ומיומנויות שילמדו: עם מה הלומדים יצאו מהקורס? כיצד הקורס ייסייע להם בכלל ובהוראה בפרט?
  • שיטת הלימוד בקורס: מה תהיה המתודה המובילה בקורס?
  • הערכה: כיצד יינתן ציון הקורס? ממה תורכב ההערכה המעצבת בקורס? מהי ההערכה המסכמת? כיצד הם ישוקללו לציון הקורס?
  • תקשורת: כיצד ניתן ליצור קשר עמכם? שעות וימים? הצגת ערוצי התקשורת והפנייה אליכם, קביעת נורמות המענה (כיצד לפנות אליכם, תוך כמה זמן תחזרו לפניות ועוד), שעות קבלה ועוד.

• שימוש בבינה מלאכותית – מומלץ לשוחח באופן גלוי על השימוש בבינה מלאכותית ללמידה ולהערכה, לדון ביתרונות ובחסרונות לתאם ציפיות ולקבוע כללים בקורס.
  • הציגו את מדיניות המכללה לשימוש בבינה מלאכותית המופיע באתר המכללה.
  • הציגו את עמדתכם ואת כללי השימוש בקורס, מומלץ להשתמש באופני ורמות השימוש המופיעים בהצהרת השימוש בבינה מלאכותית. מומלץ בחום להשתמש בהצהרה הזו ככלי לפיתוח אוריינות בינה מלאכותית ולעודד את הלומדים לחשוב כיצד השתמשו בבינה ומה למדו מכך.
  • ניתן להכין אמנת שימוש כיתתית משותפת ולקבוע את כללי המותר והאסור.
    עיינו במערך שיעור לדוגמה על הדילמה של הבינה המלאכותית שהכינו צוות פיתוח הקורס "אקדמיה בתיכון – לומדים מלכים בהרצוג" נועה דוקוב ושרוני רוזנר.

• השבוע הרביעי – הסבירו לסטודנטים את הרציונל של שבוע הלמידה מרחוק וכן הציגו מהי מתכונת הלמידה והדרישות מהלומדים בשבועות אלה.
  • מומלץ להסביר כיצד תתקיים הלמידה בשיעור סינכרוני ובשיעור א-סינכרוני ואת ההבדל בין השניים.
  • מומלץ להציג את מיומנויות הלמידה העצמית והמוכוונות העצמית ללמידה שיבואו לידי ביטוי בלמידה מרחוק. חשוב מאד להדגיש את חשיבותן של מיומנויות אלה למורים לעתיד שכן הלמידה מרחוק הופכת כלי מצוי ושכיח בארגז הכלים של המורים.
  • מומלץ לעודד את הלומדים להשתמש בלוח האקדמי ולסמן את שבועות הלמידה מרחוק ולהיערך בהתאם.
  • המלצות לשיעור הרביעי תוכלו למצוא כאן

• התייחסות למשרתי/ות המילואים: יש עדיין בקרבנו סטודנטים וסטודנטיות הזכאים ל"מתווה מילואים". זוהי חובתי המוסרית לסייע להם בהשלמת הלמידה. לכן בדקו האם יש סטודנטים הצפויים לשירות מילואים במהלך הסמסטר? עדכנו אותם על מתווה למידה וההקלות בקורס וכן עודדו את הסטודנטים לסכם את השיעורים ולהעביר את הסיכום לטובת מי שייעדר מהשיעור.

ואיך אפשר בלי: כיצד להיעזר במודל שפה של בינה מלאכותית לקבל רעיונות לפעילות פתיחה מעניינת?

ניתן להיעזר בכל מודל שפה שנוח לכם (Claude, Copilot, Gemini או ChatGPT)

פרומפט לדוגמה

שלום, אני מרצה במכללה להכשרת מורים, מלמדת קורס בחוג ל_____שעוסק ב_____________. אני מחפשת רעיון לפעילות פתיחה בשיעור הראשון בסמסטר שתסייע לי ליצור הכרות בין הסטודנטים לבין עצמם וביני לבינם וגם תאפשר להם ליצור קשר ראשוני כקבוצת למידה. בכיתה ילמדו כ 15 סטודנטים ואני רוצה להקדיש לכך בין 10-15 דקות. הייתי רוצה שהפעילות תצא מתוך עולם התוכן של הקורס שלנו וגם תאפשר לכל סטודנט להציג את עצמו בשמו. תציע לי בבקשה פעילות כזו

נקודות למחשבה בעת התבוננות על ממצאי המשוב

מהימנות המשוב – חשוב לשים לב למספר המשיבים. ככל שהמספר גדול יותר מהימנות המשוב גדולה יותר.

הערות מילוליות – יכולות להעביר לנו מחשבות ותחושות של סטודנט בודד. חשוב להתייחס להערות אלה ולשאול האם הן מבטאות תובנה כללית או פרטנית ולתת מענה בהתאם.

לאחר עיון במשוב מומלץ לחשוב על השאלות הבאות:

האם המשוב תאם את תחושותיי? אם לא, מה יכולות להיות הסיבות לכך?

איזו הערה כתובה שימחה אותי ומדוע?

מה הייתי רוצה לשמר לקורס זה ולקורסים נוספים?

במה הייתי רוצה להשתפר ולשפר?

האם לאור הערות הסטודנטים נכון לשנות במשהו את ההוראה? להוסיף מטלות ביניים? להפחית את מינונן?

ומה למשל אפשר לעשות עם התובנות שגיבשנו?

לעדכן את הסילבוס ולתקף נושאים שנחוו כקשים או קלים מדי.

למקד את מטרות הקורסים בהתאם לנושאים נקודתיים שהועלו במשוב.

לשוחח עם מרצה-עמית, ולחשוב יחדיו על נושאים לשימור ושיפור.

לגוון שיטות הוראה, למידה והערכה.