יש לוודא שהכניסה ל'זום' היא דרך ה'מודל' ושהגירסה העדכנית ביותר מותקנת על המחשב שלך.

וכן חשוב לערוך תיאום ציפיות בנוגע להלכות למידה בזום.

רעיונות לבניית מהלכי הוראה בשיעור סינכרוני

• בדיקות הבנה קצרות: בסיום קטעי הקניה בשיעור, ניתן לתכנן הפסקות יזומות לצורך בדיקות הבנה, הפנמת מושגים ועוד. כפתורי התגובה המהירה (Reactions) והסקר (Polls) של 'זום' יאפשרו לכם לקבל משוב מיידי על ההקניה. שאלות הסקר גוונו בגרסה המעודכנת של הזום, וניתן להשתמש בהן בהתאם לתוכן השיעור. להרחבה.

• דיון בקבוצות קטנות: עבודה שיתופית בקבוצות קטנות נערכת בחלוקה ל"חדרים". שימו לב: ניתן להשאיר את הקבוצות לעבודה קבועה בקורס, דבר שיאפשר עבודה שוטפת על פרויקט משותף וכן ייתן הזדמנות ליצירת זהות וקהילה של קבוצות לומדים משמעותיות בקורס. להרחבה.

• למידה שיתופית:

• • WHITEBOARD:  הלוח מאפשר ריכוז טקסט על ידי שיתוף בין המרצה ללומדים. ניתן לסכם או לרכז תשובות על ידי שימוש בפתקים צבעוניים, ליצור רצף או ציר זמן, למיין נושאים לקבוצות ועוד. זהו תחליף יעיל ונגיש לאפליקציית PADLET. להרחבה.

• בדוגמה זו תוצר למידה ובו תשובות הלומדים לסיכום קטע הקנייה בשיעור

• • רשומות NOTES : הרשומות מאפשרות כתיבה במסמך משותף, כתחליף לשימוש בGOOGLE DOCS.

• שימוש פדגוגי בצ'אט: לאחר קטע הקניה או תרגול ניתן לשאול שאלה ולבקש תגובות בצ'ט. התשובות יכולות להיות מסוג בדיקת הבנה או ידע או אף לקיים הצבעה על עמדה מסוימת. ניתן גם לבקש מלומדים לתרום לתיבת הצ'אט במהלך ההרצאה מחשבות, תובנות ורעיונות המסכמים קטעי למידה. מעקב אחר הצ'אט בזמן ההרצאה דורש פיצול קשב ומסיח את הדעת. לכן, כדאי לתכנן חלונות זמן מוגדרים לבדיקת הצ'אט יחד עם הלומדים. בתום השיעור, ניתן להוריד את קובץ הצ'אט כדי להעביר מידע רלוונטי לסטודנטים שלא נכחו בשיעור.

• כלי בינה מלאכותית: יישומים אלה זמינים כרגע בעיקר באנגלית והם יכולים לעזור לסכם את השיעור ולשאול שאלות להרחבה ולהעמקה. סיכומי הבינה המלאכותית נשלחים למייל של מארח המפגש.

למידה מרחוק נתפסת באופן שונה בין המרצים לסטודנטים. בעוד שהמרצים רואים בלמידה מרחוק הזדמנות לפיתוח למידה עצמאית, חלק מהסטודנטים רואים בה בעיקר אמצעי להקלה ונוחות. לכן, חשוב לערוך תיאום ציפיות בנוגע לדרישות הלמידה בשבוע זה, בשיעור האחרון פנים-אל-פנים, וניתן להוסיף על כך גם הודעה במייל סמוך למועד השיעור:

• מה תהיה מתכונת השיעור בלמידה מרחוק: סינכרוני ב'זום' או א-סינכרוני?
• כיצד השיעור משתלב ביחידת ההוראה ורצף הלמידה?
• מה בדיוק יידרש מהסטודנטים בשיעור זה? האם יידרשו להציג תוצרי למידה?
• זו גם הזדמנות טובה להסביר לסטודנטים על למידה מרחוק ואופייה. לשם כך, תוכלו להיעזר במצגת הזו שהכינה ד"ר שירה רוזנברג.

כללי למידה ב'זום'

חשוב לתאם עם הסטודנטים את כללי הלמידה ב'זום', ובפרט עם סטודנטים שנה א'. לפניכם הצעות להלכות למידה ב'זום'

להורדת שקופית הלכות זום לחצו כאן ולהורדת דיני זום לחצו כאן

תכנון השיעור, היקף החומר והמשימות

אל תכנון השיעור הרביעי אנו מגיעים לאחר שהכרנו את קבוצות הלומדים שלנו בשיעורים מתחילת השנה. חשוב להתאים את השיעור בהתאם למאפייני הלומדים ולחומר הלימוד ברצף השיעורים. בנוסף, בסקר שערך ד"ר מוטי ספראי בשנת תשפ"ג, שבחן את ההוראה והלמידה בשבוע הלמידה מרחוק, נמצא פער בין הערכת הזמן של המרצים, לזמן האמיתי שלוקח לסטודנטים ללמוד או לבצע מטלה. נראה שבממוצע, לסטודנטים לוקח לעיתים פי 2-4 זמן ללמוד חומר בלמידה עצמית מהזמן המוערך. לכן, חשוב להתאים את כמות החומר והמטלות:

• לתכנן משימות למידה שניתן להשלים בזמן השיעור (למידה + הכנת תוצר למידה = משך השיעור)
• להגדיר מסגרת זמן ברורה לכל חלק: ללמידה, להכנת התוצר ולהגשתו. טיפ שלנו? העריכו את הזמן הנדרש והורידו ממנו קצת…
• לוודא שהיקף החומר ריאלי ללמידה עצמית – תמיד לתכנן פחות ממה שאנחנו חושבים….
• לחלק משימות גדולות למקטעים קטנים יותר

על רעיונות וכללים להכנת של השיעור הא-סינכרוני תוכלו לקרוא לקרוא כאן

ועל רעיונות להעשרה וגיוון של השיעור הסינכרוני תוכלו לקרוא כאן

בתכנון יחידה א-סינכרונית חשוב לשים לב לשלושה עקרונות מרכזיים:

1. מתן הקשר לשיעור: חלוקת הקורס ליחידות הוראה ותכנון השיעור כחלק מיחידת הוראה. ראיית היחידה כחלק אינטגרלי מהקורס כולו, המתקשר ליחידות שלפניה ואחריה ממקם את השיעור בתוך הנושאים הנלמדים בקורס כולו.
2. מיקוד השיעור במטרה הרצויה וקישור ליחידת ההוראה כולה: מה נרצה ללמד בשיעור: נושא חדש? הקניית מיומנות? חזרה ותרגול על חומר קודם? הרחבה של חומר שנלמד?  מיקוד בנושא השיעור ממקם את השיעור בתוך רצף הלמידה ומסייע בהשגת מטרות הקורס כולו.
3. תכנון מהלך הוראה המשלב חומרי למידה מגוונים, הסברים ומשימה לימודית מסכמת תוך ניצול היתרונות הייחודיים של הלמידה הא-סינכרונית:
   • • גמישות בקצב הלמידה
     • אפשרות לחזרה ועיבוד מעמיק של החומר
     • חומרי הוראה מגוונים המתאימים לסגנונות וערוצי למידה שונים
     • לימוד עצמי/ חקר מותאם למאפייני הלומדים
     • יצירת הזדמנויות לשיתוף פעולה ודיון מחוץ למסגרת הכיתתית המסורתית

לְמה כדאי לשים לב?

• ארגון השיעור בהתאם למשכו: זמן הלימוד+זמן ביצוע משימה= עד 80 דק' – לעיתים מספיקים פחות ממה שמתכננים! החליטו מה החלקים המרכזיים של השיעור, ומה התוספות.
• מה כן? חלקו את יחידת הלימוד לפרקים קצרים, המשלבים תכנים מסוגים שונים, אמצעי למידה מגוונים ופעילויות אינטראקטיביות
• מה לא? מומלץ להימנע מהעברה ישירה של שיעור פרונטלי או עבודה רגילה למרחב המקוון. הימנעו ממאמר ארוך עם שאלות בסופו או מהקלטת שיעור מלא עם משימות לאחר צפיה.

כיצד לתכנן?

1. הגדרת הנושא והמטרות: מטרת הלמידה המרכזית, מיקוד נושא
2. תכנון מבנה היחידה: בחירת דגם למידה ופירוק הנושא לתתי-נושאים.
3. בחירת אמצעי למידה: נסיון למצוא אמצעי המתאים ללמידה לכל תת-נושא, כך שהיחידה תכלול גיוון באמצעי הלמידה, כמו: מצגות, סרטונים, מאמרים, אינפוגרפיקה, תרשימים ופודקאסטים.
4. תכנון פעילויות ומשימות לאורך היחידה: יצירת משימות אינטראקטיביות ומעורבות.
5. הגדרת התוצר הסופי: קביעת סוג התוצר וקריטריונים להערכה.
6. יישום אמצעים למניעת שימוש לא ראוי ב AI: שילוב אלמנטים אישיים וייחודיים.

רעיונות, דגמים ואפשרויות לשיעור א-סינכרוני

דגמי למידה שהכינה ד"ר שירה רוזנברג תוכלו למצוא בקישור הזה וגם דגמים נוספים בקישור הזה

חשוב לזכור: בניית מהלך ההוראה ובחירת דגם השיעור צריכה להתחשב במאפייני קבוצת הלומדים המסויימת בכיתה, למסר שאנו רוצים להעביר בשיעור ולמאפייני חומר הלימוד.

סיכום שאלות מנחות לתכנון היחידה האסינכרונית

1. מהו מקומה של היחידה ברצף הכולל של הקורס?
2. מה המטרה העיקרית של היחידה: הקניית ידע חדש, תרגול מיומנויות, הרחבה והעמקה, או שילוב ביניהם?
3. איזה דגם למידה מתאים ביותר למטרת היחידה ולאופי הנושא?
4. כיצד נפרק את הנושא לתתי-נושאים קטנים?
5. אילו אמצעי למידה (סרטונים, מאמרים, פודקאסטים, סימולציות וכו') יתמכו בצורה הטובה ביותר בהשגת מטרות היחידה? מה מהם יתאים לכל פרק (תת-נושא)
6. האם ניתן לשלב אלמנטים אינטראקטיביים ושיתופיים ביחידה? כיצד?
7. מהו התוצר הסופי שיאפשר לסטודנטים להדגים את הבנתם ויישום הנלמד?
8. כיצד נעריך את התקדמות הסטודנטים ונספק משוב לאורך היחידה ובסיומה?
9. אילו אסטרטגיות נשלב למניעת שימוש לא ראוי בבינה מלאכותית ולעידוד למידה אותנטית?
10. איך נעודד רפלקציה והרחבה מעבר לחומר הבסיסי של היחידה?

וכיצד ניתן להיעזר בבינה מלאכותית לתכנון יחידת לימוד אסינכרונית?

תוכלו להעתיק את הפרומפטים הבאים ולהשתמש בו לפי צורכיכם

תכנון יחידה א-סינכרונית מתוך הסילבוס:

שלום, אני מרצה במכללה להכשרת מורים, בתוכנית __________. השנה, אלמד את הקורס בלמידה מרחוק. מתוך הסילבוס שאני מצרפת אני רוצה ליצור 3 יחידות לימוד /שיעורים א-סינכרוניים מלאים שיהיו מבוססים על למידה עצמית מלאה של הסטודנטים. תוכל בבקשה להציע לי אלו שלושה שיעורים מהסילבוס שצירפתי להפוך לשיעורים כאלה?

פרומפט המשך מבוסס על התוצר המתקבל:

בוא נכין יחד את שיעור 2 ונהפוך אותו ליחידה א-סינכרונית ללמידה עצמאית של הסטודנטים כמו שהצעת. מבקשת שהשיעור יישם ויתבסס על מעגל הלמידה וישלב בין הקנייה לבין תרגול והצגת תוצר למידה משמעותי אחד בסוף השיעור. משך השיעור הוא 80 דקות והוא צריך לכלול את הלמידה והכנת תוצרי הלמידה.

פרומפט המשך מבוסס על התוצר המתקבל:

אני מבקשת בבקשה שתיצור לי מחוון ברור כיצד להעריך את תוצר הלמידה של השיעור? ממה יורכב הציון? אילו מיומנויות וגופי ידע המחוון יכלול ומה יהיה משקל של כל רכיב במחוון?

תכנון יחידה א-סינכרונית

אנא סייע לי בתכנון יחידת לימוד אסינכרונית על פי המידע שאספק. התייחס לכל הנקודות הבאות ביצירת תוכנית מפורטת:

1. נושא היחידה: [הזן את נושא היחידה]
2. מיקום היחידה בקורס: [תאר את מיקום היחידה ברצף הקורס. אפשר גם להעלות את הסילבוס]
3. מטרת היחידה: [בחר אחת: הקניית ידע חדש / תרגול מיומנויות / הרחבה והעמקה / שילוב]
4. קהל היעד: [תאר את קהל היעד, כולל רקע קודם]
5. משך זמן היחידה: [ציין את משך הזמן המתוכנן, עד 80 דקות]
6. דגם למידה מועדף: [בחר אחד: מדורג / מבוסס פרויקט / אינטראקטיבי / מבוסס חקר / משולב / שיתופי]
7. קשר ליחידות אחרות: [תאר כיצד היחידה מתקשרת ליחידות קודמות ועתידיות]
8. אמצעי למידה מועדפים: [ציין אילו סוגי תוכן תרצה לשלב, כגון סרטונים, מאמרים, פודקאסטים, סימולציות]
9. אלמנטים אינטראקטיביים ושיתופיים: [תאר אילו פעילויות אינטראקטיביות או שיתופיות תרצה לכלול]
10. תוצר סופי מצופה: [תאר את סוג התוצר הסופי שהסטודנטים יצטרכו להגיש]
11. שיטת הערכה ומשוב: [תאר כיצד תעריך את התקדמות הסטודנטים ותספק משוב]
12. אמצעים למניעת שימוש לא ראוי ב AI: [תאר כיצד תעודד למידה אותנטית]

פרומפט המשך מבוסס על התוצר המתקבל:

1. מתווה מפורט של היחידה, כולל חלוקת זמנים.
2. תיאור של כל חלק ביחידה, כולל תכנים ופעילויות.
3. הנחיות מפורטות למשימות ולתוצר הסופי.
4. הצעות לשאלות רפלקטיביות ומטלות ביניים.
5. רעיונות להערכה ומשוב לאורך היחידה.
6. הצעות לעידוד למידה עצמאית והרחבה מעבר לחומר הבסיסי.

אנא וודא שהמתווה עומד במסגרת הזמן שצוינה, מכסה את כל מטרות הלמידה, ומשתלב היטב ברצף הכולל של הקורס.

הכנת סרטוני לימוד ליחידה א-סינכרונית

כיצד נכין סרטוני לימוד? – תוכלו למצוא בקמפוס IL (חינם, דורש הרשמה)

אתמול י"ג מרחשון מלאו 110 שנים לפטירתו של רבי אליעזר ליפמן פרינץ (1835-1915) (להלן: אל"ף). הוא נולד בעיר ארנהם אשר בהולנד. אביו החבר ר' רפאל פרינץ היה צאצא של משפחה שהגיעה להולנד מאיטליה באמצע המאה ה-17 ועסק במסחר בדים ושטיחים. הוריו דאגו לחנכו בחינוך יהודי ברמה גבוהה אצל מחנכים ת"ח חשובים, ובמקביל למד מדעים באופן עצמאי. מגיל צעיר שולב בעסקי המשפחה ובכל רגע פנוי עסק בתורה. בהיותו כבן כ"א נשא את הנרייטה יעקובזון מאמשטרדם לפרנסתו עסק במסחר בשטיחים ולנשמתו התעמק בלימוד תורה ויצר קשרי מכתבים עם גדולי תורה ומחקר. לצורך לימודיו החל בבניית ספריתו הגדולה, והזמין ספרים חשובים מסוחרי ספרים מרחבי העולם היהודי. הוא השתלם במלאכת המילה ומל ילדים רבים בעיר והסביבה, ישנה תשובה מעניינת של רבי יעקב עטטלינגר בעל הערוך לנר על שאלתו לגבי מילה בשבת של בן ישראלית שהתעברה מנכרי. החל מ-1871 החל לפרסם בכתבי עת מאמרים תורניים, סקירות וביקורת ספרים – בכל מקצועות התורה.

בברנהם נולדו לזוג פרינץ חמישה בנים ובת. ב-1876 לאחר כעשרים שנות מגורים בברנהם עברה המשפחה לאמשטרדם, שם בעיר הגדולה מצא אל"ף כר נרחב לפעילות, מפאת עושרו הוא לא נזקק לעסוק יותר במסחר ויכל להקדיש את כל זמנו לתורה וכמה – הוא פתח בביתו 'בית מדרש' בו נמסרו שיעורים ברמה גבוהה ע"י גדולי תורה, ובראשם הגאב"ד המהרי"צ דינר שאותו קיבל עליו כרבו.  בנוסף ללימודיו ומחקריו, הוא נרתם לפעילות ציבורית והתמנה לראש 'חברת פקידים ואמרכלים' – חברה שנוסדה ב-1810 ופעלה רבות למען הישוב הישן בארה"ק. אולם לא ארכו ימי הטובה ובשנת 1876 נפטרה רעיתו האהובה הנרייטה ושנה לאחמ"כ נפטרה גם אמו. אל"ף נותר לבדו מטופל בשישה ילדים, והוצעה לו הצעת שידוך עם האלמנה גבי' שראה לאב מפרנקפורט דמיין, והוא החליט לעבור לפרנפורט. ספריתו מנתה אז כבר כמה אלפי ספרים יקר ערך ביותר, ותוך כדי תהליך אריזתם החליט אל"ף להכין קטלוג של הספריה שלו קרא: נעימות אל"ף. למלאכת הכנת הקטלוג שכר את ר' יהודה פלק שבהקדמת הקטלוג, כתב את דברי המבוא דלקמן:

"אל אוהבי תורה ודורשי ספריה! הספרים האלה הכתובים ברשימה הזאת נקבצו ונאספו במחיר רב ע"י הגביר היקר החכם והנכבד כ"ה אליעזר ליפמאן בן כ"ה רפאל פרינץ נ"י, רבים מהם מגדולי חכמי ישראל הקדמונים וגאונים אנשי השם המפוארים הנדפסים בדפוסי העברים הקדומים היקרים מאד במציאות. גם רבים מגדולי ישראל חכמי זמננו הנדפסים בזמן הזה;  ומלבד כי טהורים ונקיים הם מחלאה, מכורכים בכרכים יפים ונאים הנחמדים למראה ונעימים להשכיל. ולמען הקל למבקש לדעתם, חצצנו נערנו כיד ה' הטובה עלינו השכיל לכתוב את שמות הספרים האלה ע"ס א"ב עם תמונתם תכנם ומחבריהם מקום וזמן דפוסם, וזאת חשבנו למשפט להודיע על מלאכת הרשימה הזאת וענינה. דברי המרשים – יודא ליב בן מוהר"ר גבריאל פאלק, אמ"ד ליראה את ה' לפ"ג [ תרמ"ז]"

מאשתו השניה נולדו לו שלש בנות ובן אחד, ולאחר שנפטרה אשתו השנייה בפרנקפורט דמיין נישא בשלישית ליעני עפשטין. גם בפ"ד לא הניח ידו מפעילות ציבורית והקים ארגון "חבורת מוהלים" ובכך סייע לרגולציה של המצוה שעליה מסר נפשו בכל תחנות חייו.

כשקמה התנועה הציונית, הצטרף אליה רא"ף בכל ליבו, והתפלמס עם רבנים מתנגדי הציונות, בספר המיוחד "פרנס לדורו – התכתבות אליעזר ליפמן פרינץ עם חכמי דורו" (מ / 7 / 183) מופיע מאמר בהמשכים שפרסם ב-1904 "בעניין הציונות" (עמ' 428-440), בסוף המאמר הוא כותב את הדברים הבאים:

פתגם ידוע הוא בתורת הקבלה "עלמא די לעילא אצטריך לאתערותא דעלמא די תתאה" אותו רעיון מתבטא גם בתהלים (קטז יג): "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"; רק אחרי שהרימותי כוסי למעלה – רשאי אני להזכיר את שם ה' ולבקש את עזרתו. עינינו נשואות לאל הטוב, לישועה, רוח והצלה לאחינו ולאחיותינו המעונים בלחץ הגלות. עזרה חומרית וסיוע כספי נוכל להושיט לקרבנות הפוגרומים, לסובלים מרורות אחרי עמידה אמיצה בהגנה עצמית, שבה הפסידו את הכל, במערכה נגד כוחות אכזריים, ונאלצו לנטוש את חורבות שכונותיהם. אבל מה נענה ואיך נעזור לנשים ולבנות שנאנסו, לגברים ולנערים שנרצחו, לפליטים שגורשו מבתיהם, ועדיין אין לבנו סמוך ובטוח שראינו כבר קץ לסבלם, שהמאורעות והפרעות האלו ח"ו לא יחזרו על עצמם! האם אין אנו חייבים, נדרשים ומצווים להשתדל ולדאוג לאלו האחים שרק בגלל ייחוסם היהודי נרדפים על צווארם, להשיג עבורם מקלט בטוח ולקומם הריסות חייהם? האם יש פתרון יותר קרוב ועולה על הדעת מרכישת אדמות ארצנו, המיועדות לנו, ושרק בגלל שנאת חינם גורשנו משם, להחזירן במאמץ מלוכד, משותף ומאוחד לרשותנו?. הרצל, תיאודור הרצל – הגבור שעמד על משמרתו ונפל זה עתה, יהא זכרו ברוך – לא שאף אלא למטרה זו. הוא היה האיש המבשר שהכריז על שיבת ציון. הכרזתו השיבה מתהום הנשייה עריקים, שנמנו על קבוצות יהודים שכבר מחקו מתוך תפילות ישראל כל זכר ציון וירושלים  שחזרו מהתנכרותם ותחי בהם רוח חדשה לציון, מתוך הבנה משוכנעת שעם ישראל תמיד התפלל ועודנו מתפלל על בניין ציון ושובנו לשם. ראשי התנועה הציונית לא חשבו אף פעם, וגם כעת אינם חושבים, לדחוק את הקץ ולכונן תנועה משיחית. ואם השעה משחקת להם ויוזמתם תצליח בסיעתא דשמיא – לא יראו בהצלחתם את הגאולה המיוחלת ומימוש חזון נביאינו. משאלת לבם נובעת מרגשי אחווה ואהבת הבריות. ממעמקי לב הקשיבו לקול היוצא ממסתרים, קול ממרומים, קול ה' חוצב להבות אש בלב בוער בנדיבות דשמיא הומניטרית"

עד כאן דיבר אל"ף על הציונות וארץ ישראל כ'מקלט בטוח', אולם הוא ממשיך ואומר שאכן שלומי אמוני ישראל, מצפים מהתנועה והציוניות ליותר מכך:

"אכן אנחנו שאיננו מתגרים בהם אלא מקבלים את מאמציהם של שומרי ציון הנאמנים בסבר פנים יפות אנחנו מגלים עוז בנפשנו לראות בתנועה זו סימן ל"עקבות משיחא". אין אנו רוחשים אמון לקנאים הקיצוניים הטוענים שאסור לנו להצטרף לתנועה הציונית כיוון שבתלמוד הורונו שהקב"ה השביענו שלא לעלות בחומה המקיפה את גלותנו. מקובל עלינו פירושו של פרשננו הראשון לתלמוד, רש"י, לכתובות קיא ע"א, שלא ניחלץ מהגלות באלימות ובכח הזרוע. אנו חוזרים ומזהירים, שאנו רואים בתנועה הציונית תרופה ומרפא למצב המועקה והחולי של היהדות והיהודים, באשר הם שם, בגלות. התנועה הציונית תשכין אחדות ושלום בקהילות ישראל, בקהילות המפולגות והשבורות, אשר בשני חלקיה מחזיקים את מוסדות הציבור היהודי באותה נאמנות למסורת; מקפידים על שחיטה, כשרות, מקוואות, חינוך וכו' לקיימם כדת וכדין לפי החוק היהודי המסורתי. זאת ועוד, אם תשכיל הציונות לחדור לכלל ישראל נזכה לקירוב הרחוקים. כלומר, הקהילות הדוגלות בהתנגדותן לכל עתיד משיחי ומדעיכות בלב בניהן את נר האמונה בביאת המשיח, אותן הקהילות שמחקו כבר כל זכר לציון גם אלה תשובנה לחיק העם, ליהדות הלאומית, ותשאנה לבסוף מתפילותיהן בעול האומה, באורח חיים יהודי נאמן. בדרך זו יקוים חזון הנביא יחזקאל (לז כב): "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל… ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד". נבואה זו נאמרה אחרי תחיית העצמות היבשות של שבט אפרים, אשר העזו לשחרר את עצמם מגלות מצרים, בלא רשות ההשגחה העליונה – אנחנו מצביעים על דברי חז"ל אלו ללא תוספת ביאור"

בספר מובאים התכתבויות מרתקות בשלל נושאים עם  גדולי הדור ההוא, חוקרים חשובים ואישי ציבור. בפתח הספר מבוא על האיש ותולדות חייו מאת נכדתו הגב' אלס בנדהיים שאף ערכה את הספר. בספר נוסף –  'פרנס לדורות' (פ / 8 / 149) כונסו דברי תורתו ומחקריו של אל"ף מתוך הבמות השונות שבהם פורסמו כתבי יד וגליונות ספריו. בספר: הגהות וביאורים לש"ס, מאמרים על תפילה ומנהגים, הגות מחשבה ולשון ועוד. בסוף הספר מדור שבו צילומי הקדשות של מחברים שהעניקו לו את ספריהם, ודוגמאות של כריכות ספרים מפוארים מספריתו. הגב' בנדהיים פרסמה גם את: אילן יוחסין למשפחת אליעזר ליפמן פיליפ פרינץ – שניתן לראותו באוצה"ח. המעיין שם ימצא שצאצאיו של אל"ף פזורים היום ברחבי ארץ ישראל – וממשיכים לתרום מאונם והונם למפעלי תורה וחסד.

אל"ף אף סייע למדפיסי הש"ס דפוס וילנא, וב"אחרית דבר" שבסוף התלמוד בבלי נכתב לו הבעת תודה "לכבוד הרה"ג השוע הנדיב מוהר"ר אליעזר ליפמן פרינס מאמשטרדם". ובסוף מסכת חולין אף נדפסו הגהות וחידושים ממנו.

הרב פרינץ נפטר בי"ג בחשון תרע"ו (21 באוקטובר 1915) בפרנקפורט דמיין, ונקבר במיידרברג (Muiderberg) שבאמסטרדם. ב-1930 תרם נכדו ר' משולם אליעזר פרינץ מלונדון את ספריתו, שכללה כבר כ-8000 כותרים בהם כרכים נדירים ועתיקים, לבית המדרש למורים מזרחי שברחוב הלל בירושלים – שלימים הפך למכללת ליפשיץ. עם הגעת הספריה, נערף טקס רב רושם, בהשתתפות נציגי הרבנות הראשית, הסה"ל, משפחת פרינץ וקהל גדול. בטקס נאמו הראי"ה קוק, הרב מאיר בר אילן ונציג המשפחה פרופ' אברהם הלוי פרנקל.

תשעים וחמש שנים שכנה הספריה החשובה במכללה למורים ע"ש ליפשיץ בירושלים, בארונות עץ מיוחדים שהוקדשו לה. לאחרונה נוצר צורך בהעברת הספריה ובהסכמת בני המשפחה נאמני ההקדש הוחלט כי החלק הארי של הספרייה יועבר לספריה הלאומית, כשחלק ממנו אף יוצג באולם הקריאה של הספרים הנדירים, וכעשירית מהאוסף יישאר בחזקת מכללת הרצוג – ליפשיץ, ויקבל מקום של כבוד בספרית המכללה אשר ב'היכל שלמה'. זכיתי לעבור יחד עם ידידי דוד אלטלף ואיתי קופר על אלפי הספרים שבספריה ולבחור מהם את הספרים שישכנו ב'היכל שלמה' -זאת הייתה חוויה מיוחדת במינה וחד פעמית!. זכה רבי אליעזר פרינץ, הת"ח והחוקר, עסקן הציבור למען ישוב ארץ ישראל והציונות, שספרייתו המפוארת תשכון משכן קבע בספריה הלאומית של מדינת ישראל, ובסמינרים למורים דתיים המחנכים את הדורות הבאים לתורה וחכמה – בירושלים עיה"ק. יהי זכרו ברוך!

היום ה' חשון הוא יום השנה העשירי לפטירתו של אדם זרטל ז"ל (להלן א"ז). א"ז נולד ב1936 בקיבוץ עין שמר אשר במועצה האזורית 'מנשה', הוריו היו ממקימי הקיבוץ ואביו משה זרטל (זילברטל) היה ממנהיגי השומר הצעיר בורשה ובארץ ישראל. א"ז למד כלכלה וחקלאות והיה פעיל בקיבוץ ובגיל 30 כבר היה מרכז המשק. במקביל שלח ידו בכתיבת סיפורים ותסריטים. ואף זכה בפרסים על כתיבתו. במלחמת ששת הימים הוא השתתף בקרבות כקצין בהנדסה קרבית – ולאחר המלחמה השתתף בשיחות העדות של לוחמים שכונסו בקובץ "שיח לוחמים". לקובץ הייתה אג'נדה מסוימת שבאה לבטא את קשיי הלוחמים מהצורך להרוג את האויבים ולכבוש שטחים מיושבים בערבים, מסיבה זו הושמטו הראיונות עם תלמידי מרכז-הרב שהשתתפו במלחמה וביטאו רוח אחרת לגמרי ורק ב2018 נוספו הראיונות במהדורה החדשה של הספר (נ / 4.32 / 060 – מכללה), אגב, אחד מהלוחמים תלמידי מרכז הרב שדבריהם מובאים בספר הוא הרב יואל בן נון שאיתו ניפגש שוב בהמשך הבלוג. לאחר המלחמה יצא א"ז לשליחות באפריקה  ומיד עם פרוץ המלחמה חזר לישראל וסייע בניהול צליחת תעלת סואץ במבצע אבירי לב כקצין הנדסה בכיר, במהלך הקמת הגשרים נפצע קשה מפגז מצרי. הוא שהה  כשנה בבית חולים, ונשאר נכה ומהלך בעזרת קביים שהפכו לחלק מדמותו. המלחמה והפציעה השפיעו עליו ל'חשב מסלול מחדש' והוא החליט ללמוד ארכאולוגיה ולהתחבר לשורשים של עם ישראל בארץ ישראל. ב1978 עוד כשהיה סטודנט הצטרף לסקר הארכאולוגי הגדול 'סקר הר מנשה' שבהמשך זכה להובילו, הוא טען שרק באמצעות הליכה ברגליים ניתן להכיר את השטח באמת ולא לפספס ממצאים חשובים, וכך במשך כ11 שנה צעד ברגליו בעזרת קביו בהרים ובוואדיות ורשם כל סימן לתילים וישובים עתיקים סימנים לחקלאות קבורה ועוד.

את כל הממצאים רשם א"ז בדקדקנות והוציא אותם בשישה כרכים הנקראים: סקר הר מנשה בשנים 1992-2016. החידוש החשוב של 'סקר הר מנשה' הוא מציאת ממצאים בשטח של מאות נקודות ישוב קטנות המתוארכות לתקופת ההתנחלות, וזרטל טען כי לאור ממצאיו מתחזקת תקפותו של הסיפור המקראי – יציאת מצרים, הנדודים במדבר, הכניסה לכנען דרך עבר הירדן היא תקופת ההתנחלות, התגבשות העם, והכיבוש הישראלי. בכך הציב עצמו א"ז כאחד הלוחמים התקיפים בגישה הארכאולוגית וההסטורית המצמצמת שטענה שספורי המקרא בנוגע לכיבוש וההתנחלות אינם תקפים הסטורית. במפעל חייו זה סגר א"ז מעגל כאשר בן קיבוץ עין-שמר אשר במועצה האזורית מנשה הכווללת רק את החלק ה'שפלתי' של חבל מנשה אשר ממערב לקו הירוק – העפיל בהר וכבש ברגליו את הר מנשה – אשר ממזרח לקו הירוק. במסגרת סקר זה זיהה א"ז את האתר 'אל אחוואט' בצפון מערב השומרון כ'חרושת הגויים' המקראית מקום מושבו של סיסרא שר צבא יבין. על השערה זו ועל מקורם של גויי הים הוציא את ספרו: סודו של סיסרא – מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה (נ / 1.1 / 289- מכללה)

אבל תגלית חייו של א"ז שאיתה הוא מזוהה יותר מכל היא כמובן המזבח בהר עיבל, במסגרת סקר הר מנשה הגיע זרטל להר עיבל שם גילה שרידי מבנה גדול קדום מאוד, הוא השיג תקציב לחפירה והחל לחפור – בתחילה העלה כל מיני השערות לגבי מהות המבנה ודחה את האפשרות שמדובר במזבח, אולם בהמשך החפירות חלה תפנית מעניינת , כפי שמספר א"ז בספר המיוחד שהקדיש לתגלית " עם נולד – מזבח הר עיבל וראשית ישראל" (נ / 1.1 / 306 – מכללה):

"אחר הצהריים, לאחר תום העבודה, ישבנו בחדר בצריף המדרשה. הקירות היו ערומים. ליד הדלת נידלדלה כתובת שנותרה מאיזה חג: "עוד ניטע כרמים בהרי שומרון". במדרשה דתית אין תולים תמונות על הקירות מחשש עינא בישא של רבנים קיצוניים. שתינו קפה והמשכנו לדון במהותו של המבנה בהר עיבל. היה זה יום רביעי, 15 באוקטובר, 1983.לאחר הדיון בזהות האפשרית בין המזבח במשכן למבנה של חורבת עיבל נטלתי נייר וציירתי סקיצה של המבנה, השמורה עימי עד היום. "במה" ממולאה ומרוצפת מלמעלה, ששתי חצרות מרוצפות לפניה. הבמה מוקפת בקיר סובב, ועולה אליה כבש כפול…היה זה ציור פשוט למדי, שתיאר את מה שכבר ידענו. אך כשראה אותו צבי קניגסברג, איש שבי שומרון ונאמן המשלחת, קפץ ממקומו כנשוך נחש. איני זוכר אדם שהחוויר כך בבת אחת, אחר־כך האדים -ואיבד את כושר הדיבור. בלי לומר כלום בהה כמה שניות בסקיצה על הנייר. אחר־כך רץ החוצה, נעלם, ולאחר דקות חזר במרוצה כשהוא נושא בידו ספר חום קטן: אחד משישה סדרי משנה – סדר קודשים, מסכת מידות.

זה הרגע לומר דבר או שניים על צבי קניגסברג. הכרתי אותו שנתיים קודם לכן, כשהיינו שקועים בסקר של בירת ממלכת ישראל שומרון. צבי הוא איש גבוה, צנום וממושקף. תנועותיו ודיבורו מהירים. תמיד רץ ונחפז לאן שהוא. היו לו בית ומשפחה ביישוב, אך את עיקר זמנו עשה בריצות בלתי פוסקות. למדרשה ולתלמידיה סיפק את התקציבים, הכספים, המזון – ושאר דברים שאין העולם יכול בלעדיהם. צבי "התאהב" מייד בעבודתנו ונצמד אלינו בחוזקה. להר עיבל הגיע בעונה השנייה ומאז לא נפרדו הדרכים: בכל שעה פנויה היה מופיע באתר ומצטרף לחופרים. מוחו היה הר געש של רעיונות. בלי הרף הרצה בפנינו בעיניים לוהטות. כשהיתה לו שעה פנויה אחר הצהריים היה מופיע, לבוש מכנסיים קצרים וסיגריה בידו, מתיישב ועוקב בעיניים מוקסמות אחר מיון החרסים. הוא גם נהג להיכנס לוויכוחים סוערים עם המתנדבים מהקיבוצים: על ההתנחלויות, על נצח עם ישראל, על ההיסטוריה. באותו יום, 15 באוקטובר, נכח גם הוא בדיונים הבלתי רשמיים; עתה חזר, חסר נשימה, עם המשנה בידו.

חלפו שנים מאז. עבר חלף הזמן, באו והלכו מאורעות, נעשתה היסטוריה. אבל את הרגע הזה לא ישכח מי שהיה שם. רגעים כאלה אינם חוזרים על עצמם. צבי חזר במרוצה עם ספר המשנה; שלושה או ארבעה בחורים בהו בו. הוא התיישב, נשם בכבדות ופתח את הספר בסדר קודשים. היה זה הפרק השלישי, העוסק בהלכות מזבח בבית המקדש השני בירושלים (במסכת מידות יש תיאור שלם של בית המקדש, הכולל את הפרטים הטכניים הקטנים ביותר).

הפרק השלישי נפתח כך…"המזבח היה שלושים ושתיים על שלושים ושתיים…" אבל לצד התיאור המילולי היה שרטוט מזבח העולה הגדול של הבית השני בירושלים, ששוחזר על־פי המשנה. להוציא כמה פרטים, היה השרטוט דומה לסקיצה שציירתי על הנייר כמה רגעים קודם לכן. המזבח במשנה היה רבוע (ולא מלבני כשלנו); למעלה במרכזו היה התפוח (ערימת האפר של הקורבנות) ובפינותיו – ארבע הקרנות. אל ראש המזבח הגדול עלה הכבש, רחב מזה שלנו. משני צדדיו של הכבש הגדול היו הכבשים הקטנים. שניהם עלו אל הסובב – היא המרפסת שהקיפה את המזבח.שני המבנים היו זהים: זהות ארכיטקטונית שנראתה במבט ראשון. הזהות הגדירה את המבנה בהר עיבל כמזבח והסבירה את החלקים שבילבלו אותנו: עתה ניתן לראות מהו סובב ומהו כבש כפול ומה ההיגיון שמאחורי כל העניין. היה רגע של שתיקה. הדמיון היה קרוב כל־כך שמשהו עמד בגרון היושבים בחדר. לאחר השתיקה פרצו צעקות: "היי" ו"הורא" ו"הידד". עמדנו על הרגליים, התחבקנו וצרחנו. חבורת גברים ונשים בבגדי עבודה יצאה מגדרה. לחלק מאיתנו עמדו דמעות בעיניים. היה קשה להבין את גודל הרגע. התיאור במשנה סגר את התמונה והסביר את כל העניין"

א"ז לא ציין באיזה הוצאה של המשנה היה אותו כרך חום של המשנה, אולם כל לומד משנה מבין מיד שהכוונה למשנה עם פירוש קהתי והרי העמוד עם תמונת המזבח מתוך משניות קהתי:

וממשיך א"ז ומספר, על ההתרגשות שאחזה במתיישבי שבי-שומרון והסביבה:

"בחוץ החלו להתקבץ אנשים. הם שמעו את הצעקות הבלתי רגילות באווירו של ערב הסתיו השקט. הם נכנסו אל החדר, שאלו קצת, לא הבינו. אחר כך הציצו בציורים – וראו את הדמיון. אנשי המדרשה והחופרים כאחד היו שותפים מלאים ללבטים, להיסוסים. כולם ליוו את החפירה בסקרנות ובשקיקה. עתה עברה ההתרגשות מאדם לאדם. הכול החלו לשוחח בהתרגשות וגם לצעוק. לעומד מן הצד היתה זו בוודאי תמונה מוזרה: משלחת ארכיאולוגית מדעית, רצינית וכבדת סבר בדרך כלל, יוצאת מגדרה, יורדת מן המסלול ופוצחת בקריאות הידד. כי מעבר לפתרון החידה המקומית – היה ברור שנתגלה דבר שסופו מי ישורנו. הרגשנו שקשה עוד להעריך את היבטי התגלית. שאנו עומדים על סף תקופה חדשה. אל המקום הזה הגענו בדי עמל, והיינו מוכנים אליו מבחינה נפשית. הרמזים על תגלית קרובה וחשובה – הלכו ונתרבו. התגלית גם לא ירדה כרעם ביום בהיר. להפך, היה זה מין קרשצ'נדו, שיאה של דרמה שנתפתחה לאיטה. הכול הוביל אל הרגע הזה בצריף, הבשיל והיה מוכן. ואולי גם זו היתה הסיבה לפורקן של הרגעים האלה. אם אכן נתגלה המזבח שמשה ציווה לבנות על הר עיבל; ואם מתאים המבנה לקטע חשוב במקרא, המתאר טקס מרכזי סביב המזבח, שבו ישראל "היה לעם" (דברים כז, ט) – כי אז מדובר במהפך: מהפך ביחס בין הארכיאולוגיה לחלקים הקדומים של המקרא. כבר באותו רגע, וביתר שאת אחר־כך, עברה בנו רגשה. היינו עוד רחוקים מהבנת כל המשמעויות הנובעות מכך, אך הלב עלה על גדותיו.

הלילה ההוא לא יישכח: ארוחת הערב והפעולות האחרות נתבטלו ואיש במחנה לא ישן. כל אנשי המקום – המתנדבים, הצוות, אנשי המדרשה, מתנחלים מהיישוב הגיעו דחופים אל החדר בצריף. במקום הצנוע הזה הצגנו את שני הציורים. לא היית צריך להיות איש מקצוע כדי להבין. הדמיון היה רב ואי־אפשר היה להתעלם ממנו. האנשים התבוננו בשקט, השוו, הסבו אלינו את עיניהם. מהבסיס הסמוך של חיל התותחנים שמעו כבר על התגלית. באו קצינים וחיילים, הסתכלו, לחצו ידיים. אחר כך טילפנו לאי־שם: בערב החלו להגיע מיישובים סמוכים. יצאו קבוצות קבוצות, הסתכלו לרגע, פתחו את התנ"ך. מחוץ לצריף ועל הדשא שמצפון לחדר האוכל של המדרשה הדליקו מדורה, ישבו בחבורות, התווכחו ואחר־כך שרו. את החנות הקטנה של היישוב פתחו לרווחה והביאו בקבוקי יין וכיבוד. סידרו על השולחנות כמו בחגיגה. דבר לא היה מאורגן בלילה הזה; לא פקודות ולא הנחיות. לקראת חצות התרבו הבאים: כמו הוליך עוף השמים את הקול. צריך להבין: רובם של האנשים הללו חיו ביישובי השומרון זה כמה שנים. התנאים היו קשים, חלוציים, ראשוניים. רובם גרו עם משפחותיהם הגדולות בקרוואנים צרים. האנשים הצעירים האלה התיישבו בשומרון מתוך רצון לשוב אל המקומות שבהם נוצר עם ישראל. עתה, כשנתגלה סימן ישיר לראשית העם, לא יכלו שלא לחגוג. להם כמו נתגשם חלום – ואני לא התכוונתי לזאת. ביקשתי רק לחפור את התנ"ך, ובלילה ההוא התבוננתי בהם בעיניים מורחבות. גם המתנדבים הנוצרים רקדו ושרו והתפללו. התברר שיש לתגלית משמעות רבה גם להם – אמריקנים ואוסטרלים ושוודים ועוד. הם אחזו את התנ"ך והתלהבותם היתה רבה. אפילו אנשי הקיבוצים, שחונכו על סוציאליזם ואחוות עמים, שגדלו על התנ"ך כאוסף של אגדות יפות ותיאוקרטיות – גם הם שמחו. כך עברו הערב והלילה של 15 באוקטובר 1983".

כפי שוודאי שמתם לב, למרות המעבר שעשה א"ז מספרות לארכאולוגיה – לא איבד את יכולת הכתיבה הספרותית שלו, ואכן הספר 'עם נולד' אף שעוסק ב'ממצא ארכיאולגי' כתוב ונקרא כספר מתח מרתק, ומומלץ לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של עם ישראל. א"ז זיהה את הממצא כמזבח בהר עיבל שאותו בנה יהושע בן נון ככתוב בספר יהושע פרק ח. כששמע הרב יואל בן נון על התגלית, ביקר כמה פעמים באתר וחקר אותו לעומקו במאמר מקיף שכתב  בשם "המבנה בהר עיבל וזיהויו כמזבח" ביסס  י. בן נון את זיהוי המזבח כמזבח שבנה י. בן נון, וטיפל בכמה בעיות שמעורר זיהוי זה מבחינה הלכתית. א"ז בספרו הנ"ל מצטט בעמ' 175-180 את עיקרי המאמר הנ"ל ומסכם:"ניתוחו של בן-נון הוא מאלף: בעוברו על המקורות התלמודיים הואה בודק, אחד לאחד, באיזה מידה מתאימות ההלכות המאוחרות למזבח שלנו…" אגב, למי ששואל את עצמו שם המשפחה "בן-נון" נבחר ע"י אביו של ר' יואל חבר האקדמיה העברית ללשון ומיסד מכללת שאנן למורים – ד"ר יחיאל בן נון (1911-1983) כעברות לשם משפחתו הקודם 'פישר' (=דייג) עפ"י ההנחה הפילולוגית שגם פירוש שם אביו של הושע – 'נון' משמעותו דג כפי הידוע לנו מהארמית.

א"ז לא היה טיפוס של "תחת גפנו ותחת תאנתו" וסמוך לסיום עונות החפירות בהר עיבל, החל בפרויקט גדול נוסף והוא זיהוי וחפירה של "מתחמי הגלגלים", הוא גילה כי בבקעת הירדן ובמורדות המזרחיים של השומרון ישנם  כ32 מתחמים מתקופת ההתנחלות בעלי צורת כף רגל. לאחר מחקר הוא הגיע למסקנה כי אלו אתרי פולחן ישראלים, וקישר אותם למקומות המכונים בתנ"ך 'גלגל' והסביר ששמם נובע מכך שהם בנויים משני עגולים (אליפסות)  כצורה של כף רגל. ע"ס השוואות לתרבויות שכנות הוא הגיע למסקנה שהצורה הנ"ל באה לבטא באופן סמלי מקום מקודש שבו כביכול האל מניח את "כף רגלו", ובכך פירש פירוש/ חדש את הביטוי 'עליה לרגל' כעליה למתחם הבנוי בצורת 'רגל' – את מחקרו ורעיונתיו הספיק לכתוב כספר מרתק גם הוא בשם 'כפות רגלי האל – איך גילינו את הגלגלים בבקעת הירדן'. א"ז נפטר בה' חשון תשע"ה, ונקבר עם הקביים שבעזרתם צעד בא"י לארכה ולרחבה. את מחקרו בענין 'מתחמי הגלגלים' סיים ערך והוציא לאור תלמידו הארכאולוג שי בר בספר בשם: כפות רגלי האל – איך גילינו את הגלגלים בבקעת הירדן (נ / 1.1 / 370- מכללה)

ונסיים ב'אפילוג' שכתב א"ז בסיום הספר 'עם נולד' שדומני שמהווה סוג של סכום מפעל חייו – ומאפיינת את אישיותו המיוחדת והשורשית של אדם זרטל ז"ל:

"עשר שנים חלפו מאז עונת החפירות האחרונה. האתר בהר עיבל, שרבים יצאו נגדו בחריפות, לא נשכח מלב; יותר ויותר אנשים מכל הדתות והאמונות נוהרים אליו. יש כאן מין תחיה חדשה: שוב החלו לעלות אליו לרגל. זה המקום היחיד הקשור ישירות למשה ויהושע – מנהיגי האומה ויוצריה. זה המקום שישראל היה בו לעם ושם קם המונותיאיזם המשוכלל – אמונה באל אחד שיש עמה גם תורת מוסר חדשה. אירוניה קטנה של ההיסטוריה: מדובר כאן בתגלית הקשורה לדת ופולחן; ועם זאת מסר חשוב של המזבח הוא הצורך להיוהר מקנאות דתית, מדעית ואינטלקטואלית. קנאות כזו, מעודנת מאחרות אך לא פחות מסוכנת, מצויה לעיתים בהיכלי המדע והאקדמיה: לא פעם קשה לאנשי הרוח להכיר בעובדות הסותרות את דעותיהם. בעשר השנים שחלפו לא הפנימו חלק מהם את התגלית ולא השכילו עדיין להפוך אותה לנכס צאן ברזל של ראשית ישראל. ההכרה הזו הופכת במהירות לנחלתו של הקהל הרחב; ואפשר שגם כאן יתקיים הפסוק "מפי עוללים ויונקים יסדתי עוז". לא פעם קרה שההכרה האקדמית הגיעה זמן רב לאחר שהעניין כבר נתקבל על־ידי אחרים.

ראוי להזכיר גם מסר נוסף – היסטוריה עושים ברגליים. כאשר מדובר בתהליכים סבוכים, שאירעו לפני זמן רב כל־כך, אין די בלימוד הטקסטים והעמקה במקורות. הארכיאולוגיה והאתנוגרפיה המודרניות מספקות לנו אמצעי מחקר רבים, אבל בלי לימוד המרחב קשה ליצור תובנות חדשות. הטופוגרפיה, הנוף, נוהגי חיים עכשוויים, המים והקרקע – אלה יכולים לקרב אותנו מאוד אל מי שחי אז. כדי להיכנס לנפשם ולמחשבתם של אנשי תקופת המקרא ראוי ללכת במשעולים שהלכו בהם. זו שיטת האנתרופולוגיה המודרנית – מן הדין שהתפישה הזו תתקבל גם במקצוע שלנו. המסר נשאר – הבחירה הנצחית בין טוב ורע. על יצירת ישראל. איש לא זכר עוד מה שקרה בין עיבל לגריזים, אבל חלפו מאות ואלפי שנים. מקום המזבח נשכח, אך נשאר הסיפור מי ייתן והעבודה שהצגנו כאן תהיה תרומה צנועה לבחירתו של כל אחד ואחד"

ולבסוף בחרתי להביא בפניכם את הרצאתו המרתקת של זרטל בפני קבוצת "מתנחלים" במרכז הארצישראלי בשדמה. ההרצאה המרתקת עוסקת בקצרה בתולדות חייו ולאחמ"כ בתגלית המזבח בהר עיבל ובקצרה גם על תגליותיו האחרות. מעבר להרצאה המרתקת עצמה ניתן להתרשם מאופיו החם, חוש ההומור האהבה העצומה לתנ"ך ולארץ ישראל  ולקשר האוהב שנוצר במשך השנים בין השמוצ'ניק בן החלוצים מקבוץ 'עין שמר' של הקיבוץ הארצי לבין ה'מתנחלים' מיהודה ושומרון. יהי"ר שיחסי הערכה וחיבה הדדים כאלו יאפיינו את מערכות היחסים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית. אכי"ר.

כזכור בתקופת מגפת הקורונה (ימ"ש) התעוררה בעיה לגבי יכולת קיום מנהג ההקפות בשמחת תורה, ולכן יצאתי לסובב ולהקיף מעט בספרים לבדוק מה מקור המנהג, והיחס אליו.
ישנו ספר שיצא לאור בתרכ"ב (1862) בשם: דברי קְהִלֹּת – המודיע מנהגי תפילות ק"ק פרנקפורט על המאין עליון יכוננה ושאר קהילות אשכנז ההולכות אחריה. ונוסף לכל מנהג טעמו בהערות מִשֶּׁלִּי , המחבר הוא: שלמה זלמן בן מ"ה אהרן יחיאל גייגר זללה"ה. הרב גייגר הנ"ל היה אחיו הגדול של אברהם גייגר שהיה מראשוני תנועת ההשכלה ומאבות הרפורמה.

במנהגי "שמחת תורה" כותב הרב גייגר בדברי-קהילות את הדברים הבאים:
וזאת לדעת: בפ"פ (=בפרנקפורט דמיין) ובכל המדינות הנוהגות מנהג אשכנז אין מקיפין בשמחת תורה עם ס"ת לא בלילה ולא ביום. אך עתה חדשים מרחוק באו להקיף בביהכ"נ כמנהג פולין לאור הנר, אבל אין זה דין ישן שדעת זקנים נוחה ממנו. כי הם אומרים "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש, ולא תחת החזן ולא תחת הרב, בתוך חבורה הנוהגת כשורה, ומחזקת התורה, הכתובה והאמורה, הלא מחכמי אשכנז גזורה: "לא תקיפו בשירה ובזמרה, כי זה מחוקי אנשי אמונה טפלה לעבודתם הזרה, ובארצכם לא תעשו כן בעבודתכם היקרה, הקדושה והטהורה, כי אם לכו בדרך הישרה". וגם אנכי מוסיף, להזהיר ולהטיף: אף אם החנווני מקיף, כל הישר הולך לא ילך אחריו להקיף, אך ילך בדרך אבותיו, וירבו ימיו ושנותיו"
בעותק הספר הנ"ל הנמצא בספריית הרב ישכר תמר זצ"ל שבספריית הישיבה, רשם הרב תמר את ההערה המדהימה הבאה (מצ"ב הצילום):
"שמעתי מאת הרב ליפנסקי ז"ל דומ"ץ דפפד"מ. שהמחבר התכוון להרה"ג רש"ר הירש ז"ל שיסד בזמנו הקהילה הנפרדת הידוע שנתפרסמה אחר זמן לתהילה, ורש"ר הירש היה זמן מועט חנווני או סוחר, והוא הנהיג הקפות בקהילתו, והמחבר שהיה מתנגדו קורא לו בלשון זה. ישכר תמר, תל אביב".

א"כ לפי דברי הרב גייגר מנהג ההקפות יובא מפולין ע"י הרש"ר הירש לגרמניה, והוא יוצא בחריפות נגד הבאת המנהג החדש, ואף רואה בו מנהג זר המושפע מחוקי עבודה זרה.
על דבריו אלו, יש להעיר מספר ההערות:
1) כמובן שהמנהג להקיף את הבימה ז' פעמים עם ס"ת, מושפע מהמנהג להקיף בהושענא רבא את הבימה עם ארבעת המינים. שהוא זכר למקדש. ומדוע להחשיבו כמנהג ע"ז?
2) לרב גייגר היה פשוט שמנהג ההקפות יובא לגרמניה מפולין, ואכן המקור להקיף עם סה"ת ז"פ הוא מהאר"י הקדוש ועם התפשטות קבלת האר"י הגיע לארצות המזרח ולמזרח אירופה. אולם יש מקורות עתיקים מימה"ב לכך שהיה מנהג להקיף את הבמה עם סה"ת פעם אחת גם במערב אירופה.

אחד המקורות החשובים ביותר לבירור מנהג אשכנז הקדמון, הוא ספר המנהגים לרבי יצחק איזיק מטירנא (נפטר בסביבות 1425) שבו הוא מתעד בעיקר את מנהג אוסטריך (יצא בהוצאה חדשה ע"י מכון ירושלים) הוא היה חברו של המהרי"ל שספר המנהגים שלו מהווה את המקור העיקרי למנהג אשכנז המערבי. במנהגי שמחת תורה כותב רבי יצחק איזיק מטירנא, את הדברים הבאים: "שחרית הש"ץ מתחיל נשמת… הלל וקדיש שלם, אתה הראית. וביש מקומות אומר אותה גם בלילה לפני הוצאת ס"ת. ומפקין כל ס"ת שבארון וש"ץ אומר שמע ישראל אחר גדלו ועומד אצל המגדול ואומר אנא ה' הושיעה נא כאמש רק שאין מסבב המגדול"

בספר הנפלא תולדות חג שמחת תורה שכתב הביבליוגרף אברהם יערי ויצא בהוצאת ממוסד הרב קוק (זמין באוצה"ח). הוא מעיר את ההערה הבאה: "מכאן משמע שבלילה באותן הקהילות שהוציאו הספרים גם בלילה, היו מסבבין את המגדל פעם אחת, כלומר, הוציאו את הספרים, עיקפו את המגדל, והכניסום מצד שני. ואילו ביום הוציאו הספרים עד למגדל ואמרו אנא ה' וכו, ולא סיבבו, כי הניחו שלשת הספרים לקריאת היום, והשאר חילקו לקהל לקריאה חבורות חבורות, כדי שהכל יוכלו לעלות לתורה. ואלו במקומו של ר' אייזיק טירנא, באוסטריא, לא הוציאו ספרי התורה בלילה כלל, כבימי רבו ר' אברהם קלויזנער".
אולם נעלם מעיניו של יערי, שמספר שורות לפני כן, כותב רבי יצחק איזיק טירנא עצמו: "שמחת תורה מעריב את יום השמיני. תפילה וקדיש כדאמש ואז מפקין כל ס"ת שבארון וש"ץ נוטל ס"ת אחת ומתחיל אנא ה' הושיעה נא אלהי הרוחות ב' או ג' חרוזות ומסבב את המגדל והעם עמו עם הס"ת… ואז גוללין ומחפשין וזאת הברכה בס"ת ראשונה, ובשניה בראשית, ובשלישית למוסף ביום השמיני בפנחס. ומנהג באלו המקומות לקרות כל הנדרים. ומזמרין זמירות"
דהיינו במקומו של רבי יצחק איזיק שחי באוסטריה היה נהוג לסובב עם הס"ת את הבימה פעם אחת בלילה. כלומר שהמנהג לסובב את הבימה עם סה"ת הוא קדום והיה נהוג במקומות מסוימים במערב אירופה, הרבה לפני שהאר"י ותלמידיו הנהיגו להקיף ז"פ.

ישנו מכון חשוב בשם: מכון מורשת אשכנז, בראשות הרב בנימין שלמה המבורגר שליט"א, השם לו למטרה לברר את מנהגי קהילות יהודי גרמניה, להראות את שורשם בהררי קודש, ולשכנע את צאצאי יוצאי קהילות אלו לחזור למנהגם המקורי. הם מוציאים לוח שנה עם כל מנהגי בית הכנסת, ושם במהדורת תשפ"א הם כותבים:
"ריקודים בתוך בית הכנסת לא היו נהוגים בדורות שלפנינו. מאז ימות רבותינו הראשונים נהגו באשכנז לצאת במחולות שיר לכבוד התורה, בשעות אחר הצהרים של שמחת תורה, סביב מדורה בחצר בית הכנסת, בלא לטלטל את ספרי התורה ובלא לקפץ עמם. היו עורכים שולחן לצד המחוללים וכל החפץ בכך היה מטיב את לבו במיני תרגימא ומשקה המונחים שם. בדורות האחרונים בטלה שמחה זו בצו השלטונות, שאסרו על עריכת מדורות מפני חשש דליקות ושריפות. מני אז לא היו מנהגי מחול קבועים בשמחת תורה בקהילות אשכנז. יש שלא רקדו כלל, ויש שבליל שמחת תורה יצאו במחולות באולמות מיוחדים, ויש שבאותו לילה עשו הקפות עם מחולות בבית הכנסת עם קריאה לילדים, זה בכה וזה בכה"
נמצאנו למדים שיהודי גרמניה ראו בטלטול ספר התורה והקיפוץ עמהם בזיון לס"ת (ואולי אף חוק ע"ז..) אולם שמחו לכבוד התורה במחולות סביב המדורה…
ונסיים, במנהג מיוחד שמצאתי שנהגו בקהילת וירצבורג אשר בגרמניה, ונרשמה בספר: לקוטי הלוי מאת הרב נתן במברגר רבה של וירצבורג. "בשחרית מדליקין כל הנרות בבית הכנסת, ואחר ההלל מוציאים כל הס"ת שבהיכל ומעמידין בתוכו נר. ועושין הקפות בס"ת ג' פעמים" וכן נזכר במנהגי בית הכנסת דקהל עדת ישראל בברלין שהיו נוהגים להקיף בלילה וביום ג הקפות. א"כ יש כאן מנהג נדיר ולא מוכר להקיף ג' פעמים! מה לדעתכם פשר המנהג? בשלמא ז"פ – כנגד הקפות של הושענא רבא, הקפות יריחו, ושבע המידות הבנין הקבליות: חג"ת נהי"ם. פעם אחת בלבד – לכבוד התורה ושכל הציבור יוכלו לראות (ואולי לנשק), ואולי גם כנגד הקפות של המזבח בימי החג הראשונים. אולם מה פשרם של ג' הקפות? מדוע דווקא ג' וכנגד מה?

ואם ב"יקים" ושמחת חג עסקינן. יסלחו לי היקים שבינכם, אבל אינני יכול שלא לסיים בסיפור המתקשר לנושא: יש לי גיס שאביו "יקה" אמיתי. הוא מספר שבפורים הוא יושב בסעודה לחוץ ומתבונן בשעון ואומר עוד 10 דקות לשקיעה ב"ה נשאר רק עשר דקות לשמוח…

לפני כשנתיים אירע לעם ישראל אסון כבד ב'שמחת תורה', מענין לציין שזה איננו הטבח הראשון שנערך ביהודים בעיצומו של שמיני-עצרת, וישנה אגדה על טבח נוראי שנערך ביהודי קרקוב בעיצומם של ההקפות, כפי שמספר הרב יהודה לייב פישמן מימון זצ"ל בספרו 'חגים ומועדים' ( ל / 1.6 / 014):

מנהג שכזה לבטל לחלוטין מחצית מההקפות לתמיד, מתאים יותר לגלות שבה "ערבה כל שמחה" וברור שאיננו רוצים להנהיג כמותו כאן במדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו, אולם בקהילות שונות נהגו בשנה העברה ואולי ינהגו כך גם השנה להקדיש את אחת ההקפות או חלקה לזכר נרצחי טבח שמחת תורה תשפ"ד הי"ד. ויהי"ר שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו ונוכל לשמוח כראוי לכבודה של תורה "כי היא לנו עוז ואורה" בשבע הקפות מלאות ושמחות כנהוג ברוב קהילות ישראל זה מאות בשנים. ומכיוון שביו"ט אסור לצלם, ומאחר ובקהילות אשכנז המערבי לא נהגו את מנהג ההקפות השניות (מנהג שהתחדש בארץ עפ"י האר"י) אני נאלץ לערוך תפנית של 180 מעלות ולסיים בסרטון ההקפות השניות בחסידות 'תולדות אהרן'.

חג שמח, ובשורות טובות.

חזרו למשובי הסטודנטים על הקורס בעת שנלמד לאחרונה, ושאלו את עצמכם:

• אילו נקודות חוזקה חזרו בהערות? מה אפשר לשמר?
• האם המשוב מתאים לתחושה שלי ביחס לקורס? מה אוכל ללמוד על ההוראה שלי מהמשוב?
• אילו נקודות היו פחות מוצלחות? מה נרצה להתאים או לשנות?

המלצה יישומית:

• קראו את המשובים לצד סילבוס השנה החדשה. סמנו לעצמכם נושא אחד שתרצו לשנות השנה: במבנה ההוראה, בהערכת הלמידה, בקשר עם הסטודנטים ועוד. שינוי קטן, אם הוא נעשה מתוך הקשבה, מוביל לעיתים להשפעה גדולה על חוויית הלמידה.

מה ניתן ללמוד מניסיונם של אחרים?

לעיתים יש שיעור בקורס או מהלך הוראה שהיינו רוצים לדייק או לשפר. מוזמנים להתרשם מניסיונם של

ד"ר איתמר ברנר על השיעור הקשה בקורס

פרופ' עדן הכהן על שינוי שיעור בלמידה מרחוק

מעבדת החדשנות הדיגיטלית שלנו לשירותכם!

מחלקת הלמידה הדיגיטלית במערך הוראה ולמידה, פיתחה בוטים מבוססי AI שנועדו לתת מענה לצרכים פדגוגיים שונים. תוכלו להיעזר בבוטים הללו ובאותה הזדמנות גם להתנסות בשימוש בבוטים:

בוט “מטקסט ללמידה פעילה” – שילוב למידה פעילה בשיעור מבוסס טקסט

אם אתם מלמדים קורסים מבוססי מאמרים או טקסטים עיוניים, זהו הבוט בשבילכם. “מטקסט ללמידה פעילה” עוזר לפתח מהלך הוראה המשלב פעילויות למידה שונות תוך שמירה על הסגנון האישי של המרצה.

מה תקבלו?

• הצעות להפעלות מגוונות בכל שלב של השיעור: החל מפתיחה מעניינת לשיעור, דרך דיון ותרגול, ועד סיכום משמעותי.
• כלים להפיכת קריאה לדיון, והבנה ליצירה.
• רעיונות מותאמים לתוכן הספציפי שלכם.

הבחירה וההתאמה נשארות בידיים שלכם – הבוט רק מציע דרכים חדשות לחשוב וליצור.

לכניסה לבוט:
https://chatgpt.com/g/g-BHR2vjz13-dkny-shylvb-lmydh-p-ylh-bshy-vr-hmbvss-l-tqst

בוט “מַטָלַאִי” – עוזר הערכת מטלות בינה מלאכותית

אם יש לכם מטלות בקורס, ואתם שואלים את עצמכם האם הן רלוונטיות לעידן הבינה המלאכותית, תוכלו להיעזר בבוט שלפניכם.

מה תקבלו?

• ביחס למטלה קיימת: בדיקה כיצד סטודנט עשוי להשתמש בבינה מלאכותית במענה למטלה, זיהוי נקודות לשיפור שמקדמות חשיבה עצמאית ויצירתית.
• פיתוח מטלות עמידות ל AI.

לכניסה לבוט:
https://chatgpt.com/g/g-681c898dbd1081918bdd75aa134228ae-matalaiy

• פעילות היכרות קצרה – יוצרת תחושת ביטחון, שייכות ולכידות לקורס ולמכללה.
  • אם קבוצת הלומדים מכירה משנים קודמות ניתן להעמיק את ההיכרות ולהציב מטרות חדשות כיחידים וכקבוצה.
  • חשוב לאפשר יצירת קשרים בין הסטודנטים לבין עצמם ולסייע ביצירת לכידות כקבוצת למידה, ובפרט לאור היעדרות צפויה של משרתי/ות מילואים.

• הצגת הסילבוס ותיאום ציפיות בנוגע לדרישות הקורס – מומלץ להשתמש בסילבוס כמפת חשיבה ותכנית ניווט של הסטודנט לקורס ובפרט למי שייעדרו עקב שירות מילואים.
  • מבט-על על תכני הקורס: הצבת שאלות מסקרנות לנושאים שיילמדו במהלך השנה.
  • ידע ומיומנויות שילמדו: עם מה הלומדים יצאו מהקורס? כיצד ייסייע להם בכלל ולהוראה בפרט?
  • שיטת הלימוד בקורס: מה תהיה המתודה המובילה בקורס?
  • הערכה: כיצד יינתן ציון הקורס? ממה תורכב ההערכה המעצבת בקורס? מהי ההערכה המסכמת?
  • תקשורת: כיצד ניתן ליצור קשר עמכם? שעות וימים? הצגת ערוצי התקשורת והפנייה אליכם, קביעת נורמות המענה (כיצד לפנות אליכם, תוך כמה זמן תחזרו לפניות ועוד), שעות קבלה ועוד.

• שימוש בבינה מלאכותית – מומלץ לשוחח באופן גלוי על השימוש בבינה מלאכותית ללמידה ולהערכה, לדון ביתרונות ובחסרונות לתאם ציפיות ולקבוע כללים בקורס.
  • הציגו את מדיניות המכללה לשימוש בבינה מלאכותית המופיע באתר המכללה בקישור הזה
  • הציגו את עמדתכם ואת כללי השימוש בקורס לרבות הצהרת שימוש בבינה מלאכותית כפי שמופיעה במדיניות המכללה. מומלץ בחום להשתמש בהצהרת השימוש בבינה מלאכותית ככלי לפיתוח אוריינות בינה מלאכותית ולעודד את הלומדים לחשוב כיצד השתמשו בבינה ומה למדו מכך.
  • ניתן להכין אמנת שימוש כיתתית משותפת ולקבוע את כללי המותר והאסור.
    עיינו במערך שיעור לדוגמה על הדילמה של הבינה המלאכותית שהכינו צוות פיתוח הקורס "אקדמיה בתיכון – לומדים מלכים בהרצוג" נועה דוקוב ושרוני רוזנר.

• השבוע הרביעי– הסבירו לסטודנטים את הרציונל של שבוע הלמידה מרחוק וכן הציגו מהי מתכונת הלמידה והדרישות מהלומדים בשבועות אלה.
  • מומלץ להסביר כיצד תתקיים הלמידה בשיעור סינכרוני ובשיעור א-סינכרוני ואת ההבדל בין השניים.
  • מומלץ להציג את מיומנויות הלמידה העצמית והמוכוונות העצמית ללמידה שיבואו לידי ביטוי בלמידה מרחוק. חשוב מאד להדגיש את חשיבותן של מיומנויות אלה למורים לעתיד שכן הלמידה מרחוק הופכת כלי מצוי ושכיח בארגז הכלים של המורים.
  • מומלץ לעודד את הלומדים להשתמש בלוח האקדמי ולסמן את שבועות הלמידה מרחוק ולהיערך בהתאם.
  • המלצות לשיעור הרביעי תוכלו למצוא כאן

• התייחסות למשרתי/ות המילואים: אילו יחידות ותוצרי למידה הם חובה לכל הסטודנטים? ומאילו יחידות ותוצרי למידה משרתי/ות המילואים יקבלו פטור? מי מוכן לסכם את השיעורים ולהעביר את הסיכום לטובת מי שייעדר מהשיעור? אולי תורנות בין הסטודנטים? 
• לאור הכמות הגבוהה של מגויסים במכללה, ובפרט סטודנטים המשרתים בפרקי זמן ארוכים מאד, חשוב לערוך תיאום ציפיות וליצור בהירות ביחס לחובות הלמידה ולסייע ללומדים בניווט הלמידה בקורס.

ואיך אפשר בלי: כיצד להיעזר במודל שפה של בינה מלאכותית לקבל רעיונות לפעילות פתיחה מעניינת?

ניתן להיעזר בכל מודל שפה שנוח לכם (Claude, copilot, Gemini או chatGPT)

פרומפט לדוגמה

שלום, אני מרצה במכללה להכשרת מורים, מלמדת קורס בחוג ל_____שעוסק ב_____________. אני מחפשת רעיון לפעילות פתיחה בשיעור הראשון בסמסטר שתסייע לי ליצור הכרות בין הסטודנטים לבין עצמם וביני לבינם וגם תאפשר להם ליצור קשר ראשוני כקבוצת למידה. בכיתה ילמדו כ 15 סטודנטים ואני רוצה להקדיש לכך בין 10-15 דקות. הייתי רוצה שהפעילות תצא מתוך עולם התוכן של הקורס שלנו וגם תאפשר לכל סטודנט להציג את עצמו בשמו. תציע לי בבקשה פעילות כזו

לקריאה והרחבה נוספת על עקרונות מנחים לתיאום ציפיות תוכלו לקרוא כאן באתר "לב לדעת"

בית ישיבת 'הר עציון' מבכים מרה את הסתלקותה של הרבנית מרים עמיטל זצ"ל – בשנת הצ"ח לחייה.

בשיחה מרתקת ויחודית שמסרה הרבנית מרים ז"ל לפני תלמידי הישיבה (המצורפת בסוף הפוסט) היא הציגה את סבתא הרבנית 'בילה הינדה' כדמות שהשפיעה יותר מכל על עיצוב אישיותה. הרבנית 'בילה הינדה'  הייתה בתו של הנגיד הרב שרגא פייבל פרנק זצ"ל דמות מופלאה של ת"ח וגביר בעל מפעל לעורות ועשיר גדול  תלמיד קרוב של ר'  ישראל סלנטר  זצ"ל מחזיק תורה ומוקיר רבנן. הוא נפטר בגיל 43  וציווה בצוואתו שישיאו את ארבעת בנותיו לת"ח חשובים, ואכן האלמנה קימה את הצואה והשיאה את ארבעת בנותיה לת"ח גדולים וביניהם רמ"מ עפשטיין ר"י סלבודקה-חברון  ורעו רבי  איסר זלמן מלצר זצ"ל שנשא את הרבנית 'בילא הינדה'. לא אכתוב כאן הכל כי אני ממליץ לשמוע  את הסיפורים מהרבנית עמיטל עצמה בשיחה הנ"ל. אומר רק שהרבנית 'בילא הינדה' הייתה אישה חריפת שכל ומשכילה וידעה תנ"ך ע"פ, וקימה בעצמה 'חכמת נשים בנתה ביתה' בכך שלא רק עמדה לימין בעלה הגדול בכל מפעליו אלא גם ידעה לדחוף ולנווט את הדברים כך שאכן  יוכל למצות את כשרונותיו ולהפיץ את תורתו, כפי שמסופר בספר 'בדרך עץ החיים' אודות רא"ז שכתב הרב ידעאל מלצר ז"ל אחיה של הרבנית מרים:

"מפני מה הדפיס את ספרו אבן האזל? מספר רבי שמשון אפשטין נכדו של הגאון רבי משה מרדכי אפשטין זצ"ל שבמסיבת ארוסיו השתתף אף רבנו וסיפר כיצד כתב את ספרו הגדול אבן האזל על הרמב"ם. כאשר יצא הכרך השני של הספר 'לבוש מרדכי' מאת גיסו הגאון רבי משה מרדכי אפשטין שאלה אותו רעייתו הרבנית בילא-הינדא: מפני מה אינו כותב אף הוא ספר? השבתי לה כך: שלי אין חידושים ואין לי מה לכתוב.  "כיצד זה יתכן לאחר שנים כה רבות שהנך ראש ישיבה עדיין אין לך חידושים משלך"? הוסיפה ושאלה הרבנית בילא הינדא. "אמנם יש לי חידושים, עניתי, אבל מעטים הם, זעיר פה זעיר שם ולכדי ספר לא יגיעו" "אם כך" עמדה הרבנית בילא הינדא על דעתה "תדפיס את מה שיש לך ויהא זה אפילו גליון דפוס אחד בלבד, וכאשר תוסיף ותחדש תוכל להדפיס מדי פעם גיליון דפוס נוסף, ובמשך הזמן יהא זה ספר גדול רב כמות ורב איכות". שמעתי בקול רעייתי הוסיף וסיפר רבנו, והדפסתי גיליון דפוס אחד, ולאחר מכן המשכתי והוספתי עד אשר יצא ספרי 'אבן האזל' הכל בזכותה של הרבנית 'בילא הינדא'! כעת הנני נוהג להשיא עצה זו אף לאחרים אם אין בידך חידושים כדי ספר הדפס לפחות גליון דפוס אחד, וכאשר יהיו בידך עוד חידושים הדפס גם אותם וכך בסופו של דבר תחבר ספר שלם" סיים רבנו את דבריו.

הרבנית לא נתנה רק את הדחיפה הראשונית, אלא גם הייתה מעתיקה את כתב ידו הקשה של רא"ז במכונת כתיבה ומתקינה אותם לדפוס. ומספר ר' טוביה פרשל שהיה מפקד בהגנה במלחמת השחרור, שבזמן המלחמה רא"ז נפצע ברגלו מפגז (הוא היה בן 77!) והרב והרבנית ירדו זמנית לפ"ת להחלמה ומנוחה, "הרבנית הייתה עסוקה ביישור ניירות עטיפה על מנת שיוכלו להמשיך ולכתוב את דברי התורה, מכיוון שנייר הכתיבה אזל מן השוק".

וסיפור מופלא נוסף אודות הדפסת 'אבן האזל' שגם בו הייתה מעורבת הרבנית 'בילה הינדה' מסופר בספר 'אדרבא' שבהוצאת 'דרש'ו:

"גדולי ישראל שבכל הדורות היו ידועים במידת הרחמים שלהם, וברגישותם הגדולה לצרכי הזולת ולרגשותיו. הרב ישראל ליוש בסיפור נפלא על מידותיו הנאצלות של הרב איסר זלמן מלצר זצ"ל:

רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל, היה דודם של שלשה מראשי ישיבת חברון – רבי אהרן כהן, רבי יחזקאל סרנא ורבי משה חברוני. בהלווייתו של רבי איסר זלמן, עמד רבי משה חברוני ובקש לספר ספור מדהים, על אהבת התורה של דודו:

בארץ ישראל התנהל באותה תקופה, מאבק עקוב מדם בין האנגלים לבין המחתרת היהודית. בזמנים מסוימים הכריזו האנגלים על עצר – אסור לצאת מהבית בלילה, החל מהשעה שש בערב ועד השעה שש בבקר. חיילים בריטים פטרלו ברחובות, לפקח על ביצוע העצר. כל אזרח שנמצא מסתובב ברחוב, נלקח למעצר או – אם נראה חשוד ומסוכן – אפילו נורה על ידי החיילים.

בשעת לילה מאוחרת ישב רבי משה חברוני בישיבה ולמד. השעה הייתה שתים בלילה, כשנשמעו דפיקות על הדלת. הוא נבהל ונחרד, הבריטים באים! מה הם מחפשים בישיבת חברון? הם חושבים שמישהו החביא כאן 'סליק' של נשק?!

מה יהיה? הוא בכלל לא יודע אנגלית, ואין לו דרך לתקשר איתם. הוא התפלל מעומק לבו, וביקש מה' שיעזור לו. אחר כך ניגש אל הדלת, ושאל בקול קצת רועד: "מי שם?". ואז הוא שמע קול עונה לו באידיש: "דער פעטער" (- הדוד). – הדוד??

בתחושת רווחה גדולה הוא פתח את הדלת, ורבי איסר זלמן מלצר נכנס פנימה.

"למה הגיע הדוד פתאום לישיבה?", תהה רבי משה חברוני. "והרי יש עצר, ומסוכן להסתובב בחוץ!". אמר לו הדוד, רבי איסר זלמן: "ישבתי בבית עם רמב"ם קשה, והייתי זקוק בדחיפות לתירוץ על הקושיה. את מי יכולתי לשאול בשעה כל כך מאוחרת בלילה? אמרתי לאשתי: 'ר' משה חברוני, האחיין שלנו, וודאי אינו ישן עכשיו. הוא יושב בישיבה ולומד. אלך אליו, ונלבן יחד את הקושיה ברמב"ם'".

"הדוד טרח ובא בשעה שתים בלילה, בעיצומו של עצר, מאחר שלא היה יכול להישאר בלי תירוץ על הקושיה!"

"עמדתי נדהם מגודל אהבת התורה של הדוד", אמר רבי משה חברוני בהספדו. "הוא טרח ובא בשעה שתים בלילה, בעיצומו של עצר, מאחר שלא היה יכול להישאר בלי תירוץ על הקושיה! לאחר מכן", המשיך רבי משה וספר בהספד, "רבי איסר זלמן הסביר לי את הקושיה האדירה שהציקה לו. התפללתי לה' שיאיר את עיני, ואמרתי תירוץ. רבי איסר זלמן מלצר היה מאושר.

"הוא פנה ללכת, אבל אני הפצרתי בו: 'דוד, בבקשה תישן כאן! מסוכן לצאת עכשיו לרחוב!'. – 'אני צריך לכתוב את החידוש', הוא אמר. – 'בסדר, אפשר לכתוב כאן!'. – 'לא, אני צריך לכתוב במחברת שלי. אני לא יכול לכתוב כאן, רק בבית'. "החלטתו הייתה נחושה, ומה יכולתי לעשות?! "ראו מה זאת אהבת תורה! ראו עד היכן התמדתו המופלאה של רבי איסר זלמן מלצר!" את כל זה סיפר רבי משה חברוני בשעת ההלוויה.

ב'שבעה', כשבא רבי משה לנחם את הדודה הרבנית, הזכירו בני הבית את הספור שספר בהספד. אמרה לו הדודה: "לא כך היה המעשה". "לא כך היה?", תמה רבי משה חברוני. "והרי בעיני ראיתי ובאזני שמעתי. הוא בא אלי בעיצומו של העוצר…". "נכון", אמרה הדודה, "הוא בא אליך בעיצומו של העצר, אבל כל המעשה שונה לחלוטין. אתה סיפרת את הספור, כדי ללמד על אהבת התורה של רבי איסר זלמן ועל התמדתו. את זה כולנו כבר יודעים, גם בלי הספור שלך. הספור מראה את שבחו בענין אחר". וכך ספרה אשתו של רבי איסר זלמן מלצר, על פשר אותו מעשה:

"רבי איסר זלמן כתב את חידושי התורה שלו, ואני סייעתי לו לסדר את הכתבים. הוא רצה מאד שהספר יצא לדפוס, ואני רציתי בכך עוד יותר ממנו. הבעיה הייתה, שבגלל קצב ההדפסה האיטי ובגלל העומס, בעלי הדפוס אמרו שרק בעוד חמש שנים יוכלו להדפיס את הספרים! זה היה מצער מאד, שהרי עולם התורה זקוק לספרים של ר' איסר זלמן!

"יום אחד הודיעו לי מבית הדפוס, שמישהו ויתר על ההדפסה שלו. 'אם תביאו לי את הכתבים של ר' איסר זלמן עד מחר, בשמונה בבוקר, הכתבים יכנסו מיד לדפוס. אבל אם תבואו בשמונה וחמש דקות, התור ייתפס, ותחכו עוד חמש שנים', כך הודיע בעל בית הדפוס".

בלילה הגיע ר' איסר זלמן לביתו, והרבנית ספרה לו בשמחה גדולה, שהכתבים יכנסו לדפוס למחרת בבוקר. הכל כבר מוכן ומאורגן, אין שום מניעה להביא את הכתבים להדפסה. פתאום החוויר רבי איסר זלמן. "מה קרה?", שאלה הרבנית בדאגה. "את יודעת, שהכנסתי לספר קושיה ותירוץ של ר' אהרן כהן, וגם קושיה ותירוץ של ר' חצק'ל סרנא, ורק את ר' משה חברוני לא הכנסתי"."נו, ולכן? מה הבעיה? ר' משה חברוני הרי לא יקפיד, הוא עניו גדול…"

"אני לא יכול לפגוע פגיעה כזו", אמר רבי איסר זלמן. "אני לא אדפיס את הספר בלי קושיה של ר' משה".הרבנית בילה הינדא כמעט התחילה לבכות, אבל רעיון גאוני נצנץ ועלה במוחה. "תיגש לר' משה חברוני, ותשאל אותו על תירוץ לקושיה ברמב"ם, על אף שאתה כבר יודע את התירוץ. תמחק את התירוץ שאתה כתבת, ותכניס את התירוץ שלו – שיהיה זהה לשלך – ל'אבן האזל'". בשעה שתים בלילה הגיע ר' איסר זלמן מלצר אל ר' משה חברוני, כדי לשמוע ממנו תירוץ לקושיה, ולהכניס ל'אבן האזל', כדי שלא יהיה חשש של פגיעה בר' משה…

כזכור, היה באותו לילה עצר, אבל העצר לא הפחיד את ר' איסר זלמן מלצר. הוא בא אל ר' משה חברוני עם 'רמב"ם קשה'. הוא אמר, שלא היה יכול לישון בלילה, והייתה זו האמת לאמתה, וכי היה יכול לישון בעת כזאת?! הן הדפסת הספר תלויה ועומדת על חוט השערה, ובשום אופן אי אפשר להוציא את הספר, אם תהיה בכך פגיעה ח"ו בר' משה. לאחר שהציג ר' איסר זלמן מלצר בפני ר' משה חברוני את הקושיה האדירה, וקבל ממנו את התשובה, שכבר חידש בעצמו לפני כן, הוא מהר אל ביתו. צריך היה לערוך את הדברים מיד, שבשעה שמונה בבוקר כבר יהיו הכתבים בדפוס…

"ר' איסר זלמן היה מתמיד גדול מאד", אמרה הרבנית בילה הינדא, "אבל הוא לא היה רק מתמיד, הוא גם היה 'מרחם על הבריות'. מאמצים גדולים מאד עשה ר' איסר זלמן כדי להיזהר מכל חשש של פגיעה ח"ו בזולת".

הדמות השניה שהשפיע עמוקות על מסלול חייה של הרבנית היה אביה הרב צבי יהודה מלצר זצ"ל  הוא  נולד להוריו רא"ז והרבית בילה הינדה בליטא ב1899 ולמד בישיבת ראדין אצל ה'חפץ חיים' ובישיבת נובהרדוק שם דבק ברבו המובהק 'הסבא מנובהרדוק' הרב יוסף הורוביץ זצ"ל.

על דמותו המוסרית המיוחדת סיפר לימים נכדו הרב יואל עמיטל שליט"א (בנם של מורנו הרב והרבנית עמיטל) במאמר שכתב עליו בתוך הספר: דמויות מופת בציונות הדתית : אישים ופועלם, תש"ח-תשס"ח. בעריכת הרב צבי שינובר. (מ / 2.3 / 24):

"בימי מלחמת העולם הראשונה, לוותה אמו סכום כסף גדול מאוד על מנת לקנות עבורו תעודת שחרור מן הצבא. כאשר חזר לישיבת נובהרדוק שם למד, פגש ברכבת בחור אשר לא היה מוכר לו שנסע ללמוד בישיבה ללא תעודת שחרור. שאל אותו הרב מלצר כיצד הנך נוסע ללא תעודת שחרור מן הצבא, והרי זו סכנת נפשות? קח בבקשה את תעודת השחרור שלי. לכתחילה סירב הבחור באמרו שהוא באמת יצא מכלל סכנה, אבל אתה ר' צבי יהודה מסכן בכך את חייך, בסופו של דבר שכנעו הרב מלצר לקחת ממנו את תעודת השחרור ובכך הכניס את עצמו לסכנת נפשות".

בהיותו כבן כ"ב פגש אותו הרצי"ק,  ובאגרת ששלח לאביו הראי"ה ביום כ"ז לחודש אלול תרפ"א (לפני 104 שנים בדיוק!) והתפרסמה לאחרונה בספר 'צמח לצבי' ח"ב (ט / 8.25 / 011), הוא מביע את התרשמותו מאישיותו של 'בן הרב מסלוצק' הלא הוא הרצ"י מלצר:

"ביום א' דנא זכינו ונתעודדנו ששלח לנו המל"ח (=המיועד להיות חותי) הרב שליט"א ע"י בן הרב מסלוצק הרא"ז מלצר, הצעיר המצוין בדעת תורה וירא"ה בעדינות נפש ושכל טוב ומוכשר לקבל טהרה ורוממות רוח מקודשת"

בהגיע לפרקו נשא את הרבנית סוניה בתו של הרב צבי שטיינמן זצ"ל (1865-1947), ויחד עם הוריה עלה לא"י. בארץ התמנה חותנו לרבה של 'רחובות' והוא עצמו לרבה של 'פרדס חנה'.

וממשיך ר' יואל עמיטל ומספר:

"בבואו למושבה לא היה מנין לתפילת שחרית ולא הייתה פעילות דתית מיוחדת במשך ימות השבוע. הרב ארגן בכל יום מנין לתפילת שחרית, וכן ארגן שיעורי תורה לגברים ולנשים. את משחקי הכדורגל שהיו בשבתות במרכז המושבה הצליח להפסיק.על מנת לחזק את היהדות במקום יסד הרב מלצר את ישיבת "קלוצק", שהייתה ישיבה גבוהה בה למדו כשלושים בחורים וביניהם מהמעולים בין בני הישיבות באותם הימים, לאחר שנים אחדות ראה שיש צורך לפתוח ישיבה עם לימודים תיכוניים דבר שהיה חידוש גדול בארץ ייסד יחד עם ישראל סדן והרב יהושע יגל את "מדרשית נועם".

הרצ"י מלצר עמד בפני החלטות לא פשוטות לגבי החינוך במושבה ועוד והצליח לשנות לטובה את אופיה הרוחני של המושבה. בתש,ז לאחר פטירת חותנו נבחר הרצ"י מלצר לכהן תחתיו כרבה הראשי של רחובות, שם  יסד את 'ישיבת הדרום' ואת בית הדין המקומי בניגוד לדעת הממונים במשרד הדתות.

נושא החינוך הדתי והתאמתו לצרכי הדור העסיקוהו ביותר, כפי שמדגיש ר"י עמיטל בהמשך המאמר:

"בראות הרב שאנשים שולחים את ילדיהם לבתי ספר שאינם דתיים מתוך טענה שבבתי הספר הדתיים רבים מן המורים אינם מוסמכים, הקים הרב מלצר סמינר למורים שבו המשיכו את לימודיהם בוגרי הישיבות התיכוניות מכל רחבי הארץ. ביזמת חתנו, הרב יהודה עמיטל, אז ר"מ בישיבת "הדרום" וכיום ראש ישיבת ההסדר "הר עציון" הגיע לסיכום עם משרד הביטחון על שילוב שרות צבאי עם הלימודים בישיבה ובסמינר, לימים נקרא שמו: "הסדר".

הרצ"י מלצר היה עצמאי בדעותיו הוא היה 'ציוני' ולא נרתע להצטרף לרבני הפועל המזרחי, למרות שאביו הגרא"ז מלצר היה יו"ר מועצת גדולי התורה של 'אגודת ישראל'.

אני ממליץ לקרוא את מאמרו הנ"ל של הרב יואל עמיטל בשלמות.

אז כפי שראינו, לרבנית מרים היו שרשים עמוקים בעולמה של תורה כנכדת אחד מגדולי הדור רא"ז מלצר זצ"ל, ורקע עמוק מאביה הרצ"י מלצר בהבנת צרכי הדור והשעה וההיענות להם. בדומה לסבתא הרבנית 'בילה הינדה' הקדישה חלק חשוב בחייה לתמיכה לעידוד וסיוע במסירות נפש לבעלה הגדול מורנו הרב יהודה עמיטל זצ"ל – במפעל חייו הקמת ישיבת הר עציון והובלתה. אולם בנוסף הייה לה גם 'מפעל חיים' משלה. היא הייתה מורה לגיל הרך במשך עשרות שנים בעיקר בבית הספר הממ"ד ציון עזרי שבשכונת מגוריה – גבעת מרדכי בירושלים. היא היתה מסוג ה'מורות לחיים' והיו מתלמידיה ששמרו על קשר איתה עשרות שנים לאחר מכן בהיותם בעלי משפחות ואף סבים וסבתות. בנוסף להיותה מחנכת 'המציאה' כמעט 'יש מאין' את לימודי התאטרון והדרמה בבתי הספר, ואת ה'טיפול' הרגשי באמצעות ספרות ואומנות. כילד בגבעת-מרדכי זכיתי ללמוד אצלה ב'חוג דרמה' ואני זוכר בערגה את השעות הקסומות שבה הייתה מקריאה לנו ספרים כגון: הנסיך הקטן, העץ הנדיב וכדומה ומשוחחת אתנו על רגשותינו בעקבות הקריאה, ולאחמ"כ נותנת לנו להמחיז ולהציג הצגות בעזרת תאטרון בובות ודרמה. במובנים רבים היא 'הקדימה את זמנה' ותחומים כאלה שהיום נלמדים בסמינרים כמקצוע מסודר – היא לימדה ויצרה מתוך אינטואיציה פנימית בריאה. במשך שנים הכינה הרבנית את המקראות בספרות לגיל הרך לחינוך הממלכתי והממ"ד ויחד עם חברתה – רבקה גלעדי. ואני מצרף את עמוד התוכן של אחת המקראות שבו ניתן לראות את ה'מגוון' המענין של החומר אותו בחרו העורכות להביא בפני התלמידים.

הגמרא בתענית דף  ט אומרת:

"רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר – בזכות מרים, עמוד ענן – בזכות אהרן, מן – בזכות משה; מתה מרים – נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן"

משנסתלקה הרבנית מרים – נסתלק 'באר' של חכמה עמוקה אהבת תורה וחסד חינוך ואהבת הבריות, אבל בעז"ה צאצאיה הרבים ותלמידיה הישירים והעקיפים בישיבת הר עציון – יחזירו את ה'באר' בעזרת עבודה קשה והליכה בדרכה של הרבנית מרים ע"ה – זכותה תגן עלינו.

וכעת חובה עליכם לצפות בדברי הרבנית עצמה בשיחתה לפני תלמידי הישיבה, המספרת ברגישות וחן את על שורשיה ועל הקמת 'ישיבת הר עציון' וימיה הראשונים – שנה טובה וכוח"ט.

מפגש ושיח עם הרבנית מרים עמיטל – תמוז תשע"ח.

ולבסוף בהקלטת ה'הספדים' בהלויתה של הרבנית:

1. כלי למרצה לתכנון וניהול הקורס: הסילבוס מסייע לתכנן את מהלך הקורס, לקבוע לוחות זמנים ולנהל משאבים ביעילות. ניתן להוסיף לסילבוס טבלת תכנון הלמידה, הכוללת את מהלך כל שיעור, המטלות ותאריכי ההגשה ולפרסמה באתר הקורס ובערוצי תקשורת נוספים. כמובן שניתן לעדכן את הטבלה לפי הצורך.
2. כלי פדגוגי:
   • מפת חשיבה ליצירת הקשרים בין נושאי הקורס: מעבר לרשימת נושאים, הסילבוס משקף את מבנה הידע בתחום ואת הקשרים בין הנושאים השונים. באמצעות ארגון הנושאים בסדר לוגי ויצירת קשרים ביניהם, הסילבוס מציג את "התמונה הגדולה" של הקורס ומסייע לסטודנטים להבין את ההקשר הרחב של הנושאים הנלמדים. בתחילת יחידת הוראה חדשה והצגת נושא חדש, הפנו את הלומדים לסילבוס וסייעו להם ביצירת הקשר שבין הנושא הנלמד לתמונת הלמידה בקורס.
   • כלי למידה לסטודנטים: הסילבוס מציג את שיטות ההוראה, הלמידה וההערכה ומסביר כיצד הן תורמות להשגת מטרות הקורס. למשל, ניתן לפרט בסילבוס את סוגי הפעילויות שיתקיימו בכל שיעור (הרצאה, דיון, תרגול מעשי וכו') ולהסביר כיצד כל פעילות מקדמת את מטרות הלמידה.
3. כלי תקשורתי – חוזה בין המרצים לסטודנטים: הצגת הסילבוס בתחילת הקורס, ועדכונו באופן שוטף מסייעת לתיאום ציפיות מדויק עם הסטודנטים. הם יודעים בדיוק מה מצפה להם בכל שיעור, מה יילמד, מה מבנה ההערכה, ומהם תוצרי הלמידה שיידרשו מהם, דבר המפחית אי-ודאות ולחץ ותורם לאווירת למידה רגועה יותר.

לשימוש יעיל בסילבוס יתרונות רבים

• מעודד אחריות אישית בקרב הסטודנטים, המסוגלים לתכנן את זמנם ביעילות.
• שיתוף הלומדים ב"תמונה הגדולה" של הקורס לצורך יצירת מסגרת הלימוד והבניית הידע.
• יצירת רגיעה ותחושת שליטה של הלומדים מעצם הידיעה של העתיד לבוא בשבועות הקרובים.
• מפתח כישורי ניהול זמן וארגון אצל הסטודנטים.
• מעודד את המרצה לחשוב על מטרות ספציפיות לכל שיעור, מה שמוביל לדיוק פדגוגי רב יותר.
• מעודד את הלומדים לקחת אחריות על הלמידה.
• סיוע והכוונה של הלומדים בניהול זמן, תכנון הלמידה וארגון מטלות הקורס.

וכמה טיפים ורעיונות לארגון יעיל של הסילבוס ושימוש בו

• נושאי הקורס: נסחו באופן מעניין ומסקרן מתוך הדגשת תשובתכם לשאלה: "עם מה יצאו הסטודנטים והסטודנטיות מהקורס"? אילו מיומנויות ירכשו? אילו גופי ידע ירכשו?
• מטרות הקורס: נסחו בשאלות פתוחות היוצרות סקרנות ועניין
• רשימת נושאי הקורס: חלקו לשיעורים וכתבו מה יהיה תוצר הלמידה בכל שיעור – מסייע לארגון הערכה מעצבת.
• הערכה: בדקו שמרכיבי ההערכה והציון בסילבוס תואמים להגדרות בפורטל המרצה. בקישור הזה הדרכה על הגדרת ציונים בפורטל המרצה.

דוגמה לשימוש פדגוגי בסילבוס בקורס של ראש החוג למתמטיקה ד"ר צורית אליצור:
מפת חשיבה ותיאום ציפיות עם הלומדים 

לשימושכם, טבלה לתכנון ההוראה והלמידה בקישור הזה 

ואיך אפשר בלי: כיצד להיעזר במודל שפה של בינה מלאכותית לעדכון הסילבוס ואפילו לחלק את הקורס ליחידות ליבה ורשות עבור משרתי המילואים?

בכל שלבי העבודה על הסילבוס ניתן להיעזר בבינה מלאכותית (קלוד, chatgpt ודומיהם):

• סיוע בסיעור מוחות ראשוני, מיפוי מבנה הקורס, דיוק בהגדרות מטרות הקורס, הדרישות, מבנה ההערכה ועוד.
• רעיונות לחלוקת הקורס ליחידות הוראה, תכנון רצף שיעורים
• רעיונות למהלכי הוראה מעניינים ותוצרי למידה מגוונים

פרומפט לדוגמה:

אני מרצה במכללה להכשרת מורים בקורס _______ בחוג ל________. מצורפת טבלה ובה רשימת 13 שיעורים המתוכננים בקורס.

עלי לחלק את 13 השיעורים בקורס ל 9 שיעורים שיהיו חובה ללמידה לכל הסטודנטים ועוד 4 שיעורים שיהיו רשות. החלוקה צריכה לכלול את הנושאים המרכזיים בקורס ולשמור על רצף לוגי של הלמידה ככל שניתן.

תציע לי חלוקה של השיעורים בקורס לפי המבנה הזה

פרומפט המשך לפי התוצר שיוגש 

לאור החלוקה שהצעת לי, סכם לי בטבלה את כל תוצרי הלמידה שעל הסטודנטים בחלוקה לפי שיעורי החובה ושיעור הרשות בקורס.

השימוש במודלי שפה מאפשר לבחון את הקורס מזוויות חדשות, כמו גם לשפר ניסוחים ולהעמיק. עם זאת, חשוב לזכור כי מודל השפה הוא כלי עזר בלבד וחשוב לבדוק כל תוצר ולהתאים לצרכים שלכם ושל הלומדים.